עמודי אש רכב

דאפי' הודה ש"מ לעכו"ם נותנין לו ושם כ' שש"מ שציוה ליתן לעכו"ם מתנה אין שומעין לו שזה כמו שצוה לעבור עבירה מנכסיו עכ"ל. ולפ"ז מוכח דאינו קנין בפ"ע רק תלינן שמסתמא כבר קיבל ממנו דאם נימא דהוי קנין בפ"ע הא הוי כמו שציוה ליתן לעכו"ם עכ"ד. ובאמת לא מוכח מידי מזה דאם נימא דאורייתא הוי קנין גם בבריא והוי ככל הקנינים א"כ כיון שהודה שזה המעות הוא של העכו"ם א"כ נקנה להעכו"ם המעות הזה והיורשים לא עבדי איסורא במה שיתנו המעות כיון שהמעות הוא כבר של העכו"ם והוי כההוא דמי שציוה לשחרר עבדו דדינו דצריכין ליתן גט שיחרור אף דהמשחרר עבדו עובר בעשה עכ"ז כ' התוס' והרשב"א בחי' לגיטין (ל"ח א') דכיון דשיחררו וכבר הוא משוחרר רק שמחוסר גט שיחרור שרי כן ה"נ בנ"ד כיון שהמעות כבר נקנה להעכו"ם ואינו מחוסר רק נתינה א"כ לא עבדי איסורא ואף שהש"מ עביד איסורא הא קיי"ל דמקח הנעשה באיסור קיים ואין חילוק כלל בין מקח הנקנה מה"ת ובין היכא שאינו נקנה רק מדרבנן כמו קנין אגב וכדומה בכולן המקח קיים אף שנעשה איסור ורק מתנת ש"מ לא תקנו במקום איסור דכן היתה התקנה אבל בקנין אודייתא דהוי גם בבריא מקח הנעשה באיסור קיים [ובדברי התוס' שהבאתי א"ש דברי התוס' שהביא ה"ה ה' זכי' (פי"א ה"ג) שהמגיה שם תמה עליהם והניחם בצ"ע ע"ש והיינו לפי שלא ראה רק התירוץ שכ' ה"ה בפ"ט דמסתמא עשה לו טובה (ונראה שדברי ה"ה הללו נעלמו מהגרע"א בתשובותיו (סי' קצ"ד) והן אמת שצל"ע על מ"ש ה"ה כן בשם הרשב"א. והרשב"א בחידושיו כתב כתירוץ התוס') אבל לפמ"ש התוס' זה לק"מ] ובעיקר הקושיא על רש"י והמרדכי הי' נלפע"ד ליישב דהנה באמת חכמים לא יכולים להפקיע איסור דאורייתא רק בשוא"ת אולם בממון ילפינן מקרא דיוכלו להפקיר אותם וא"כ י"ל לפמ"ש הריטב"א והש"מ בר"פ איזהו נשך בטעם שאינו מועיל מחילה בריבית משום שאף שחלקו יכול למחול חלק שמים אינו יכול למחול ועדיין רביע איסורא עליו וא"כ י"ל דאף שיפקירו חז"ל המעות לא עדיף מאלו נתנו בעצמו במתנה אליו דנשאר עדיין איסורא דאורייתא וזה לא יכלו להפקיע חז"ל כיון דבכאן גלתה התורה דמלבד איסורא דממון נשאר איסור דאורייתא ואף שחז"ל יפקירו הממון עדיין יש עלי' איסור ריבית ואין זה דומה לשאר דוכתי והבן. והנה כשיטות המקור חיים כ"ה ג"כ דעת המחנה אפרים (ה' קנין משיכה סי' ב') וכן ראיתי ביש"ש פ"ב דגיטין ע"ש הן אמת שצל"ע דכאן כ' בפשיטות דחז"ל יכלו רק להפקיר ולא לעשות קנין ואלו ביש"ש ב"ק (פ"ז סי' כ"ח) כ' בקידש בגזל דידה אף דלא הוי רק יאוש כדי בכל זאת הוי קידושין דאורייתא והב"ש (סי' כ"ח) כ' בהעתקת דברי' דהטעם משום דהפקר ב"ד הפקר ואף שאינו מבואר כן בדברי' להדיא ביש"ש מוכרחין אנו לומר כן בדעתו