עמודי אש רכו

מים חיים חאה"ע (סי' ס') ואינו מובן דאטו במה שקראוהו הש"ץ בשם הזה נעשה שם קודש וכבר חלק ע"ז בחי' אנשי שם בכמה דוכתי. וכן נראה משו"ת מהרי"מ (סי' מ"ט) שהי' עובדא במי שעולה לס"ת בשם ארי' ליב וחותם א"ע כן ומעריסה נקרא יהודא ליב וכ' דשם יהודא ליב נשתקע וצריך לכתוב ארי' המכונה ליב ע"ש ואף דעולה לתורה בשם ליב עכ"ז צוה לכתוב המכונה ונראה דהט"ג בעצמו לא עבד עובדא כשמעתי' דהא כ' בליקוטי שמות (סי' י"ב) במי שעולה לתורה וחותם יהושע העשיל וצוה לכתוב יהושע המכונה העשיל והוא בשו"ת בית אפרים (סי' צ"א) ומה שחלק ב' השמות. ע' מ"ש ע"ז בשו"ת דברי נחמי' (סי' כ"ד) והנה אף שעלה לתורה בשם העשיל עכ"ז צוה לכתוב המכונה מוכח שלמעלה לא רצה לפסוק כן. וכאן בהשמטות למד זכות על הגט שמצא מהח"ס. וכ' דאולי הי' דעתו כן אבל לדינא אין לפסוק כן

(נא) הנה בח"מ וב"ש (סי' קי"ט) נסתפקו בהא דקיי"ל דאסור לישב עם אשה ודעתו לגרשה אם מהני כשמודיע לה ע"ש ובפר"ח. ומה שהוכיח בנודע בשערים מדברי הט"ז שהקשה דלמה לו למבעי בגיטין ד"צ ביושבת תחתיו ומשמשתו מהו הא הוי בכלל לא ישב אדם כו' דדלמא מבעי כשמודיע לה ע"ש לא מוכח מידי מזה דאם עיקר השאלה הי' כשמודיעה א"כ מאי פשוט לה מקרא דאל תחרוש כו' והוא יושב לבטח אתך דאדרבה מזה משמע דכשמודיע שרי דבשלמא אם השאלה הי' על עיקר האיסור י"ל דאסמכוה אההוא קרא ולעולם אסור בכל גוונא אבל אם עיקר האיסור ידע ושאלו אם מודיע לה א"כ אדרבה מהקרא משמע להיפוך וא"כ לא מוכח מידי אולם תמהני עליהם שנעלם מהם דברי רבינו הראב"ד בתמים דעים (סי' רל"ט) שכ' להדיא דאם מודיע לה מותר וע"ש דמבואר דדירה לבד אסור אף כשאינו משמש עמה ע"ש והנה מבואר בש"ע שם דהא דאסור לגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר הוא רק בע"כ ולא כשהי' מדעתה. ובזה א"ש מה שהקשה בספר שבילי תורה (סי' קל"ד) שכ' וז"ל ועיין ב"י מ"ש כאן בשם רשב"ץ דאם אנסוהו לקיים דברי אבי' שצוה לו לגרש את אשתו אין זה אונס דמצוה לשמוע דברי אבי' כיון שלא הי' דברי' לעבור ע"ד תורה ולא הבינותי דאבי' גופי' עלי' מצוה לשמוע דברי חכמים כמבואר בסי' קי"ט דאסור לגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר או בשני' אם שנאה וא"כ איך רשאי לשמוע לאבי' לגרש את אשתו חנם על לא דבר דע"ז וכיוצא בו אמרו אתה ואביך חייבים בכבודי אפי' באיסור דרבנן עכ"ל אבל לפמ"ש דמדעתה מותר לגרשה אפי' בלא ערות דבר א"ש דהא בתשב"ץ שם (ח"א סי' א') מבואר דהאשה רצתה לגרש את הבעל וע"כ נתנוהו במאסר ולפ"ז מותר לו לגרשה ולק"מ וז"ב

