עמודי אש רטו

מ"ד מותר ב' ביש לה אב ג' בעתים חלים וא"ש הכל וז"ב בפי' דברי הרשב"א ולא כהנ"ב. וראיתי להט"ז סי' קי"ט שכ' וז"ל והב"י הביא בשם רשב"א דקיי"ל כמ"ד משום הפקר דהיינו גרירה בלשון הירושלמי אלא שכתב כלשון הזה והנך תרתי מילי מפני גרירה אינו גט משמע אפי' דיעבד ותימה לי למה נחלוק על הירושלמי במה שלא מצאתי חולק בתלמודינו עכ"ל ותימה לתמיהתו דאדרבה דלפי גירסתו בירושלמי דלמ"ד מפני גרירה אסור א"כ אין הרשב"א חולק על הירושלמי ואדרבה ראייתו הוא מהירושלמי הזה. ודע שראיתי להגר"א (סי' קי"ט סק"ב) שכ' שלדעת הראב"יה בב' חלוקות האחרונים ביש לה אב ובעתים חלים מותר בדיעבד עכת"ד ואולם המעיין בתשו' הראב"יה שהובא בתשו' רש"ל מבואר דכמו דלדידי' בעבר וגירש אסור בדיעבד כן בב' חלוקות האחרונות אסור בדיעבד ומש"ש בלשונו לכתחלה הוא דלדיעה דמשלחת כו' מותר אף לכתחלה כיון דיש לה אב וז"ב להמעיין שם בתשובה וכן ראיתי להב"ח סי' קי"ט שכ"כ בשיטות הראב"יה דגם בדיעבד אסור והנה במה שמסיים שם הרש"ל לאסור לכוף לגרש בראתה מחמת תשמיש ראיתי בתפארת ישראל (ברמזי אה"ע סי' א') שכ' דהוא ק"ו דמה באיש שאין לו גבורות אנשים כופין אותו לגרש מכ"ט באשה דהא באיש בעינן רצינו מה"ת ובנו שם כ' וז"ל דכאן הבן שואל דהא דבעינן באיש רצונו מדאורייתא עכ"פ כשיכפוהו עד שיאמר רוצה אני מיחשב כרצונו כבב"ב דמ"ח א' עכ"ל ושגה בזה דכדברי אביו דזה הוי מה"ת כן מבואר כמה פעמים בקדמונים להמעיין בהם וכ"ה בשו"ת הרא"ש (כלל מ"ב דין א') ובשו"ת א"ז (סי' תש"ס) שכ' לענין כופין האיש דיש כאן חשש כרת וממזרות וסיים וז"ל ועל מה שיאמר רוצה אני כשיכופו אותו אם הי' הכיפוי שלא כדין אין הדיבור מועיל כלל אלא בכפי' שהוא כדין כדתנן בפ' האומר משקלי עלי יעו"ש באורך ומבואר דלא כדברי הבן

לא) מה שהשבתי להאליסקאוו הנה ע"ד שאלתו ששלח לכתחלה שליח להולכה עם גט והשליח עבר על חדר"ג וע"ז כ' מע"ל דגם לכתחלה יכולין לשלחו והאריך בזה ואבוא על סדר דברי' הנה כ' שאם חדר"ג הוא דרבנן ודאי דכשר דהפסולים מד"ס כשרים להולכת הגט רק הנ"ב ס"ל דהוא דאורייתא ולדעתו הוא פסול עכ"ד ואני אומר דגם להנ"ב לא נקרא פסול מה"ת דהא כ' דח' הוי ד"ק וס' להחמיר כשל תורה אבל לא נקרא בשביל זה פסול מה"ת וראי' משו"ת מהרי"ט (חאה"ע סי' מ"ג) שכ' וז"ל וא"ת והא כתיב חבול ישיב רשע גזילה ישלם ודרשינן בפ' הכונס אע"פ שגזילה ישלם רשע מקרי וי"ל דרשע דד"ק לא חשיב רשע לענין מה שפסלה התורה לעדות עכ"ל הרי מבואר דרשע דד"ק אינו פסול מה"ת וא"כ בעובר על הח' דגם להנ"ב לא הוי רק מד"ק וכמ"ש במה"ת (חיו"ד סי' קמ"ו) א"כ אינו פסול מה"ת. ומ"ש מע"ל דאף אם נימא