עמודי אש רכג

לרוב הראשונים הוי דבר שבערוה ואתחזק איסורא ועכ"ז חולצין אע"פ שאין מכירין מה"ת וה"ה גבי גירושין וגם ראי' מהא דמקילין בשעת הדחק ואי הי' מה"ת לא הי' מקילין בשעת הדחק ושוב ראיתי בחי' אנשי שם בסימנים הבאים שהקשו לו ע"ז ומ"ש ליישב דבריו דחוקים. ועכ"ז אף דהוא דרבנן לא נתיר היכא שאפשר להמתין. וע' בספר מסגרת זהב (דכ"ט א') שהביא ראי' לדברי התפא"י וז"ל. ונ"ל ראי' מסדר גיטין סי' י"ט בנשתנה שמו מחמת חולי אף אם גירש מתוך החולי יכתוב שם שקיבל מחמת החולי דמסתמא כשיעמוד יחתום ויעלה בתורה בשם זה וא"כ ק"ו הוא מהתם עכ"ל ובאמת ק"ו פריכא הוא דהתם בודאי השם ששינה מחמת החולי בודאי יחזיק אותו כדי שיחי' משא"כ בנ"ד אולי יחלוף שמו ולא יחזיק בשיקרא והבן

(לח) במאי דקיי"ל דבמסוכן כותבין אע"פ שלא אמר תנו כ' רש"י בכתובות (נ"ה א') דמסוכן היינו גוסס. וראיתי להיד המלך ה' גירושין (פ"ב הי"ב) שכ' דדברי רש"י האלו סותרים א"ע. למ"ש בקידושין (ע"ח ב') דגוסס אינו יכול לגרש ומזה הוציא דהמסוכן אף שאח"כ הבריא ושתק עכ"ז נותנין וא"כ גם כאן אף שבעת שהי' גוסס אינו יכול לגרש מ"מ נ"מ אם הבריא אח"כ ואף שמלתא דהוא לא מצי עביד לא מצי משוי שליח עכ"ז היכא דהוא משוי בפי' מהני כשיטות המהרי"ט חח"מ סי' כ"ג עכ"ד. והנה לפי דבריו י"ל דברי רש"י ממה שהקשה עליו הריטב"א בכתובות על מה שפי' רש"י מסוכן גוסס (כן פי' במהד"ב אבל במה"ק לא פי' כן כמבואר בש"מ לכתובות פ' אע"פ ד"ג ע"א) וז"ל וק"ל עלה דא"כ מ"ט דרבנן דפליגי עלה מי גרע מן היוצא בשיירא עכ"ל. ולפי האמור א"ש דהא מבואר במהרי"ט שם דיש פלוגתא בזה אם משוי שליח בפירוש אם מהני ע"ש. וא"כ י"ל דחכמים שלא אמרו דגם בגוסס הדין כן סבר דאם משוי בפירוש לא מהני וא"כ להכי לא אמרו הדין גם במסוכן דבשעה שהוא גוסס לא מצי מגרש ואח"כ לא מהני ג"כ דכל מלתא דהוא לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וא"ש. אולם באמת לא נהירא לייחס לרש"י סברא זאת דהיכא דמשוי בפירוש דתהי' מהני אף במלתא דלא מצי עביד דכל הפוסקים פליגי ע"ז כמבואר במחנה אפרים (ה' שלוחין סי' י') ובמל"מ (פ"ט מה' אישות) ובשו"ת ח"ס חאה"ע (סי' י"א) ותו קשה ביותר על היד המלך דאיך נימא דרש"י פי' המשנה דעיקר הנ"מ הוא להיכא דהבריא אח"כ א"כ תקשי לרב הונא בגיטין (דע"ב ע"ב) דאמר דאם עמד חוזר בגיטין ושיטות רש"י שם דגם בסתמא אף אם לא אמר אם מתי ממילא מבטל הגט ובמשנה מבואר דנותנין אח"כ. וע' בתוס' שם שחלקו על רש"י ופירשו דברי ר"ה כשאמר אם מתי אבל לשיטות רש"י דגם בסתם הם דברי רב הונא א"כ תימה עליו ממתני' ובסתירת דברי רש"י הי' נ"ל לחלק בין גוסס בידי אדם