עמודי אש ריז

באמת דעת הרמב"ן ולדעת החולקים לא קשיא שהרי כ' בעה"ע (מאמר ז' ח"א) אבל אלמנה לכה"ג לאו בכלל להנשא הוא הלכך זנות כולל להתנסבא ואלמנה לכה"ג בכלל לכל גבר די תצביין ולית בה שיור עכ"ל ולפ"ז לק"מ

(לד) נשאלתי מעיר דיבראוויץ בבעל ששלח גט לאשתו ע"י שליח להולכה והתנה עמו תנאי שע"מ כך יתן הגט ושינה בשליחותו ונתן לה הגט אם מהני כשחוזר ומקבלו ממנו בחזרה ויחזור ויתן לה ע"פ התנאי שצוה לה הבעל או לא מהני. וזה אשר השבתי. הנה כבר ראו עיני מע"ל בשו"ת נודע בשערים מה"ק (ד"ב ע"ב) שסובר דמהני אך רו"מ כ' עלי' שטעה טעות גדול ונראה פשוט דלא מהני כשיחזור ויתננה לה ואף דבלא אמר בפ"נ ובפ"נ מהני כשיחזור ויתננו לה היינו משום דשם היתה הנתינה עכ"פ כדין וכשנתקיים בחותמי' אחר הנתינה די בנתינה הראשונה ואף לאחר מיתת הבעל מהני קיום בחותמי' משא"כ בשליח ששינה עכ"ד. והנה לפי דברי' הי' מקום ליישב מה שהניח בקושיא בספר שבילי תורה (סי' קמ"ב ס"ו) וז"ל גם לא הבנתי הא דאמר רבה אי מפשת לי' דיבורא אתי למגזיי' דלא יהא גרע זה דגייז תיבה א' מנתנו ולא אמר כלום דחוזר ונוטלו ממנה ואומר בפ"נ ובפ"נ כדלקמן ס"ז וה"נ אי גייז אז הב"ד יצוו לחזור ולומר כל השלשה תיבות ואם ניחוש שמא יטעו הב"ד מלהחזירו לומר כתיקון חז"ל א"כ לכמה מיני פסולים יש לחוש אע"כ לטעות ב"ד לא חיישינן כדלקמן ס"ט עכ"ל ולפ"ד מע"ל י"ל דדוקא בקיום מהני מה דחוזרי' ונותנין לה משא"כ לרבה דהטעם משום לשמה לא מהני מה שחוזר ונותן לה. ובזה הי' מקום ליישב דברי הרב שהביאו המעיין גנים באה"ע (דע"ד ע"א) שכ' בשליח שהבטיח לה האשה שתתן לו סך מעות והשלישו המעות ביד ב"ד ואח"כ לא רצתה האשה ליתן וע"ז כ' הרב דהגט בטל וכ' ע"ז המעיין גנים וז"ל אך מ"ש הרב ז"ל דאף אם הי' הגט קיים מיד שעברה התנאי שלא נתנה לו המעות תיכף אחר הגט כמדובר אז מיד נתבטל הגט ולא מהני בזה שיחזור ויתן לה בעצמה לדעתי צ"ע בזה דאמאי לא מהני כשנוטל ממנה וחוזר ונותן לה עכ"ל. אולם לפמ"ש מע"ל י"ל דהוי מסירה שני' ולא עשאו שליח אלא למסירה הראשונה. אולם לענ"ד דהעיקר כהנודע בשערים דמהני כשיחזור ויתננו לה וראי' מבפ"נ ובפ"נ. דהנה לפ"ד מע"ל הי' נראה דאם לא הי' מהני הקיום לא הי' מהני גם כשלא אמר בפ"נ ובפ"נ שיחזור ויתננו לה וא"כ לרבה דס"ל בגיטין (ד"ב ע"ב) הטעם של בפ"נ ובפ"נ מטעם לשמה ולא מהני כשנתקיים בחותמי' לא תהני שיחזור ויתננה לשמה וא"כ הו"ל להש"ס לומר איכא בינייהו בין רבה לרבא בהא כשנתן השליח הגט ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דלרבא מהני כיון שסגי בשנתקיים ולרבה לא מהני ובש"ס גיטין (ד"ד ע"ב) אלא מאי בינייהו כו' לימא הא איכא בינייהו. ותו דהא הראב"ד פסק באמת