עמודי אש ריד

הב' לסמוך ע"ד הט"ז דבעינן דוקא וסת קבוע לזמנים מוגבלים ולא כשלא השויתה שטיותה וחלימותה עכ"ד. הנה לסמוך ע"ד המבי"ט הוא דבר קשה כמ"ש השואל ואמת כי ראיתי להכנה"ג (הגה"ט סי' קי"ט סי' מ"א) שהביאו בפשיטות דברי המבי"ט בלא שום חולק וכן הביאו הג"פ (ס"ק ל"ח). אולם האחרונים לא רצו לסמוך עלי' רק לצרפו עם היתרים אחרים ובדעת הט"ז דבעינן וסת קבוע ראיתי שגמגם ע"ז בשו"ת ס' יהושיע חאה"ע סי' ע"א) אולם בשו"ת בית שמואל אחרון (חאה"ע סי"ט) כ' בפשיטות כדעת הט"ז ואני מצאתי חבר לרבינו הט"ז בשו"ת כת"י מה"ג מהר"י הילפירין (סי' נ"ו) שפסק באשה שהוחזקה ג"פ לנשתטית והדרא לחלימותה דמותרת להתגרש. וראיתי שם לחכם א' שתמה עלי' הרבה דהא בהוחזקה ג"פ בודאי אסורה אולם נראה ברור שדעתו כדעת הט"ז ושם לא הוחזקה בוסת השוה ולכן התירה להתגרש ועשו"ת דבר משה סי' ל"ט השיג על הט"ז ובשו"ת חסד לאברהם סי' ד' החזיק בדברי הט"ז אולם נראה שכל האחרונים שחקרו בזה בדברי המבי"ט ובדברי הט"ז הוא לפי שלא נגלה בימיהם דברי הא"ז שבתשובותיו (ח"א סי' תשע"ח) אחר שהביא דברי הרשב"א ההובא בב"י (סי' קי"ט) שצריכים דוקא שתשתטה ג"פ שתקרא ע"ח וע"ש כ' וז"ל ואם ענינה כך שפעמים יום או יומים חלומה ופעמים יום או יומים שוטה או פעמים שבוע חלומה ושבוע א' שוטה ואין לה עת קבוע מספקא לי אם זאת קרויה חלומה הואיל ואין לה וסת לימי חלימתה כו' ע"ש הנה למדנו מדבריו דגם אם שבוע א' הוא בחלימותה ושבוע א' בשטותה נקראת ג"כ ע"ח וע"ש ודלא כהמבי"ט וכמ"ש להדיא הא"ז שם וכ"ה בתשובת ר' שמשון ההובא בא"ז שם שהיתה העובדא באשה שרגילה להיות דעתה מטורפת חודש א' או שנים וע"ז השיב ר' שמשון שהוא ע"ח וע"ש ע"ש מבואר להדיא דלא כהמבי"ט ואין ספק דאלו ראו האחרונים זה לא הי' מצרפין כלל דעת המבי"ט להיתרא (וע' בבה"ט שנתן מכשול לפני המעיינים וכ' בשם המבי"ט שהוא מתיר לכתחלה לגרש בע"ח וע"ש ובשו"ת רח"כ ראפופרט (חאה"ע סי' נ"ב) כ' שלא ידע טעמו ע"ש ולא העתיקו חילוקו של המבי"ט שחילק בין ביום א' או בכמה ימים וע' בנודע בשערים שתמה על המבי"ט דמה סברא הוא זאת הא הטעם משום גרירה מה לי אם הוא ביום א' או בכמה ימים ע"ש. אולם נראה מדברי המבי"ט שכ' ובכי הא לא תקינו רבנן שלא יגרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר דבידה לשמור עצמה במקום צנוע קודם שיבא לה וסתה וכוונתו דאם ביום א' היא עתים חלים וע"ש אין פנאי לתקן לה מקום צנוע ואנשים שישמרו אותה משא"כ אם הוא ע"ח ימים הרבה יש לה פנאי לתקן מקום צנוע ואנשים שישמרו אותה) כיון שר' שמשון והא"ז חולקים ע"ז. וזאת שנית שמענו מדבריו דבאין לה עתים קבועים לא מקרי כלל