עמודי אש רכ

כתבתי. וראיתי להגט מקושר (סי' כ"ג אות ב') שתמה על שו"ת הריב"ש (סי' מ"ג) שנראה מדברי' דלר"ת אם כתב שם העכו"ם פסול הגט דהא הר"ן כ' בשם ר"ת דשם העכו"ם לא גרע מחניכה נראה דבגירש בשם העכו"ם פשיטא לי' דכשר ותמה על הריב"ש שחלק על הר"ן ולא הזכיר כלל דברי' ע"ש ולדידי לק"מ והוא דהנה בס' הישר (בענינים שונים סי' תקצ"ט) מבואר בתשו' ר"ת שר' יו"ט רצה לפסול הגט משום שלא נזכר שם העכו"ם וע"ז כ' ר"ת דאם הי' נכתב בשם העכו"ם הי' פסול יותר וכ"כ ביתר ביאור אח"ז וז"ל ודבר ברור כל גט שנכתב בשם מומר פסול עכ"ל וא"כ מבואר מדבריו דאם נכתב בשם עכו"ם פסול ואולם בתשובתו (סי' תקנ"ז) מבואר שם בכל אריכות דברי' דכשר בדיעבד בכתב שם של יהדות דלא גרע מחניכה ע"ש וא"כ לכאורה סתרי דבריו אהדדי. אולם באמת לק"מ דבסי' תקצ"ט סבר ר"ת דהיהודים אינם מכירים כלל בשם שיש לו בין העכו"ם וכמש"ש הידעת מימיך כו' ולהכי פסלו אפי' בדיעבד משא"כ בסי' תקנ"ז שחזר ה"ר יו"ט וכתב לו שמפורסם בין היהודים השם שיש לו בין העכו"ם ורק שמתחלה החזיק בשם של יהדות להכי כ' שכשר ג"כ אם נכתב שם של יהדות ופשיטא דכשר אם נכתב אותו השם שבין העכו"ם דהוא מפורסם ג"כ בין היהודים ולפ"ז א"ש דדברי הריב"ש אינם סותרים לדברי הר"ן דהר"ן מיירי היכא שהיהודים יודעין מהשם שיש לו בין העכו"ם מדהכשיר לכתחלה לכתוב בשם של העכו"ם אולם הריב"ש מיירי היכא שהיהודים אינם יודעים מהשם שיש לו בין העכו"ם וא"ש. ועכ"פ אם נתפוס דהשם רודניע הוא מפורסם בין היהודים בודאי כשר דלא גרע מחניכה ואולי גם לכתחלה יש לכתוב כן ואולם אח"כ כ' מע"ל דגם אם נתוודע שגם בין העכו"ם אומרים נלך על הרודניע עכ"ז מ"ש הסמוך לסעליש"ט נראה מזה ששילל שאינו בתוך הכפר סעליש"ט וזה אינו דמהראוי הי' לכתוב בכפר סעלישט כיון דנכלל בתוך הכפר ובזה בודאי צדקו דברי' דלכתחלה בודאי יש לכתוב כן כיון דנכלל בתוך הכפר ודברי היהודים אינם מכחישים זה דאדרבה אומרים נלך על הרודניע כמו שאומרים בעיר גדולה נלך על רחוב פלוני ובודאי הוא נכלל בתוך העיר ומהתימה מהמסדר איך לא הרגיש בזה ולכאורה יש לצדד קצת עבורו והוא דהנה בשו"ת חי' אנשי שם (סי' ק"ה) כ' וז"ל והנה העיקר מה שקשה לי מי התיר להם ליתן גט בכפר ואיך כתבו בנוסח הגט אם כתבו מתא ה"ז אינו מתא רק כפר ואם כתבו כפר כמה דקדקו הראשונים שלא לשנות נוסח הגט ואיך מלאו לבו לשנותו עכ"ל ועם זה י"ל ג"כ לימוד זכות על המסדר הגט בכפר סמוך ללויצ"ק שלא כ' הכפר וכמו שהובא בשו"ת נודע בשערים (סי' ז') דזה הי' מחשש שהי' חושש לכתוב כפר ולכן נכנס בפרצה דחוקה וכן י"ל ג"כ במסדר הזה דחשש לכתוב כפר סעליטש מטעם האמור ואם נכתוב סעלישט לא