דהוי מדאורייתא מ"מ אם נתקיים רוב הפוסקים מכשירים ובנ"ד נתקיים הנה דבר זה אינו ברור דהא כ' בשו"ת גאוני בתראי (סי' מ"ד) דצריך הקיום להיות על הגט דהיינו שיכתבו הסימנים שיש בגט נקב יש בצד פלוני וכדומה ע"ש באורך ובנ"ד לא הוי קיום כזה וא"כ לא מהני הן אמת שעיקר טעמו של הגאוני בתראי דהקיום צריך להיות על הגט משום שכ' בשו"ת הריב"ש (סי' שי"ח) דהרשאה אינו נקרא קיום. וא"כ לפמ"ש הב"ש (סי' קמ"א ס"ק מ"ד) דגם הריב"ש לא אמרה אלא לחומרא בעלמא א"כ אינו צריך בדיעבד דוקא על הגט. אולם בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' ר"ח) הצריך ג"כ הקיום על הגט ועכ"פ לא הי' לו למע"ל לכתוב שזה לכ"ע מהני מה דלא מהני להגאונים בתראי והמהר"ם מלובלין ומ"ש דכאן לא הוי רק פסול דרבנן משום שלא הכריזו עלי' אשתמיטתי' דרבים מהאחרונים ס"ל דלענין איסור לא בעינן הכרזה ומהרי"ט בתשו' שכתבתי למעלה כ' דבפסולין דאורייתא ולא הכריזו עליהן לכ"ע פסולין הן אמת שהמל"מ (פ"ד מה' מלוה ה"ו) כ' דמהר"א ששון (סי' מ"ט) חולק ע"ד המהרי"ט וע' בברכ"י ח"מ (סי' ל"ד סכ"ז) מש"ש ועכ"פ לשיטות המהרי"ט אי הי' ח' דאורייתא הי' פסול אף שלא הכריזו עליו ומ"ש וז"ל ומזה מוכח דפסול דעבד אינו רק דרבנן דאי מיפסל מד"ת ל"ל למימר אצל עבד מחמת שאינו בתורת גיטין וקידושין תיפוק לי' דפסול בלא"ה דהא פיסולו מה"ת א"ו דאין פיסולו רק מדרבנן עכ"ל ולא מוכח מידי לא מיבעיא לדעת רוב הפוסקים דבפיסולו מה"ת מהני קיום בודאי א"ש דלהכי אמר הטעם שאינו בתורת גיטין וקידושין שיהי' פסול אף אם נתקיים אלא אף להר"מ דס"ל דבפיסולו מה"ת לא מהני קיום עכ"ז מה דלא מהני לדידי' הוא רק מדרבנן וכמ"ש ה"ה לפי ביאור הר"ד ערמאה (בחי' להר"מ דמ"ו ע"א) וא"כ נ"מ במה דאינו בתורת גיטין וקידושין דפסול מה"ת אף אם נתקיים. ובעיקר שאלתו הנה לכתחלה בודאי הי' אסור לעשותו שליח אף אם נתפוס דחדר"ג הוא מדרבנן דהא מבואר בסדר הגט שני סי' ה' רמי שנפסל בודאי בעבירה דרבנן אסור לכתחלה להיות שליח ומהתימה ממע"ל שלא ראה זה ועלה בדעתו שאם חדר"ג דרבנן מותר לו להיות שליח והא ליתא אולם בדיעבד הגט כשר דהא דעת רוב הפוסקים דחדר"ג דרבנן ועשו"ת מהרי"ם מווארשא (חאה"ע סי' ל"ו) שכ' בפשיטות דהוא דרבנן וכמבואר בשו"ת מהרי"ל (סי' כ"א) להדיא ואף להסוברים דהוא מה"ת הא דעת הר"א ן' ששון דצריך להכריז עליו והיא רק במלתא דרבנן דבמקוים הוא דרבנן בין לדעת המל"מ ה' גירושין (פ"ו הי"ג) בין לדעת הג"פ (סי' קכ"ג סק"ז) ועשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' ר"ח) שכ' דגם להר"מ בספק מותר והביאו הכנה"ג באה"ע (סי' קמ"א הגה"ט סעיף קכ"ב) וא"כ הכא דהוי