לגוסס בידי שמים דגוסס בידי אדם יכול לגרש. ומצאתי במהרי"ט בחי' לקידושין (ל"ב א') שתירץ לקושיות תוס' על רש"י משחט בו שנים דבידי אדם ג"כ לרש"י יוכל לגרש ע"ש וא"כ י"ל דגם בכתובות שכ' הגוסס כוונתו בידי אדם ולק"מ. ושוב ראיתי להג"פ (סי' קכ"א ס"ק ל"ב) שכ' בשם המהרח"ש שהקשה סתירת דברי רש"י וחילק בין היכא שמדבר להיכא שאינו מדבר ע"ש. וגם לפי דברי' אין ראי' לדינו של היד המלך ובעיקר הספק שנסתפק היד המלך נראה שאין כאן ספק כלל כיון שעיקר טעמא שבמסוכן סגי כשאמר כתבו הוא דאמרינן שבודאי דעתו הי' לומר תנו רק מפני שהי' מסוכן לכן לא אמר וא"כ גם לאחר שהבריא לדידן דקיי"ל דלא יוכל לחזור כשעמד בודאי יכלו לכתוב כיון שאין אומדין דעתו שהי' רוצה לומר תנו כנ"ל

(לט) אם הבעל עשה שליח לכתוב הגט וליתן והלך וכתב הגט וקרעו כ' התורת גיטין (סי' קכ"ב סק"ג) דאינו יכול לכתוב גט אחר. והנה מ"ש כן בפשיטות מבואר בג"פ (סי' קכ"ב סק"ד) ובפר"ח להיפוך דיכולים לכתוב גט אחר ומ"ש הת"ג דביטלו בזה השליחות לא נהירא כלל לא מיבעיא אם לא הי' נראה בעיניהם מצד החומרות פשיטא דלא נקרא ביטול דהא ידעינן דמה דקרעהו משום שלא ישר בעיניהם ואפי' אם הי' כשר וקרעהו ג"כ לא הוי ביטול ולא עדיף מגילוי דעתא בגיטין דלאו מלתא הוא אולם גם אם נודה לדברי הת"ג דזה מקרי ביטול עכ"ז יכולים אח"כ לכתוב גט מחדש בלא ציוו הבעל דאף שביטלו בפירוש השליחות מ"מ כשרוצים אח"כ נעשו שלוחים מחדש וכמו שהאריך בזה הבית מאיר (בסה"ג ג' סי' ר"ו) והגט מקושר ואף שהי' ירא להקל למעשה והיינו שלא מצא הדבר מבואר אולם אני מצאתי בשו"ת פנ"י ח"ב חאה"ע סי' כ"ה) שמבואר שם להדיא שהשליח אף שביטל שליחותו יוכל אח"כ להיות שליח מחדש וא"כ גם כשאבדו בידים אף אם נימא דהוי ביטול שליחות יכולים לכתוב גנו אחר מחדש

(מ) בשו"ת נ"ב מה"ת (חאה"ע סי' קי"ד) כ' דלפמ"ש הא"ז דגט פסול אם נתנו בלילה ה"ה דצריך ג'. אולם הקשה ע"ז מש"ס עירובין (דכ"ג) דאמרינן אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש וכ' דראי' גדולה הוא (ובתפארת ישראל (ברמזי אה"ע סי' קכ"ב) ומהרי"ש בהסכמתו לספר קב ונקי לא ראו דברי הנ"ב האלו שהרגיש בש"ס הזה) ולדעתי אין ראי' מזה לפמ"ש הרא"ש בתוספותיו לב"ב (הובא בש"מ שם דקע"ד ע"ב) שכ' שם וז"ל הלכך נ"ל שלעולם הערב יכול להדירנה הנאה כשתבוא לתבוע כתובתה והכי אמרינן אמר אביי אטו כל מאן דמגרש בבי דינא מגרש שיודעים שחמיה נתערב בכתובת המגרש מגרש ילך לב"ד שאינם יודעים הערבות ויגרשנה ותו ליכא למיחש שידירנה חמיה הנאה כשתתבע כתובתה כו' ע"ש באורך וא"כ אין ראי' כלל מהש"ס דהכוונה שלאו דוקא באותו ב"ד מגרש ומזה יש לדון