כרבה וכמ"ש הרמב"ן בס' הזכות והר"ן. ולפ"ד הב"ש (סי' קמ"ב ס"ז) גם האורחות חיים והרמ"א חששו לדעת רבה. וע' בכל בו (סי' ע"ו) ובשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' רע"ד) ובשו"ת יריעות האהל (סי' י"ח) וכ"כ בשו"ת תומת ישרים (סי' ל"ח) שיש לחוש לדברי רבה ונוטין לזה דברי מהריב"ל ח"ג סי' כ"ד) ועשו"ת פמ"א (ח"א סי' ס"ו) וכ"כ מהר"י ציטל"ש בהגהותיו לסמ"ק (דל"ח ע"ב) שיש לחוש לדעה רבה. וכן נראה מדברי רש"י שבת (ל"ו ב') שכ' דקיי"ל בני בבל בקיאין שצריך לכתוב גט לשמה והמביא גט משם אצ"ל בפ"נ כו'. וכ"ה ברש"י יבמות (כ"ה ב') צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ וטעמא מפרש בגיטין לפי שאין בקיאין לשמה. וכ"ה ברש"י קידושין (ע"ב א') כך מחלוקת לגיטין דקיי"ל המביא גט משאר ארצות צריך שיאמר בפ"כ ובפ"נ לפי שאין בקיאין לשמה מבואר מכל זה שפסק כרבה. וערש"י סוכה (ל"ד ב') שכ' ב' הטעמים והיינו ג"כ כרבה דמסקינן דאית לי' כרבא. וע' כפות תמרים שם שכ"כ [וראיתי להעיר ע"ד הערוך לנר בסוכה שם (דס"א וס"ב) שכ' וז"ל נ"מ לגיטי נשים רש"י מפרש הנפקותא בין למ"ד דצ"ל בפ"כ ובפ"נ משום דאין בקיאין לשמה ובין למ"ד אין עדים מצוין לקיימו והכפ"ת העיר דרוב הפוסקים פסקו כמ"ד משום דאין בקיאין לשמה אבל מרש"י דהכא משמע דפסק כמ"ד אין עדים מצוין לקיימו כיון דמפרש גם אליבא דהך מ"ד כו'. והנלע"ד דהנה לכאורה קשה מאי נפקותא יש למ"ד דאין מצוין לקיימו כו' וצריך לדחוק דאף שיש עדים שמצוין לקיים מעיר לעיר במדינה א' מ"מ התלמידים הלומדים בבבל אינם באים לבורסיף כלל ומה שדחק לרש"י לפרש כן היינו כיון דרבא הוא דאמר הבא אף אני אומר בבל בורסיף ורבא הוא המ"ד התם בגיטין הטעם משום דאין עדים מצוין לקיימו וע"כ הוצרך רש"י לפרש גם לרבא לשיטתו ואף שמפרש אליבי' גם הטעם דאין בקיאין לשמה היינו לומר דגם לרבה יש נפקותא בזה אבל ע"כ גם לרבא לשיטתו צריך למשכח נפקותא ולכן הוצרך רש"י לדחוק לפרש גם אליבא טעמא דרבא אבל לא משום דפסק כרבא נגד רוב הפוסקים כמו שחשב הכפ"ת ובאמת זה תימה על הכפ"ת כו' עכ"ל ע"ש באורך ובמחכ"ת דבריו דברי שגגה המה דמ"ש דרוב הפוסקים פסקו כרבה דאין בקיאין לשמה הוא מהתימה דרוב הפוסקים פסקו כרבא לפי שאין מצוין לקיימו גם מה שהוכיח דמכאן משמע דפסק כמ"ד אין מצוין לקיימו הוא ג"כ תמוה דאם פוסק כרבה צריך לפרש לב' הטעמים דרבה אית לי' דרבא וא"כ אית לי' ב' הטעמים וכן מבואר להדיא בכפ"ת וז"ל ורוב הפוסקים פסקו כרבא זולת הראב"ד כמ"ש מרן אה"ע סי' קמ"ב ומתוך דברי רש"י הללו דפי' בשמעתין נראה שדעתו לפסוק כהראב"ד עכ"ל מבואר להדיא דסובר דפוסק כרבה וע"כ הוצרך לפרש לב' הטעמים ובזה נפלו כל דברי הערוך לנר