עמודי אש רכד

א"כ מבואר מזה דלא כהנ"ב. והנה בחי' אנשי שם (בהשמטות סי' ט') כ' דמ"ש הרמ"א סי' קי"ט דבנמצא פסול בגט מותר שוב לגרש בע"כ דהיינו פסול דרבנן ולא בנמצא פסול דאורייתא ע"ש ולא נהירא כן לדעתי דכיון דהטעם דהאשה נתרצה בדבר שוב בזה לא תיקן ר"ג א"כ מה לי פסול דרבנן או פסול דאורייתא ושוב ראיתי בפר"ח שכ' דאפשר דה"ה בפסול דאורייתא וכן יש להורות. וע' בג"פ (סי' קי"ט סק"כ) שהביא דברי הרא"ם בתשו' (ח"א סי' ל') דאף בזה"ז שיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ אם רוצה לגרשה והיא איננה רוצה א"צ ליתן לה מזונות. וכ' דמדברי הב"ח נראה דחייב במזונות עמ"ש גבי שוטה עכ"ל הג"פ. ובמח"כ לא ראה מ"ש הב"ח באה"ע (סי' ע"ז ס"ב) שהאריך בזה והסכים עם הרא"ם דפטור ממזונות ע"ש ומההוא דשוטה אינו ראי' כלל. ועשו"ת שבו"י (ח"ב סי' ק') שכתב לחלק בין שוטה לההוא דסי' ע"ז וזה דעת הב"ח ג"כ וא"ש דלא כהג"פ. וע' שו"ת נ"ב (מה"ק חאה"ע סי' פ"ד) שנסתפק אם בחרשת גזר ר"ג ובבית מאיר נראה שהסכים לזה דלא גזר ר"ג בחרשת ולכאורה צל"ע דהא הנו"ב שם מיירי בקידשה אביה שיש בה חשש קידושין דאוריי'. עשו"ת מהרי"מ מווארשא (חאה"ע סי' כ"ז) וא"כ הא בקדשה אביה אמרינן שיש לה כתובה במבואר בפ"ת (סי' פ"ז סק"א) בשם אמתחת בנימין ואמרינן בחרשת גם בקדשה אביה שלא חיישינן לממנעי ולא נסבי וא"כ גם בחדר"ג אף אם נימא דלא גזר גבי חרשת עכ"ז בקדשה אביה גזר וא"כ סוף סוף לא הועיל הנ"ב בנידון דידי' וצ"ל שהנ"ב ס"ל כהבית מאיר בסי' ס"ז שם שגם אם קדשה אביה עכ"ז אם כתובת אשה דרבנן אין לה כתובה וא"כ שוב נוכל לומר דגם ר"ג לא גזר בזה. אמנם משו"ת שבו"י ח"א סי' קכ"ג) שכ' וז"ל דמה לנו להזכיר רצונה בגט יותר מפקחת הא אשה מתגרשת בע"כ ומה"ט בכל גיטין אין כותבין ומזכירין כלל רצונה כו' אף שבסדר גיטין האחרונים מבואר ששואלין גם לה אם מקבלת הגט ברצון היינו משום תקנות רגמ"ה שלא לגרש בע"כ וא"כ אפשר אף בחרשת אפשר שמרמזין לה כו' ע"ש מבואר שסובר שגם בחרשת תיקן ר"ג ולא כהנ"ב

(מב) בשו"ת נודע בשערים העלה בצע"ג על הב"י שפסק בא' ששלח גט ע"י שליח על תנאי והשליח מסר לה סתם בלא תנאי וקרע קרע ב"ד אחר המסירה דיכולין למסרו ע"י עידי מסירה לסמוך ע"ד הרמב"ם דס"ל דמהני דבאמת הא ליתא דהא איתא בתוספתא (פ"ב דגיטין) נקרע בו קרע ב"ד פסול רשב"א אומר מדבק את הקרעים ונותן לה ואומר בפ"נ ובפ"נ וא"כ מבואר דלא כהרמב"ם ולהת"ק אין לגרש אפי' בעידי מסירה וצ"ל דכיון דמבואר בריש גיטין דהא דשליח נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ הוא משום דעידים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד אבל בגט קרוע עדים