(נב) הב"י באה"ע (סי' קמ"ד) כ' בשם הרשב"ץ ומכאן נלמוד למהיום אם מתי שאין חוששין לפיוס דמה מועיל ביטול הגט לענין שיחזור עמה אם ימות נתפרדה החבילה ואי קאי דידי' היא כו' ע"ש. וראיתי בשו"ת דברי אמת בקונטרס גיטין שתמה מאד על הרשב"ץ שהוא סותר דברי עצמו שהביא בשמו הב"י סי' קמ"ג ששם כ' דאין יכולים לבטל הגט ע"ש מה שדחק ליישבו. ואין כאן התחלת קושיא וגרם לו שלא ראה דברי הרשב"ץ בשורשן (וכן המכתב מאלי' שהביא הדברי אמת שם שכ' בדעת הרשב"ץ שסובר דיכול לבטל הגט באם מתי לא ראה גוף דברי הרשב"ץ) והנה דברי הרשב"ץ המה בסי' קי"ח ושמה מבוארים שני הדברים שכ' הב"י בשמו בסי' קמ"ג ובסי' קמ"ד שנשאל הרשב"ץ במהיום אם מתי אם חיישינן לפיוס וע"ז כ' הרשב"ץ דבין לדעת הרא"ש ובין לדעת הרמב"ן אינם יכולים לבטל הגט וכ' דא"כ אין מקום לשאלתך כלל והוא רק להתלמד במקום אחר אכתוב לך היכן צריך לומר נאמנת עלי שלא פייסתי כו' ע"ש באורך דמבואר דהרשב"ץ סובר דאינם יכולים לבטל הגט ומה שהשיב להשואל הוא לרווחא דמלתא ללמוד למקום אחר האיך חיישינן שמא פייס וא"כ לק"מ ולא כהמכתב מאלי' שכ' דרשב"ץ סובר דיכולים לבטל הגט והא ליתא. ודרך אגב אעיר על מ"ש הב"י שם בשם הרשב"ץ אחר שהביא דברי הרמב"ן סיים וכתב שאין כן דעת הר"מ הספרדי והדברי אמת כ' שם בשם הפ"מ (ח"ב סי' נ"ב) שהר"מ הספרדי הוא הרמ"ה כו' ע"ש. אולם המעיין ברשב"ץ יראה כי נפל ט"ס בב"י בהעתקתו וצ"ל שכן דעת הר"מ הספרדי וכ"ה בחי' הרמב"ן והרשב"א וכמ"ש ה"ה שהביא הב"י שם שהרמב"ם סובר כהרמב"ן ואלי' קורין הר"מ הספרדי וז"ב

(נג) יש לחקור באשה שאסורה להנשא כגון רואה דם מחמת תשמיש וכדומה אם מחויבת בחליצה או לא ולכאורה הי' נראה ממשמעות דברי הפוסקים דחליצה הוי מצוה בפ"ע ולא הכשר מצוה שעי"ז תוכל להנשא וכן ראיתי בשו"ת דברי חיים (דיני ר"ה סי' ו') שכ"כ בפשיטות. אמנם ראיתי בשו"ת באר יצחק (חאה"ע סי' י"ז) שלא כתב כן והביא ראי' מש"ס סנהדרין (י"ט א') דמלך אין חולצין לאשתו ופרש"י הטעם משום דאסורה להנשא משמע דכיון דאינה יכולה להנשא א"צ חליצה דהוי רק הכשר מצוה. אולם באמת אינו מוכרח זה דיש לפרש בדברי רש"י דכיון דאסורה להנשא אינה יכולה להתייבם וכל שאינה מתייבמת אינה עולה לחליצה וכ"כ הר"מ בה' מלכים (פ"ב ה"ג) וז"ל וכן אם מת הוא כיון שאינה יכולה להתייבם אינה חולצת ע"ש וזה ג"כ כוונת רש"י ולא מוכח מידי ואין לומר דא"א לומר כן בכוונת רש"י דא"כ מדוע הוצרך לומר בההוא דאינו חולץ דגנאי הוא לו לבוא לב"ד ותהא רוקקת בפניו ויבום בנאי הוא לו להקים על שם אחיו ולמה לא כ' רש"י רק טעמא בחליצה דהוא בזיון גדול לרוק בפני' וממילא אינו מייבם דאינה עולה לחליצה אינו עולה ליבום וכמ"ש הר"מ בה' מלכים שם ולמה הוצרך רש"י לומר