עמודי אש רלג

אח"כ להערב הב' שוב לא החזיק להערב הא' לאיש מהימן ולא משתעבד ע"ש ולדעתי הוא תמוה לומר דבזה נפקע שיעבודו דערב הא' הא י"ל דהחזיק לשניהם לאנשים נאמנים. ולהעטרת צבי גם אם בעת ההלואה לקח עוד ערב א' לא משתעבד והא ודאי ליתא ואף שיש קצת לחלק עכ"ז אינו נראה כלל דבמה יפקע כח הערבות דהא נוכל לומר בפשיטות כיון שלא הניח להערב א' מערבותו והחזיק גם הערב הא' וכשירצה מזה יגבה וכשירצה מזה יגבה ובאמת החזיק גם הערב הא' לאיש מהימן רק חשש אולי יעני ולא יוכל לשלם. ומ"ש העטרת צבי דכיון שזקף במלוה הוי כגבוי היא תמוה דהא שטר העומד לגבות קיי"ל דלאו כגבוי דמי וערשד"ם (ח"מ סי' פ"ו) והע"צ לא ראה דברי' ע"כ השיג עליו ועש"כ ח"מ (סי' י"ב ס"ק י"ז וסי' ק"ח ס"ק י"ט) וב"ש (סי' ט' סק"ד) ועמ"ש רשד"ם (ח"מ סי' ל') וא"כ נראה דהעיקר כהרשד"ם ולא כהעטרת צבי והערב הא' לא נפקע תערבותו

(ה) בהא דקיי"ל דבמחילה א"צ קנין כתב חכם א' לחלק דדוקא במוחל לו בלא שום תנאי ושיור אבל היכא שמוחל לו על תנאי כך וכך בזה לא מהני מחילה בלא קנין ולכאורה הי' נ"ל ראי' לזה ממ"ש הר"מ ה' מכירה (פי"א הי"ח) דכשהי' רוצים אנשי ספרד להקנות באסמכתא קבלו בקנין ממנו שחייב לחבירו כך וכך ואח"כ קנו מחבירו שמוחל לו ע"ע כך וכך והקשה הלח"מ שם דהא מחילה א"צ קנין ע"ש. ולפמ"ש א"ש דכיון דהוי המחילה על תנאי כך וכך א"כ שוב צריך קנין. אולם מהלח"מ שהקשה זה ש"מ דלא ס"ל לחלק בכך וכן ראיתי במחנה אפרים בהגהותי' לר"מ שם שכ' וז"ל נראה דאפי' בלא קנין כל שאמר לי' הרי החוב הזה מחול לך מעכשיו ע"י שתעשה לי כך וכך עכ"ל מבואר מדבריו דלא שנא וכן נ"ל ראי' מבוררת מרא"ש ב"מ (פי המקבל סי' מ"ג) שכ' דבפועלים שהמחהו בעה"ב אצל חנוני דאם החנוני חוזר כ"ע ס"ל דחוזרים אצל בעה"ב ורק כשאינו חוזר החנוני פליגי רב ששת ורבה וס"ל לרב ששת דאינם חוזרים על הבעה"ב לפי שמחלו להבעה"ב כל זמן שהחנוני אינו חוזר ורבה לא חשיב לה מחילה ומזה הוכיח הרא"ש שם דמחילה א"צ קנין מבואר דאע"ג דהפועלים לא מחלו להבעה"ב רק באופן כשלא יחזור החנוני עכ"ז למאן דס"ל דהוי מחילה א"צ קנין וכן מבואר ממה שהביא הרא"ש שם דמחילה א"צ קנין מההוא דזרוק חובי והפטר (עמל"מ ה' מלוה פט"ז ה"א) ומההוא דזרוק ע"ג קרקע והפטר ע"ש מבואר דאע"ג דתלי לי' בתנאי עכ"ז הוי מחילה א"צ קנין דלא כחכם הזה וכן מוכח לענ"ד משו"ת הר"י ן' מיגא"ש (סי' ק"ו) שנשאל בראובן שאמר לשמעון שהי' חייב לו אלף פרחים בקנין אם יורה שופט הישמעלים בעד א' אזי יהי' במתנה אצלו המעות הנ"ל והשופט הי' מורה בעד א' ונשאל ע"ז הר"י ן' מיגא"ש כיון שלא הי' שם קנין לא יועיל והשיב דכיון דא"צ קנין דהוי מחילה א"כ גם כשאמר לו בקנין מועיל ע"ש והא הכא תלה הדבר הזה בתנאי וי"ל דהתם לא חזר עד אחר שהורה השופט ונתקיים התנאי אולם מדברי הט"ז (בסי' ר"ז סט"ז) שכ' אע"ג דמחילה א"צ קנין היינו מחילה ברורה משא"כ בזה שהיא תלויה כו' עכ"ל משמע דס"ל להחילוק הזה