ומהתימה ממנו שהבין בדברי הכפ"ת להיפוך והוא מהתימה. וע"ש מ"ש להקשות על מ"ש הכפ"ת שכ' בשם מהר"י מטראני להצדיק דעת רש"י דבבל שם העיר והביא ראי' מקרא דדניאל ולא הביא מקרא דתורה ויחדלו לבנות העיר על כן קרא שמה בבל ע"ש ולא ראה במהרי"ט בעצמו (בחאה"ע סס"י י"א) שהביא מקרא דתורה המוקדם ותהי ראשית ממלכתו בבל ע"ש] וא"כ נראה שגם רש"י פוסק כרבה ועכ"ז אין מי שיחלוק על הדין דמהני כשחוזר ונוטל ממנה המבואר (בסי' קמ"ב ס"ז) ותו קשה דכי היכא דמבואר בש"ס (ד"ה ע"ב) דמביא תניא כותי' דר' יוחנן מזה הברייתא למה לא הביא הש"ס ג"כ ראי' מזה לרבה אע"כ דזה גם לרב' אתיא. ותו דמהראוי הי' לפי שיטות רומע"ל דלר"מ דס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ולא מהני כשנתקיים בחותמיו לא תהני ג"כ כשחוזר ונוטל אותו ממנה והרי להדיא מבואר בתוס' (ה' ב' ד"ה כיצד) ובב"מ (נ"ה ב' ד"ה כיצד) דגם לר"מ מהני כשחוזר ונוטל ממנה הגם דלדידי' הנתינה היתה שלא כדין וכ"כ הר"ן שם. והא"ז (ה' גיטין סי' ת"ש) ובהגמ"יי ה' גירושין (פ"ז הי"ז). וכ"ה בחידושי הריטב"א ובחי' הרשב"א שם. והן אמת שהרשב"א והריטב"א שם הביאו בשם איכא מ"ד דלר"מ לא מהני. וצל"ע על מש"ש הרשב"א כן מדברי ר' חננאל דהא בא"ז הביא בשם ר"ח דלרבנן לא צריך כלל לחזור וליטול הימנה ע"ש א"כ איך אפשר דהר"ח יסבור דלר"מ לא מהני כשנוטל הימנה א"כ ברייתא הלז אמאן תרמיי'. אולם גם לפ"ד האיכא מ"ד היינו משום דלשיטתם גם זה בכלל משנה ממטבע שטבעו חכמים אבל לדידן בכל גוונא אף ששינה בשליחותו דשינה ממטבע שטבעו חכמים לא איכפת לן. וראיתי בשו"ת גאוני בתראי (סי' ג') שהגאון בעל מגיני שלמה הקשה שם דמנ"ל להתוס' דגם לחכמים צריך ליקח ממנה ולחזור וליתן לה דלמא דוקא לר"מ בעינן ולא לחכמים ע"ש שהאריך הרבה בקושיא הזאת ולפ"ד ל"ק לפמ"ש התוס' (ד"ד ע"ב) דה"א לפרש אי מההוא ה"א דיעבד דהיינו דבא"י א"צ לחזור ולקחת הימנה ולחזור וליתן לה ובד"ה ע"א מוקמינן למתני' אליבא דר' יהודא דהוא בר פלוגתי' דר"מ א"כ מוכח דגם אי לא ס"ל כר"מ צריך לחזור וליטול הימנה ובתוספתא פ"ב סתמא דברייתא איתא דצריך לחזור ולינוול הימנה ולא נזכר כלל דברי ר"מ שם [ודרך אגב אעיר ע"ד הפסקי מהרא"י (סי' כ"א שהוכיח דר"מ דס"ל כל המשנה כו' אינו בכל הפסולים וראי' מהא דמוקמינן ביבמות (צ"א ב') מתני' דגיטין (ד"פ ע"א) דכתב גנו לאיש ושובר לאשה בדלא אקרי' וקשה הא בלא"ה פסול מדלא אקרי' אע"כ דבזה לא תצא כו' עכ"ד ובאמת אינו ראי' כלל לפמ"ש התוס' בגיטין (י"ט ב') דמיירי בעלי' לבי ידי' כו' ע"ש וזה הוא רק לכתחלה משום גזירה וא"כ לא מוכח דבפסולי דיעבד דלר"מ תצא והולד ממזר דס"ל שפיר דזה בכל הפסולים וצ"ע] וראיתי להר"ן שם שכ' על ההוא