עמודי אש רלח

שם וז"ל ונראה דה"ה דשקיל (הטומטום שהוא ברי' בפ"ע לפי שיטה הזאת) כבת בנכסים מרובים אם אין שם יורש אלא טומטום ובת דכיון דיורש הכל כשאין שם אלא הוא א"כ חשוב זרע המת כמו בת שקודמת לאחי המת והא דאמר אביי דלא שקיל כבת אלא דוחין אותו ואין לו ה"מ גבי תקנות מזון הבת דהוי דרבנן אבל היכא דליכא בנים אלא טומטום ובת לא גרע מבת לענין ירושה דאורייתא כיון דהוי כבת לענין לקדם לאח והא דנקט אם אין שם יורש אלא הוא משום דבהכי פסיקא לי' דבין בנכסים מרובים בין בנכסים מועטים הוא יורש את הכל אבל כי איכא בת ואין שם אלא מזון הבת כו' הוא נוטלת את הכל כו' עכ"ל ומזה למד הטור לענין אנדרוגינוס לדידי' דהוא ברי' בפני עצמה וז"ב

(כה) בשו"ת ריב"ן (סי' י"ט) הביא שו"ת רדב"ז (ח"ד סי' קע"ג) שנשאל שם על גזבר הקהל שקנה בית ואמר שקנאו להקדש וכשנסתלק מהגזברות טוען שלא קנאו להקדש והעלה דיכולין לסלק עצמן ולהעיד דהיינו שיסלקו עצמן מכל הנאה שימשך להם מבית זה שלא ינכו ממה שקצבו עליהם לעניים בין לעניים הנמצאים בין העתידים לבא. וע"ז כ' הריב"ן וז"ל. הן דבאמת דיקשה עלי' מתנו מנה לעניי עירי דקיי"ל דלא מהני סילוק אפילו אמרו אנו ניתן קצבתינו כו' ע"ש שהניח בתימה על הרדב"ז. ואין כאן תימה כלל ונעלם ממנו דברי הרדב"ז בח"א (סי' פ') שהביא שם דברי הרמב"ם שאינו מועיל סילוק בתנו מנה לעניי עירי וע"ז כ' דהרי"ף חולק ע"ז דהשמיט ההוא דתנו מנה לעניי עירי ואח"כ כ' ולפיכך אני אומר דמודה הרמב"ם ז"ל היכא דלא כייפי על הצדקה דמצי שפיר לאסהודי ולא אמרה הרב ז"ל אלא באתרא דכייפינא על הצדקה דעניים רמו עלייהו וניחא לי' בהרוחה דידהו עכ"ל א"כ מבואר מזה דלק"מ על הרדב"ז מההוא דתנו מנה כו' שאינו להלכתא לדידי' וגם הוא דוקא במקום דכופין על הצדקה וכ"כ הרדב"ז (בח"א סי' ס"ז) וקשיא לי על הרדב"ז (ח"ב סי' תר"ו) ששם העלה דבין העדים בין הדיינים מועיל הסילוק בין לאפוקי ממונא בין להחזיק הממון ע"ש ואלו בשאר דוכתי משמע דס"ל דאינו מועיל להוציא ממון וע' בח"ד (סי' י"א) וצע"ק

