עמודי אש ריט

מתוך שו"ת פנ"י ח"ב חאה"ע סי' פ"ב יעו"ש אולם מה שנסתפק החי' אנשי שם אם בספק אמרינן עשו שליחותן הוא לכאורה תמוה דהא בתשו' להרמב"ן (סי' קמ"ה) שהביא הב"י (סי' קכ"ב) מבואר דגם אם יש ספק בהגט אמרינן דלא אמר להו לכתוב גט מסופק מבואר דבספק לא אמרינן עשו שליחותן ועמל"מ (פ"ח מה"ג ה"י) דבס' גירושין לא הוי מגורשת כלל כיון דמספקא לן כו' א"כ י"ל דגם בנ"ד לא עשו שליחותן דציוה לכתוב להן גט והכא כיון דמספקא לן ומה"ת אינה מגורשת ואינה יכולה להנשא לא הוי גט כלל ולא דמי לקידושין דלא עשו כלל כאן שליחותן וגם בעיקר הדבר גם גבי קידושין מ"ש החי' אנשי שם על המל"מ לענ"ד י"ל דעד כאן לא איסתפקא להמל"מ רק אם קידשה קידושי ספק אם הוא מקודשת מספק דדלמא לא נכלל בכלל לשון קידושין קידושי ספק וכוונתו היתה רק על ודאי ולא על ספק או דלמא כיון שהוא מקודשת מספק נכלל ג"כ בכלל לשון קידושין וזה הוא רק באם לא הלך השליח וקידשה קידושי ודאי אבל אם קידשה קידושי ודאי י"ל דגם המל"מ מודה דלא עשה שליחותו והיא מקודשת דהא בלשון הקידושין נכלל בבירור קידושי ודאי. ואם גם נימא דגם קידושי ספק נכלל בכלל ציוו המשלח דכיון דהוא מקודשת מספק לא יוכל המשלח לומר דזה לא נכלל בלשון השליחות אבל מ"מ כיון דקידושי ודאי נכלל בלשונו א"כ יוכל השליח לגמור הדבר ודמי למי שנשתלח עם ר' זהובים ליתן לאיש א' ונתן רק ק' זהובים דבודאי זכה האחר דיש בכלל מאתים מנה ועכ"ז יוכל השליח לילך עוד הפעם וליתן להנשתלח הק' זהובים השניים וכ"ה בנ"ד דאף אם נימא דנכלל בכלל לשון המשלח קידושי ספק ג"כ אבל קידושי ודאי נכלל בבירור וא"כ יוכל לגמור שליחותו והמל"מ לא נסתפק אלא אם נתקדשה עכ"פ מספק אבל אם יוכל לגמור לא נסתפק כלל. ועש"כ ח"מ (סי' מ"ט סק"ו) שכ' דבספק עשו שליחותן והקצה"ח שם כ' דאפי' בס' דרבנן הדין כן כיון שהיא אינה יכולה להנשא. וע"ש בנה"מ מ"ש בזה ומדברי הב"י משמע דלא פי' דברי הרמב"ן כהג"פ. וע' פרמ"ג בא"ח בט"ז סי' רי"ד שנסתפק במי שנתן רשות לחבירו להוציא אותו בברכה וחבירו עשה ברכה שהוא בספק אם יוכל אח"כ לעשות עוד ברכה די"ל דלא עשה שליח רק לודאי ולא בספק ע"ש שהניח בצ"ע ולא ידעתי מדוע לא התעורר מדברי הש"כ והמל"מ הללו. ואולי י"ל לפמ"ש במקום אחר דלהוציא חבירו אינו בתורת שליחות. ובעיקר הדבר מ"ש החי' אנשי שם דלדעת הרא"ש והטור אסור להשליח ליתן הגט מוקדם באותו העיר שנכתב הגט ולא ראה שו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' רע"ד) דהרא"ש מיירי באותו העיר ואעפ"כ מותר ע"י שליח וכבר האריך להוכיח כן בשו"ת ברית אברהם (סי' קי"א) ושכן פסקו הרבה פוסקים וכוונת הרא"ש שיש קול בביאתו ובחזרתו הוא מיד הבעל לשליח