ע"ח דביש לה וסת קבוע לשטיותה ולחלימתה נקראת ע"ח וע"ש דבאותו העת שלא בזמן הוסת הוא חלומה משא"כ כשאין וסת לחלימותה ולשטיותה לא נקראת כלל ע"ח דחיישינן בכל עת שמא תשתטה עתה ולא נקראת חלומה רק כיש עת שהיא בודאי חלומה אז וזה לכאורה היפוך מדברי הט"ז וצע"ג. אולם י"ל דנ"ד נקראת גם להא"ז ע"ח דבכל ימי החורף לא נשתטית בשום פעם א"כ אז הוי ע"ח בודאי ואז יש לה לקבל הגט. אולם נראה להתיר בנ"ד שתקבל ג"פ כיון דחזינן שרק בעת מניקתה השטתה שכן הי' בכל פעם וא"כ שוב לא שייך טעמא דגרירה שאם תנשא לאיש הוא ישמרה ואם לא תנשא לא תשתטה. ומה שחקר השואל אם נסמוך על הרופאים אינו ענין כלל לנ"ד דאין אנו צריכים כלל להרופאים ושכלינו ישפוט כי כן הוא כי המקרה לא יתמיד וחזינן דבכל פעם שהיתה מניקת היתה נשתטה ובעת שלא היתה מניקה לא נשתטית דאם נימא כמו שחשש השואל דדלמא הוי כמו קביעת וסת דשמא יום או יומים הוי שוה בכל השנים ג' פעמים אם אמנם כי אין זה חשש כלל דהעיקר תלוי בהתחלת הוסת שיהי' שוה (עיו"ד סי' קפ"ג ס"ו) ועכ"פ ברוב משך הוסת ולא נצרף ההתחלה משנה זו והאמצע משנה זו עם הסוף משנה זו אולם גם אם נימא דהוי וסת הוי וסת המורכב ימים עם מניקתה וכאשר תסתלק הסיבה ממניקתה תשוב לאיתנה ואם כי הסברא הישרה תשפוט כן יש לחזק הדבר ממ"ש הטורי אבן (בחגיגה ד"ג ע"ב ד"ה והלן) שהקשה על מה דאמרינן שם אימר כו' דכי בשביל אימר כו' לא נחזיק אותו לשוטה גם להקל וגם נגד חזקת טבל ומיירי ג"כ במי שלא הי' לו חזקת פקח ותירץ דאיכא רוב נגד החזקה דרוב בני אדם אינם בחזקת שוטים וע"כ מועיל זה נגד חזקת טבל דרובא וחזקה רובא עדיף ע"ש נשמע מזה דאדם גם שלא הי' לו חזקת פקח וראינו בו דברים של שטות מסימני שוטה ואיכא נגד זה חזקה עכ"ז כשנוכל לתלות שמחמת איזה סיבה עשה דבר הזה מקילינן בכדי שלא נוציאו מרוב בני אדם שאינם שוטים מכ"ש בנ"ד שהי' לה מקודם חזקת פקחת ואית לה רוב וחזקה ויש לנו לתלות שהיא לא נשתטית ומה שקרה לה שיצתה מדעתה הוא בשביל המניקה וא"כ כשתסור הסיבה תהי' בכלל רוב ב"א בחזקתה הראשונה ויש לנו צד אחר לומר שהיא נשתטית בלא הסיבה דיניקה בודאי דיותר נתלה בהסיבה ולא נימא דשטיותה הוא בלא סיבה ונוציא אותה מרוב ב"א וחזקתה (ואף שי"ל דשאני הכא דרוב ב"א אין מזיק להם מה שהם מניקים עכ"ז נגד החזקה היא) וכתבתי זה לרווחא דמלתא שגם אם ספק אלינו יותר יש לתלות בהסיבה אולם העיקר דאין כאן ספק כלל ובודאי הוא בשביל מה שהיא מניקה ואין כאן חשש גרירה כלל ויש לצדד עוד בזה דהנה לענין נשתטית מבואר בשו"ת עטרת חכמים (חאה"ע סי' י"ז) דלבו אומר לו שגם אם יש בה סימני שטות אם יכולה לשמור עצמה תוכל להתגרש ע"ש