עמודי אש רכה

הי' הגירסא בתוספתא כמו שהוא לפנינו בפ"ד ה"ז גיטך ע"מ שלא תבעלי לפלוני ה"ז גט ואינו חושש שמא תבעל וזה כדעת הר"מ. וראיתי בח"ס שם שכ' וז"ל והשתא ניחא בירושלמי פ' האומר במתני' יש לי בנים דמבואר שם דכהן אינו יכול לחזור כשגירש על תנאי ולטעמי' אזיל עכ"ל וכוונתו על מש"ש בירו' באומר יש לי בנים דרב אמר מאחר שיש בידו לגרש נאמן והקשו עלה הגע עצמך שהי' כהן וקשה גם כשהי' כהן הי' בידו לגרש על תנאי אע"כ דגם בתנאי תהי' פסולה לכהונה (וע"ש בירו' והיתב רב ששת כו' ובשדה יהושיע שם לא ידע אהי קאי הך קושיא והניח בצ"ע אולם ברור דקאי אהא דאיתא התם דהמקדש בע"א אינו כלום וע"ז הקשה רב ששת וכ"ה במראה הפנים שם) ואולם כבר התעורר בזה בשו"ת ברית אברהם (סי' ק"ט וסי' ק"י) והאריך בישובים שונים והך דינא דמותרת לכהונה אין בו מחלוקת כלל

(מה) הנה בספר בדק הבית לבעל תורת חיים (באה"ע סי' קכ"ג) כ' וז"ל יש לתמוה על מה דאיתא בגמ' דיומא (די"ט ע"ב) השח דברים בטלים עובר בלאו א"כ לא מצינו שום אדם שיהי' כשר להביא גט מאחר שהוא חשוד לעבור על לאו ולא לחליצה יהא כשר שא"א לשום אדם שלא יהי' שח דברים בטלים וצ"ע עכ"ל והנה ש"ס הזה פסקה הר"מ ה' דיעות (פ"ב ה"ד) וסמ"ג (מל"ת סי' י"ג) והרמ"א ביו"ד (סי' רמ"ו סכ"ה) ואין להקשות ע"ז מש"ע א"ח (סי' ש"ז ס"א) דבשבת אין לשיח דברים בטלים דמשמע דבחול שפיר דמי דיש ליישב זה עם מ"ש בשו"ת מים רבים (חא"ח סי' ל') יעו"ש ולא כהתפארת ישראל בסנהדרין (פ"י ס"ח) ששגה בזה. אולם קושיתו לק"מ דהא מבואר בש"ע אה"ע (סימן קמ"א סל"ג) דאין פסול לעדות אלא כשהוא עובר על ל"ת של תורה ע"ש והלאו דכל הדברים יגעים אינו לאו של תורה אלא של ד"ק. וגם נראה שאינו לאו גמור והר"מ חשבו בין הדברים שיש לזהר בהם מדלא כתב בזה לשון אסור כמש"ש בהלכה ו' וגם לא משמע להו לאינשי לאיסורא וע"כ אינם נפסלים בזה כמו בקוברי מת. ועפרמ"ג בא"ח (סי' קנ"א סק"א) שכ' שהוא עשה דרבנן ע"ש ולשיטתו בודאי אינו פסול לעדות. והנה הבית הלל ביו"ד שם הקשה מסוכה (כ"א ב') שיחתן של ת"ח צריכין לימוד וקשה הא אסור לשיח שיחת חולין ע"ש והנה לפמ"ש המ"א בסי' (קנ"ו סק"ב) דשיחה בטילה הוא דבר גנאי וקלות ראש שוב לא קשיא מש"ס דסוכה. וכדבריו כ' רש"י ביומא שם שיחת ילדים וקלות ראש (ובסוכה (דכ"ח א') כ' על מה שאמרו שר' אליעזר לא שח שיחת חולין דברי הבאי ושחוק שינה ממה שפי' ביומא דאל"כ מאי רבותא דר"א) וכ"ה בסמ"ק (סי' ט"ו) השח שיחה בטילה כ' הרי"ף פי' דברי גנאי וקלות ראש. וכ"ה בביאורי הר"ר אייזיק שטיין לסמ"ג. וע' רש"י ברכות (כ"ח ב') מנעו בניכם מן ההגיון שיחת ילדים והרשב"ץ במגן אבות (פ"ב מי"ט) העתיק בשם רש"י שיחה בטילה משמע מזה שאינו איסור גמור. אולם בבעל המאור פ"ב דברכות כ' שאין לשיח אלא בד"ת. וכ"ה בתר"י דברי הבאי משמע מזה אף שאינו קלות ראש אסור. וע' ס' חרדים (פ"ד סי' כ"ז) אמרינן במס' ברכות דכל השח שיחה בטילה עובר בעשה ולא נמצא כלל בברכות. ובמל"ת פ"ד כ' אמרינן במדרש כל הדברים יגעים דעובר בלאו ולא ידעתי מאי לו להביא ממדרש מה דהוא בש"ס דילן ביומא וגם על תר"י בברכות שם צ"ע שהביא הא דעובר בעשה מהירושלמי והוא בש"ס דילן ועכ"פ מבואר מזה דאין לפסול עבור זה לעדות