ובחנם כ' דהכנה"ג לא ראה דברי הרא"ש דהרי הביא דברי הרדב"ז שהביא דברי הטור והרא"ש וז"פ]. וע' שו"ת בית דוד (סי' מ"ט) בשם פיג"א שנכתב פייגא שהורה ליתן הגט ואח"כ יקח אותו מידה וינקוד אותו בציר"י ויתננה לה ע"ש באורך ומוכח דגם במסירה שני' מועיל. ובג"פ (סי' קכ"ה ס"ק כ"ו) כ' וז"ל ונלע"ד אם לא האריך הווי"ן דיש לעשות שיתננו השליח בלא תיקון ויחזור ויקחנו מיד האשה ויתקן אותו ויחזור ויתננו לה וע"ש (בסי' קכ"ו ס"ק ק"ג) שכ' בגט שבא ממרחקים והי' רגלי התוי' רחוקים מגגן כ' וז"ל ולענ"ד יראה דיתננו אותו בלא תיקון ויחזור השליח ויתקן ויתננו לה פעם ב' עכ"ל. ובשו"ת נ"ב מה"ת חאה"ע סי' קי"ג) כ' בגט הנשלח ע"י שליח ולא הי' להיודי"ן קוצין השמאלים והי' קשה לתקן וציוה שהשליח יתן הגט להאשה ואח"כ יטלנו הימנה ויתקננו ויתן לה עוד הפעם ע"ש. ובשו"ת מאיר נתיבים סי' נ"ח) כ' בגט על ידי שליח שאמר השליח תהי' מגורשת ממנו במלופי"ם וחששו הלומדים דשמא הכוונה מאתנו ולא מבעלה וע"כ צוו שיחזור השליח ויקח הגט ויתן אותו להאשה פעם ב' ע"ש ובשו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תקפ"ט) כ' וז"ל ואפי' שיחזור ויקח הגט מידה ויקיימנו ויתננו לה לא הועיל כלום שהרי ע"פ הותרה בתחלה ואשה גרושה הוא מגרש עתה עכ"ל משמע דאלו הי' קילקול הי' מהני מה שחוזר ולוקח ונותן לה ומבואר מכל מה שכתבתי דלא כדברי מע"ל רק כדעת הנודע בשערים והנה כדברי הנודע בשערים כ"כ בשו"ת מהרי"ט בתשובה (ח"א סי' ס"ו) דבכל התנאים שהם להשליח כמו אל תגרשי בבית אלא בעלי' וכדומה מהני אם חוזר ונותנו לה וא"כ מה לו כי יזעק על הנודע בשערים הלא הן דברי המהרי"ט. וראיתי להנודע בשערים שהקשה על מ"ש המהרי"ט דבתנאי שהוא בגופו של גט לא מהני כשחוזר ונותנו לה דהלא מבואר (בסימן קמ"ג סה"ו) דמהני וע"ז כ' מע"ל וז"ל ונראה דדברי המהרי"ט המה נכונים וברורים לדברי הרי"ף והרמב"ם דתנאי קודם כתיבת תורף הגט מבטל הגט מטעם דאין ברירה עכ"ל. ובאמת יצאו הדברים האלו ממנו שלא בהשגחה דהא המהרי"ט שם הביא מתחלה שיש להחמיר כדברי הר"מ דתנאי פוסל גם בע"פ לפני התורף. וע"ז כ' דיש לעשות תקנה ברוצה ליתן גט להאשה על זמן גם להר"מ דיתנה עם השליח שבאם לא יבא עד תוך שנה יהי' שליחו ובאם לאו אינו שליחו וא"כ אין זה תנאי בגט דהגט כשר בעצמותו דאין לומר דכיון דאינו נעשה שליחו א"כ הגט פסול וא"כ הוי תנאי בגוף הגט ויהי' פסול להרמב"ם הא ליתא דהא חזינן דכל התנאים ע"י שליח מהני כשחוזר ונותנו לה ובתנאי בגוף הגט לא מהני ש"מ שע"י שליח אינו נוגע לגוף הגט וא"כ להכי מהני גם להרמב"ם עכ"ד המהרי"ט וא"כ שפיר הקשה הנודע בשערים דהא חזינן דגם בע"מ שתתני לי ר' זוז דלא הוי תנאי ע"י