עמודי אש ריא

וחיזוקים על כל מי שיחזור בו הלכך הוי שדוכי דידן להא מילתא כאירוסין דידהו ואומר אני דאפי' הריטב"א יודה לנ"ד כו' מבואר להיפוך מדברי הח"ס ומה שהוכיח שם הח"ס דע"כ הרשב"א לא יפלוג על הנמ"י דאל"כ מאי סברא הוא זו כיון שיוכל לחזור בודאי אין אדם עושה מעותיו אנפרות כו' ע"ש מה שהוכיח מזה דע"כ י"ל להרשב"א דבלא"ה מסתמא לא יחזור ואינו מוכח כלל דאדרבה משום שיוכל לחזור אמרינן דגמר ושלח לשם מתנה וכמ"ש הרדב"ז סברא זו ע"ש. ודע שמצאתי בתשב"ץ (ח"ב סי' קס"ו) שכ' דבשידוכין חייב המשדך לשלם כל מה שהוציאה עליו בסעודה וגם צריך לשלם בשלימות ולא דמי בשר בזול ולא הובא באחרונים והנה במה דצריך לשלם דמי בשר בזול אם הוא דוקא במידי דאכילה או גם במלבושים. ראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' תקע"ט) שכ' דלכאורה הי' נראה דדין המאכל והבגדים שוה כו' אלא דקשיא לי דלא לישתמט חד מרבוותא קמאי או בתראי לאשמעינן דבר זה וכולם לא כתבו דין זה אלא במאכל ומשתה ע"ש שהעלה כן להלכה דבבגדים צריך לשלם כולו והעתיקו הכנה"ג באה"ע (סי' כ' בהגה"ט ס"ק י"ב) ואני תמ' עליהם מתשובת הרשב"א ההובא בב"י שם שכ' וז"ל. ומיהו מסתבר שמה שבלה בבגדים אפי' חזר בו הוא פוחת שליש כדאמרינן פ' מי שמת כו' דמבואר להדיא דגם בבגדים הדין כן. וע' בפרישה שרצה לחלק כחילוקו של הרדב"ז וחזר בו מדברי הרשב"א הללו ומצאתי להרדב"ז גופי' (בח"ד סי' רל"ד) שכ' וז"ל ונ"ל שגם בזו שמין לו מלבוש פחות משליש דהא טעמא דמאכל דמצי אמרי לו כו' והוא הדין והוא הנועם במלבוש עכ"ל מבואר שהרדב"ז חזר בו ממ"ש בח"א. וע' בב"ח וב"ש ובית מאיר וע"כ אני תמ' על הכנה"ג שפסק כדברי הרדב"ז בח"א ולא השגיח בדברי הרשב"א והרדב"ז בח"ד וצ"ע. וראיתי להעיר ע"ד האבני מילואים (סי' נ' סק"ב) שכ' וז"ל ובדברי מהר"ם מלובלין שכתב דאמימר פליג וס"ל דקידושין לאו לטבועין נתנו והי' ראוי אפי' במת הוא שתחזור לו הקידושין כו' קשיא לי תינח במתה היא אבל במת הוא יכולה לומר תן לי בעלי כו' ע"ש שהניח בקושיא ובמח"כ לא ראה בדברי המהר"ם מלובלין בעצמו ששם העלה דאמימר לא ס"ל כלל טעמא דתן לי בעלי כו' רק הכל תלוי בשמא יאמרו כו' והוכיח כן דכן ס"ל למהרי"ל דאל"כ בנשואה גם במתה הוא למה חוזרין הקידושין הא כבר שמחו בו אע"כ דבקידושין לא ס"ל כלל הך טעמא [דתנו לי] בעלי וצ"ל דלאמימר לא דמי לשושבינן דשם אמרינן תן לי בעלי כו' ולא בקידושין ולק"מ. וע' בב"ש שכ' בשם מהרי"ו והשארית יוסף דגם בנישואין שייך שמא יאמרו. וכ"ה בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' ש"א קמ"ד) ע"ש שהעלה כן באורך והוא תמוה לכאורה מסוגיא דיבמות (צ"ד ב') דאמרינן אלא נישואין מאי איכא למימר כו' ואמאי לא אמרינן דיאמרו דהוי קידושי טעות וצע"ק