החתומים אינם כלום דהוי גט שיכול להזדייף וא"כ כיון שהמסירה הראשונה בטילה ועכשיו הוא שטר שיכול להזדייף אינו מועיל האמירה שלו לומר בפ"נ ובפ"נ וא"כ י"ל דבעובדא דהב"י גם הרמב"ם מודה כיון דהמסירה והאמירה הראשונה לא היתה כלום אינו יכול למסור לה על תנאי כיון שכבר נקרע וכדמוכח מהתוספתא עכ"ד הנודע בשערים ולדעתי צדקו דברי הב"י ומהתוספתא אינו ראי' כלל ואשתמיט להנודע בשערים דברי הב"י בתשובותי' (דיני גיטין סי' ה') שנשאל ע"ז דהתוספתא הוא נגד דברי הר"מ ופי' התוספתא דקאי אדלעיל דאם הביא גט ממדה"י ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דמקבלו אפי' אחר ג' שנים ואומר אז בפ"נ ובפ"נ והאשה נאמנת לומר דזהו הגט וע"ז סובר הת"ק דאם נקרע שוב אין האשה נאמנת דזהו הוא הגט דכיון דאיקרע איתרע חזקתו ואמרינן שגט אחר הוא שמצאתו ורשב"ג פליג דמ"מ אפי' קרוע הוא נאמנת וא"כ אין ראי' דהיכא דהמסירה הראשונה לא היתה מועיל דיודה הרמב"ם דלא יועיל אם יקרע. והן אמת שראיתי להפר"ח שהשיג על הב"י בפי' התוספתא. אולם אין דברי' מוכרחין ובפרט על הב"י בודאי אין לתמוה דהוא אזיל לשיטתו בפי' התוספתא. והנה השעה"מ (פ"ד מה' גירושין הט"ז) השיג על הפר"ח באה"ע (סי' קכ"ה) שפי' הירו' בגיטין (פ"ב ה"ג) שהקשה על המשנה דכתבו על העלה של זית ולא כמקורע הוא דטעמא הוא משום ספר א' אמר רחמנא. דהא ליתא דהירו' ע"כ דליה לי' טעמא דספר א' דלעיל מזה איתא בירושלמי ר"י בעי כתבו על כוס של זהב ואמר לה מקום הכתב שלך ומקום השיטין שלי מהו ומדלא פריך עלה דתיפוק לי' דספר א' אמר רחמנא ולוקי לה במעורה וכדאוקים לה בש"ס דילן בגיטין ד"כ משמע להדיא דס"ל להירושלמי דהכא לא דרשינן ספר א' אמר רחמנא עכ"ל. ובאמת אין קושיא מזה על הפר"ח דהנה הירו' סיים אחר האיבעיא דכתבו על כוס של זהב ויש כתב כלומר דמה איבעיא לך דפשיטא דלאו כלום הוא דהרי אין כאן כתב עוד מאחר דמקום בין השיטין שלו דספר א' אמר רחמנא ולא ב' ספרים וכן פי' הפ"מ וע"ש במראה הפנים וא"כ י"ל דגם הפר"ח פי' כן וא"כ מוכח מהירו' להיפוך ונראה דהשעה"מ ראה בירו' שעם השדה יהושע ושם (דע"ו ע"ב) נראה דתיבת ויש לא הי' בגירסתו ותיבת כתב נמשך אלמטה עור הנקרע כו' דהיינו כתב עור הנקרע אולם אחרי אשר דמקור דין דעור הנקרע הוא בירו' ספ"ז ושאר דוכתי ושם איתא עור הנקרע וליתא תיבת כתב א"כ גם הכא הפי' כן והבן

