עמודי אש ריח

שהוא עשויה כתקנה ומצאוה שאינם חוזרין וכותבין כו' ולא אמרינן עשו העדים שליחותן אלא לגבי גט משום דוכתב לה כתיב עכ"ל ועמ"ש הר"ן פ' התקבל ובנמ"י פ' ג"פ ובשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' רע"ד) ובח"מ (סי' מ"ט ס"ו) ובש"כ שם א"כ יש לחלק גם בנידון הזה בין גיטין לשטרות אך גם הלא בגיטין כ' הרשב"א (ח"ג סי' י"ג) דבההוא דנפתא נמי בשכבר מסרו להאשה היא כו' ע"ש וקשה הא לא נעש' שליחותן רק במסירה הראשונה וכן מוכח מתשו' הרשב"א (ח"א סי' אלף קס"ג) ותשו' להרמב"ן (סי' קמ"ה) שהביאם הב"י (סי' קכ"ב) דאם כתבו פסול או מסופק יכתבו עוד גט אחר ויתנו לה שניהם (וכן פסק הרמ"א) דאם יתן לה א' דלמא הראשון כשר והיא נעשה שליח רק על הראשון ולא על השני ע"ש וקשה גם עתה איך תתגרש הא כיון שמסר לה הראשון א"כ כיון שנעשה שליח רק על מסירה הראשונה ואיך יהני כשיתן לה גט אחר הא הוי מסירה שני'. וכן מוכח מהא דאיבעיא להו בגיטין דס"ב ויוליך לה מהו דפירשו דהאיבעיא כשאמר כתבו ותנו להשליח ונמצא פסול או נאבד אם יכולים לכתוב גט אחר וקשה הא בלא"ה כי היכא דבהמסירה להאשה אמרינן דנעשה שליח רק במסירה הראשונה כן נאמר גם במסירה ליד השליח דמ"ש ולא נעשו שלוחים רק במסירה הראשונה ליד השליח וכי תימא הא לא בעינן שליחות ממש בכתיבה להכי לא אמרינן דנעשה שליח רק במסירה הראשונה משא"כ בשליחות השליח להאשה דשם בעינן שליחות גמורה בזה אמרינן דנעשה שליח במסירה הראשונה הא ליתא דא"כ לשיטות ר"י בתוס' גיטין (דכ"ב ב' ד"ה וה"א) דס"ל דבעינן שליחות גמורה איך יפרשו האיבעיא ואין לומר דהר"י יפרש האיבעיא כמו שפי' הרי"ף דהאיבעיא הוא אם העדים יכולים להיות שליח להולכה הא ליתא דהא הרמב"ם גם הוא מהסוברים דבעינן שליחות לכתיבה [וכמו שנראה מדברי הפר"ח (סי' קכ"ג סק"ג) וכן מצאתי בתה"ד (סי' רכ"ח) שכ' וז"ל משום דבעינן שליחות לכתיבה לחד פירושא דר"י כדאי' בתוס' ובאשר"י פ"ב והרמב"ם נמי סובר כהאי פירושא עכ"ל ומיושב בזה מה שהניח בקושיא הבית שמואל (סי' קכ"ג סק"ה) שהבין דהרמב"ם לא מצריך שליחות ובני כריתות בעי א"כ איך יתרץ קושית התוס' ע"ש. ותמהני איך לא ראה דברי התה"ד דהרמב"ם מהסוברים דבעינן שליחות בכתיבה וא"כ מעיקרא לק"מ] והוא הא פי' האיבעיא כרש"י דהוא אם רשאים ליתן להשליח גט אחר כמבואר בדבריו (פ"ב ה"ט) הא ודאי מסתברא דדינו שוה כמו ליד האשה ונימא דלא עשאן שלוחים רק במסירה הראשונה אע"כ דלא שנא. ויען כי ראיתי כי יש להדוחה לדחות דשאני הנך דברים שהבאתי דהגט הוי פסול והמסירה לא היתה מסירה כלל משא"כ היכא שנכתב כהוגן ורק השליח שינה בשליחותו בזה ונימא דמקרי מסירה. ע"כ הנני להביא ראיות ברורות דלא שנא. ומתחלה