(כו) הנה בתוס' יומא (די"ג) וברא"ש פ"ק דכתובות כתבו דאלמנה אין לה חופה ופירשו כן בדעת הירושלמי פ"ק דיומא הלין דכנסין ארמלין כו' משום דאין לה חופה וע"כ יצא להם מזה דאלמנה אסור לבעול בשבת וכ"ה במ"א בא"ח (סי' של"ט) ובהגהת רמ"א ביו"ד (סי' קצ"ז) ובאה"ע (סי' נ"ה וסי' ס"א) יעו"ש בחמ"ח ובאחרונים. וראיתי בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ס"ז) שהאריך לתמוה עליהם דהא בירושלמי פ"ק דכתובות מבואר כן אבתולה והיינו משום דהירושלמי סובר דאסור לבעול בשבת ע"כ נקיט אלמנה יעו"ש ואיני רואה הכרח שבפ"ק דכתובות יבואר בירושלמי דקאי אבתולה וגם שם י"ל דקאי אאלמנה ביום החמישי דאיתא שם במשנה ע"ז הקשה בירו' דלמה לי טעמא שאין בו ברכה תיפוק לי' דבאלמנה דאין לה חופה אסור לכנסה בשבת וכן פי' הפני משה שם וע' חי' מהרי"ט פ"ק דכתובות שגם הוא פי' כן דברי הירו' כהשבו"י (ותמהני עלי' שלא הביא כלל דברי המהרי"ט ובעין זוכר (מערכת ח' אות י"ג) הביא דברי השבו"י וגם עליו תמהני שלא ראה דברי המהר"ט וביותר תימה שכתב ויהי אחר הדברים האלה והמה בכתובים מצאתי תשובת הריב"ש סי' קל"ה שנשאל על הירושלמי הלז כו' והשיב כו' ואשתמיטתי' להרב שבות יעקב ולגדולים שהרצה דבריו לפניהם תשובת הריב"ש הלזו כו' ע"ש והוא לפלא דהרי השבו"י כ' שם וזה הפי' נ"ל נכון ודלא כהריב"ש סי' קל"ה ונעלם ממנו גם דברי הרא"ש והתוס' כו' ע"ש מבואר דלא נעלם ממנו דברי הריב"ש) ועכ"ז לא תמה על הרא"ש שפי' אאלמנה משום דגם בכתובות נוכל שפיר לפרשו כן. ומה שהקשה השבו"י דאיך יליף רב הונא דחופה קונה מק"ו הא יש לפרוך מה לכסף שכן קונה באלמנה משא"כ חופה כבר הקשה כן בשו"ת פנ"י (חאה"ע סי' ג') ובשער המלך בקונטרס חופת חתנים (סי' ג') יישב זה ע"ש גם מה שהביא ראי' דע"כ דגם לאלמנה יש חופה דאל"כ מ"ט לא קאמר אם יש עדים שהי' לה חופה כתובתה מאתים יש ליישב זה דאף להתוס' והרא"ש בבתולה מן הנישואין יש לה ג"כ חופה וא"כ אין ראי' די"ל דוקא הינומא וכיוצא בזה דנהגו מעצמן לא הנהיגו בבתולה מן הנישואין משא"כ בחופה שקונה מה"ת וא"כ אין ראי' מזה לכתובה די"ל שהיתה בתולה מן הנישואין וראיתי בטעם המלך שם שהקשה מכתובות (ד"ה ע"א) א"נ יו"ט שחל להיות בע"ש דהא בלא"ה אסור לכונסה בע"ש משום שאין לה חופה וכן ראיתי להטל אורות (דק"ז ע"ב) שהביא