(ו) הנה הש"כ בח"מ (סי' מ"ג ס"ק י"ט) תמה על מש"ש הרמ"א דיש חולקין וס"ל דגם בטעות שהעדים מצוים לטעות אין העדים נאמנים לומר שטעו והש"כ תמה ע"ז דגם הרמב"ן ס"ל דנאמנין באמרו שטעו בעיבורא דירחא וכדומה בטעות שמציים לטעות וכיון דהרמב"ן ס"ל הכי למה נאמר שהרא"ש לא ס"ל כן וא"כ אין מי שחולק בזה ע"ש באורך ולדעתי צדקו דברי הרמ"א. ואעתיק דברי הריטב"א בחי' לר"ה (ד"ב ע"א) וז"ל ובירושלמי אמרינן שאפי' עידי השטר נאמנין במכלתין ובפ"ב דשבועות מי יודיענו כו' ברם הכא ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו ורבינו נר"ו פי' הירושלמי בשם רבו רבינו הגדול הרמב"ן דמיירי בשאין כ"י יוצא ממקום אחר דאי לא הא ודאי אין נאמנים לפסלו כלל וה"ק דכי אמר ר"ל כשבאו לעקור כל העדות ולומר שלא ניתן השטר לכתוב כלל כגון שאומרים קטנים היינו כי' דבהא ודאי אין נאמנין אע"פ שאין כ"י יוצא ממקום אחר אבל הכא נהי דלא ניתן לכתוב מזמן ראשון הרי ניתן לכתוב מזמן שני וכגון שטוענין שבטעות עשו כן דאכולא שטרא קמסהדי והרי הוא כאלו אמרי אנוסין היינו שטעו בשטרא דלאו אקנייתא כו' או שטעו בשיפורא דירחא דלא משוי נפשי' רשיעא דחשבינן כאלו אמרו אנוסין היינו מחמת נפשות שהן נאמנין כשאין כ"י יוצא ממקום אחר כי' עכ"ל הריטב"א הנה מבואר להדיא מדברי הרמב"ן שאוקי להירושלמי כשאין כ"י יוצא ממקום אחר כגון שטעו בשיפורא דירחא כו' מבואר מזה דגם בזה לא מהימנא רק כשאין כ"י יוצא ממקום אחר ואם לאו אין נאמנין. ואין לומר דהרמב"ן חשיב שיפורא דירחא אין מצוי לטעות (מלבד דלזה עדיין יוקשה על הש"כ דהוא חושב אותו למצוי לטעות) דא"כ אמאי הי' צריך הרמב"ן לאוקים הירושלמי בשאין כ"י יוצא ממקום אחר לוקמי כשיוצא וכשטעו בטעות דעבידי לטעות אע"כ דלא שנא וע"ש בריטב"א שמורו חולק על הרמב"ן דבשיפורא דירחא אינו מועיל אף כשאין כ"י יוצא ממקום אחר ומזה מבואר דלא כהש"כ שכתב דלית מאן דחולק בזה גם כשכ"י יוצא כו' ועינינו רואות דמורו של הריטב"א חולק ע"ז אף כשאין כ"י יוצא ממקום אחר וצדקו דברי הרמ"א בזה. ועשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' ג' וסי' ח'). וראיתי להעיר על מ"ש היד המלך (פכ"ג מה' מלוה ה"א) שהביא שם מ"ש ה"ה בשם הרשב"א והרמב"ן וכ' ע"ז ואני המ' על ג' עמודי ההוראה איך נעלם ממאור עיניהם גמ' ירושלמי