עמודי אש רלב

אלינו דברי הריטב"א בשאר דוכתי מבואר דשיטה הזאת איננה להריטב"א וא"כ לא יוכל לומר קים לי' כדעת רש"י. וכן ראיתי בשו"ת מהר"י חנדאלו (סי' כ"ד) שכ' שאין לצרף כלל דעת רש"י אולם לפמ"ש הש"כ שם דבשוכר כ"ע מודו דיוכל להיות שלוחו לתפוס וא"כ הכא דיתן לו שכר יוכל לתפוס. אולם ראיתי בק"א לההפלאה (סי' צ"ג) שכ' דצ"ע ע"ד הש"כ דדלמא מיירי דוקא בפועל ששכרו לאותו יום דמוכרח לעשותו רק באותו יום משא"כ בקבלן דאינו מוכרח לעשותו דוקא באותו יום לא אמרינן כן ע"ש. ולדעתי צדקו דברי הש"כ וראי' מדברי ר' חננאל שהביא הרא"ש פ"ק דמציעא שכ' דאפוטרופס שתפס עבור היתומים מועיל משום דידו כיד היתומים ומדמה לה לפועל ע"ש. וכן מוכח מש"ס קידושין (כ"ז א') שאני ר"ע דידו כיד עניים משום דגבאי הוא הרי דמדמה לה לפועל אף שהם אינם מוכרחים לעשותו דוקא באותו יום. וע' מחנה אפרים ה' שלוחין (סי' י"א) וה' שותפין (סי' ח') שמבואר מדבריו כדעת הש"כ. וכ"ה בשו"ת דברי אמת (ח"מ סי' י') וע"ש במחנה אפרים שכ' גם לענין שלד"ע דמהני בשכרו [ובשו"ת תיקון העולם (סי' ד') מיישב דברי' ולא כהשער המשפט (סי' קפ"ב ס"א) ובתשובותיו נחלת אבות (סי' ל"ו) שכ' ההיפוך ומה שחקר שם בתיקון העולם איך יתפרשו דברי הירושלמי בקידושין לדעת המחנה אפרים תמהני שלא ראה דברי המחנה אפרים ה' שלוחין סי' י"ד] ובזה י"ל דברי רש"י ההובא ביו"ד (סי' ק"ס) דריבית ע"י שליח מותר דאשלד"ע וראיתי בשו"ת ס' יהושיע בפו"כ (סי' תנ"ט) שתמה עליו דא"כ למה הוצרך לומר דריבית להדיוט ואין ריבית להקדש הא בלא"ה בהקדש הוי ע"י גיזבר והוי ע"י שליח וגם גבי הדיוט מותר בכה"ג ע"ש שכ' שהוא קושיא גדולה ולק"מ דאף אם נימא דע"י שליח מותר גזבר שאני דידו כיד ההקדש וכמבואר במחנה אפרים שם ואין זה דומה לשליח. ותדע דהרי בלא"ה אין שליחות להקדש וכמו שהוכיח בתוס' דרבנן (סי' ק"מ) ולא כהיד המלך (בהשמטות סי' ל"ח) שתפס בפשיטות דבהקדש נוהג שליחות וראי' דהא הגזברים שלוחי הקדש נינהו ולפמ"ש א"ש דגיזבר שאני ולא הוי כשליח מהקדש רק ידו כיד ההקדש. וכדעת המחנה אפרים דפועל שאני משליח ומהני גם גבי תרומה וכמבואר בדבריו בה' שלוחין שם. י"ל דזהו ג"כ דעת הפרישה ומיושב מ"ש בא"ח (סי' רס"א) וז"ל ס' חשיכה אין מעשרין ודאי ואין מטבילין ע"י עצמו הא ע"י עכו"ם שיפרוש מעשר ויטבול שרי עכ"ל וראיתי להפרמ"ג שם שכ' וז"ל ואיני יודע מעשר על ידי עכו"ם לא מהני ביו"ד סי' ש"ל ס"ל ומ"ש תרומה או מעשר עכ"ל. אולם לפ"ד המחנה אפרים י"ל דמיירי ע"י פועל דאז מהני. נהדר לנ"ד דבלא"ה י"ל כיון דזכי לנפשי' זכה נמי לחבירו (וזה שיטות ר"ת דבמציאה הוי מטעם זכי לנפשי' וכמבואר בס' הישר לר"ת (סי' פ"ז) אבל לשיטות