נסתור ראיות מע"ל שהביא מהש"ע (סי' קמ"א) שמבואר שם בטוש"ע היכא שאמר שקול חפצא ותן גיטא ומסרו ליד אחר שיחזור הראשון ויקח הימנה הגט ויחזור ויתננו לה ולא השני ש"מ שרק במסירה הראשונה רשאי השליח ליתן ולהכי לא מהני שיחזור השני ויקח ממנה עכ"ד. והנה מה דדקדק מהש"ע דהשני לא מהני יפה דקדק וכן מבואר במחנה אפרים בהגהותי' להר"מ ה' גירושין (פ"ט הל"ג) ואני איני רואה כלל ראי' מזה דכיון דבאמת השני לקח החפץ תחלה ואח"כ נתן הגט א"כ הוא עשה שליחותו בשלימות במה שנשתלח מהשליח הראשון ותיכף נפסק שליחותו לגמרי כדין שליח שעשה שליחותו ואף שע"פ הדין לא מהני עכ"ז כיון שהוא עשה שליחותו מה שנשתלח מהשני איך יוכל לחזור וליקח ממנה וליתן לה הא כבר נפסק שליחותו הגע בעצמך אם הבעל עשה שליח באופן שע"פ הדין יהי' הגט פסול אם השליח עשה כאשר ציוה הבעל כבר נפסק כח שליחותו וה"נ כאשר עשה מה שנצטוה מהשליח השני כבר נפסק שליחותו ולכן לא מהני אם יקחנו מהאשה ויחזור ויתכנו לה וז"ב. ויוכל להיות דלהכי לא כ' הרא"ש דדוקא הראשון יקחנו הימנה כמ"ש בטוש"ע וכמו שדקדק מע"ל בזה ולהנ"ל א"ש דבאמת בנידון זה נכלל ב' דברים אם השליח השני קיבל הימנה החפץ בתחלה אז יוכל דוקא הראשון לחזור וליתנה לה. ועוד כולל היכא שהשליח השני נתן לה הגט בתחלה ואח"כ קיבל הימנה החפץ אז מהני כשחוזר ונותן לה גם השליח השני אם הראשון מקבל ממנה החפץ דעדיין לא נפסק שליחותו ולהכי הרא"ש סתם הדברים דאיכא גוונא דמהני גם כשהשליח השני מקבל הגט ממנה וחוזר ונותן לה וא"כ הראי' הוא סתירה לדבריו ושוב ראיתי בהגהת הג' ר' ברוך פרענקיל בסי' קמ"א שכ' כמ"ש דנפסק שליחותו אף שהוא פסול ע"ש אולם הניח מזה בצ"ע על הרא"ש ע"ש ולפמ"ש א"ש. וכן מוכח מהט"ז שהביא הראי' הזאת וכמ"ש למעלה ולדברי מע"ל הראי' הוא לנגדו עכצ"ל כמ"ש. ועתה אבוא להביא ראי' מדברי הפוסקים דמהני היכא שחוזר ונותן לה אף היכא ששינה בשליחותו הנה הרמב"ם (פ"ו מה' גירושין הט"ו) כ' עבר השליח ונתן לה הגט בינו לבינה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים עכ"ל מבואר דגם היכא שכבר נתן לה מהני כשיחזור ויתננו לה במסירה שני' וע' בכנה"ג (סי' קמ"א הגב"י סק"י) שהאריך להוכיח דלהרמב"ם אף בדיעבד פסול כשלא חזר ונתן לה ועכ"ז מהני כשחוזר ונותן לה מבואר כדברי הנודע בשערים ובימי רבינו המבי"ט בתשובותי' (ח"ב סי' קל"א) עובדא הכי הוי שהי' מי שנתן גט לשלוחו על תנאי ליתן הגט בשני שנים מהיום ועברו הב' שנים ולא נתן השליח הגט ודעת הב"י הוי שכיון שהגט הוא ביד השליח לא יאמר מהיום לב' שנים והרדב"ז הי' סבור דצריך השליח בעת הנתינה לומר מהיום לב' שנים דדעת הבעל הי' לב' שנים מיום נתינת השליח ליד האשה וכ' המבי"ט ע"ז שכיון שלפ"ד הב"י אם נעשה כדעת הרדב"ז לא יהי' גט כלל וכן להיפוך ע"כ פסק שהשליח יתן להאשה הגט בפעם הראשונה בתנאי מהיום לב' שנים כהרדב"ז ואח"כ יקחנה ממנה ויתן לה בסתם כהב"י וכן נעשה מעשה עכ"ד המבי"ט (וצ"ע ממ"ש הב"י סי' קמ"ד הנותן גט לשליח ליתן להאשה ע"מ שלא יבא מאותו יום עד ב' שנים יהי' גט ואם יבא תוך ב' שנים לא יהי' גט והאשה לא רצתה לקבלו עד שעברו יותר מו' חדשים עשה מעשה בזה הר"י בילאט"ו ז"ל וציוה ליתנה לה והתירה מיד וכתב על זה פסק וגם על דינו היתה מעשה בצפת תוב"ב והותר זה בכנופיא עכ"ל ובשו"ת מהריט"ץ סי' ק"ו וסי' קפ"ז הסכים לזה ע"ש וזה סותר לכאורה לדברי המבי"ט שהורה ליתן לה ב"פ וצ"ל דעובדא אחרת היתה) ואלו לדברי מע"ל לא הי' מועיל מה שיחזור ויתננו לה פעם ב' דהוי מסירה שני' אע"כ דלא כדעת מע"ל. ובשו"ת בית יוסף חאה"ע (דיני גיטין סי' ד') עובדא הכי הוי שהבעל שלח גט להאשה על תנאי שתמחול הכתובה והשליח שכח התנאי ונתן לה הגט בלא תנאי והורה שתמחול האשה עתה הכתובה ויקח ממנה הגט ויחזור ויתן לה ע"ש מבואר דמהני גם במסירה שני'. והנה ראיתי בשו"ת חתם סופר (חאה"ע ח"ב סי' ס"ו) שהבעל ציוה שתמחול האשה כל התביעות שתובעת קודם נתינת הגט והשליח שכח והמסדר כתב שיחזור השליח ויתננו לה וכ' הח"ס ע"ז וז"ל ולכאורה בלאה"נ השליח מעל בשליחותו ומסר לה הגט בלי שתמחול והיתה יכולה להנשא קודם שתמחול א"כ י"ל דביטל שליחותו לגמרי ויש לעיין בזה כו' ע"ש והנה גם הוא לא בא על זה מטעם מסירה שני' ומוכח דלא כדברי מע"ל. אך מה שחשש שהשליח שינה בשליחותו הוא מהתימה שהרי בעובדא שהבאתי בשם הב"י הוי ממש כנ"ד והתירו דמהני כשתמחול עתה והח"ס לא ראהו וע"ש בח"ס (סי' ח') דמוכח להדיא דס"ל דלא אמרינן דעשה שליחותו במסירה הראשונה והנה המל"מ ה' גירושין (פ"ו הכ"ט) כ' וז"ל ולא עוד אלא דלאחר ג' שנים נמי דהבעל חי בטל שליחותו לגמרי כיון דמעיקרא שינה שוב אינו נעשה שליח ובזה יש לדון קצת אם ע"י שתחזור הגט לשליח ויחזור ויתננו לה כדין וזה תלוי באותה ששנינו ואם אמר לה טול הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר ובמאי דאמרינן עלה בגמרא היכא דנפקה לאפה ויהיב חפצא ושקיל גיטא וכפי הפירושים הנאמרים בה והדברים עתיקים עכ"ל ונוראות נפלאתי עלי' דכתב דזה תלוי בהפירושים הנאמרו בגמ' על ההוא דשקל גיטא כו' דמה ענין זה לזה והמעיין ברש"י ותוס' גיטין (כ"ט ב') וברא"ש שם ושו"ת הריב"ש (סי' שי"ו) יראה דלא תלוי כלל זה בזה דהך דינא אם רשאי ליקח ממנה ויחזור ויתננו לה לא תלוי כלל בפלוגתת רש"י ותוס' ודברי המל"מ נפלאו לא אוכל הבין וצע"ג וע' שו"ת נחלת אבות (סי' כ"ב) שנשאל בבעל שנתן גט לשליח והתנה