ספק גם להר"מ מותר (ויש לחלק בין ס' דפלוגתא בין ספק דמציאות) ומה גם שמבואר בשו"ת ח"ס חאה"ע (סי' כ"א) דבזה"ז שכותבין שהבעל קבל עליו בחי ובשבועת התורה שלא לבטל כו' גם הר"מ מודה שיוכל להיות שליח ע"כ הגט כשר [ומ"ש בתוך דברי' לתמוה על הג' מהרש"ק בספר ק"ס (ד"ב ע"ב) שכ' דעשה מה"ת כשדוחה ל"ת דרבנן לא בעינן בעידנא דלא דק. לפי דעתי יש לו פנים בהלכה לפמ"ש התוס' בפסחים (דנ"ט ע"א) דעשה החמורה כשדוחה ל"ת הקל לא בעינן בעידנא ע"ש וא"כ מכ"ש כשדוחה עשה ד"ת ל"ת דרבנן דלא בעינן בעידנא ואמת שמדברי המ"א (סי' תמ"ו) לא נרא' כן. ועמ"ש היד דוד (דק"מ ע"א) יעו"ש] ומדי דברי בו ראיתי להעיר אם מומר נעשה שליח לגירושין שכ' רבינו הב"י בתשובותיו לחאה"ע (סי' כ') דאף דבכל התורה אינו נעשה שליח מ"מ בגיטין אפשר שנעשה כיון דאיתא בתורת גיטין וקידושין יעו"ש. וראיתי להשער המשפט (סי' קכ"ו ס"ק ט"ו) שתמה עליו מש"ס גיטין (כ"ג ב') דעכו"ם אף דאיתא בתרומה דנפשי' עכ"ז אינו נעשה שליח לתרום של ישראל כיון דאינו בן ברית וה"ה הכא יעו"ש. ולדעתי יש ליישב דברי הב"י עפ"י מ"ש הפנ"י בחידושיו שם דמה דבעינן בן ברית ילפינן מתרומה לכל התורה אבל בגירושין א"צ ללמוד מתרומה ואף שאינו בן ברית נעשה שליח ואמרינן מה לתרומה שכן קודש יעו"ש וזה ג"כ דעת הב"י וא"ש והבן וזה נ"ל דעת הפוסקים דעבד כשר להיות שליח להולכה. וראיתי להלח"מ ה' גירושין (פ"ו ה"ו) שכ' דקשה לו ע"ז מהא דאמרינן בגמ' טעמא במידי דליתא אבל במידי דאיתא כשר בגמ' לר"י בטעמא ליקשי בדינא ולימא שליח לקבלה לא נעשה הא להולכה נעשה הא אתם גם אתם כו' כמו בתרומה עכ"ל. ולפמ"ש א"ש דגירושין לא דמי לתרומה והקושיא הוא רק על לשון דר"י וא"ש. וראיתי להעפרא דארעא (אות א' סק"ח) שהניח בקושיא על האומרים דאין שליחות למומר מ"ט ומנ"ל הא. וגם הא מבואר בסי' ק"מ דיוכל לעשות שליח להולכה עכ"ד ולק"מ דמה שהקשה מ"ט הוא משום דלאו בני ברית נינהו וגם הב"י מודה דבכל התורה לא יוכלו לעשות שליח וממרוצת לשונו של העפרא דארעא נראה דסובר דבכל התורה יוכל לעשות שליח והא ליתא ומ"ש מסי' ק"מ הוא מערכה על הדרוש דבאמת החולקים סוברים דאינו יכול וכמבואר באורך בתשו' ר' מנחם הבבלי שבתשו' בית יוסף (דיני גירושין סי' י') בשם הכפתור ופרח ושאר גדולים וגם אין זה ענין לכל התורה דגירושין שאני שא"צ ללמוד מתרומה וכמ"ש וא"ש

(לב) נשאלתי מעיר רוזין בגט הנכתב בעיר צאדיטארקע שבמדינת וואליחיי ונשלח לכאן ונכתב שם האשה חינא כפי ההברה אשר שם ולפי ההברה שבמדינתינו צריך לכתוב חיניא והי' שעת הדחק ומקום עיגון אם יש להכשיר הגט וזה אשר השבתי הנה לפמ"ש בשו"ת בית אפרים (חאה"ע סי' ק"ג) דהיכא שצריך לכתוב י' ולא נכתב פסול א"כ בנ"ד יש להחמיר אך יש לצדד בכ"ד. דהנה דעת רש"י בגיטין (ל"ד ב') והוא דעת הרא"ש והטור לרוב האחרונים דהיכא שיש שם א' במקום הכתיבה ושם א' במקום הנתינה ולא ידעו במקום הכתיבה שיש שם א' במקום הנתינה הגט כשר וא"כ לפ"ז בנ"ד הגט כשר ואין לומר דלשיטתם הוא דוקא היכא שהאשה היתה במקום ההיא ואתחזק לה שמה כן אז סוברים הפוסקים הללו דהגט כשר משא"כ בנ"ד דהאשה לא היתה מעולם בשם רק ששם האשה הזאת קורין אותה בהברה שלהם חינא ואין זה מקום הכתיבה דמדברי מהריב"ל (ח"א כלל ד' סי' ט') בשם גוי"א. ובשו"ת כנ"י (סי' ס"ט) משמע דאין לחלק. אולם לפי שיטות המרדכי וסה"ת וסמ"ג הסוברים שאף אם בעת הכתיבה לא ידעו שיש לו שם במקום הנתינה עכ"ז אם אח"כ נתודע הגט פסול והובא דבריהם בג"פ (סי' קכ"ט סק"ג) א"כ יש לפסול הגט ולדברי הב"ח גם דעת הרא"ש והטור כן וע' בג"פ (סי' ק"כ סק"ט) שדקדק כן מדברי הרשב"ם ב"ב (קכ"ז ב') ע"ש [ומש"ש רש"י ט"ס וצ"ל רשב"ם דדעת רש"י להיפוך ומ"ש הג"פ דהרא"ש לא ס"ל כן אינו מוכרח וכמ"ש בשם הב"ח ויותר הי' לו לומר דרש"י לא ס"ל כן] ולענ"ד גם דעת הרשב"א כן הוא ואף שהג"פ (סי' קכ"ט ס"ק ט"ז) כ' בשם הפני משה דאין הכרח מהרשב"א אם ס"ל כן לענ"ד מבואר כן ממ"ש בחידושיו להקשות על שיטות ר"ת דסובר דוכל שום הוא לכתוב השם בהדיא [וע' בפנ"י שכתב שבנוסחת ר"ת הי' כתוב שרה דמתקריא מרים. אולם המעיין בס' הישר לר"ת (מס' גיטין סי' רע"א) ובענינים שונים (סי' תקנ"ו) מבואר דגירסתו היתה כגרסתינו וגם במ"ש הריב"ל (ח"א כלל ד' סי' כ"ט) דר"ת אינו מכשיר רק בכתב שם העיקר ובספר הישר מבואר דגם אם כתב רק שרה לחוד כשר ועזה צ"ע על הט"ז (סי' קכ"ט) שכ' שאין מי שיכשיר בשם טפל לחוד זולת הטור ובאמת ר"ת ורשב"א ס"ל כן להדיא רק בוכל שום פוסלין ולכן גם מה שהקשה הט"ז על הדרישה לשיטות הר"מ דמכשיר בחניכה שאינה מפורסמת דכי גרע משם טפל ובאמת גם הר"מ מכשיר בשם טפל רק אם כתב וכל שום מיגרע גרע] א"כ אמאי אמר רב אשי דבלא אתחזק א"צ לכתוב דפשיטא והוצרך לדחוק דמיירי ביצא לעיר אחרת דא"צ לכתוב רק א' מהן. וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' א' ר"מ) ע"ש ולכאורה קשה דהא רש"י פי' דאם אח"כ נתודע שיש לו שם אחר עכ"ז כשר וכוונתו לתרץ קושיא הזאת דפשיטא. וכ"כ בשו"ת שב יעקב (חאה"ע סי' ל"ג) א"כ מדוע לא יישב הרשב"א כן (וא"ל דנימא דרב אשי אתי לאשמעינן דניחוש שמא יש לו שם אחר דהא ליתא דהא אנו סומכין בכל התורה על החזקה וכיון דאתחזק ל' יום אין חוששין כמבואר בב"ב (קכ"ז ב') א"כ פשיטא ומאי אתי רב אשי לאשמעינן דאל"כ איך מתירין עגונה ניחוש שמא שינה