(מו) בשו"ת תועפת ראם (חאה"ע סי' ע"ח) כ' דנראה לו הלכה למעשה דבביטול השליחות והסופר לכ"ע לא מהני שלא בפניהם ע"ש ואני תמ' ע"ז ממ"ש התשב"ץ (ח"א סי' א' ד"ה ע"א) וז"ל השני שזאת המודעא אינו מודעא כלל כיון שנמסרה אחר כתיבת הגט שלא בפני עידי הגט כו' ומוכח לה מלשון המרדכי כו' ואני אומר דמאן דאמר הכי לא חש לקמחי' שלא נאמרו דברים אלו אלא שאם ביטל שלא בפניהם לא נתבטלה שליחותם וכיון שצוה אותם לכתוב ולחתום אע"פ שקודם שנגמרה חתימת הגט בטל שליחותם שלא בפניהם לא הוי ביטול לענין הגט והוי גט כשר בביטול מודעא כו' אבל שלא יצטרך בביטול מודעא למודעא שנמסרה בפני עדים שאינם עידי הגט נשתקע הדבר ולא נאמר עכ"ד מבואר דגם כשביטל השליחות שלא בפני העדים מ"מ צריך ביטול מודעא ודברי הת"ר צע"ג אצלי

(מז) הנה בש"ע אה"ע (סי' ל"ח וקמ"ד) מבואר דבמתנה ע"י שליח לא בעינן משפטי התנאים. והבית מאיר סי' ל"ח כ' דמדברי התוס' כתובות דנ"ו והרא"ש בתשו' שהובא בב"י שם חולקים ע"ז שכתבו דלולי שמצאנו שתנאי מהני גבי בני גד ובני ראובן ה"א דלא יועיל שום תנאי ומשם למדין דמועיל ואין לך בו אלא חידושו דוקא כמו ששם מהני וא"כ עדיין קשה דדלמא שאני התם דהי' ע"י שליח שהרי משה צוה ליהושע לתת להם הארץ וי"ל דוקא ע"י שליח מהני תנאי ולא בנותן עצמו כסברא החיצונה כו' אלא משמע דס"ל דדין תנאי ע"י שליח שוה לבעל דבר כו' ע"ש. והי' נראה ליישב זה די"ל דעד כאן לא כתבו הרשב"א והר"ן דע"י שליח לא בעינן משפטי התנאים רק כשמתנה עם השליח וע"מ זה הוא עושה אותו שליח אבל כשמתנה עם השליח מה שנוגע למי שנשתלח אלי' אז גם הם מודים שצריך משפטי התנאים. וראיתי בג"פ (סי' ק"כ ס"ק מ"ג) שכ' לחלק כן ולפ"ז מיושב הקושיא מבני גד דשאני התם דהתנה עמהם דברים שנוגעים למי שנשתלחו אליהם ובזה גם הרשב"א והר"ן מודו אולם הג"פ הביא שם בשם הרא"ם (ח"ב סי' כ"ב) וכ"ה במל"מ (פ"ו מה"א ה"א) שלא חילקו כן וס"ל דגם בכה"ג לא בעינן משפטי התנאים וא"כ תקשה קושית הבית מאיר. אולם תמהני על הבית מאיר שהרי מבואר בשאלתות (פ' מטות סי' קל"ח) וז"ל וכי בעינן תנאי כפול דקא יהיב לה גט לאשתו וקא מתני בהדה אבל קא מתני שליח לא בעינן כפול אדעתא דמאי דשלח לי' הוא דמשוי שליח ואע"ג דתנאי דבני גד ובני ראובן בהדי אלעזר הכהן ובהדי יהושיע בן נון קא מתני ומשה