וכ"כ בשו"ת תפארת צבי (חאה"ע סי' מ' ומ"א) ובאמת כן הוא שמבואר להדיא בא"ז שם וז"ל ומיהו בעת שטיותה אע"ג דאית בה סימנים הללו אם הוא חכמה לשמור את גיטה ואת עצמה מתגרשת לכתחלה עכ"ל (וע"ש בא"ז שכ' שבעת חלימותה אז צריך שלא יהי' בה הסימנים האלו ואם יש בה אע"ג שיכולה לשמור את גיטה ואת עצמה עכ"ז לא תוכל להתגרש וזה נ"ל כוונת הרש"ל בתשובה (סי' ס"ה) שכ' שבעת שפויה צריכה להיות חלומה ממש ואם לא כן אינה מגורשת אפי' דיעבד. וראיתי בשו"ת מהרח"כ ראפורט חאה"ע סי' נ"ד) שהקשה ע"ז מאי זה חלומה ממש ונתת דבריך לשיעורין דאיזה חלומה ממש וחלומה סתם ע"ש ולפ"ז א"ש דכוונתו דבעת שטיותה סגי כשיכולה לשמור עצמה אף שנראה בה סימני שטות אבל בעת חלימותה צריכה שתהי' חלומה ממש ולא יהי' בה סימני שטות) ועשו"ת בית שמואל אחרון (חאה"ע סי' ט') שלא ירד לזה ע"ש וא"כ בנ"ד י"ל אף שנשתטית עכ"ז היא יכולה לשמור עצמה אף שנראה בה סימני שטות ואם גם מספק' לן בזה יש לנו לילך להקל וכמ"ש בתפארת צבי שם כיון דהוי רק מדרבנן מחששא דגרירה. ועוד יש לצדד בזה לפ"ד ר"ת ולפ"מ שהבין בו הרא"ש פ' חרש דגם בשוטה אם יש לה אב לא שייך חששא דגרירה ואביה משמרה וכמ"ש הק"ן שם וזה נ"ל דעת ה"ה ה' גירושין (פ"י הכ"ג) שכ' וז"ל ודע שכשם שקטנה שאינה מבחנת מתגרשת בקבלת אביה כל שלא נשאת כך הדין בזו כל זמן שלא נשאת אם הוא עדיין קטנה או נערה עכ"ל וראיתי להמראה הפנים בירושלמי יבמות (פי"ד ה"א) שתמה ע"ז דהא עדיין איכא חששא דגרירה ע"ש ולפמ"ש א"ש דה"ה ס"ל כר"ת דליכא חשש דגרירה ביש לה אב דהוא משמרה וא"כ היכא שיש לה אב לשמרה ליכא חששא דגרירה. והן אמת שהרשב"א והריטב"א בחי' ליבמות חולקים ע"ז וגם הרא"ש לא השוה דבריו וכמ"ש הק"נ שם. ועמ"ש מהר"ם מלובלין ביבמות (קי"ג ב') ובא"ז שם עכ"ז יש לצרפו לסניף. וע' בנמ"י פ' חרש שגם הוא כתב כן בשם ר"ת דשוטה האב משמרה וע"כ נראה אם היא עתה חלומה ממש כדרך כל בני אדם שיכולה להתגרש. וראיתי להעיר בדין הפתאים ביותר שכ' המהרי"ט חאה"ע (סי' ט"ז) דלאו בכלל שוטים נינהו ואף שכ' הר"ע פ"ט מה' עדות. וכ"ה בש"ע (סי' ל"ה בח"מ) דהם בכלל שוטים זהו לענין עדות שצריכים להעיד מה שראו מכבר אבל לא לשאר דברים והסכימו לזה הברית אברהם סי' ע"ו והת"ג וכמ"ש הפ"ת סי' קכ"א. ולדעתי צ"ע בדבר דהא כ' הת"ש (סי' ב' סק"ג) דין הפתאים ביותר כמו שוטה ואין נראה לו לחלק בין עדות לשאר דברים וכתב דכן הוא בדרכי משה ע"ש. וכן נראה מעטרת חכמים (סי' י"ז) ע"ש (ומש"ש דגם בזה"ז מהני יכולה לשמור א"ע ואת גיטה צ"ע דהא כ' הא"ז בשם ר' שמחה דלא ידע בדיקת שמירת עצמה וכ"ה בתשו' רש"ל) וראיית המהרי"ט מב"ב (קנ"ה א') דאיתא התם