ג"כ על מ"ש בתשב"ץ (ח"א סי' קנ"ג) להוכיח דגיטין לכל מסורים מהא דכל דמגרש כו' ולפ"מ שפי' הרא"ש אין ראי' מזה אולם בא"ז בעצמו מבואר דלא בעינן ג' ורק בלילה פסול וכמבואר בא"ז בתשובותי'' (סי' תמ"ה) וכבר הקשו כן בשו"ת מים חיים (חאה"ע סי' ס"ג סל"ג) וכן הקשה בשו"ת תועפת רא"ם חאה"ע (סי' ס"א) אולם באמת לא הבנתי זה דהא כ' הא"ז דלהכי לא בעינן ג' משום דבד"מ לא בעינן רק חד מדאורייתא ע"ש וא"כ שפיר כ' הנ"ב דבעינן לדידן ב' כיון דיש כמה פוסקים דס"ל דמה"ת בעינן ג' בד"ס כמבואר בש"כ (ח"מ סי' ב') וא"כ א"ש דברי הנ"ב. אולם הא הא"ז הקשה על שיטתו דבלילה פסול נתינת הגט א"כ לבעי ג' ותירץ דלהכי לא בעינן ג' משום דבד"מ לא בעינן ג' מדאורייתא וא"כ אם נימא כשיטות הפוסקים דבעינן ג' מדאורייתא וגם גבי גט בעי ג' א"כ יהי' מזה מוכח דגם בלילה כשר נתינת הגט אולם לפ"מ שחילק הנ"ב בין ארוסה לנשואה שפיר כ' הנ"ב דתפס חומרות הא"ז דבלילה פסול ואף דלשיטות הא"ז לא בעינן ג' עכ"ז לדידן שפיר י"ל כן ושוב ראיתי בשו"ת ח"ס חאה"ע (ח"ב סי' ס"ה) שכ"כ דלדידן דלא קיי"ל כרב אחא ע"כ דגם בלילה כשר ע"ש ולשיטות הנ"ב צ"ל כמ"ש למעלה

(מא) נשאלתי באשה שקודם הנישואין היתה קצת סומא בעיניה שהי' מקולקלים קצת ואח"כ נסתמה לגמרי בב' עיניה אם יכולים לגרשה בע"כ ונראה דכיון שכ' בסס"י קי"ז דאינו מותר לגרש בע"כ רק היכא שאם הי' כן באיש הי' כופין מדין הש"ס והנה הרמ"א (בסי' קנ"ד ס"ד) הביא י"א דאם הוא סומא בב' עיניו כופין אותו להוציא א"כ ה"ה באשה. אך ראיתי לרבינו הש"כ בספר גבורות אנשים (סי' מ"ד) שהשיג ע"ז דאף דדעת הרא"ש כן בפסקי' עכ"ז בתשו' ס"ל להיפוך ובכל הפוסקים אינו מבואר החילוק הזה ומשמע דלא ס"ל כן לכן אין כופין ע"ש. אמנם מצאתי בש"מ לכתובות (פ' המדיר דע"ו ע"ג) שכ' בשם תלמודי ר' יונה וז"ל ודוקא נקטעה ידו או נשברה רגלו א' או נסמא עינו א' אבל בב' ידי' או בב' עיניו לדברי הכל כופין אותו להוציא שהרי עבר ובטל מן העולם עכ"ל. וכ"כ שם בשם הרב המאירי שכך עשה מעשה בלוניל הרב ר' משה בר' יהודא וחבריו כו' ע"ש. א"כ כיון דדעת ר' יונה ור' משה בר' יהודא וחברי' והרא"ש והטור ור' ירוחם והרמ"א הי' לנו לפסוק כן ואין ראי' מהש"כ שבימי' לא נגלה הש"מ ולא מצא בשום פוסק שיכתוב כן. אך צ"ע דמצאתי בא"ז בתשו' שבח"א (סי' תש"ס) שמתחלה הי' רוצה לומר כן לחלק בין עין א' לב' ואח"כ חזר בו שאין לחלק ע"ש באורך ועשו"ת מים עמוקים (סי' ל"א) שכ' בפשיטות דאף במקום שיש חדר"ג כופין אותה לקבל גט. וכ"ה בשו"ת טורי אבן (סי' ל"ט) ולא התעורר כלל ממ"ש. ובשו"ת פרי צדיק (בסי' י"א) אסיק לדינא שלא לכוף וע"כ צ"ע לדינא. והנה