עמודי אש רכט

(א) מה שהשבתי לעיר ברדיטשוב בדבר שאלתו שאיש א' הי' שותף עם רעהו ונתן אלי' מעות לסחור ובהמשך הימים לא נתן אלי' בחזרה המעות והי' מוכרח ליקח מקצת מהמעות ונתן אלי' פטור ונכתב שם שפוסל עידי מודעא ובשד"א שלא מסר מודעא ובאמת מסר מודעא מקודם ונכתב בהמודעא שאף אם יכתוב בשד"א שלא מסר מודעא הוא מבטל אותו ובא הדין לפני מורה א' ואמר שכיון שנכתב בהפטור בשד"א שלא מסר מודעא שוב אינו מועיל המודעא ואמר שכ"ה בספר עטרת צבי עכ"ד ומע"ל פקפק ע"ז יען כי בהמודעא לא נכתב שפוסל עידי מודעא ובהפטור נכתב שפוסל עידי מודעא ולדעת הב"ש אינו מועיל עכ"ד. והנה בח"מ (סי' ר"ה) מבואר דפשר דין מכר יש לו והוא מדברי הר"מ (פ"י מה' מכירה) וא"כ לכאורה בנ"ד שנתפשר עם שותפו דין מכר יש לו אולם ראיתי להג' בעל אבן העוזר שכ' שם דהא דאמרינן דפשר דינו כמכר דוקא לענין שצריכין לידע שהוא אנוס אבל אי ידעינן באונסו אפי' לא מוסר מודעא נתבטלה הפשרה דהוי כאנסוהו ליתן כמ"ש בתשו' הרשב"א הביאה הב"י סי' י"ב מחו' סי"ג בתשו' השלישית עכ"ל מבואר דעתו דלענין מסירת מודעא פשר דינו כמתנה ונ"ל ראי' לזה מדברי הרא"ש בתשובותיו (כלל ע"ב סי' ה') שכ' וז"ל נ"ל דלאו מודעא הוא והמחילה הוי מחילה דאמרינן פ' חזקת הבתים אמרי נהרדעא כל מודעא דלא כתוב בה אנן ידעינן בי' באונסו דפלוני לאו מודעא הוא ובנ"ד לא הכירו העדים באונסו של ראובן כו' ואח"כ סיים דאי האונס ידוע אפי' בלא מסירת מודעא מהני כו'. וראיתי בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' קי"ט) שכ' ע"ז וז"ל ולא ידענא מאי אידון בי' דדבריו לאו סיפא רישא ולא רישא סיפא דמדבריו ברישא מבואר דבעינן בפשר שיהי' העדים מכירין באונסו ופשר דינו כמכר ומדבריו לבסוף מבואר דאי האונס ידוע אפי' בלח מסירת מודעא מהני וא"כ פשר דינו כמתנה עכ"ל אמנם אם נאמר כדעת האבן העוזר א"ש דברי הרא"ש דנהי דפשר דינו כמכר דבעינן שיכירו באונסו אבל לגבי שנצטרך מסירת מודעא דינו כמתנה וא"ש דברי הרא"ש ובזה א"ש דלא נצרך לומר דדברי הרא"ש יהי' סותרים דברי הרי"ף ולא יזכירם כלל דהנה ראיתי בשו"ת הרי"ף (סי' רפ"ה) שנשאל בראובן שעשה פשר עם שמעון ומסר מודעא בפני עדים והשיב שאם נתברר אצל העדים אונסו של שמעון הרי המודעא שמסר קיימת והפשרה בטילה עכ"ל הרי שסובר שבפשרה בעינן שיהי' ידוע להעדים אונסו וא"כ אם נפרש בדברי הרא"ש דפשר דינו כמתנה כמו שנראה מסוף דברי' יהי' דברי הרא"ש סותרים דברי הרי"ף ומדוע לא הזכיר כלל מדבריו אמנם לפי מה שכתבתי אתי שפיר דלענין שיצטרך שיהי' ידוע באונסו גם הרא"ש מודה שצריך ורק מסירת מודעא א"צ. האמנם מדברי מהר"ם מלובלין בתשובה (סי' כ"ג) לא נרא' כן שכ' וז"ל