(כו) אם באדם נוהג חסימה טטוח"מ (סי' של"ז) שכ' ומיהו אם חסמו שלא לאכול פטור כו' ודוקא לענין מלקות קאמר שהוא פטור אבל איסורא איכא וע' בב"ח שכ' ומ"ש ודוקא לענין מלקות וכו' הכי משמע מדקאמר פטור דמשמע אבל אסור אבל תימה כו' וי"ל כיון דאיכא ק"ו ומה שור כו' ולא מיפרך ק"ו אלא מקרא דכנפשך הלכך מסתייא דלא נפקא לן מכנפשך אלא דמלקי לא לקי אבל איסורא ודאי איכא מק"ו כן נ"ל עכ"ל וכ"כ הדרישה וקשיא לי ע"ז דמשמע דאי לא מיפרך הק"ו ה"א דלקי וקשה הא אין עונשין מן הדין וא"כ גם אם לא הי' מפרך הק"ו לא הי' לוקין עליו ואין לומר דהי' לומדין אותו במה מצינו ועל מה מצינו לוקין וכמ"ש המל"מ בה' נזירות הא ליתא דכאן לא הי' יכולים ללמוד במה מצינו וכמ"ש בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנ"ב) וז"ל ותדע לך דהא אדם אינו בחסימה כדאיתא בפ' הפועלים ואתי לרבויי בק"ו כו' ואם איתא לימא לי' להנחה הקשנום ולא לדבר אחר כו' אלא כל דלא אתי בהיקשא לא מדחי דלמען ינוח ולפיכך התם דאתי לרבויי מק"ו אצטריך למעוטי מקרא כו' עכ"ל וא"כ א"א ללמוד במה מצינו רק בק"ו ואין עונשין מן הדין ומה שהוכיח הב"ח דאיכא איסורא מלשון פטור אינו מוכרח לפמ"ש בהגהת מרדכי דפטור דשאר איסורים הוא פטור ומותר ולא ידעתי מדוע לא אמרו בפשיטות דכיון דהמ"ע הוא על הבעה"ב כמ"ש הר"מ בה' שכירות (פי"ב ה"א) הרי על הבעה"ב מצוה כו' ובריש ה' שכירות כתב ג"כ כן א"כ כשחוסם הוא מבטל מ"ע ואיכא איסורא והש"ס שאמרה ויהא אדם מצוה כו' היינו בכדי שיהי' בו ג"כ לאו כמו בבהמה אבל ביטול מ"ע יש וא"ש והנה אי באדם שייך מ"ע דפריקה. ראיתי בשיטה מקובצת לב"ק דנ"ד שכ' דבאדם אינו נוהג פריקה רק מדרבנן ולדעתי צ"ע דלא גרע מצער בעלי חיים דהוי דאורייתא ואף אי נימא דר' פרץ ס"ל דצב"ח הוא רק מדרבנן או נימא דבאדם לא שייך צער ב"ח וכמ"ש בשו"ת חו"י (סי' קצ"א). וע' עין זוכר (מערכת צ' אות ק') מ"מ נראה דלא גרע מאבידה כדאיתא בב"ק (פ"א ב') דמרבינן מוהשבות אפי' אדם ואמרינן שם דה"א דוקא היכא דליתא למרא בהדי' והכא הוא כמאן דליתא למרא בהדי' דהא הוא אינו יכול לילך להעיר לשכור אנשים וא"כ נראה דהוי מה"ת. ועשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנ"ב רנ"ו ורנ"ז) שדעתו דהוי מה"ת דגם עשה דטעינה נוהג באדם ואף החולק עליו שם נראה דסובר דעשה דטעינה ליכא אבל מודה דמה"ת צריך לטעון ולפרוק. ועשו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תשכ"ח) שגם דעתו דהוי מה"ת ושוב ראיתי בספר החינוך (סי' תק"מ) שכ' וז"ל שהוזהרנו שאם נראה א' מישראל שנפל לו חמורו או בהמה אחרת מכובד המשא או בסבה אחרת או שהוא בעצמו רובץ תחת משאו כו' עכ"ל מבואר מזה דגם באדם נוהג מה"ת והמגיה שם כתב וז"ל זה לא נמצא בשום פוסק כו' אולם כבר כתבתי שכן דעת הרשב"א והרדב"ז ונעלם זה מהמגיה שם

(כז) מי ששכר בית לשנה זו אם מונה י"ב חודש מיום ליום או אמרינן דר"ה שלו תשרי ראיתי בשו"ת שבו"י (ח"א סי' קע"ה) שכ' בפשיטות דר"ה שלו תשרי ע"ש ותמהני עלי' שנעלמו ממנו דברי הרשב"א בחידושי' דמונה יב"ח מיום ליום וכ"כ הריטב"א בחידושיו לר"ה (ד"ז ע"ב) ודחה מי שרצה לומר דר"ה שלו תשרי דלא נהירא וכ' דאין לומר דבהפסקה לא קמיירי דזה מקרי התחלה וכ"כ הטורי אבן שם וזכה לכוין לדברי הריטב"א האומנם מצאתי בשו"ת הרי"ף (סי' רי"ב) שנשאל על מה שאמרו וי"א אף לשכירות בתים דתניא המשכיר בית לחבירו לשנה מונה יב"ח מיום ליום כו' וכתב דהלכה כת"ק שכיון שאמר לשנה זו כיון שהגיע יום א' בתשרי עלתה לו שנה וכן פסק רבינו הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קס"ט) וכן הביא היד דוד בר"ה שם בשם הרשב"ץ ונראה שהרשב"א והריטב"א לא ראו תשובות הרי"ף והרמב"ם וע"כ לדינא צע"ג