שליח ועכ"ז מהני וא"כ אין ראי' דע"י שליח יהי' כשר להר"מ וזאת תמי' לי על הנודע בשערים שלשיטות הר"מ דס"ל בפ"ח מה' גירושין דאף אם אמר ע"מ שתתני לי ר' זוז ומת דתחלוץ ולא תתייבם דבעינן שיתבטל התנאי בפועל וכאן א"א שיתבטל התנאי בפועל ואח"כ אמר בע"מ שתתני לי כלי פלוני מהני ביטול התנאי הא לא נתבטל בפועל עכ"ד ולא ידענא מאי קושיא דבשלמא היכא שהתנאי הוא בתוקפו ולא נתבטל א"כ התנאי שהותנה הוא בתוקפו אז בעינן שיתבטל בפועל אבל אם בא אח"כ וביטלו דקיי"ל דדברים האחרונים מבטלים את דבריו הראשונים והוי כאלו לא הי' תנאי כלל וא"כ מאי בעינן שיתבטל בפועל כיון שלא יש כלל מה שיתבטל וז"ב. והנה בחי' הרשב"א בגיטין (כ"ד א') שכ' באשה שעשאה להבעל שליח להולכה עד שתבא לב"ד ושם תעשה שליח דאם לא אמרה בשעת מסירת הגט להשליח לא מהני וז"ל דלא דמי לנותנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דתניא כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויאמר לה דהתם כיון דהוצרך לומר בפ"נ ולא אמר מחמת שגגה ולא נתן לשליח אחר עדיין לא עשה שליחותו וחוזר וגומר שליחותו אבל כאן שנגמור שליחותו והרי מסרתו לשליח אחר במצות הבעל האיך נאמינה משום שליחות והיא אינה שלוח' מעתה עכ"ל [ולדברי חה"ר הללו כיון הב"ש (סי' קמ"ב סק"י וס"ק כ"ה) ומ"ש דהריב"ש חולק ע"ז הוא תמוה וכמו שהאריך הטיב גיטין בסי' קמ"ב שם וע"ש בת"ג שתלה פלוגתת החה"ר והריב"ש בפלוגתת הרמב"ם ורש"י שמבואר בסי' קכ"ב במסר גט פסול לשליח אי אמרינן עשו שליחותן ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ יהי' דברי הרשב"א סותרים זא"ז דהא הרשב"א ס"ל כרש"י כמ"ש הפר"ח (בסי' קכ"ב ס"ב) ובג"פ (סי' קכ"ב סק"י) ובשו"ת פנ"י (ח"ב חאה"ע סי' פ"ב וסי' פ"ג) ונראה מדברי הת"ג שהבין דהב"ש כוונתו להתה"ד ובאמת כוונתו על חה"ר וכמבואר בב"ש מה"ק (בס"ק כ"ב) יעו"ש וע' בב"ש (סי' קמ"א ס"ק נ"ח) שעל מ"ש המחבר שם דאם מת שליח שני יוכל השליח הראשון ליתן הגט דמזה מבואר ג"כ דלא כחה"ר ע"ש ואין מזה השגה כלל דהתם נגמר שליחות האשה שלא עשאה שליח רק ליתן להשליח הולכה וכשעתה נמסרה להשליח נגמרה השליחות משא"כ בנ"ד אף כשמסר השליח להשליח השני שעשה הוא לא נפקע שליחותו לגמרי דהא יוכל לבטל השליח השני וכמ"ש המל"מ בפ"ו מה"ג הט"ז] הרי דהעיקר תלוי בנגמר שליחותו או לא וא"כ העולה מכל מ"ש דצדקו דברי הנודע בשערים ויוכל למסור הגט בפעם שני