הראי' הזאת וסיים שהוא ראי' שאין עליה תשובה וצ"ע לדעת המרדכי וסייעתו דמה יענו שפתי צדיקים וצ"ע עכ"ל. וכן הניח בצ"ע בגליון הש"ס ביומא שם ובזה הי' א"ש ממה שכתב בספר בני אהובה (פ"י מה"א ה"ב) דבליקוטי מהרי"ל כ' שיש ראי' מתלמודא דידן נגד הירושלמי כאלו תלמודא דידן חולק על הירושלמי אולם לא ביאר לנו הראי' והאלקים ידע דרכה והוא יבין את מקומה כי בעניותי בעו"ה לא מצאתיו עכ"ל ונוכל לומר שכוונת המהרי"ל הי' על הש"ס הלז והן אמת שגם דברי המהרי"ל האלו לא מצאתי' עד כה לא בתשובותיו ולא בליקוטי' אולם י"ל זה עפמ"ש בשו"ת רמ"א (סי' קכ"ד) להקשות מ"ט אמרינן בש"ס ביצה (ל"ז א') דהטעם דאין מקדשין בשבת שמא יכתוב ולא אמרינן הטעם דאין קונין בשבת וכ' דהש"ס דילן חולקת אירושלמי ואינו סובר הטעם דקונה קנין בשבת גם בחופה ע"ש. וא"כ אין ראי' מש"ס דילן דאינו סובר כלל הטעם דקונה קנין ולהכי מותר לבעול בשבת משא"כ לדידן דחיישינן לדברי הירושלמי וא"ש. וראיתי בספר בית מועד (סי' תקכ"ד סק"א) שכ' ע"ד הט"ז שם וז"ל דברי תימה כתב דהא מקדשין הוי קנין ממש וכ"נ מהירושלמי שהביא התוס' כו' ע"ש ונעלם ממנו דברי הרמ"א הללו דש"ס דילן חולק אירושלמי ויש להעיר ע"ד הרמ"א משו"ת מהר"ם מרויטינבורג (ח"ג סי' קנ"א) שכ' ועוד אני מביא ראי' ברורה מגמ' דידן דפריך ס"פ ד' אחין דל"ד והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה וכו' ומאי פריך ולישני בבעולה ואמאי דחוק התם לשנויי טובא אלא מדקתני מתני' ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו אלמא בבתולה איירי שיש לה חופה עכ"ל מבואר שגם ש"ס דילן ס"ל הך דינא וצ"ל דהרמ"א ס"ל דסוגיות חלוקות הן ופליגי בזה ש"ס דיבמות עם ש"ס דביצה ולפ"ז י"ל דגם ש"ס דכתובות ס"ל כש"ס דביצה ולא קשה מידי וע' במהדורא בתרא למהרש"א שם שכ' וליכא לתרץ דמתני' איירי באם הי' אלמנות בעולות דא"כ הו"ל למתני' לחלק בדידי' בגדולות בין בעולות לבתולות ולא בין קטנות שאינן ראויות לילד. מיהו לפ"ז קשה מאי תירץ שבעל ושנו אכתי קשה דהו"ל לאפלוגי בין בטלו ושנו לבעלו לבד עכ"ל ולא העיר כלל מזה דאם הי' אלמנות לית ליה חופה וכמ"ש מהר"ם בתשובה שם וכ"ה בשמו בתשב"ץ קטן (סי' תנ"ג) וע"ש בסי' תנ"ד ובהג"ה וע' בחי' הריטב"א שגם הוא הקשה הקושיא דלוקי באלמנה מן הנישואין ותירץ לפיר"ח ז"ל שם דמיירי בנתקדשה ע"י אביה דא"כ איך קיבל אביה קידושיה הא נישואין מוציא מרשות האב ע"ש ולפרש"י לא תירץ כלל ומוכרחין אנו לבא לתירוצו של מהר"ם. ודע שצל"ע שלא ראיתי להרמב"ם והטש"ע שיזכירו