הרמב"ן שבש"מ לב"מ די"א ובחי' הר"ן שם לא מהני אך כבר נפסקה ההלכה בש"ע כר"ת) דהא המלוה הא' הי' ירא פן לא יהי' שוה כל המעות שלו וכיון דזכה לנפשי' זכה נמי לחבירו וגם כיון דהקנה לו המלוה הב' חלק בהחוב הוי זכי' לנפשי' וכמבואר בשו"ת מהר"א ן' ששון שם ובשו"ת שבו"י (ח"א סי' קנ"ז) דלא כשו"ת חו"י (סי' ר"ל) ואמת שזה רק לשיטות הב"י והע"ש והש"כ משא"כ לשיטות הסמ"ע והמ"ב. אולם גם מדברי המבי"ט כראה כהב"י (בח"א סי' ח"י) וכן פסק הב"י בשו"ת אבקת רוכל (סי' קי"א) וגם אי הי' ס' דפלוגתא הי' מהני תפיסה ואין לומר דהא מבואר בח"מ (סי' ק"ד ס"ב) דלא מקרי תפיסת שטרות תפיסה הא ליתא דאם מקבלם בממון מהני וכמבואר בשו"ת מהר"י חנדאלו שם בארוכה וגם הא כ' הקצה"ח דאם הי' בכתיבה ומסירה מהני ובממרנ"י לא בעינן רק מסירה ע"ש בסי' ק"ד ובסי' ס"ד וא"כ כאן שהי' רק חתימות ידן ולא נכתב עליהן והלוה מסרן מהני ובפרט לפי שיטות הש"כ סי' ס"ד גם מסירה לא בעינן ועוד נראה דמה שמבואר בש"ע דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא הי' רק בימים הקדמונים דהי' סידור בע"ח והוי חב לבע"ח אחרים משא"כ בנ"ד דהלוה ירצה לתפוס בעצמו ואם יהי' עוד מעות יתפסם הלוה לא מקרי כ"כ חב לאחרים ומה שחב להלוה פשיטא דלא מקרי חב דהא ממנו מגיע המעות ואפי' אם הי' מגיע להלוה איזה הפסד מ"מ הא דעת המבי"ט (ח"א סי' ר"ב) ושו"ת מהר"ם אלשיך (סי' ל"ז וסי' ק"ט) והש"מ לכתובות דף פ"ה דזה לא מקרי חב ולא כרמ"א באה"ע (סי' צ"ג) וע"ש בש"מ שכ' שכן הסכימו עמו חכמי א"י (וע"ש במהר"ם אלשיך שכ' דדוקא חוב ולא מניעת הריוח והשער המשפט (סי' ק"ה) השיג עלי' ובאמת צדקו דברי האלשיך כמבואר בשו"ת הגרע"א סי' קל"ג) וא"כ בנ"ד נראה דמהני התפיסה

(ד) הנה ערב משתעבד מה"ת וראיתי לרש"י בגיטין (ד"נ ע"א) כ' וז"ל ערב משתעבד דכתיב אנכי אערבנו וקשה לי ע"ז דהא בש"ס ב"ב (דקע"ג ע"ב) איתא אמר רב הונא מנין לערב דמשתעבד דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות הוא דכתיב תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אלא אמר ר' יצחק מהכא לקח בגדו כי ערב זר כו' א"כ מבואר דילפינן דערב משתעבד מקרא דלקח בגדו וצ"ל דשיעבוד נכסים הוי כמו ערב קבלן דזה גם לרב חסדא ילפינן מיהודא וערשב"ם ב"ב (דקע"ד א' ד"ה אינון ערבין). אולם גם בכתובות (ק"ב א') כ' רש"י ומה ערב דשיעבודא דאורייתא היא דכתיב אנכי אערבנו כו' ובהגהת הרי"פ כ' ע' היטב סוגיא דב"ב (קע"ג ב') נראה שכיון להקושיא שכתבתי וע"כ נראה ליישב דברי רש"י לפמ"ש הפרישה בח"מ (סי' קכ"ט) לפרש דברי ר' יצחק וז"ל והשיב לו כיון דמצינו בספר משלי דערב גרידא משתעבד משם נפרש ג"כ דברי ר' יהודא כפשטן