פ' בתרא דשבועות אמתני' דש"ח המוקדמים פסולים מאן מודע כו' ע"ש ותמיהתו אל חיקו השיב דבאמת הביאו הרמב"ן והרשב"א כמה פעמים הירושלמי הזה ופירשו אותו וקושיתו לק"מ. ומה שהקשה על התוס' בב"מ (דע"ב ע"א שדעתם תמוה שס"ל דגם לר' יוחנן אינו גובה מבני חורין במוקדמין דלמה לא יגבה דאיזה גזירה שייך בזה בבני חורין ע"ש שהניח בתימה ולא ראה תשו' הרשב"א (ח"ג סי' ז') בתשו' הרב ר' אליעזר דגיטן וז"ל וכל כך שייך גזירה זמן שני אטו זמן ראשון לענין בני חרי כמו לענין משעבדי כגון שאין ללוה קרקע אלא שיעור החוב והוא חייב לאחר חוב מוקדם לזה ולולי הקדמתו הי' גובה חובו מן הבני חרי קודם לזה והשתא בהקדמתו שלא כדין ירויח זה שלא כדין ויפסיד האחר עכ"ל ועמ"ש הרשב"א סי' ח' וא"ש דברי התוס'. ועמ"ש בביאור הירושלמי הזה בא"ז בשו"ת (סי' תשמ"ה) והובאה גם התשו' הזאת בשו"ת מהרי"ק (שורש ע"ד) ובתשב"ץ (ח"ג סי' ר"נ) כתב שדברי הרמב"ן צע"ג דאם אין כ"י יוצא ממקום אחר למה אין נאמנין ע"ש והמעיין בדברי הראשונים שהבאתי תיובתא ליכא. וע' גם שו"ת רדב"ז (ח"ה סי' ש"א קצ"ז) שגם הוא נתקשה בדברי הרמב"ן ובאמת לק"מ להמעיין בדברי הראשונים

(ז) בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קע"ח) פסק בראובן שמכר יין לשמעון בעד אלף זהובים ונתן לו מאה זהובים ומשך אצלו הלוקח היין והמוכר עייל ונפיק אזוזי וקודם שנתן לו המעות הוקר היין עד מחצה ונשאל אם המוכר רוצה לחזור אם יכול והשיב דאינו יכול דהוי כמוכר שדהו מפני רעתה דאמרינן בפסחים (קי"ג א') כל מילי זבין ותתחרט בר מחמרא זבין ולא תתחרט ופרש"י שאלו לא מכרו שמא הי' מחמיץ ע"ש ולכאורה הי' נ"ל לסייע להשבות יעקב מדברי רש"י בב"מ (דע"ז ע"א) ההוא גברא דזבין לי' חמרא לחברי' כו' ופרש"י חמרא חמור וראיתי בחידושי מהר"ם מלובלין שכ' ע"ז וז"ל צריך טעם למה צריך רש"י לפרש שר"ל חמור אם כדי שלא יטעו לפרש שר"ל יין מאי נ"מ בזה יהי' פירושו יין או חמור עכ"ל. אמנם לפ"ד השבו"י א"ש דרש"י חשש פן יפרשו יין וא"כ איך שאל כיון שלא נשאר רק זוז א' והוא עייל ונפק אזוזי אי משום חד זוזא עצי למיהדר הא ביין לא שייך כלל הדין דעייל ונפק אזוזי דהוי כמוכרו מפני רעתה ע"כ הוצרך רש"י לפרש חמור והי' מזה ראי' להשבות יעקב אמנם אנכי הרואה בדברי הרמב"ן והריטב"א שהובא בש"מ שכ' שבדבר שיכול לחלק ודאי קנה כנגד מעות שנתן ולהכי הוכרח רש"י לפרש חמור דאינו ראוי להחלק ולא קנה כלל דאלו בחמרא קנה כנגד מעותיו כיון שראוי להחלק והביא הרמב"ן פי' יש מפרשים דפירשו חמרא יין ובאמת קנה כנגד מעותיו ע"ש וכ"כ הנמ"י בדעת רש"י א"כ מבואר מהרמב"ן והריטב"א והנמ"י והיש מפרשים להדיא דלא כהשבות יעקב וגם ביין קנה כנגד מעותיו ולא השאר כיון דעייל ונפיק אזוזי ומהתימה מהשבו"י שנעלם ממנו כל זה ולדינא יש לפסוק דלא כותי'