כמ"ש היד המלך בה' סנהדרין) ומוכח מדברי' דסובר דיכולים להקנות ואם תרצה להתעקש כאן בדברי' אולם מה נעשה בדברי היש"ש יבמות (פ"י סי' ט') שכ' וז"ל ונראה דהא דר"א עדיפא דילפינן מיני' שיכולין להפקיע ממון של אחר ולהחליטו לחבירו ולא תימא שדוקא יכולים להפקיר אותו ולהחרימו עכ"ל הרי שסובר שיכולים ג"כ להחליטו לחבירו. ובסימנים שם כתב דין הפקר ב"ד להפקיע ממון אחר ולהחליטו לחבירו מבואר דסובר דיכולים להקנות לחבירו. וכ"כ הק"נ (פ"ד דגיטין ס"ק ע"ט) לדעתו והוא היפוך מ"ש בגיטין וצ"ע. וראיתי שם ביש"ש שכ' דבנתן עבור חפץ מעות ואח"כ משך דנקנה למפרע אצלו. ובזה יש לקיים דברי הרמב"ם פ"ט מה' תרומות דיראה לו דמכר הכהן פרה לישראל ולקח הדמים אע"פ שעדיין לא משך הלוקח ה"ז אסור להאכילה תרומה ואמאי לא נימא דתועיל מה שלא משך דתהוי מותר לאכול תרומה וע' באבני מילואים (סי' כ"ח ס"ק ל"ג) שהוכיח מזה דדעת הר"מ דאינו מועיל דרבנן לדאורייתא ומזה יצא לו (בסי' ל' סק"ה) שהניח בצ"ע ע"ד הר"מ (פ"ד מה' אישות) אולם לפמ"ש היש"ש לא מוכח עידי דכיון דאם ימשוך אח"כ יהי' נקנה למפרע א"כ להכי אסור לאכול תרומה שמא ימשוך אח"כ ויהי' נקנה אלי' למפרע. ומזה מבואר דמ"ש האבני מילואים דלשיטות הר"מ אם קנה הפרה קנין דרבנן אסור להאכילה תרומה ולפמ"ש לא מוכח מידי מזה ובזה א"ש מה שהקשה הצרור החיים הובא בכסף נבחר (כלל י' סי' ע"ט) ע"ד הר"מ ה' תרומות הללו שקשה מדברי הר"מ ה' מעילה (פ"ו ה"י) דאם גזל פרוטה של הקדש וקנה בה חפץ ולא משך דלא מעל ואמאי גבי תרומה אסור ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון דלא משך עדיין אינו נקנה ולכן אינו חייב אבל גבי תרומה חיישינן שמא ימשוך ואה"נ דלגבי מעילה לכתחלה אסור לעשות כן ורק שאם עשה כן ולא משך עדיין אינו נקנה אצלו ומיושב קושית הצרור החיים וע' בכסף נבחר שם שכ' שם דדעת הר"מ דאינ' יכול לעשות קנין ע"ש ונראה דלהכי כ' הר"מ פכ"ד מה' סנהדרין הכתוב דויחרם. והרשב"א לפי שבחידושיו לגיטין (ל"ו ב') כתב דיכולין לעשות קנין לכן כ' בשו"ת שלו (ח"א סי' תשע"ה וסי' תתקס"ז) ובשו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' רנ"ו) הקרא דואלה הנחלות. אולם צע"ק דהא כתבתי לעיל דדעת רש"י דיכולים לעשות קנין ומדוע כ' בר"ה (כ"ד ב') ומ"ק (ט"ז א') וסנהדרין (ד"ה ע"א) הכתוב דויחרם. וע' שו"ת הרא"ש (כלל ל"ה סי' א') ובאגודה יבמות (סי' צ"ד) ובשו"ת ר' גרשון מאור הגולה (ההובא במרדכי פ' אלו מציאות סי' רנ"ז) וסמ"ג (ל"ת סי' ר"ח) שהביאו רק הפסוק דויחרם. וכ"ה בירושלמי (פ"ה דפאה ה"א) ושקלים (פ"א ה"ב) ובלבוש עיר שושן (סי' ס"ח) הביא ב' המקראות. (וע' בנודע בשערים שנסתפק לדעת המהרש"ל אם רב אשי סובר