עמו שהאשה תרחיב זמן הנתינה והשליח נתן הגט להאשה בלא תנאי והגט נקרע ופלפל שם דלא מועיל שיחזור ויתננו לה כיון שנקרע ומוכח מזה דלא כדעת מע"ל דאל"כ אף שלא הי' נקרע לא הי' מועיל שיחזור ויתן לה דהוי מסירה שני'. ובשו"ת חי' אנשי שם (סי' ח"י) נשאל בגט שכתבוהו ונתנוהו לשליח ליתן להאשה שהוא במרחקים והשליח נשתהה איזה ימים ואח"כ באה האשה למקום הכתיבה שהשליח שם ומסרה לה וחקר המחבר אם רשאי למסור לה עתה כשיחזור ויקחנו הימנה דעתה הוא פסול לדעת הרא"ש פ"ב דגיטין שכ' דגט הבא ממדה"י קלא אית לי' וכשר אף שהוא מוקדם הוא דוקא כשבא השליח ממרחק דקלא אית לי' למלתא בהליכתו ובחזירתו אולם אם השליח במקום הכתיבה ליכא קלא למלתא ולכן חקר אם אמרינן לפמ"ש המל"מ (פ"ז מה' אישות) דבשלח שלוחו לקבל קידושין וקדשה קידושי ספק אם מקודשת משמע דספק קידושין לא מקרי שינה בשליחות וא"כ ה"נ לא לא מקרי שינה שליחותו ומ"מ הוא פסול שמא הלכה כהרא"ש ואח"כ כ' דאינו דומה לקידושין וראי' דהמל"מ נסתפק בקידושי דרבנן ג"כ וכאן בפסול דרבנן אמרינן דלא עשו שליחותן ע"כ הורה דיחזור ויתן לה במקום אחר וכ' דהכנה"ג שהורה להתיר בנתן לה במקום הכתיבה ע"י שליח מוקדם לא ראה דברי הרא"ש עכ"ד. ומבואר מזה דלא כדעת מע"ל דלפי דעתו לא הי' מועיל מסירה שני' [ודרך אגב אעיר ע"ד חי' אנשי שם. מ"ש דבגיטין גם בפסול דרבנן אמרינן דלא עשו שליחותן כן מבואר להדיא ברמב"ם (פ"ב מה"ג ה"ט) נמצא בטל או פסול כו' ובפי' כ' שכל מקום שיכתוב פסול הוא מד"ס וכמ"ש הב"ש (סי' קכ"ד) דגם פסול דרבנן חספא בעלמא הוא ונפלאתי בעיני על הרדב"ז (ח"א סי' פ"ה) שכ' דאם כתבו העדים גט שהוא כשר מה"ת והוא פסול מד"ס דהעדים עשו שליחותן ע"ש וזה הוא היפוך דברי הר"מ. ובאמת דעת קצת האחרונים דגט שהוא פסול מד"ס הוא בטל ומדאורייתא לא הוי גט ששינה בשליחות וכמ"ש הג"פ סי' קכ"ז סק"ו) ובטוב גיטין בליקוטי שמות (ס"ק מ"ד) ומה שהביא בשו"ת משכנ"י חאה"ע סי' כ"ז מהא דתנן גבי שליח שתורם כדעת בעה"ב ואם אינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינינות פיחת י' או הוסיף י' תרומתו תרומה משום דבהכי אמדתיך משמע דאל"כ אין תרומתו תרומה כלל והא מה"ת אין שיעור לתרומה ע"ש יש לדחות לפמ"ש בתוס' רי"ד (פ"ב דקידושין דנ"ח) דהא דחיטה א' פוטרות מה"ת הכרי הוא להפקיע מידי טבל אבל לנתינה בעינן דבר חשוב כדי נתינה ע"ש ובשו"ת נ"ב מה"ת (חיו"ד סי' ר"א) ועמ"ש המחנה אפרים (ה' שלוחין סי' ג' ופ"ט מה"ג הל"ג) ע"ד המהרי"ק (שורש כ"ז) בשגם שי"ל דבזה"ז שאומר לשליח שיוליך הגט ובו תהי' מגורשת ממני ומותרת לכל אדם א"כ אינו עושה שליח רק שתהי' מותרת ולא כשיהי' בו פסול דרבנן דעדיין אגידא בי' וזה למדתי