טעם חדש דהוא בזיון להקים על שם אחי' ותכריח מזה דרש"י סובר כשיטת הרשב"א ריש יבמות דכללא דכל שאינה מתייבמת אינה חולצת לא נאמר רק היכא שאינו ראוי רק מצד עצם הדבר ולא מצד מקרה ולפ"ז לא שייך בכאן הך כללא וא"כ נהי' מוכרחין לפרש בדברי רש"י כהבאר יצחק. אולם אינו מוכרח די"ל דמה דלא אמר רש"י הטעם דכיון דאינו ראוי לחליצה אינו ראוי ליבום די"ל דס"ל כמ"ש התיו"ט דלא שמעינן רק כל שאינה מתייבמת אינה חולצת ולא כל שאינה חולצת אינה מתייבמת ואין לומר דעכ"פ מהרשב"א וסייעתו מוכח כן דאל"כ מדוע לא תנשא י"ל דס"ל כמ"ש הכ"מ דגנאי הוא למלך שתהא אלמנותו חולצת מנעל ואף שהכ"מ כ' טעם זה לומר דאע"פ שהוא אסורה להנשא מ"מ מה יזיק לו אם תחלוץ וע"ז אמר דגנאי הוא לו מ"מ י"ל דלהרשב"א טעם זה לחודא סגי [ומיושב בזה מה שהקשה בקול הרמז דאמאי לא אמרינן דלא יגרש המלך את אשתו כיון דאסורה להנשא וכמו דאינה חולצת מה"ט ולפמ"ש א"ש דשאני חליצה דגנאי הוא גם מה שהקשה שם דאמאי אצטריך טעמא דאסור לחלוץ משום דאסורה להנשא תיפוק לי' משום גנאי וכמ"ש הרע"ב לא הבינותי דמאי שיאטה דגנאי לכאן דמיירי דאין חולצין לאשתו] דלא תחלוץ וא"כ אין ראי' מרש"י ורשב"א. ובדברי הרמב"ם מבואר להדיא להיפוך וע' בתפארת ישראל בסנהדרין שם שכ' להקשות על המשנה דכיון דחליצה הוא מצוה בפ"ע א"כ מה לי שאינה יכולה להנשא ולפמ"ש א"ש וראיתי בשו"ת ס' יהושע בפו"כ (דקל"ח ע"א) שכ' ע"ד הרע"ב והתיו"ט וז"ל ולדידי לפע"ד הדברים תמוהים משניהם דהא בפ' חרש ביבמות מוכח בכל הפרק כולו בחרש וחרשת אף שאינם בחליצה מדאורייתא מ"מ עולים ליבום וביחוד שם בסוף הפרק סוף משנה בתרא דחרש כונס ואינו מוציא לעולם ע"ש ודו"ק וצ"ע עכ"ל ולק"מ. וממנו נעלם דברי התוס' ביבמות (מ"ד א' ד"ה כל שאינו) שכ' וז"ל וא"ת והרי חרש וחרשת שאינם עולים לחליצה ועולים ליבום כדאמרינן פ' חרש וי"ל דהתם בני חליצה נינהו אלא דפומייהו כאיב לי' עכ"ל וא"כ מיושב קושיתו. ואדרבה צע"ק על התיו"ט שלא הביא דברי התוס' הללו שמזה מוכרח דס"ל כהרע"ב דאל"כ מאי מקשו [ועתוס' יבמות (ד"י ע"ב ד"ה איהו) שכ' וז"ל וכיון דאינו עולה לחליצה דאין חולץ ב' בתים אינו עולה נמי ליבום עכ"ל מבואר מדבריהם ג"כ דסברי דכל דאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום וכן פי' דבריהם הב"ח באה"ע (סי' קס"א) ע"ש. אולם לפ"מ שפי' הב"ש שם דברי התוס' לא מוכח מידי] וע' בא"ז (ח"א סי' תשנ"ד) שגם הוא כ' דכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום ע"ש ובשו"ת רדב"ז (ח"א סי' שי"ד). וע' בתפארת ישראל ברמזי אה"ע סי' קס"ט) שכ' וז"ל ומדשרי לחלוץ בנדתה כבסי' קפ"ד ע"כ דה"ט דאין