ועוד שהר"ם בעל סברא זו שס"ל שפשרה דינו כמכר וס"ל דאם ביטל ביטול מודעא הרי המודעא מודעא ולמה נתפוס סברת הרא"ש וסברת הרמב"ם כדי לפסול המודעא עכ"ל ואי ס"ד דפי' דברי הרא"ש כמו שפירשנו א"כ יהי' דברי' תמוהים דהרי התם הי' מסירת מודעא ורק לא הי' העדים מכירים באונסו וא"כ בזה הא כ' הרא"ש בתשובותי' לפמ"ש דלענין שיהי' הערים צריכים להכיר באונסו פשר דינו כמכר וא"כ לא נצטרך לתפוס סברת הרא"ש וסברת הרמב"ם לפסול המודעא דכשנתפוס סברת הרא"ש בלבד תהי' המודעא בטילה מבואר דלא ס"ל כחילוקו של האבן העוזר ותו קשיא לי עלי' מהא דכ' הב"י בסי' ר"ה וז"ל ופשרה היינו מכר ממש שהוא מוכר לחבירו כל זכות שיש לו בתביעה זו כך וכך שמתפשרין ביניהם והלכך אם אנסוהו עד שנתפשרו עמו פשרתו פשרה אא"כ מסר מודעא עכ"ל הרי להדיא דהב"י ס"ל דבעינן בפשר גם מסירת מודעא ולא כהאבה"עו שפי' דברי הב"י בש"ע שכ' דפשר דינו כמכר היינו לענין שיהי' העדים צריכים להכיר באונסו אבל מסירת מודעא לא בעינן ולהדיא מבואר בב"י ההיפוך. ותו קשה לי ממ"ש בשו"ת המבי"ט ח"ב סי' ק') שכ' וז"ל על מ"ש למעלה שאם הכריחו לפרוע חייבים להחזיר לו הקשה לי חכם א' כי פשרה הוא כמכר שצריך למסור מודעא ושידעו העדים באונסו כמ"ש הר"מ פ"י מה' מכירה ובנ"ד לא מסר מודעא עכ"ל הרי להדיא שסובר דבעינן גם בפשר שימסור מודעא וגם לענין זה פשר דינו כמכר דלא כאבן העוזר וכן מוכח משו"ת הרמ"ע (סי' מ"ב) שכ' ואולם רוב הפוסקים שוים במתנה ומחילה דכי אהדדי נינהו שא"צ מודעא לבטלה כי פליגי בזבינ' ופשר כמכר עכ"ל הרי דגם לענין מסירת מודעא פשר כמכר. ושוב ראיתי להנה"מ (סי' ר"ה סק"ט) שגם הוא רצה לחלק כחילוקו של האה"עו ודחאו מדברי המהרי"ט (ח"מ סי' צ"ה ע"ש) וראיתי שם במהרי"ט שחילק דדוקא בפשר שמסופק שאין יודעים להיכן הדין נוטה או שיש הכחשה שבועה ביניהם אז הוי כמכר משא"כ היכא דהוי הדין ברור אז דינו כמתנה וכ"כ שם הקצה"ח והנה"מ. ובזה יש להצדיק חכמי בריסק שכתבו בא' שהתפשר עם אשתו שכל העיזבון יהי' שלה ע"מ שתתן עבור נשמתו איזה סך ולא נתנה שכתבו דהמתנה בטילה דאומדנא דמוכח שמטעם זה עשה וכתב ע"ז בשו"ת מהר"ח כהן ראפופרט (חח"מ סי' ט"ז) וז"ל וקשה לי ע"ז מהא דסי' ר"ה ס"ג פשרה דינו כמכר וכאן נאמר לשון פשרה וא"כ לא הוי כמתנה אלא כמכירה ובזה לא הוי דברים שבלב דברים עכ"ל ולפמ"ש י"ל דכיון דהא דפשר דינו כמכר היינו כשאינו ידוע להיכן הדין נוטה אבל כשנודע להיכן נוטה הוי כמתנה א"כ כאן לא תליא כלל בדין אי הוי כמתנה. ומה גם שיש עוד חילוקים בזה ואיכא גונא טובא דפשר יהי' דינו כמתנה וגם אם יש ספק היכן הי' עובדא מוקמינן הנכסים בחזקת היורש והן אמת שצלע"ק על המהרי"ט שלא זכר