(לה) מה שהשבתי לעיר דיבראוויץ. ע"ד המעשה שהי' בגט שנכתב במקום עמידת הבעל והעדים והאשה ברודני"ע הסמוך לכפר סעליש"ט וע"ז פקפק מע"ל דנהי שבין היהודים כשרוצים לילך להרודניע אומרים נלך על הרודניע מ"מ כיון שבלשון הנכרים בערכותיהם נכתב שהרודניע הוא בכפר סעליש"ט א"כ מהראוי הי' לכתוב בכפר סעליש"ט ואף שכ' המהרי"ק שבב"י שאין לכתוב רק השם שבין היהודים היינו דוקא במקום המיוחד לדירת היהודים משא"כ בכפר המיוחד לנכרים שאין השם מפורסם בכל הסביבות רק בלשון נכרים עכ"ד ואני לא באתי לידי מידה זו דמאחר אשר מקור דברי המהרי"ק המה מדברי ר"ת והמה כתובים בס' הישר שבת (סי' רע"א) וז"ל שם אבל שם של ישראל (ר"ל דוקא מה שמכניס ישראל) ולא בשל עכו"ם דכינויים לאו כינוי הוא דכל פסול של שינוי השם שלא יגרש אשת רעהו ודבר זה שייך לישראל ולא לעכו"ם עכ"ל ומזה מבואר דאף במקום שדרים הרוב עכו"ם עכ"ז כיון דעיקר החשש הוא שלא יגרש אשת חבירו וזה דוקא בשם ישראל שקורין בו אף שהמה מעטים עכ"ז אזלינן בתרייהו ולא בתר העכו"ם ובתשו' מהרי"ק מבואר יותר דרוב עכו"ם אינו רוב כלל. [ועשו"ת מהר"ם פאדו"ה סי' ל"ה שכ' וז"ל כ' בסמ"ג ואם כ' בגט שם של יהדות וכל שום וחניכה דאית לי' טוב הדבר ואינו מדברי ר"ת רק מדברי הסמ"ג שדברי ר"ת הללו המה בתוס' ומרדכי ואין בהם סיום זה עכ"ל. אולם באמת הוא מדברי ר"ת כמבואר בס' הישר (ענינים שונים סי' תקצ"ט) כ' וז"ל ודבר ברור כל גט שנכתב בשם מומר פסול אפי' פורתא לא קרו לי' הכי אך יש לכוללו בהדי שום וחניכה עכ"ל וכ"נ ממש"ש בסי' תקנ"ז ע"ש] ולכאורה הי' מקום לפקפק בזה מטעם אחר והוא דהנה בשו"ת ס' יהושע חאה"ע (סי' צ"ב) כ' דהך מלתא דר"ת לא שייך רק בשם המגרש דהעכו"ם מכנים אותו בשם נכרי בכדי שידעו שהומר ולכן כ' ר"ת דחלילה להזכיר אותו בגט משא"כ בשם עיר לא אמר אותו ר"ת וא"כ הכא צריכים אנחנו למיזל בתר שם עכו"ם. וכן ראיתי בשו"ת חי' אנשי שם בהשמטות סי' ד' שכ"כ בפשיטות ברם לקושטא דמלתא לא נהירא כן ומהספר יהושע והחי' אנשי שם נעלמו דברי המהר"ק שורש ק"ו שהוא עצמו רצה מתחלה לומר כן דיש לחלק בין שם המגרש לשם העיר ואח"כ כ' דאין חילוק כלל וז"ל אין לחלק כלל בכך דמאחר דניתקן דלא ליתי למיטעי בי' ששמו כשמו יש לנו לכתוב בשם המתפרסם יותר בין העבריים דפרסום עכו"ם לא מעלה ולא מוריד כמ"ש ר"ת שרוב קריאת העכו"ם אינו רוב כו' עכ"ל הרי שהמהרי"ק דחה זה דאין חילוק בין בשם העיר לשם האיש וע' בשו"ת שבסוף ספר גבורות אנשים (סי' א') תשו' ממהר"ם כ"ץ בשם עיר בריס"ק דמבואר שם ג"כ דאין חילוק כלל ע"ש באורך הן אמת דביש"ש גיטין (פ"ד סי' ל"ב) כ' בשם מהר"י מברונא דכשמסתפקים בשם עיר יש לילך לסופר העיר בערכותיהם ולראות איך כתבו ע"ש אולם מהא לא תברא דשם מיירי כששם היהודים רופפת בידינו ואנו מסתפקים בזה משא"כ הכא שאנו יודעים איך השם אצל היהודים בודאי נלך אחריהם ולא נשגיח איך כתוב בערכותיהם ועמ"ש בזה בשו"ת מאמר מרדכי (סי' כ"א) והנראה לדעתי