(ח) בלחם סתרים למהר"ש אלגזי בשו"ת (סי' ג') כ' בסרסור שמשכן לא' בגד ואח"כ בא אותו האחר אם עשו בו תקנות השוק משום שכ' הרא"ש הובא בש"ע סי' צ"ט דסרסור אינו יכול למשכן וע"ז השיב דהפי' ברא"ש דאינו יכול למשכנם אבל אם משכנם עשו בו תקנת השוק ע"ש וצל"ע דהא כ' הרא"ש בתשו' (כלל ק"ה סי' א') דסרסור הרי הוא כאשה הנו"נ בתוך הבית ובאשה כ' ר' ירוחם (הובא בב"י סי' ע"ב ובב"י סי' שמ"ח) ובסמ"ע (סי' שנ"ו) וברמ"א באה"ע (סי' פ"ו) דגם תקנות השוק אין בה וא"כ מדמדמה סרסור לאשה הנו"נ א"כ נראה דגם בזה לא עשו תקנות השוק והן אמת שמסיום דברי הרא"ש שכ' דדמי לדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ובאלו הדברים עשו בהן תקנות השוק וכמ"ש הב"י (סי' שנ"ו) בשם הרשב"א א"כ נראה מזה דיש בזה תקנות השוק ולומר דהרא"ש ס"ל כהראב"ד ה' טוען (פ"ח ה"ז) דגם בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר לא עשו בהן תקנות השוק הוא דוחק לומר כן ומה גם דלדעת הש"כ (סי' קל"ג ס"ק י"ג) גם דעת הראב"ד כהרשב"א ע"ש ומ"ש הלחם סתרים דהרמ"א (סי' ע"ב סי"ח) שכ' ואם אינו טוען לקוח הוא בידו רק שראובן נתן לו של לוי למשכן הרי שכ' של לוי דמשמע דידע שמעון שמה שהי' נותן לו הי' של לוי ואפ"ה כ' דעשו תקנות השוק עכ"ל. הנה מדברי הש"כ שם (ס"ק צ"ח) שכ' והוא לא ידע שהפקידו בידו והלוה לו עלי' כו' משמע דאלו ידע לא אמרינן דעשו תקנות השיק וא"כ אין ראי' מרמ"א. ותו קשיא לי עלי' דהא אפי' להסוברים דבגנב מפורסם עשו תקנות השוק עכ"ז בנודע שהוא גנב לא עשו כמבואר בש"ע וא"כ איך כ' הלחם סתרים דאפי' ידע שמעון שמה שנתן הוא של לוי שיהי' שייך בזה תקנות השוק ומ"ש הלחם סתרים דבעני שאין לו מה לשלם לכ"ע עשו תקנות השוק אף בגוונא דלא שייך תקנות השוק ע"ש. קשה לי ע"ז דהא בנודע שהוא גנוב גם הגנב פטור מלשלם וכמ"ש הרמ"א (בסי' שנ"ו) וא"כ הוי כמו עני שאין לו מה לשלם ומה לי אם הוא עני או שהוא פטור מדינא דהא הטעם דהמעות הוא מתנה וא"כ גם בעני נוכל לומר כן ועכ"ז בנודע שהוא גנוב לא עשו תקנות השוק ואולי י"ל דשאני הכא בנודע שהוא גנוב דהא ידע שהאחים יתבע וא"כ אמרינן שהוא ידע שהאחר יקחנו והגנב לא ישלם אמרינן דנתן מתנה משא"כ בעני אמרינן דנתן רק על החפץ ולכן שייך בו תקנות השוק ועכ"פ בסרסור אם אמרינן דהוי ודאי שאינו שלו דהוא של אחרים אין שייך בו תקנות השוק ותליא בהא אם נימא דהוי ודאי או רק ספק כמו גנב מפורסם וע"כ הדין של הלחם סתרים צל"ע: