עמודי אש כב

מ"מ באיסורין של דבריהן ובחייבי עשה כ"ש היא שאם רצו ב"ד שיש מ"מ עכ"ל. הרי משמע מדבריו איפכא שכ' רצו ב"ד דמשמע דהיא רשות ולא חיובא וכן כ"ל ממ"ש הר"מ ה' ממרים (פ"ה הט"ו) במבזה אביו ואמו כ' ויש לב"ד להכותו ע"ז מ"מ ולענוש כפי שיראו עכ"ל משמע מזה דעל חייבי עשה אינו חיובא רק רשות (ועמ"ש לקמן) ונפלאתי על השירי קרבן בירושלמי קידושין (פ"א ה"ב) שכ' לדעת הר"מ דבשפחה יש בה איסורא מה"ת מלאו הבא מכלל עשה דהוא עשה וסיים ע"ז הר"מ דמכין אותו מ"מ וז"ל ומכין אותו מד"ס כדרך שמלקין כל העוברים על מ"ע כמו שאמרו רז"ל אבל במ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו עכ"ל ואני תמ' ע"ז דהא הר"ע סובר במ"ע דהוא רק רשות ולא חיובא ומה שהביא ממה שאמרו חז"ל אבל במ"ע כו' הא התם מיירי קודם שיעבור שיש עדיין זמן לקיומו אבל כשכבר עבר לא נמצא בדברי רז"ל שיכוהו ומה דמות תערוך קודם שעבר שמכין אותו עד שתצא נפשו לאחר שעבר שגם להסוברים דמכין היא במספר. ועשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ק"א) שכ' וז"ל דאמרינן מאן דלא קיים מ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו וכן מאן דעבר על מילי דאורייתא עכ"ל משמע דמי שלא קיים מ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו גם לאחר שעבר והוא תמוה. וע' תשב"ץ (ח"ג סי' ל"ג) מ"ש בעבר על ד"ס דחייב נידוי דכ"ש בדאורייתא ואם נפרש דקאי על עשה ונידוי ומ"מ שוים המה א"כ יסתרו דבריו אהדדי ממ"ש לעיל בשמו שעל עשה אין מלקין וי"ל וע' פר"ח א"ח סי' תצ"ו שכ' בפשיטות דעל מ"ע מכין כשעבר ותמהני שלא ראה כל הנך פוסקים שהבאתי דחולקים ע"ז ושמעתי שביד מלאכי כ' בזה ואינו כעת לפני

והנה בש"ס חולין (קמ"א ע"ב) מבואר דנגדי' רב יהודא לאיש שקצץ כנפי' מיונה שלא יוכל עוד לשלחה והכ"מ ה' שחיטה (פי"ג ה"א) כ' שאינו יודע למה השמיטו רבינו שמכין אותו מ"מ. ולכאורה הי' אפשר ליישב זה דהנה לכאורה קשה למה נגדי' רב יהודא הא הוי מ"ע שמתן שכרה בצידה דאין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה וכבר הקשה כן בהגמ"יי (פי"ב מה' אישות) ותירצו דשאני התם דאית בי' לאו ע"ש אולם י"ל דהר"מ לא ס"ל לחלק כן רק לפי מה דאיתא בירושלמי ב"ב (פ"ה ה"ה) דאם רצו ב"ד יוכלו לענוש גם על מ"ע שמתן שכרה בצידה וכן ס"ל לרב יהודא ולכן העניש אותו. אבל באמת מש"ס חולין (דק"י ע"ב) דאיתא התם בגברא דלא מוקיר אביו ואמו דאמרו שבקוה דמתן שכרו בצידו משמע דלא כהירושלמי (ואף שהי' אתרא דרב יהודא י"ל דלא ס"ל כותי' בהא) ועשו"ת הגמ"יי לה' קנין (סי' כ"ז) ובא"ז ה' צדקה (סי' ד') שדחקו שם ליישב ש"ס הזה לפי הירושלמי ולכן לא פסק הר"מ דלוקה כיון דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה וא"ש וראיתי להמל"מ ה' עבדים (פ"ג הי"ג) שהניח בצ"ע על הרשב"א בתשו' (ח"א סי' תשע"ה) שכ' דבהשבת העבוט אין לוקין משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה דא"כ האיך הלקוהו רב יהודא ע"ש ותמהני דהא הרשב"א כ' שם דאם ירצו ב"ד יכפוהו והיינו דס"ל כתירוץ הריב"א וכההיא דירושלמי וא"כ מעיקרא לק"מ וראיתי במל"מ ה' מתנות עניים (פ"ז ה"י) שתמה עמ"ש הב"י ביו"ד (סימן רמ"ח) דהרמב"ן הסכים לתירוצא בתרא של התוס' וע"ז תמה מתשו' הרמב"ן (סימן פ"ח) שכ' דעל השבת העבוט אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליו אע"ג דאיכא לאו ע"ש ותמהני ע"ז דהא נודע דתשו' הרמב"ן המה מהרשב"א ובפרט דהתשו' הזאת הוא מוצאת בתשו' הרשב"א סי' תשע"ה וכמ"ש למעלה וא"כ אין כאן קושיא כלל (שוב ראיתי שכ"כ הברכ"י ביו"ד סי' רמ"ח ס"א) ומצאתי להקצה"ח (סי' צ"ז סק"ט) שתמה על תשו' הרמב"ן שאין כופין על השבת העבוט דהא אית בי' לאו וכ' דאפשר דהתשו' הזאת הוא דהרשב"א והרשב"א ס"ל דבצדקה אין כופין ולדידן דכופין בצדקה ה"ה כאן עכ"ד והנה מה שנסתפק אם התשו' הזאת היא של הרשב"א לא ראה שכ"ה בתשו' הרשב"א סי' תשע"ה וכמ"ש ומ"ש דהרשב"א ס"ל דאין כופין על הצדקה היא מהתימה דהא הר"ן כתובות פ' נערה וה"ה פי"ב מה' אישות כ' בשם הרשב"א דכופין על הצדקה ועוד דלדבריו יסתרו דברי הש"ע אהדדי דביו"ד (סי' רמ"ח) פסק דכופין והרמ"א שתק לי' וכאן בח"מ פסק דתליא אם ירצו וכבר העיר הברכ"י ע"ז והנה הפני משה בירו' ב"ב שם כ' בדעת הר"מ ז"ל דהיכא דאיכא לאו מוזהרין והיכא דאיכא רק עשה הרשות בידם ולהכי כ' בה' גניבה (פ"ח ה"כ) דיש רשות ביד ב"ד להכות היכא שלא יעשו מאזני צדק וכן בה' ממרים (פ"ה הט"ו) כ' דיש רשות ביד הב"ד להכות למי שמקלה אביו ואמו עכ"ד. ולענ"ד לא נהירא כן דהא בה' גניבה כתב כן גם אמי שנמצא בידו מדה חסירה או משקל חסר ובזה עובר בלאו וכמש"ש בפ"ז ה"א ע"ש אשר ע"כ נ"ל בדעת הר"ע דהוא אינו מחלק בין אית בי' לאו ללית בי' לאו דבכלהו הוי מ"ע שמתן שכרה בצורה ומ"ש בה' מתנות עניים דכופין הוא דס"ל כמ"ש הרשב"א הובא בשיטה מקובצת לכתובות (דמ"ט ע"א) וז"ל אבל היכא דאמיד כייפינן לי' פי' מדין צדקה ואע"ג דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה וקיי"ל כל מ"ע שמתן שכרה בצידה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה התם הוא בשאר מצוות כגון כיבוד אב ואם וכיוצא בזה אבל לענין צדקה כייפינן מפני מחסורן של עניים וכדכתב רחמנא ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ואע"ג דההיא בנודר כתיב גלי רחמנא בצדקה שהוציא מפיו וה"ה בכל צדקה מפני מחסירן של עניים עכ"ל. וע"כ פסק הר"מ דכופין על הצדקה דהוא מפסוק ועשית ובשאר דברים פסק כהירושלמי דהרשות ביד' (ואף שגם בשושנת העמקים (כלל ט') ראיתי שכ' בדעת הר"ע דסובר דבכל מ"ע שמתן שכרה בצידה הרשות ביד ב"ד ובצדקה שאני דאית בי' לאו לא נהירא כן וכמבואר מההיא דמדה חסירה שהבאתי וע"כ הברור כמ"ש) וזהו ג"כ דעת הרשב"א וכ"ה דעת הרמ"א וא"ש שלא יסתרו דבריו אהדדי ומה שפסק הרמב"ם בה' ממרים (פ"ו ה"ג) דכופין אותו וזן את אביו הוא ג"כ בתורת צדקה וכמ"ש הב"י ביו"ד (סימן ר"מ) ע"ש אך עדיין תקשה לפ"ז מדוע לא כ' הר"ע בקוצץ אגפי' דאם ירצו הב"ד ילקו אותו. ע"כ נראה בדעת הר"ע דסובר דלא כהירושלמי וכדמוכח מההיא דחולין ומ"ש גבי מדות הרשות ביד הב"ד היינו משום דכתיב יהי' לך שנמנה אגרדימין וע"כ נתן רשות לב"ד לעשות כפי שירצו ומ"ש בה' ממרים גבי מקלה אביו ואמו היינו משום דכתיב ארור מקלה אביו ואמו כו' וקיי"ל דכל מקום דכתיב ארור בי' שמתא כדאיתא בע"ק (דט"ז ע"א) וא"כ כ"ש שיש רשות בידינו להכותו מ"מ דקיי"ל דנגידא קיל משמתא וע"כ יש רשות בידינו להכותו מ"מ ומיושב מה שהקשה המל"מ שם ע"ד ר"ת מההוא דרב יהודא ולפמ"ש א"ש דרב יהודא ס"ל כההיא דירושלמי משא"כ לדידן וראיתי להעיר ע"ד ס' שיח יצחק (פ' יתרו) שכ' וז"ל בחינוך איתא ואם יש כח בב"ד כופין אותו לכבד אביו ואמו וכ' במל"מ במ"ע שמתן שכרה בצידה לא מצינו כפיה אף על העתיד כו' ולי נראה שאין מזה שום השגה דזה המצוה עצמה מביא הט"ז ביו"ד סי' ר"מ בשם התוס' דאין כופין בכפי' גדולה עד שתצא נפשו אבל מקצת כפי' כופין ומה גם אפי' במצוה דרבנן מצינו מכין אותו עד שתצא נפשו כו' וכן י"ל דכוונת הרב אם יש כח בב"ד כופין אותו דהיינו שמכין אותו מ"מ עכ"ל ודבריו תמוהים המה דהא המל"מ כ' שם בהגהותיו לחינוך (סי' ל"ג) ואולי יאמר הרב דכופין אותי אם ירצו ב"ד ומקצת תמורים הכי ס"ל אבל אין זה במשמעות דבריו שנראה שמשוה עשה זו לשאר עשה וצ"ע עכ"ל וכוונתו דהא כ' החינוך שם וז"ל ואם יש כח בב"ד כופין אותו כמ"ש למעלה שבביטול עשה כופין ב"ד עכ"ל. ומ"ש כמ"ש למעלה הוא ע"ש בסי' ו' גבי מ"ע לאכול הפסח וז"ל וכלל גדול בתורה לכל האומר שיבטל מ"ע שכופין אותו ב"ד אם יש כח בידם עד שיקיימנו עכ"ל מבואר להדיא דהשוה מ"ע זו לשאר ע"ע לענין כמות ואיכות הכפי' וא"כ בזה נסתר גם תירוצו של השיח יצחק דליכא למימר בכוונת החינוך דהוא כפי' קצת דהא משוה אותו לשאר ע"ע גם ע"ש בתירוצו השני הוא תמוה דכ' דכוונת החינוך הוא על מ"מ והא ליתא דעליו אנו דנין דבמ"ע שמתן שכרן בצידן אין כיפין ע"י ע"ע וכמבואר בש"ס חולין שהבאתי דאמר רב יהודא שבקוהו כו' וצדקו דברי המל"מ וז"פ וברור וראיתי בבית הלל ביו"ד (סימן רמ"ח) שבנו כתב שם בהגה"ה דע"ש המחבר וכופין אותו ומכין מ"מ דהוא כפל לשון וע"ז כ' הב"ה לפמ"ש התוס' בשיטות ר"ת דאכפי' בדברים א"נ קצבו בני העיר ביניהם לתת כך וכך וע"כ כ' דכופין אותו בדברים ואח"כ כ' ומכין אותו מ"מ היינו אם קצבו ע"ש. ובמח"כ דברי שגגה המה דהמחבר לא ס"ל כר"ת רק שכופין אותו ממש וכמבואר בדבריו שבב"י וגם לשונו בש"ע מורה כן וז"פ ודע