וכמשמעותם דבערבות גרידא משתעבד עכ"ל ובזה א"ש דברי רש"י והבן. והנה מי שנעשה ערב עבור חבירו והבטיח אליו באמירה בלא קנין לשלם איזה סך מבואר ברמ"א בח"מ (סי' קכ"ט ס"ב) דא"צ ליתן אליו. ובתומים שם סק"כ כ' דמ"מ צריך ליתן אלי' שכרו כפי השומא אף שא"צ ליתן אליו כל מה שפסק ע"ש ובקצה"ח חולק עלי' דמבואר ברא"ש בתשובה שא"צ לשלם לו כלל ע"ש. ונראה דכוונת התומים היא דבזה"ז המנהג שמשלמים עבור הערבות ולפיכך אף שכ' הרא"ש שא"צ לשלם כלל היינו משום שבזמן הרא"ש לא הי' משלמין עבור הערבות משא"כ בזמנינו ומצאתי בתשו' הג' מ' יונתן הנדפסה בשו"ת אור נעלם (סי' מ"ו) שכ' וז"ל ועוד למה אין דרך לקצוב שכירות מן ערבות בזמנינו הלא ע"י כן זילי נכסי והיזק בקרעדיט שלו באומרם כבר נעשה ערבות מנכסיו וגם יש לחוש לכמה היזיקות ומי הוא זה שלא יקצוב בזמנינו שכירות בגין ערבות כפי טוב ענין ערבות לפי ענין הזמן והמקום ואיכות וטוב הדבר עכ"ל מבואר להדיא כמ"ש שמחלק בין זמן הרא"ש (ששם הביא מתחלה דברי הרא"ש) לזמנינו וכן כוונתו ג"כ בתומים ומיושב קושיות הקצה"ח והנה הר"ן והרא"ש פ"ק דקידושין כתבו דכל שאינו מתנה עם ערב ידוע לא שייך ערבות ע"ש. וראיתי להמחנה אפרים (ה' ערב סי' ג') שכ' ע"ז וכ"ז לדעת הריטב"א ותוס' ור"ן אבל לדעת הראב"ד נראה דאפי' אם אינו מדבר עם ערב ידוע ה"ז משתעבד מדין ערב וכ"ה ברשב"א והרמב"ן ז"ל שכתבו בד"ט וכן אם אמר כל הנותן כסף לבתו קטנה מקודשת בההוא הנאה שהוציא זה לכספו לאיבוד על פיו עכ"ל ותמהני דהא לפ"ז יהי' דברי הרשב"א סותרים זה את זה דהא הוא בעצמו כ' בדי"ט כהרא"ש והר"ן וז"ל דלא דמי לערב כיון שלא אמר כלום להמקדש וערב מדבר הוא עם המלוה עכ"ל. אולם באמת בדף ט' לא כתב הרשב"א כמ"ש המחנה אפרים בשמו וז"ל שם ולאו מדין שליחות הוא דאין שליחות לקטנה אלא משום דהו"ל כאומר כל המקדש את בתי מקודשת לו כאלו נתן כסף קידושין לידו עכ"ל וכוונתו אינו כמו שהבין המחנה אפרים דמדין ערב הוא רק כוונתו כמ"ש בדי"ט דמוסר לה זכותו שזכתה התורה (ואדרבה בריטב"א מבואר שם כדברי המח"א ע"ש בד"ט ולפ"ז יהי' דברי הריטב"א סותרים זה את זה וצ"ע)

והנה באומר לחבירו תן לו ואני קבלן כ' הרמ"א (בסי' קכ"ט סי"ח) דהוי קבלן וכ"כ הש"כ דכן עיקר אולם ראיתי להתורת חיים בב"ב (דקע"ד) שכ' בדין זה דהממע"ה דרבים מהפוסקים סוברים דהוי ערב וקחשיב הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן דס"ל כן. והנה מ"ש דכן דעת הרמב"ם הנה בנוסחת הב"י לא הי' כתוב בדברי הרמב"ם תן לו ואני קבלן ועשו"ת מבי"ט (ח"ב סי' ק"ב) שהעלה בדעת הרמב"ם דס"ל כדעת הסמ"ג דתן לו ואני קבלן הוי קבלן וא"כ אדרבה נהפוך הוא. והנה הרי"ף הביא דעת רבוותא