(כח) מי שהי' לו דו"ד עם חבירו בדבר שדהו זה אומר שמכרו לו וזה אומר לא כי והביא הא' ראי' ממה שהב"ד וגם הוא בעצמו כתב בכתבים בשדה הסמוכה שהוא אצל שדך ש"מ שהודה שהוא שדה של חבירו ונ"ל דאין מזה כלל ראי' די"ל דהכוונה שדהו שהיתה מכבר שדהו דגם ע"ז נקרא שדהו וראי' מגיטין (מ"ב א') עבדי שהי' לו מכבר ועשו"ת מים עמוקים למהראנ"ח (סי' פ"ד) ושו"ת מהרי"ט (ח"א סי' קכ"א) שמבואר כעין זה וראיתי במהרי"ט שם שהקשה ממגילה (כ"ח ב') והשימותי את מקדשיכם [הרי הן] בקדושתן אע"פ שהן שוממין אלעא דלא אמרינן מקדשי שהי' מכבר ע"ש ולק"מ דהא צ"ל דהתם אסמכתא בעלמא הוא ומדרבנן הוא וכמו שהכריח בטורי אבן שם דאל"כ מדוע מחלק ר' יהודא בברכות דס"א בין בזמן שביהמ"ק קיים לבזה"ז וכיון שאסמכתא בעלמא הוא א"כ קשה לכאורה מדוע באמת לא נדרוש כן ויהי' בקדושה מה"ת. וגם ביבמות (ד"ז) דדרשינן דגם בזה"ז חייבין על מורא מקדש דרשינן זה מקרא אחריתא ועכצ"ל דאין ראי' מזה די"ל דמקדשי שהי' מכבר. וראיתי בפאר יעקב בברכות (מ"ח ב') שהקשה ואימת קרוי לחם קודם שיאכלנו דדלמא לחם שהי' מכבר ע"ש ולפי הנראה מחידושי אגדות שם עיקר הדיוק מדקרי לי' לחמך וזה אינו אלא אחר הברכה כדאיתא בר"פ כיצד מברכין יעו"ש

(כט) מטלטלין לאו בני שטרא נינהו כן מבואר בב"ק (דע"ט ע"ב) וראיתי להמחנה אפרים (ה' קנין משיכה סי' י') שתמה ע"ז דא"כ איך אמרינן בבכורות (י"ג א') א"כ אף בשטר נמי דהא מטלטלין לאו בני שטרא נינהו אולם לק"מ דהמחנה אפרים פירש דמטלטלין בעצמותם לאו בני שטרא נינהו וע"כ הקשה שפיר אולם לדידי חזי לי בחי' הרשב"א בב"ק שם שכ' וז"ל מטלטלין בני שטרא נינהו והא שטר לא אשכחן אלא בקרקעות דכתיב וכתוב בספר ואלמלא דכתיב קרא וכו' לא הי' קונה כו' אבל שטר למטלטלין לא אשכחן כלל עכ"ל. וא"כ נראה דמה דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו הוא משום דליכא קרא מיותר וא"כ שפיר הקשה הש"ס דניליף מק"ו דיועיל שטר גם במטלטלין וא"ש