דלא אקני לה רבנן או דמיירי בקלף שלה ולא ראה ביש"ש (פ"ב סי' כ"ו) שכ' להדיא דמיירי בקלף שלה יעו"ש ובסי' ל"ד והבן) ולכאורה יש להוכיח דהפקר ב"ד עושין קנין מהא דאיתא במס' שקלים ולכאורה דקטנים אם שקלו מקבלים מידם בשימסור יפה יפה ולכאורה קשה הא ההקנאה דקטן הוא מדרבנן ומה מהני להשקלים וע"ש בתפארת ישראל שכתב משום דהפקר ב"ד ומוכח מזה דגם קנין עושין. אולם הוא לכאורה תמוה דא"כ למה צריך שימסור יפה יפה כיון דהפקירו המעות. אולם ראיתי בשו"ת תועפת ראם (חיו"ד סי' נ"ה) שכתב דבאמת א"צ למסור יפה והביא ראי' מתוס' מנחות ד"צ יעו"ש ולפ"ז א"ש. אולם לא מוכח מידי מזה לפמ"ש השער המלך (פ"א דשקלים ה"א) שכ' דמה"ת בטל המעות הזה במעות של אחרים ורק מדרבנן בעינן שימסרם יפה כיון דמדרבנן אינו בטל כיון דהוא מטבע וא"כ לא מוכח מזה והן אמת שלכאורה צ"ע על מ"ש השעה"מ דמה"ת בטל מש"ס ביצה (ל"ח ב') מי קדמית איסורא לממונא איסורא בטל ממונא לא בטל וערש"י שם ומבואר דבממון לא מהני ביטול וא"כ כיון דלהקטן יש קנין מה"ת בהממון והוא שלו איך יכול המעות שיבטל וצ"ע. וע' בנה"מ סי' רל"ה מ"ש בזה יעו"ש

(לז) הבית מאיר (סי' ק"כ) כ' ע"ד המבי"ט שהביא הפר"ח דבג' זימני שקראו לתורה או חתם א"ע על הכתב נקרא מוחזק דע"כ מיירי בשקראו בתוך ל' יום ואשה שאינה יכולה לחתום א"ע ע"כ היינו דקראו לה וענת' וא"כ איני יודע מה פעל המבי"ט בהאיש בקריאתו לתורה ג' זימני ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דהמבי"ט הודיע אלינו דבאיש יש ב' דרכים או שיקראו אותו בתורה ג"פ כו' ובאשה שאין אצלה קריאה בתורה הוחזקה בב' דרכים וכ"ה במבי"ט (ח"ב סי' כ"ב) ולחנם נתקשה בזה הבית מאיר וראיתי בחי' אנשי שם (סי' נ"ה) שהוכיח דשם הנכתב בכתובה לא מקרי נשתקע דלא כהט"ג בליקוטי שמות (ס"ק ל"ט) ובסי' ס"ג הביא ראי' מהג"פ בשם המבי"ט וז"ל ואדרבה מן המבי"ט שהביא יש ראי' לדברינו דקשה למה יועיל ג' זימני הרי בקריאה בעינן ל' יום ובע"כ כיון דהכתובה קיימת ל' יום הוי כאלו חתם א"ע כל פעם עכ"ל ודבריו תמוהים דבאמת מבואר במבי"ט שגם אם בכל הל' יום קורין אותו ג"פ סגי ובתוך הל' יום או שקוראין אותו ג"פ או שקוראין אותו לס"ת ג"פ או שחותם א"ע ג"פ סגי. וע"ש בחי' אנשי שם בהשמטות (סי' ב' וה') שכ' ומצאתי במבי"ט דדי אם נקראת ג"פ בתוך ל' יום ע"ש נראה מזה כמ"ש ודבריו שהבאתי בפנים המה תמוהים. וע' שו"ת ח"ס חאה"ע (ח"ב סי' י"ז) שכ' ומ"ס לחשוב חשבונות רבים דבל' יום קורין אותו צ' פעמים בשם החדש ע"ש והוא תמוה דאינו מבואר כן במבי"ט רק שבל' יום סגי שיקראו אותו ג"פ. וראיתי בבית מאיר שכ' דבשו"ת מהר"ז מרויטינבורג נשאל באיש ואשה שבאו להתגרש (ואמר הבעל שם) [והראתה