שראיתי בשו"ת מהר"ם מינץ (סימן ל"ב) שכ' לענין בן המזלזל באביו אם מכין אותו וע"ז כתב דאע"ג דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה דאין ב"ד מוזהרין עליו שאני הכי דאיכא עשה דאיש אמו ואביו תיראו ומפרש התם איזהו מורא לא ישב במקומו ולא יסתור דבריו א"כ נידון דידן דהוא סותר דברי אביו ומכלימו מצינו למימר דהוי בכלל עשה דמירא והיא עשה דאין מתן שכרה בצידה דאנן מכין אותו עד שתצא נפשו עכ"ל. ראה זה חדש הוא דמ"ע דמורא לא הוי בכלל ע"ע שמתן שכרה בצידה וזילזול הוי בכלל מורא וא"כ תקשה לן אמאי כ' הר"מ דיש רשות ביד ב"ד להכותו ואמאי אינן חייבין להכותו דהא כשמקלה אביו ואמו הוי בכלל מורא וצ"ל דסובר כמ"ש בתחלה בדעת הר"מ דחייבי עשה הוי רק רשות וקאי על להבא כשרואין כשרוצה לזלזל והוא דחוק קצת. ודע דכל מה שנדחקתי לפרש דברי הר"מ היא לפי נוסחא שהי' לפני הכ"מ שלא הי' כתוב בר"מ דקוצץ אגפי' דלוקה מ"מ אבל בגרסתינו מבואר כן בר"מ וא"כ מעיקרא לק"מ ונראה שהעיקר כגרסתינו וראי' דהא בפי' המשנה (פי"ב דחולין העתיק שם ההיא דרב יהודא וכן ראיתי בשו"ת רשב"ש (סימן תר"י) שכ"כ בשם הר"מ שהעתיק הך דינא דלוקה מ"מ כשקוצץ אגפי' וכן כ"ל מהכלבו (סימן קי"א) שהעתיק שם הי שחיטה להר"מ וכ' בקוצץ אגפי' דלוקה מ"מ ונוסחא מוטעת נזדמנה לו להכ"מ וגרסתינו הוא הנכונה

(יד) ויש לחקור בכפי' על מ"ע אם הוי מה"ת או לא ונ"ל דהוא מה"ת ומנא אמינא לי' מההיא דת"כ (פ' אמור פ"י סימן ה') גבי עומר דכתיב לרצונכם מלמד שאין כופין הציבור על כרחן וכ"ה שם בפרשתא ז' סי' ב' ע"ש מבואר דבשאר דוכתי כופין בע"כ לקיים מ"ע וראיתי להראב"ד בביאורו לת"כ שם שכ' שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני אבל אין כופין אותו לבד כל זמן שלא יאמרו רוצין אנו אולם הר"ש שם בביאורו כתב דאין כופין אותו כלל אף שיאמרו רוצין אנו דגנאי לקרבן של ציבור שיהא קרב בע"כ שלא מרצון ע"ש ומריש הי' קשה לי ע"ז מהא דתנינן בפ"ק דשקלים ממשכנין על השקלים והן באין לתרומת הלשכה ומהן בא העומר וא"כ חזינן דהעומר בא ע"י כפי' ושוב ראיתי להר"ש בפ"ז שהרגיש בזה וכ' דהתם ממשכנין יחידים והכא מיירי בציבור ועוד דהתם אין ממשכנין מי שלא ירצה להביא רק לטהר ולהביא ע"ש וא"ש וראיתי להזית רענן שם שכתב דאשמועינן דלא נימא דכופין אותן כמו שכופין על התמידין כמבואר בספרי פ' פנחס עכ"ד ותמהני שלא נמצא כלל בספרי שיהי' כופין על התמידין ומה דאיתא התם אזהרה לב"ד אין הכוונה על כפי' רק שעל הב"ד מוטל שיראו שיהי' קרב אבל כפי' לא שמענו ובאמת לפ"ד הראב"ד והר"ש מבואר להדיא דאין כופין כל התמידין דגנאי לקרבן של ציבור שיהי' קרב ע"י כפי' ודברי הזית רענן צ"ע. (וצלע"ק על הר"מ שהשמיט כל דיני הכפי' בעומר ובנדרים ונדבות המבוארים בת"כ שהבאתי וצ"ע) עכ"פ משמע מהת"כ דהכפי' על ע"ע הוי