בשו"ת כ"ב מה"ק (חאה"ע סי' ב') חידש דגם לדינא דהש"ס דאשה מתגרשת בע"כ מ"מ ע"י שליח אינה מתגרשת בע"כ דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ע"ש. ובמה"ת תמהו עליו בזה והוא ז"ל יישב דבריו ולי קשה ע"ז ממ"ש הבעה"ע במאמר שלישות וז"ל ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח לקבלה דקיי"ל שלוחו של אדם כמותו וכי היכא דבעל נותן בע"כ ה"נ שליח עכ"ל הרי להדיא דסובר דהשליח מגרש בע"כ והמעיין שם באותו מאמר שכ' ואמר ר' יוחנן התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה כגון ההוא דיימר בר חשו דאמר לשלוחו כו' ע"ש דכיון בצחות לשונו לשלול פרש"י בב"מ (ד"י ע"א) דע"י שליח יוכל לתפוס והתוס' שם ובגיטין (י"א ב') השיגו עליו דמההיא דיימר בר חשו מוכח דגם ע"י שליח אין לתפוס וא"כ מוכח דהבעה"ע סובר כשיטות התוס' והרא"ש ועכ"ז כ' דגבי גירושין יוכל לגרש גם בע"כ ע"י שליח. וע' בנ"ב מה"ת (סי' ק"י) דמודה דלפעמים יוכל לגרש בע"כ בארוסה ע"ש ובבעה"ע דוחק גדול לפרש כן. והנה לפמ"ש התוס' בגיטין (ד"ד ע"א) דבגיטין לא מהני הודאת בע"ד משום דחב לאחרים דאסר לה אכהן א"כ לכאורה לפי שיטות הנ"ב מהראוי הי' להיות דגם מדעתה לא יוכל לעשות שליח דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים היינו לכהנים אך י"ל זה עפמ"ש הנ"ב מה"ק (חאה"ע סי' ס"ד) להקשות למה יוכל לעשות שליח בקידושין הא הוי חב לאחרים דאסר לה אכ"ע ותירץ דכיון דהאשה רוצה א"כ לא הוי חב לאחרים דדלמא לא תתרצה להתקדש לאחר ע"ש. וכ"כ האור חדש בקידושין (מ"ב ד"ה האיש) וא"כ גם הכא י"ל כן וא"ש. אולם יש להקשות על הכ"ב ממשנה גיטין (ל"ב ב') בראשונה הי' משנה שמו כו' ופירשו הראשונים דהבעל מערער ששינה שמו כו' ע' בר"ן וראשונים וא"כ נראה דמיירי ע"י שליח דאי ע"י הבעל בעצמו שהוא נעשה שליח להולכה הא אמרינן בריש גיטין השתא מינקט לי' בידי' ערעורי הוא מערער וע"כ דמיירי ע"י שליח ובירושלמי שם מבואר דמוקים להמשנה דמיירי במגרש בע"כ וא"כ מבואר דגם במגרש בע"כ יוכל לגרש ע"י שליח. והן אמת שראיתי להפני משה בפ"י ה"א שפי' דהאי בע"כ הוא מאותן שכופין להוציא ע"ש. ולפ"ז א"ש דברי הנ"ב. אך זה נראה לדוחק דהא הרמב"ם הקשה למה מהני כשכופין אותו להוציא הא הוי גט מעושה ותירץ דשוב יתרצה בכך ע"ש וא"כ כיון שנתרצה שוב לא יערער וישנה שמו ומוכח מזה דהירושלמי סובר דלא כהנ"ב. ולומר דמה דאמר בש"ס מנקט לי' בידי' ולא יערער היינו דלא שכיח אבל לפעמים יקרה כן הוא דוחק בעיני. ומצאתי לר"ת בס' הישר בענינים שונים (סי' תקנ"ז) שכ' להדיא דהמשנה מיירי כשהבעל במדה"י ובמגרש בע"כ ושכן הוא בגמ' דבני מערבא ע"ש