מדברי אבי' המבי"ט (סי' ק') שהבאתי שכ' שם להדיא דאפי' היכא שיש שבועה ביניהם אז דינו כמתנה רק היכא שאין יכולים לישבע רק מחמת שהוא זמן רחוק כו' ע"ש שזה היפוך דברי המהרי"ט (וע' במהר"ם מלובלין סי' כ"ג שגם הוא חילק בין חוב ברור למסופק) ולכאורה הי' כ"ל דהעיקר כהמבי"ט. דהנה בשיטה מקובצת לב"ב (ל"ט ב' ד"ה רבה) כ' בשם הר"י ן' מיגא"ש על מה דאיתא בש"ס דרבה ורב יוסף ס"ל דלא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ואביי ורבא דאמרו תרווייהו אפי' עלי ועלך וז"ל ונ"ל דה"פ כגון דתבע לי' ראובן לשמעון בדין וא"ל הב לי כך וכך דאית לי בידך ואמר לי' האיך להד"מ דלית לי' עליו אלא שבועה דר"נ ואצטריך למיעבד עמי' פשרה ומקמי' דלעביד עמי' מסר עלי' מודעא ועלה קאמרי רבה ורב יוסף דהאי מודעא לאו כלום הוא משום דהא ציית דינא ואביי ורבא פליגי דאע"ג דציית דינא כיון דכפר אין לך אונס גדול מזה והלכה כוותייהו עכ"ל. והנה עובדא כזאת הוי בנידון מהרי"ט דמחמת דנתחייב שבועה אצטריך למיעבד פשר וכאן אין האונס ברור לנו ואי ס"ד דבכה"ג הוי כמכירה וכדעת המהרי"ט א"כ קשה אמאי כתבינן מודעא הא לא נתברר אלינו אונסו (דאי ידוע לנו שזה כפר א"כ נצוהו לשלם וגם בלא"ה מבואר שם דמיירי בלא ידעינן באונסו דלא מוקי לה בזבינ') אע"כ דכיון דהוא יכול לישבע הוי כמתנה וכותבין מודעא בלא אונס ורק היכא שאין יכולים לחייבו שבועה דהוא מזמן רב הוי כמכר וכיון דכן דעת הר"י ן' מיגא"ש בודאי דכן דעת הר"מ תלמידו ולא נשוה מחלוקת ביניהם והנה בשו"ת הרמ"א (סי' כ"ב בהג"ה) כ' לתרץ דברי הר"מ דס"ל דפשר כמכר הא כל פשרה הוי כפחות משוי' ותירץ דהר"מ איירי בפחות משתות דלא מקרי הונאה ע"ש אמור מעתה דבנ"ד דינו כמתנה ולא כמכר חדא דהא הפשר הוא על הרבה יותר משתות ותו דהא הנתבע הודה לו והוי החוב ברור ואפי' אם הי' מכחישו כשבא לב"ד הי' יכולים לשבע והוי כמתנה לדעת המבי"ט ובמתנה לא מהני אם פסלו העדים דהנה נ"ל דאף אם כותבין בפיסול עידי מודעא עכ"ז אינו פוסל בזה אלא עידי המודעא אבל לא עידי האונס ונ"מ במכר דבעינן תרווייהו או בגט כשלא נתברר אלינו אונס דאז נצטרך להמודעא אבל כשלא נצטרך להמודעא דנתברר אלינו אונסו אינו פוסל עידי האונס דהא הוא אמר רק שפוסל עידי המודעא ולא עידי האונס ואחרי חשבתי בזה ראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' ק"פ) שכ' וז"ל וא"ת שזה לא פסל אלא עידי המודעא ומודעא אין כאן יבואו העידים ויעידו על אונסו וי"ל כיון שלא מסר מודעא דעתו לפסול כל מי שיעיד על האונס ודין זה צ"ע עכ"ל הרי דדוקא שם שלא מסר מודעא והוא פסל עידי מודעא ע"כ צריך לפרש דקאי על עידי האונס וגם בזה הניח בצ"ע אבל היכא שמסר