הוא דהוי להון כשליח כיון דהקשו ראשים לאבות כמאן דמתני בהרי דידהו דמי עכ"ל הרי שהרגיש בקושית הבית מאיר ותירצו דהכא לא הוי כשליח דהראשים המה כבעלי דבר בעצמן ומהתימה מהבית מאיר איך אישתמט מיני'. וראיתי בשאילת שלום שם שכ' וז"ל חידוש דין הורה לן גאון דדוקא הבעל בעצמו בעי תנאי כפול אבל דבר הנעשה ע"י שליח לא בעי השליח כשיקיים שליחותו להתנות בתנאי כפול משום שהשליח אדעתא דבעלים הוא שעושה והלכך סגי בתנאי כפול שאמרו הבעלים להשליח עכ"ל ודבריו תמוהים שהבין בדעת השאלתות דהבעלים עם השליח צריכים להתנות בתנאי כפול והא ליתא ולא ראה דברי הרשב"א והר"ן והש"ע דגם הבעל דבר עם השליח לא בעי ת"כ וכן המה דברי השאלתות. והנה הבה"ט סי' ל"ח כ' דבס' חוקות הדינים ס"ל דגם כשמתנה עם השליח בעינן ה"כ. והפ"ת סי' קמ"ד כ' דאינו חולק על דינו של הרשב"א כו' ע"ש. ולא ראה בכנה"ג דהחוקות הדינים חולק בזה על הרשב"א וע"כ סיים הכנה"ג דאין להוציא מן המוחזק אולם לפמ"ש דגם השאלתות ס"ל כן ודבריו דברי קבלה נראה שגם ממוחזק מוציאין וראיתי להעיר על מ"ש בשו"ת דברי אמת (קונטרס א') דמרש"י ביומא וסוכה מוכח דהמתנה עם האשה שלא תשתה יין לזמן כך אסורה להנשא עד אחר הזמן. והיד המלך (פ"ח מה"ג ה"א) כ' ואנכי חפשתי שמה ולא מצאתי עכ"ל ותמהני עליו דהא כ' רש"י ביומא (די"ג ד"ה ע"מ) והנשא לאחר מיתת פלוני וגם מהיום הוא גט שאם קלקלה אין כאן חיוב א"א שאינו אלא כחשש שמא תשתה יין בחיי פלוני עכ"ל מבואר דאסורה להנשא עד שימות אותו פלוני (והריטב"א בחי' שם פליג עליו וס"ל דגם לכתחלה מותרת להנשא כיון דהוי שוא"ת) ובסוכה (כ"ד ב' ד"ה ה"ז כריתות) כ' דיכולה לבוא לידי הפסד לבסוף והלכך מעכשיו מותרת להנשא מה"ת עכ"ל ומדכ' מה"ת מבואר דמדרבנן אסורה להנשא משום החשש שמא תעבור וצדקו דברי הדברי אמת וז"ב

(מח) הנה בשו"ת דברי אמת (בקונטרס י"א סי' כ"ט) הביא פלוגתת הפוסקים בעובדא דאבא מניומי בגיטין (כ"ט ב') אם הבעל עשה שליח לאבא בר מניומי או אם נעשה שליח מידי השליח ע"ש. ונ"ל דדעת הרא"ש הוא דנעשה שליח מן השליח ולא מן הבעל וא"ש בזה. מה שתמה הקרבן נתנאל (פ"ז דגיטין) שכ' ונראה דגם האיש יוכל למנות שליח להולכה במקום אחר כו' וכתב הק"נ דתמי' לו טובא דלמה תלה זה ביראה לו הא מבואר הוא בעובדא דאבא בר מניומי ולפמ"ש א"ש והבן