נדע מה הוא ובפרט דיש עיר סעליטש. לכן בחר הרע במיעוטו וכ' ברודניע הסמוך לסעלישט דשוב לא הוי השינוי בשם העיר רק בסימנים כן י"ל קצת. אולם באמת כל זה אינו ומהחי' אנשי שם נעלמו דברי הכנה"ג (סי' קכ"ו סי"ב) שכ' וז"ל בין עיר גדולה בין כפרים קטנים כותבים במתא פלוני. סדר הגט לבנימין זאב סי' קי"ח ומנהגינו לכתוב במתא פלונית בין עיר גדולה בין עיר קטנה אבל בכפרים כותבים כפר פלוני עכ"ל הרי להדיא שאין חשש כלל אם כתב כפר פלוני ועשו"ת מהרח"כ ראפופרט (חאה"ע סי' ס"א) שקיהה הרבה בגט שנכתב מתא והי' בכפר וכתב שיש לכתוב כפר ומה שחשש החי' אנשי שם לשינוי לשון בגט ליתא. ע' שו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תצ"ד) בעובדא שכתבו הגט בשינוי וז"ל נ"ל שאין זה שינוי במטבע שלא נאמר זה אלא בלשונות שדקדקו חכמים שיש בהם ב' משמעות כו' ע"ש מבואר שאין חשש כלל בשינוי כזה. וראיתי למע"ל שכ' ראי' מנדרים (כ"ח ב') דמקשי ואימא אף בתחומה וע"כ כוונתו הוא רק מצד השיתוף דבעיקר השם לא נכלל רק עד החומה וכדכתב ויריחו מסוגרת וא"כ מה משני ומדותם מחוץ לעיר דהתם מיירי בעיקר השם שאינו נכלל רק עד החומה משא"כ בשם השיתוף אע"כ כיון דכתב חוץ משמע דמיעקר לגמרי שם העיר וה"ה היכא שכ' סמוך מיעקר לגמרי מהכפר ואף שהש"כ ומהרי"ו דעתם דבלשון תורה גם חוץ לתחום הוא בכלל העיר דבריהם תמוהים דא"כ הנודר בלה"ק אסור גם תוך התחום הא ליתא דמסתימות הפוסקים לא משמע כן. ועוד דא"כ בגיטין הו"ל לכתוב גם לכתחלה נהר שהוא בתוך התחום כלשון תורה וכמ"ש הרשב"א דבגיטין כותבין גם לכתחלה מיום ר"ח השני עכ"ד. והמה תמוהים עד מאד דהנה מה ששפך סוללה על המהרי"ו והש"כ דלדעתם מדוע סתמו הפוסקים דבריהם הוא תמוה דהא בכל הדברים המבוארים בסי' רי"ז באיזה דין כתבו בפרט דבלשון תורה הדבר נשתנה וגם זה בכללם. והנה בש"ע אינו מבואר כלל הדין דבלה"ק כשנודר הולכין אחר לשון תורה רק הש"כ ברסי' רי"ז כ' בשם הא"ח דבלה"ק הולכין אחר לשון תורה וכ"ה בחי' ריטב"א פסחים (ד"ב ע"א) וא"כ מאי ראי' מייתי מע"ל דהמה כתבו רק הכלל ולא הפרטים ומ"ש דא"כ הו"ל לכתחלה לכתוב הנהר שהוא בתוך התחום באמת הדין כן לדעת רש"י ומהרי"ו כמו שמבואר באריכות בשו"ת נחלת שבעה (סי' י"ז) דבמשתמשין מנהר צריך גם לכתחלה לכתוב שם הנהר שהוא בתוך התחום רק כשאין מסתפקין ממנו אז לכתחלה אין כותבין ובדיעבד כשכתבו כשר והג"פ (סי' קכ"ח ס"ק כ"ו) שלא התיר רק בדיעבד היינו מפני שחשש לדעת ההגמ"ר שפסל בכתב נהר שהוא בתוך התחום לכן לא התיר רק בדיעבד ולא לכתחלה אבל להר"ש ומהרי"ו לכתחלה צריך לכתוב וכמ"ש הנ"ש וכ"ד הש"ך וא"כ לק"מ עליהם [ודרך אגב אעיר על מ"ש הר"א ן' ששון (סי' נ"ב) והובא בקצה"ח בח"מ (סי' ר"ו סק"א) וז"ל והוא החילוק שחילק הרב מלשון תורה ללשון ב"א הנה הוא אף בהנחה שיהי' הכל ספק כו' ולכאורה לדעת ר' ירוחם בלה"ק הי' ראוי להיות כדין תורה ונראה מזה דכללא דר' ירוחם הוא דוקא בנודר ולא בשאר דברים] וגם מ"ש מע"ל דבגט כותבין לכתחלה כלשון תורה ממה דכותבין לכתחלה מר"ח השני כמ"ש הרשב"א הנה אדרבה מבואר ברמ"א (סי' קכ"ו ס"ק) דדוקא בדיעבד כשר ומ"ש שכ"כ הרשב"א אדרבה הר"ן בנדרים דס"ב כ' בשם הרשב"א דיש לכתוב ביום ל' לחודש תשרי שהוא ר"ח מרחשון כדי להחמיר. ועשו"ת רשב"א (ח"ג סי' ו') שכ' דבגיטין יש לכתוב כך וכך ימים ליום א' של חודש פלוני ובח"א (סי' תקצ"ח) כ' שאם לא כתב כן בגט כשר בדיעבד ע"ש וא"כ מבואר דאף בגט לא כתב כן לכתחלה וחשש ללשון ב"א שיום א' הוא ר"ח וכמ"ש בתשו' (ח"ג סי' ש"ב וסי' שמ"ז) דהנשבע לפרוע צריך לפרוע ביום א' דהולכין אחר לשון ב"א מבואר דלא כמ"ש מע"ל ובאמת מעיקרא אין התחלה לדבריו דהנה במהרי"ו מבואר דבתוך עיבורה של עיר זה נקרא עיר ממש והכתוב ויהי ביריחו היינו שהי' בתוך עיבורו דאף שביריחו משמע בתוך העיר תוך עיבורו הוי ג"כ עיר ממש (ואין סותר לזה הכתוב ויריחו מסוגרת דהיינו מקום החומה ואה"נ אלו הוקף החומה רק קצת מהעיר ושאר העיר הי' מגולה הי' יכול לכתוב ויריחו מסוגרת דכוונת הכתוב דמקום היקף החומה שעל ידה נסגר העיר הוא מסוגרת והבן) ולכן כשכתב ומדותם מחוץ לעיר היינו מחוץ עיבורו של עיר (ולא כמ"ש מע"ל בתוך דבריו דהאי ומדותם הוא חוץ לחומה והוא היפוך ממה דקיי"ל בא"ח (סי' שצ"ח) דמודדין מלבד עיבורו של עיר וכמ"ש הרמ"א שם דהעיבור נכלל בתוך העיר ולא בשיתוף לבד והמקשן כשהקשה ואימא בתחומה לפי הס"ד הי' סבור דאף בתוך התחום יהי' נכלל בכלל עיקר העיר דאל"כ איך יפרש ביריחו שנראה שהוא בעיקר העיר וכמ"ש המהרי"ו מדכתב ביריחו וא"כ אין התחלה כלל לקושיתו דאימא דהוא בשיתוף השם והא ליתא וכמ"ש וא"כ נסתרה ראייתו. ובאמת יש מקום לפרש גם סמוך שנכלל בתוך העיר וכמ"ש מע"ל מסמוך ומובלעות ועכ"פ ספיקא הוי והא גם בשינה ודאי שם העיר יש להכשיר בדיעבד. וע' בשאלתות דרב אחאי (פ' בשלח סי' מ"ח) דמבואר ג"כ שם דעיבורה הוא עיר ממש שכ' אלא בעיבורה דהוי עייל מינה ונפיק מינה וקרו לי' יריחו ודלמא מאי יריחו בתחומה הוי קאים דמחקרי על שמי' דיל' ההוא חוץ לעיר אקרי עיר לא אקרי עכ"ל ומדכ' בתחומה דלא הי' עיר ממש מוכח דעיבורה הוא עיר ממש ולא בשיתוף והבן וראיתי בירושלמי בב"ב (פ' המוכר הספינה ה"ז) חולק בים ובנהר אית תניי תני מכירין ואית תניי תני אין מכירין אמר רב חסדא מאן דאמר מכירין את שהן בתחומה ומאן דאמר אין מכירין את שאינן בתחומה