(ל) בגוזל ומאכיל לאחרים קודם יאוש דעת הר"א והרז"ה הובא בש"מ ר"פ הגוזל דהוצאה דילי' הוא ואינו שייך להנגזל ואני תמ' ע"ז ממשנה פ"ג דתרומות דהמאכיל עבדיו ובניו פטורים ואמרינן בירושלמי משום דאין להם ולא אמרינן הוצאה דמאכיל הוא וצע"ג ושוב ראיתי במחנה אפרים (פ"ג סי' ו') שהקשה כן ונהנתי. אולם בנו בהג"ה שם כתב לא הבנתי זה דנראה דלא על הרז"ה והר"א תלונתו כי אם גם על רמי בר חמ' עכ"ל והוא תמ' הא י"ל דרמב"ח יפרש המשנה דהם פטורים אפי' אם יש להם רק הקושיא הוא על הרז"ה והר"א והבן

(לא) שכר שדכנות שלא גבאו מן האב אינו גובה מן היורשים ואפי' תפס מפקינן מיני' הרשד"ם כ"כ הכנה"ג בח"מ (סי' ק"ז בהגה"ט סי' ל') וראיתי להדמשק אליעזר בח"מ (ססי' פ"ז) שכ' דלא הבין מאי קאמר אולם אחרי אשר עיינתי בשו"ת הרשד"ם (חאה"ע סי' ר"ל) שם הי' העובדא דאשה אחת נדרה לשדכן ה' זהובים ונשאת ושהתה עם בעלה ג' שנים ונפטרה בלא זש"ק ונפלו חצי נכסיו לאחיה והשדכן הי' חייב לאחיו איזה סך ואמר לו שאחותה חייבת לו ה' זהובים וע"ז כ' הרשד"ם דכיון דהא דגובין ממטלטלין דיתמי הוא מתקנות הגאונים שלא תנעול דלת והדבר ברור כשמש דלא שכיח כלל ועיקר שיטריח הטורח בשביל שכרו וימתין כ"כ זמן ולא עוד אלא שמניח שכר עמלו על קרן הצבי שתמות ולא תניח זרע ויאמר אח"כ ליורשים לא גביתי שכר טרחי ועתה אני רוצה לעכב מה שיש בידי משלך ומלתא דלא שכיחא כלל הוי ובכל כיוצא בזה לא הי' תקנות הגאונים כלל עכ"ל מבואר דאם הי' החוב משדכנות בקרוב כגון אם היתה מתה תיכף אחר הנישואין בזה לא הי' הרשד"ם פוסק שלא לגבות מן היורשים הן אמת שקשה לי ע"ז מאי הוכחה יש שלא תבע הא הרשד"ם בעצמו כ' אח"כ שלא הי' יכול לתבעה שמלוה אינה נגבת מהבעל ע"ש וא"כ אין ראי' ממה שלא תבעה וצע"ק. עכ"פ מבואר מדברי הרשד"ם בכל התשובה דאלו הי' השדכנות מהאב והי' נודע שחייב לו האב הוי שכר שדכנות כמו חוב אחר ולא כמו שנראה מדברי הכנה"ג דשכר שדכנות נשתנה מחוב אחר וז"א וכמ"ש

(לב) מי שגזל או הזיק ממונו של חבירו ומת והניח מטלטלין אם נשתעבדו מטלטלי דיתמי עבור הגזל או ההיזק לתקנות הגאונים דגובין ממטלטלי דיתמי כ' בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תק"ה) שלא תקנו הגאונים ע"ז דלא תקנו אלא שלא תנעול דלת בפני לוין או כתובות אשה משום חינא אבל בשאר דברים לא תקנו עכ"ל ותמהני אך אשתמיט מיני' מה שפסק הרי"ף פ"ק דב"ק והר"מ ה' נזקי ממון (פ"ח הי"ב) ופ"ה מה' גזילה והרא"ש ר"פ הגוזל והסמ"ג והמרדכי דגם ע"ז תקנו הגאונים וכן נפסק בש"ע ועמ"ש הש"כ (סי' תי"ט) דכ"ה דעת רוב הפוסקים דלא כשיטות ר' אפרים ואיך פסק הרדב"ז היפוך כל הפוסקים וצע"ג

(לג) מי שמסר מודעא שימכור באונס ואח"כ מכר וכתב שטר מכר ואח"כ ביטל המודעא נראה שצריך שטר מחדש. וכן נ"ל ממ"ש