האשה הכתובה] אם יכולין לסמוך על מ"ש בכתובה ולא נמצא שם תשובה ע"ז. ודעת הבית מאיר שם דכתובה לא מהני ע"ש ותמהני דהא בשו"ת מהר"ז שם (סי' כ"ד) מבואר להדיא דשם הכתובה מהני ולא חיישינן לערמה שכ' וז"ל וטעם זה לא שייך בכתובה ואע"ג דבפ"א אמר שמו בפני עדים ופעם חתם שמו על כתובה מהני ולא חיישינן מ"מ לא הוי אלא ב"פ ולא הוי עדיין מוחזק בשם הראשון כו' עכ"ל מבואר מדבריו דאם חתם א"ע עוד פ"א על השטר באותן ימים מקרי מוחזק ושם הכתובה עולה ג"כ ואלו להבית מאיר דחיישינן שמא זייף לא יועיל כלל שם שבכתובה ועכ"פ מבואר בר"ז מרויטינבורג דלא כחי' אנשי שם שסובר דשם הכתובה מהני לבד. וע"ש בסי' פ"ג שדעתו דיחתום א"ע ג"כ ג"פ וזה יצטרף להכתובה ולא ידעתי להולמו דאם חתם ג"פ א"כ מועיל גם בשאר שטרות וגם מניין לו שהט"ג חולק בזה ועשו"ת דברי אמת (בקונטרס י"א סי' י"ט) שהביא מחלוקת בזה אם כתובה נקרא שם הנשתקע או לא ע"ש. וראיתי להעיר על שו"ת מהר"ז מרוטינבורג שכ' השואל שם וז"ל. והנה האיש ההוא נכה רגל והי' אלמן והיתה בתולה א' עני' בדרך [ופיתה] להנשא לו בחופה וקידושין וכן נעשה כו' ע"ש מבואר דדבר זה נודע להב"ד שהי' החופה דאל"כ למה לו להאריך בדבר שאינו נוגע לדינא וכן משמע ממ"ש וכן נעשה משמע דנודע כן להב"ד ומסולק בזה מה שהניח בצ"ע הפתחי תשובה באה"ע (סי' ק"ך ס"ק י"ב) דהא הפה שאסר הוא הפה שהתיר ע"ש ולפמ"ש א"ש והנה ראיתי בספר תפארת ישראל ברמזי אה"ע (סי' ק"כ) שהביא ההיא עובדא דמי שהי' מושלך בבור וכ' דמה"ט היקל באורח לגרש בשעת הדחק אף דאינו ידוע שמו רק מפיהם אף שלא הוחזק בשם הזה רק מפיהם ואף דאפשר להמתין עכ"ז הרי פשיטא שיוחזק בכך דכל הראוי לבילה כו' ע"ש ולא נהירא לי הך פיסקא דהיכא דאפשר להמתין לא נסמוך על פיהם לבד והנה לא מיבעיא לשיטות הכ"ב מה"ת (חאה"ע סי' קס"ג) שכ' דאף במקום עיגון ושעת הדחק אין מתירין באין מכירין רק במקום סכנה פשיטא דכאן לא מהני אלא אפי' לפמ"ש בשו"ת ב"ח החדשות סי' צ"ב) דמהני גם במקום עיגון (ובדברי אמת נסתפק בזה) מ"מ הא כ' דדוקא היכא דאיכא למיחש שתשב עגונה כל ימי' אבל היכא דאפשר להמתין פשיטא דלא ניקל ומ"ש התפארת ישראל דהא יוחזק בתוך הל' יום הוא תמוה דהא מה דמהני ל' יום כ' הפוסקים דבזמן מרובה כזה לא הי' מחליף שעו דירא פן יתגלה הדבר והי' מגיד שמו וא"כ טרם שעברו הל' יום בודאי דלא נסמוך ע"ז דשמא באמת יחלוף שעו בתוך הל' יום ויגלה שמו וא"כ לא שייך בזה כל הראוי לבילה כו' והן אמת שדבר זה הוא רק מדרבנן ומ"ש בחי' אנשי שם סי' ק"ח דהוא מה"ת הוא תמוה דבתוס' יבמות (ק"ו א') דחולצין אע"פ שאין מכירין מדאורייתא ורק מדרבנן צריך הכרה והוא מטעם דאין אדם מכשיל לחבירו וה"ה בגט דהא חליצה