ובמראה הפנים שם כ' דהאי תנא דס"ל מכירין פליג על מתני' דנדרים דהנודר מהעיר מותר בתחומה דתחום לא נכלל בכלל העיר לא בלשון בני אדם ולא בלשון תורה ע"ש והוא דוחק ובאמת אינו מוכרח כלל לומר כן דלפי מה שהכריח המהרי"ו דלכמה דינים אף בתוך התחום הוא בכלל העיר רק לענין נדרים אמרינן לא מחית אינש לאסור על עצמו רק מה שהוא ממש בכלל העיר לכל מילי וא"כ לגבי מכירה אמרינן מוכר בעין יפה מוכר וגם מה שהוא בתוך התחום מוכר ומדברי הירושלמי הללו מבואר דצדקו דברי הרא"ש נדרים (נ"ו א') שכ' דגם חכמים מודים בחדר ויציע דלא הוי בכלל בית דהא לגבי מכירה לא הוי בכלל בית ע"ש ועם האמור מבואר כן להדיא דהא חזינן בירושלמי דיש תנא דסובר דגם בתוך התחום אף דלגבי נדרים אמרינן דלא הוי בכלל העיר עכ"ז לגבי מכירה הוי בכלל העיר מכ"ש מה דלא הוי בכלל לגבי מכירה דלא הוי בכלל לגבי נדרים. וע' בכתונת פסים בב"ב (דמ"ט ב') שהשיג על הרא"ש ולפמ"ש א"ש והבן. וראיתי בשו"ת בית דוד (בחי' הלכות דט"ז ע"ד) שהביא דברי הרא"ש הללו וכ' ע"ז לא הבינותי דברי' הקדושים דהא התם במתני' דהמוכר את הבית תני כן ג"כ ולא את הגג בזמן שיש עלי' מעקה גבוה י' טפחים וא"כ ודאי מכל זה דלא מכר את העלי' שע"ג הבית ואפ"ה ס"ל לרבנן כאן דעלי' בכלל בית לגבי נדר הרי דלא דמי כלל מכירה לגבי נדר עכ"ל ודברי' תמוהים דהא באמת פסק הר"מ (ה' מכירה פכ"ה ה"א) וכ"ה בח"מ (סי' רי"ד) דעלי' בכלל בית לענין מכירה וע"ש בב"י שכ' שלא מצא להדיא מי שיפסוק דעלי' אינו בכלל בית וגם להרשב"ם אף דלפי פירושו לא מיירי הש"ס מעלי' עכ"ז כ' הב"ח שם דגם הרשב"ם מודה דעלי' בכלל בית וא"כ מי סני לן למימר דגם הרא"ש מהסוברים כן וע' בתיו"ט (פ"ד דנדרים מ"א) שכ' שתימה על הי"א שהביא הטור שם שעלי' אינו בכלל בית שהרי לגבי נדרים עלי' בכלל בית ע"ש וא"כ לק"מ תמיהת הבית דוד. מיהו צע"ק דאלו הכא ס"ל להפוסקים דדוקא היכא שהארובה הוא לגבי בית ובנדרים סתמו הדברים ומדברי התיו"ט כראה דגם בנדרים הדין כן וצע"ק וע' בב"י ח"מ סי' שי"ב בשם תוס' ב"מ דגם בלשון ב"א עלי' בכלל בית ע"ש. [וע' בת"כ (פ' מצורע פ"ו) בקירות הבית ולא בקירות היציע והקרבן אהרן שם לא העיר דבש"ס נדרים (כ"ז א') איתא בבית לרבות היציע ובר"ן שם כ' שצ"ל הצבוע וכ"ה במאירי שם] ועכ"פ לפ"מ שבארנו דעיבורו של עיר מקרי עיר ממש אין התחלה כלל לדברי מע"ל. (וע' מור וקציעה בא"ח סי' תצ"ו שהקשה דלמה אסור גם בתחומו של עיר לנהוג חומרות שבשם ובנדרים מותר ליכנוס בתחומו של עיר בנודר לכנוס בעיר. ולא ראה בשו"ת מהרי"ו סי' ע"א שהקשה זה ויישבו בשני ישובים ע"ש) ומה שפקפק מע"ל דרודניע הוי לשון העמים והוי נכתב בב' לשונות בזה יש