כיון דמסברי' לי' ומסבר ע"ש אינו ראי' כלל לפמ"ש בש"מ שם בשם ר' יונה בעליות וז"ל כי רבא חקר והגידו לו ושמע על אותו הנער שהי' יודע בטוב משא ומתן וכיון דחזא דשדא קשייתא לביתא אמר אין זה כ"א מדרך שטות ולא יתכן שזה יודע בטוב משא ומתן אחרי כן [כשראה] שמסבירים אותו וסובר אמר רבא כי זריקת הגרעון לא הי' מצד שטותו אלא מצד חוצפא וכי יתכן שהוא יודע בטוב משא ומתן כמו שהוגד לו ושמע עכ"ל. וא"כ שוב אינו ראי' כלל שאינו דומה לעדות והא דמהני דמיסבר לי' וסבר היינו שבשביל זה נתחזק אלי' מה שהעידו עליו שהוא יודע בטוב משא ומתן וא"כ לא מוכח מידי. וראיתי להעיר ע"ד שו"ת נ"ב מה"ק (חאה"ע סי' פ"ג) שכ' וז"ל גם מ"ש הב"ח דגרסינן בירושלמי בעבר וגירש למ"ד משום גרירה אסור אין הכונה דדוקא למ"ד משום גרירה אסור אבל למ"ד משום שאינה יודעת לשמור מגורשת כי זה אין לו טעם רק הכוונה דגם לע"ד מפני גרירה אסור וק"ו למ"ד שאינה יודעת לשמור עכ"ד. ואחרי המחילה לא כן היא דלהדיא מבואר לפי אותה הגירסא כפי מה שהובא בסה"ת (ה' גירושין סי' קל"א) ובחי' רשב"א גיטין (ס"ד א') ובתשו' אבי העזרי המועתקת בא"ז ח"א (סי' תשע"ח) ובשו"ת רש"ל (סי' ס"ה) דלמ"ד מפני שאינה יודעת לשמור גיטה א"כ לא גזרו כלל חז"ל על היודעת לשמור ולכן מותר בדיעבד ולרבים מהקדמונים אף לכתחלה מותר משא"כ למ"ד משום גרירה א"כ גזרו חז"ל על זה אף בדיעבד אסור וז"ב ובעיקר הביאור שביאר הנ"ב דברי הרשב"א שבב"י דהג' נ"מ הם ביש לה אב ובעתים חלים וביודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה ובעבר וגירש לד"ה אסור הנה גרם לו זה שלא ראה הדברים במקורם וביאור הדברים נ"ל כך דהנה בירושלמי יש גירסאות הפוכות ולפי המבואר בא"ז הי' הגירסא שלהם עבר וגירש מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני שיכולה לשמור את גיטה יש לה אב יכולה לשמור את גיטה פעמים שוטה פעמים חלומה כו' ולפי זה אין להירושלמי פי' כלל דא"כ מאי תלתא נ"מ איכא וגם מה שסיים יש לה אב הא לא מיירי כלל ביש לה אב ומפ"ז הביא הא"ז בשם ר"י בר' יצחק שהוא הפך הגירסא וגרס בראשונה מ"ד מפני גרירה מותר בעבר וגירש והוא גרס למ"ד מפני שיכולה לשמור את גיטה אסור ויש לה אב הוא בבא בפ"ע וע"ז כ' הרשב"א דהוא אינו רגיל להפך הגירסא למ"ד מפני גרירה אסור דצ"ל מותר רק שחיסרון יש בירושלמי והיינו שבירושלמי הי' כתוב עבר וגירש מ"ד מפני גרירה אסור מאן דתני מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה יכולה לשמור את גיטה והכותב הירושלמי שראה שני פעמים כתוב יכולה לשמור את גיטה בהדי אהדדי דילג פעם א' וא"כ יש ג' נ"מ א' עבר וגירש דמפני גרירה אסור ולאידך