(מט) הב"ש (סי' קכ"ד סק"ג) כ' וז"ל ואין לומר הטעם דבעינן עידי מסירה משום דס"ל דכשכותב ע"ג דבר שיכול להזדייף הוי אין מוכח מתוכו כמ"ש התוס' ואז בעינן לכ"ע דוקא עידי מסירה כי לר"מ דס"ל ע"ח כרתי צ"ל מוכח מתוך הגט דהא הרמב"ם ס"ל לעולם חיישינן שמא יש עוד א' ששמו כשמו (אבל) [א"כ] כל גיטין הוי אין מוכח מתוכו ולא מהני ע"ח עכ"ל. וראיתי בת"ג שם שכ' ע"ז וז"ל ואשתמטתי' מ"ש התוס' גיטין (כ"ד ד"ה בע"מ) דאפי' מאן דחייש לשני יוסף ב"ש מקרי מוכח מתוכו ע"ש. וע' בסי' קל"א סק"ג שכ' בעצמו דבעינן מוכח מתוכו בדליכא ע"מ ע"ש עכ"ל. ובאמת צדקו דברי הב"ש דהא התוס' בגיטין שם הקשו וז"ל וא"ת למאן דחייש לקמן בפרקין לב' שוירי ולב' יב"ש אע"ג דלא הוחזקו א"כ לר"מ יופסלו כל הגיטין דלא משכחת שום גט שיהי' מוכח מתוכו ואומר ר"י דדוקא בגט הנמצא הוא דחייש שמא מאחר נפל אבל חשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזקו אלא שוירי א' ויוסף בן שמעון א' עכ"ל מבואר מתוס' דס"ל דוקא בנפל דאיתרע בזה חיישינן לשני יוסף ב"ש אבל כשלא נפל ולא הוחזקו לא חיישינן לב' יב"ש ולהכי נחשב מוכח מתוכו אבל אם היינו חוששין גם בסתם לב' יוסף ב"ש גם בלא נפל לא הוי מוכח מתוכו וא"כ שפיר קמקשה הב"ש לשיטות הר"מ בסי' ק"ך דס"ל דחיישינן לעולם לב' יב"ש דלא הוי מוכח מתוכו וע"ש בב"ש סי' ק"כ סק"ד שכ' וז"ל ולתוס' שיטה אחרת ופירשו הסוגיא דוקא במוחזק עוד א' ששמו כך הוא אז חיישינן כו' ע"ש וזה כמ"ש. ומה שהקשה הת"ג דהב"ש סותר א"ע מסי' קל"א הנה נשמט בב"ש מ"ש במה"ק סק"ג וז"ל ואפשר דס"ל להרמב"ם כיון דמזכירין שמו ושם אשת זה תו הוי מוכח מתוכו עכ"ל ולפ"ז א"ש דברי' בסי' קל"א וע"ש בב"ש מה"ק שציין לעיין בתוס' גיטין דכ"ד מבואר דלא נעלמו ממנו דברי תוס' הללו כמו שעלה על דעת הת"ג ודברי הב"ש צודקים

(נ) בשו"ת חי' אנשי שם (סי' קכ"א) כ' הנה קשה לי על הפוסקים שהסכימו כולם דאם כתב על שם הקודש המכונה פסול דהרי מקרא הוא בישעי' מ"ד ובשם ישראל יכנה מוכח דשייך לשון כינוי על שם הקודש וצע"ג עכ"ל ואין כאן קושיא כלל דהא פי' הרד"ק בשרשים (שורש כנה) והובא מקצתו בשו"ת מהרי"ק (שורש קס"ב) ובשו"ת ח"ס חאה"ע (ח"ב סי' מ') דכנה הוא כיסוי והעלם השם ובשם ישראל יכנה שמו ויאמר ישראל שמו עכ"ל והיינו שהשם שהי' לו בגיותו יכנה ויסתיר אותו בשם ישראל וא"כ קאי הכינוי על שם חול וא"ש. והנה הט"ג בהשמטות כ' דהיכא דעולה לתורה בשם לעז צריך לכתוב דמתקרי. וכ"כ בשו"ת