מודעא אז שפיר אמרינן דאינו פוסל רק עידי המודעא ולא עידי האונס וא"כ בנ"ד כיון דמדמינן אותו למתנה שוב אף שפסל עידי המודעא ומודעא אין כאן יוכלו להעיד שהי' באונס ויהי' הפשר בטל. בשגם בנ"ד שהביא הכתב הראשון ששם נכתב שאף אם יפסול עידי מודעא דלא תהני א"כ אדעתא דהכי מסר מודעא ואף שהעדים עוותו בשליחותן הא א"צ כלל לכתוב המודעא דאפי' בע"פ מהני וכמבואר בב"י סי' ר"ה ואין לומר דהא כ' הב"ש (סי' קל"ד סק"ג) דלדעת הרמב"ם והרא"ש והטור והרשב"א והר"ן דס"ל דדברי' האחרונים מה שמבטל המודעות עיקר לכן אפי' מסר מודעא על הביטול ופיסול העדים מ"מ דבריו האחרונים קיימים עכ"ל א"כ מהראוי בנ"ד דלא תהני הפיסול העדים. אך הא ליתא דכיון דברירנא דבנ"ד הוי כמחילה ומתנה ובזה כ' הרמ"א דכ"ע מודו דמהני כל שידענו באונסו ותו דלפ"ד הי' נראה דאף במכירה מהני כשיבטל מתחלה הפיסול ולא הולכין בזה אחר דברי' האחרונים דהא מה דהולכין גם בפיסול העדים אחרי דברי' האחרונים מקורו מדברי הר"ן פ' השולח ולכאורה צ"ע דהא הנמ"י פ' חזקת הבתים הביא בשם הר"ן דלא מהני. וכבר הקשה כן הנחלת שבעה (סי' מ' ס"ב) דברי הר"ן אהדדי אולם נעלם ממנו דברי שו"ת מהרלנ"ח (סי' ל"ד) שחילק בין גט למכירה ע"ש שפי' גם דברי הר"מ דהא דהולכין אחר דברי' האחרונים הוא רק בגט ולא במכירה ובזה נ"ל ליישב במה שנתקשתי בדברי מהר"י אדרב"י בדברי ריבות (סי' קנ"ט) שפסק כדברי הר"ן פ' חזקת שלא מהני גם כשפוסל העדים ואלו בסי' ע"ר החזיק בכל עוז בדברי הר"ן פ' השולח. האומנם עם האמור א"ש דבסי' קנ"ט מיירי בגט. ובסי' ע"ר מבואר דמיירי במכר. ובזה א"ש גם דברי שו"ת רש"ל (סי' כ"ה) שתמה עליו הנחלת שבעה שם שדבריו סותרים זה את זה ולפמ"ש א"ש. וע' בדברי ריבות סי' ס"ז שגם שם יש לכוון דבריו לזה. ואף שבשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' נ"ד) לא רצה לחלק לדעת הר"מ בין גט למכירה אך נ"ל כדברי המהרלנ"ח דידוע דהרמב"ם נמשך בכל מקום אחרי דברי הרי"ף וראיתי בשו"ת הרי"ף (סי' מ"א) שכ' וכן אם ביטל באונס המודעא אינה נתבטל עד שיבטלנה בלא אונס שההודאה באונס אינו הודאה כו' אבל מודעא דגט נתבטלת באונס ושלא באונס ובלבד שיהי' הגירושין בדיני ישראל כו' והטעם במודעא בגט שהוא בטילה באונס משום שהוא חייב לגרש ואם לא גירש כופין אותו וכן נמי אם מסר מודעא כופין אותו לבטלה עכ"ל הרי שהרי"ף מחלק בין גט דבזה מהני כשמבטל אח"כ בע"כ ובין מכירה כו' וא"כ מסתבר דגם הר"מ דעתו כן ולכן לא הביא הרמ"א דיכתבו פיסול עדים במודעא בח"מ דכיון דהר"ן כ' בתשובה (סי' מ"ג) כ' דלא הודו לו להרשב"א כל סייעתו דתיהני פיסול בעדים ואף שבגט מבואר בסי' קל"ד דמהני טעמא כמ"ש בשו"ת מהרי"ט