אומרים כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כביבמות דכ"ז אלא דוקא באיסור אחוה תדע מדחולץ בזה"ז ביש לו אשה עכ"ל וליתא ונעלם ממנו דברי הר"מ בה' מלכים דאף דלא הוי איסור אחוה אמרינן הך כללא וכ"ה בא"ז שם. וכן מוכח מש"ס יבמות (ל"ה ב') ובהגמ"ר פ"ו דגיטין דבתוך ג"ח לא מהני חליצה דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ומוכח דאפי' בלאו איסור אחוה אמרינן הך כללא וקושיתו מנדה כבר האריכו התוס' ורא"ש ריש יבמות לתרץ זה בישובים שונים, והנה בס' הר המור ביבמות (פ"ד מ"י) כ' ע"ד התיו"ט האלו וז"ל ואין להקשות אמאי לא חשיב נמי הך דלקמן פי"ד מ"ד בפקחת שנפלה לפני חרש וכן חרשת שנפלה לפני פקח דמתייבמת ואינה חולצת דהא כל שאינה עולה לחליצה אינה עולה ליבום כו' די"ל דחרש וחרשת דאין חולצין הוא רק מד"ס מפני שאינו באמר ואמרה כמ"ש הרע"ב מ"ג פי"ד וא"כ מדאורייתא עולה לחליצה קרינן בהו דקריאה אינה מעכבת עכ"ל והנה מ"ש דהקריאה הוא רק מד"ס ליתא דהקריאה הוא מד"ת. וע' בסנהדרין (פ"ב מ"ב) שגם שם כ' דהקריאה הוא מדרבנן דהא אינו מעכבת וליתא דבעינן שיהי' ראוי לקריאה מה"ת ועשו"ת שיבת ציון (סי' צ"ח) שהאריך בזה להוכיח דהוא מה"ת. וע' בתוס' ביכורים בסדר חליצה (סי' ו'). ובעיקר קושיתו נעלם ממנו דברי התוס' דפומא הוא דכאיב לי' ומעיקרא לק"מ. והנה כבר כתבתי דמרמב"ם ה' מלכים מוכח דגם היכא שאסורה להנשא עכ"ז חולצת וכן מוכח מהא שכ' הרמב"ן והר"ן בחולין (ל"א ב') דבכ"מ שאינו אלא הכשר מצוה א"צ כונה וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' ל"ד) וזה כתבו האחרונים דחליצה צריכה כוונה וא"כ אס"ד דחליצה הוי הכשר מצות אמאי צריכה כונה אע"כ דהוי מצוה בפ"ע ולזה כיון הדברי חיים. ועשו"ת פאר הדור (סי' קמ"ו) שדעת החכמים השואלים שאיסור קטלנית הוא איסור גמור שאסורה להנשא ומ"מ כתבו שם להדיא דהיבם צריך ליתן חליצה ואם לא תקבל דינה כמורדת מוכח דגם באשה כזאת הוי חליצה מצוה. והר"מ לא חלק עליהם בזה. ויש להביא ראי' מש"ע אה"ע (סי' קס"ה ס"ב) דהאומרת נטולה אני מכל היהודים כופין אותו לחלוץ וקשה דכיון דאמרה נטולה אני מכל היהודים א"כ הוא אסורה להנשא א"כ מדוע יכפהו לחלוץ כיון שכעת א"א לה להנשא ואין מצות חליצה עליה אף דאפשר לה להתיר נדרה עכ"ז כעת אין מצוה חליצה עליה וע' בבית מאיר שם ומוכח דגם היכא שא"א לה להנשא עכ"ז חייבת בחליצה אולם באה"ע (סי' קס"ג ס"ג) ובב"ש שם סק"ט ובשו"ת ח"ס חאה"ע (ח"ב סי' פ"ה) מבואר דאינו אלא הכשר מצוה וע"כ צל"ע בזה

(נד) ויש לחקור במי שקידש אשה ע"מ שאם תפול לפני יבם שתחלוץ ולא תתייבם מי הוי מתנה על מ"ש בתורה ותנאו בטל או