קמאי דפסקו כרב הונא וכן ראיתי בבה"ג ה' הלואה ובשאלתות דרב אחאי (סי' ל"א) וכ"ה בבעה"ע (אות ערב) בשם ר"ש בן חפני וכ"ה ברז"ה סוף פ' ג"פ ולפי פסקם גם בתן לו ואני קבלן הוי קבלן וכ"ה בדברי הרמ"ה שהובא בש"ג ס"פ ג"פ (ומה שהביא הבעה"ע בשם רב אחא שפסק כרבא צ"ע דהא בשאלתות לא הביא רק דברי רב הונא ואולי חסר בשאלתות שלפנינו או שט"ס הוא בעיטור) ועכ"פ כיון שהבה"ג והשאלתות והרז"ה ורבוותא קמאי והר"ש בן חפני והסמ"ג וההגמי"י והרמ"ה והבעה"ע והרשב"ם והרא"ש ור' יונה בעליות שהובא בש"מ שם סוברים כן ומדברי הרמב"ם אין הכרע ולא נשאר אלינו רק דברי הרי"ף והראב"ן נראה שלא יוכל לומר קים לי וצל"ע על התורת חיים שנחית נמנינא ולא הביא שכן ג"כ דעת ר"ת שבתוס' ב"ב קע"ג ב' ד"ה חסידי) שכ' וקבלן דהייני תן לו ואני אתן לך כו' ולא לימא ואני קבלן עכ"ל משמע מדבריהם דקאי למעלה שאמר תן לו ואני אתן אבל תן לו ואני קבלן לא מהני וכן פי' הרש"ל בחכמת שלמה דבריהם (ודברי ר"ת הללו המה בספר הישר סי' ת"ס). והנה הרשב"א בחי' גיטין (מ"ט ב') כ' וז"ל ול"נ שלא בא רש"י ז"ל לפרש שתשא היא ותתן ביד ממש אלא לומר לך דתן לו ואני קבלן צריך כו' עכ"ל מבואר ג"כ לכאורה דס"ל דתן לו ואני קבלן מהני אך ראיתי להלח"מ ה' מלוה (פכ"ה ה"ו) שהקשה דה"ה שהביא דברי הרשב"א בה"ה ע"ד הרמב"ם משמע דס"ל כהרמב"ם דתן לו ואני קבלן הוי ערב ע"ש ומלבד דאין זה קושיא דכבר כתבתי לעיל בשם המבי"ט דהרמב"ם ס"ל ג"כ דהוי קבלן וכ"כ הלח"מ שם אולם בלא זה אין הכרח מזה דהרשב"א לא יחלוק ע"ד הרמב"ם בזה וכמובן אך אי קשי לי הא קשיא לי ממ"ש הרשב"א בתשו' (ח"ב סי' שס"א) שהביא שם מ"ש בחי' פ' ג"פ ואפשר אפי' באומר לו תן לו ואני קבלן דכולן לשון ערבים הן כדרבא עד שיאמר לו תן ואני נותן עכ"ל הרי שהרשב"א נסתפק בזה אם דינו כקבלן ומדוע כאן פשיטא לו דדינו כקבלן ונראה דגם שם פשיטא לי' דדינו כערב ומה שנסתפק הוא לענין אם התנה עמו ע"ש ולפיכך צ"ל כמ"ש הלח"מ דלאו דוקא נקט הרשב"א בגיטין וכוונתו ואני אתן וראי' שסיים אחר ואני קבלן וכמ"ש הרי"ף. והנה הרי"ף ס"ל דהוי ערב ואמת שבנוסחת ה"ה כתוב בדברי הרשב"א ואני אתן וכמ"ש הרי"ף אבל בנוסחתינו ברשב"א כתב גם שם ואני קבלן וכן העתיק בשמו הנמ"י בפ' ג"פ. ועכ"פ נראה דעת הרשב"א דתן לו ואני קבלן דהוי קבלן וא"כ לפמ"ש שכ"ה דעת הרי"ף והראב"ן והרשב"א אולי יכול המוחזק לומר קים לי. וע' כנה"ג (סי' קכ"ט בהגב"י ס"ק נ"ו) שכ' בשם מהר"ש יונה דיכול לומר קים לי' וצ"ע. והנה בשו"ת עטרת צבי (סי' קכ"ט ס"ג) כתב בא' שהי' ערב ואח"ז הלך המלוה לאיש אחר והי' ג"כ ערב ובהגיע הזמן זקף ערב הב' עם המלוה במלוה ונתן לו שטר ע"ז שהערב הא' נפטר דכיון שהלך