(מג) התוס' והרא"ש ריש גיטין כתבו דכותבין בגט י"ב שיטין ונראה דבימי חכמי הש"ס לא הי' כותבין סכום שיטין ידוע וראי' מירושלמי יבמות (פט"ז ה"ו) סימן הוי לי' בי' ולא כן תני אין סימן לגיטין כההוא דאמר תרתי שירין ופי' הפ"מ שאומר כך וכך שורות בגט זה עכ"ל מבואר דלא הי' כותבין השורות שוה בכל הגיטין הן אמת שהשדה יהושע בגיטין (ד"פ ע"א) פי' שהי' אומר ניקב בשורה פלוני ולא בצד אות פלוני לא הוי סימן מובהק ולפ"ז לא מוכח זה ושוב ראיתי בא"ז ה' גיטין (סי' תשל"ב) שפי' הירו' כהפ"מ וסיים דמזה ראי' דאין לדקדק בשיטין והוא כמ"ש וע"ש בסי' תרצ"ח. וראיתי בתמים דעים (סי' ק"ע) שכ' וז"ל ועל הגט שאומרים שצריך י"ב שיטות אמנם כתוב בתשו' הגאונים כך מקובלני שאין כשרות ופסלות בדבר שלא נמצא רמז בכך בכל הגמ' וחשבון זה כמו חשבון שאומרים בני אדם ושחטתם בזה י"ד אצבעות בסכין באורך עכ"ל ותמהני מ"ש שחשבון י"ד אצבעות הוא חשבון בני אדם והנה כן מבואר במדרש ויקהל (פכ"ה) ונשא (פ"י) ומדרש חזית (פ"ה סי' י"ב) רבנן אמרין סכין הראה לעם כמה צריך להיות שיעור אורכו מנין בז"ה כו' וכן חשבון י"ב שורות בגט מבואר ג"כ בפסיקתא רבתא פ' תצא וכמ"ש בשו"ת דברי אמת בקונטרסים). אולם בדיעבד אם לא נכתב בי"ב שורות בודאי כשר והנה הבית מאיר (סי' קכ"ה) כ' דאם אין מצוי בדיו לכתוב הגט ראוי להדר אחר הסדר השנוי בש"ס גיטין די"ט כדאשכחן בא"ח (סי' תע"ג) לענין מרור ע"ש ולפ"ד י"ל דאין קפידא בזה לפ"מ שהסכימו האחרונים ביו"ד (סי' ו') הפר"ח והפ"ת והתב"ש והפרמ"ג דא"צ להקפיד אחר הסדר השנוי בחולין (ט"ו ב') בכל שוחטין בצור כו' והיינו מטעמא דדוקא גבי מרור שהי' מהסברא שיש להקדים זה לזה ולא לשנות הסדר לכן יש קפידא משא"כ בדוכתא אחרינא א"כ ה"נ י"ל כן ולהדיא כ' הת"ש שם ראי' לזה מדלא אשכחן בשום פוסק שיהי' קפידות להדברים השנוים בגיטין כו' ע"ש מבואר שלא כדברי הב"מ ואף שהפ"ת (סי' קכ"ה סק"ב ובסה"ג ס"ק ל"ב) העתיק דברי הבית מאיר להלכה לפ"ד נראה כמ"ש

והנה באה"ע (סי' קכ"ב) מבואר דישרטט הגט מבחוץ. וראיתי בתפארת ישראל ברמזי אה"ע שכ' וז"ל קשה לי הרי עיקר הטעם דישרטט מבחוץ כדי שלא יהי' כתב ע"ג כתב והרי גם שירטוט מבחוץ נמי כתב הוא כדאשכחן בציץ דנמי בעי כתב בגיטין (ד"כ ע"א) וכתב מבחוץ כו' וצ"ע עכ"ל ולק"מ. דהנה בב"י (סי' קכ"ה) כ' בשם הקונטרסים וז"ל ועל השרטוט מקובל אני מרבותי שהשרטוט מבחוץ וכן עמא דבר וא"ת אמאי אין משרטטין באבר וי"ל דאפ"ה נראה מבפנים צבע האבר אבל בברזל או בקנה אינו נראה כשמשרטטין מבחוץ ולא כשמשרטטין מבפנים אפי' בברזל יש לחוש שלפעמים נראה לכך התקינו שישרטט מבחוץ עכ"ל מבואר דסובר דגם מבחוץ כתב הוא ולכן אף כשמשרטט מבחוץ עכ"ז אין משרטטין באבר רק הא דמשרטט מבחוץ הוא משום דכשמשרטט בברזל אם ישרטט מבפנים יראו השרטוטים אבל מבחוץ לא יראה אבל גם הקונטרסים מודו דאף מבחוץ כתב הוא וכדמוכח מציץ וא"ש