ברייתא וז"ל ומ"מ שמעינן משמעתין דכל גט שאין פסול בגופו אלא שנפסל בנתינתו לא מיפסל בהכי ומשום הכי סגי שיטלו ממנה ויחזור ויתננו לה עכ"ל וכ"כ בחי' הריטב"א וז"ל מהא שמעינן שכל קלקול או פסול שיבא בגט בנתינתו כיון שאין הפסול בגופו של גט שהגט כשר שאע"פ שאין הנתינה נעשית כראוי הגט אינו נפסל בהכי ומש"ה סגי כשיטלו ממנה עכ"ל והרי זה סותר לכל דברי מע"ל דאל"כ מניין ללמוד מזה דשאני הכי דהנתינה לא היתה שלא כדין משא"כ היכא שנעשה קילקול או פסול שלא כדין אע"כ דלא שנא וכל שלא היתה הפסול בגופו של גט סגי בנתינה שני' ע"י שליח ומה שהוכחתי למעלה מקושיתו של השבילי תורה אינו ראי' כלל דבאמת נעלם מהשבילי תורה דברי הרשב"א בחי' לגיטין (ג' א') שהקשה כן וכ' דהתם אמרינן דאשתלי ויהיב ולא אמר בפ"נ דבכה"ג עביד דמשתלי אבל כאן שהתחיל לומר בפ"נ וגייז לי' לשמה וכלהו לשמה קאמרי חיישינן דלמא לא ידע בי' ואי שיילינן לי' ואמר אין שקורי קמשקר ע"ש]. ומ"ש מע"ל עוד ראי' משו"ת הריב"ש (סי' שכ"ט) ההובא בש"ע (סי' ק"מ ברמ"א ס"י) דלא נעשה שליח רק במסירה הראשונה הנה באמת הרמ"א פסק שם דמהני במסירה שני' וכן פסק הט"ז שם. ומ"ש מע"ל דאף להט"ז החולק שם נראה דוקא בשליח לקבלה דא"צ אלא גילוי דעת בעלמא משא"כ במינוי שליחות הבעל הוא תמוה דהא הט"ז שם הקשה על הריב"ש מ"ש מבפ"נ ובפ"נ דיועיל וזה מיירי בשליח להולכה דשליח לקבלה א"צ לומר בפ"כ וכמ"ש הר"ן ריש גיטין א"כ מבואר דעת הט"ז דגם בשליח להולכה הדין כן. ועוד דהא כ' הט"ז ותו איתא בסי' קמ"א סנ"א די"א אם אמר לו טול הימנו חפץ פלוני כו' כיצד יעשה יטלנו הראשון מידה ויחזור ויתננו לה מתורת גירושין כו' אמאי לא אמרינן גם שם שהשליחות בטל במסירה הראשונה כיון ששינה מדעת משלחו בנתינת החפץ תחלה א"ו דמה שאינו מועיל עפ"י דין תחלה הוי כאלו לא היתה המעשה וה"נ נימא כן עכ"ל א"כ מבואר דלא כדעת מע"ל וגם בשליח להולכה הדין כן. וגם דברי הריב"ש פירשם בתורת גיטין דבאמת כשחוזר ונותן להשליח מהני גם במסירה שני' רק כשאומר הבעל שיהי' שליח לקבלה והגט כבר ביד השליח לא מהני ע"ש. וא"כ אין ראי' כלל מהריב"ש ועמל"מ (פ"ו מה' גירושין הי"א) שלא הבין כן בדעת הריב"ש אך ע"כ צריך לומר כן בכדי שלא יסתרו דברי הריב"ש בתשובה הזאת. וגם הא כ' בתשו' הריב"ש (סי' תק"ג) וז"ל אמת הוא כי סופר שטעה בשטר יכול לתקנו ולעשות שטר אחר כהוגן אפי' לאחר שנחתם ונמסר ליד הבעל דבר עכ"ל ואמאי נימא ג"כ דלא נעשה שליח רק למסירה הראשונה וכשמסרו לבעל דבר אף שנכתב בטעות לא יהני. והן אמת שיש לחלק בין שטרות לגיטין וכמ"ש בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' י"ב) וז"ל אם המורשה או העדים הי' סבורים בשעת כתיבה הראשונה