(מד) כהן שגירש על תנאי ולא נתקיים התנאי דאין בו אפי' ריח הגט לפוסלו לכהונה כמבואר בש"ס גיטין (פ"א א') השמיט הרמב"ם הך דינא. ובשו"ת ח"ס חאה"ע (ח"ב סי' קי"ט) הקשו לו חכם א' ע"ז והוא השיב לו דגם בעיניו יפלא וע"ש מ"ש בזה. ודבריו תמוהים בעיני דאף אם נודה לדינו דבכל גיטין שלנו שיש בהם זמן הוי כמעכשיו ונודה למש"ש דבמעכשיו פסולה לכהונה (מה שמסוגיא דפ"ק דיומא לא נהירא כן דהא התם הוי בע"מ דלדעת הר"מ הוי כמעכשיו ומ"ש הח"ס דכיון דא"א בענין אחר לא החמירו בו חכמים אינו נראה כלל) עכ"ז תקשה דלמה השמיטו הר"מ בכדי דנדע דאם גירש בגט שאין בו זמן על תנאי דאינו פסולה לכהונה דאי משום זמן הא זמן אינו פסול רק מדרבנן כמבואר בה"ג (פ"א הכ"ה) ונפסלת לכהונה כשגרשה בגט גמור שאין בו זמן וא"כ הי' לו לבאר דאם הי' בו תנאי ולא נתקיים אינו פסול לכהונה. אולם בעיקר קושיתו על הר"מ אני תמ' דהר"מ ביאר ביאור גמור במ"ש (פ"ח ה"א) המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי ה"ז מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת עכ"ל ובפ"י ה"א כ' כל מקום שאמרנו בחיבורינו זה הגט בטל או אינו גט או אינו מגורשת ה"ז גט בטל מה"ה ועדיין הוא א"א גמורה ואם נשאת תצא והולד ממזר ואם בעלה כהן אינה נאסרת עלי' משום גרושה עכ"ל וא"כ כשכ' בפ"ח דאם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת אינה אסורה לבעלה כהן וא"כ ביאר הדין הזה ומהתימה מהח"ס שלא הרגיש בזה ומה שהקשה עוד על המרדכי פ' בתרא דגיטין שכ' דכהן שגירש על תנאי אינה נאסרת לו והביא ראי' ממתני' ואח"כ הביא ראי' מפ"ק דיומא וכ' הח"ס וקשה דכיון דמשנה מפורשת הוא א"כ הראי' מפ"ק דיומא הוא כיהודא ועוד לקרא (ע' תשב"ץ קטן סי' תע"ג שהביא רק הראי' מהמשנה. ובשו"ת הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ג הביא הראי' מיומא ג"כ) ולדעתי לק"מ והוא דהנה בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' מ"ח) כ' שם חכם א' דתנאי שהוא בשוא"ת אם נתבטל התנאי אסורה לכהונה כיון שבידה לקיימה מקרי שפיר גרושה מאישה. ובשו"ת דברי אמת בקונטרסים (סי' א') המה ע"ז מש"ס פ"ק דיומא דמבואר שם דגם תנאי שהוא בשוא"ת מותרת לכהונה ע"ש וא"כ י"ל דזה כוונת המרדכי שהביא ג"כ הראי' מפ"ק דיומא בכדי לאורויי דגם בשוא"ת מותרת לכהונה דזה לא נשמע מהמשנה ואגב אורחא השמיענו דבכל גוונא מותרת לכהונה. וראיתי להק"נ (פ"ט דגיטין) שכ' דעת הר"מ דבגרשה ע"מ כך וכך יש לה להנשא לכתחלה אף שלא נתקיים התנאי בין בע"מ שלא תבעל בין בע"מ שלא תנשא וע"ז הקשה מהתוספתא שהביא הרא"ש שם דע"מ שלא תבעלי לפלוני חוששין שמא תבעל לו והוצרך לדחוק דלהר"מ לא ברירא לי' הך תוספתא דסובר דש"ס דילן חולקת ע"ז ע"ש אולם נראה דמעיקרא לק"מ דלהר"מ