דדין ההפרשה הוא דוקא כשבעל ושנה ומביאה ראשונה לבד א"צ הפרשה דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. וע' בדס"ט ע"ב ליחוש שמא עיברה מי לא תנן מפרישין אותה כו' וכ' רש"י אלמא לחד ביאה חיישינן כו' והוא לכאורה לפלא דהא מסקינן דמיירי בבעל ושנה. אולם י"ל דזה נקרא חדא ביאה. וכן ראיתי להריטב"א בחידושיו שם שכ"כ וצריך לדחוק לפמ"ש בשו"ת נ"ב מה"ק (חאה"ע סי' כ"ב) דחיישינן שמא הערה בה ולא גמר ביאתו בפ"א ובין כך השיר בתולים ולא הרגיש ולבסוף בעל וגם שמא מיעך ומשמש בה קודם ביאה ולא הרגיש בהשרת בתולים ע"ש וע"כ לא כתבו הפוסקים זה לדינא. ודע שכ' הנ"ב שם וז"ל וגם נלע"ד שכוונת חז"ל שע"פ רוב אינה מתעברת מביאה ראשונה ולכך הקשו ביבמות דל"ד למה צריך להפרישם והא אין אשה מתעברת כו' וניזול בתר רובא (ומה שהקשה באהל דוד בחי' ליבמות שם דלמה הקשו ביבמות שם כן הא התם מוקמי המשנה כר"מ דחייש למיעוטא כבר הקשו כן להנ"ב במה"ת חאה"ע סי' ל"א ע"ש מ"ש בזה) ולפלא בעיני על הנ"ב שלא ראה שכן מבואר בר"ן פ"ק דקידושין שכ' וז"ל ואע"ג דעל הרוב אין האשה מתעברת מביאה הראשונה זמנין דמתעברי כדאיתא התם עכ"ל הרי שמבואר כן. הן אמת שמ"ש כדאיתא התם לא ידעתי היכן מבואר שם כן (ואולי כוונתו שבחידושיו שם הוכיח כן) ובזה מיושב מה שהקשה היפה תואר בב"ר (פנ"א סי' י"ב) דמנ"ל דתמר איעברה מביאה הראשונה דאף דער ואונן שמשו שלא כדרכה דלמא ביאה הראשונה בעלו כדרכה דהא לא תתעבר ממנה וביהודא הי' ביאה שני'. וכן תמה בעיון יעקב. אולם לפי דברי הר"ן א"ש דכיון דאיכא מיעוטא דמתעברות א"כ כיון דהם לא רצו שתתעבר א"כ בודאי דגם ביאה חדא לא שמשו כדרכה דהי' חוששין שמא יהי' מהמיעוט שתתעבר בביאה הראשונה ושוב ראיתי בשו"ת שיבת ציון (סי' ע"ג) שהביא המ"ר פ' לך דאיתא התם ר' לוי בר חייתא אמר מביאה ראשונה נתעברה אמר ר' אליעזר לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה וכ' דר' לוי בר חייתא ס"ל דאיכא מיעוטא דמתעברין מביאה ראשונה ור' אליעזר סובר דאינו במציאות כלל שתתעבר מביאה ראשונה והר"ן פסק כר' לוי נגד ר"א דשמותי הוא עכ"ד ודבריו תמוהים דסבר דהאי ר"א הוא ר"א התנא דשמותי הוא והא ליתא דהא ר' לוי בר חייתא הוא אמורא כדאיתא בירושלמי סוטה (פ"ז ה"א) ר' לוי בר חייתא אזל לקיסרין כו' שמע ר' יוסי ואיקפד כו' השיב ר' ברכי' כו' מבואר שהי' אמורא וא"כ לפי דבריו דר"א פליג עם ר' לוי בר חייתא היא בודאי ר"א שהי' מאמוראים וז"פ. וגם מה שהבין דר' לוי בר חייתא ור' אליעזר פליגי ליתא ולא ראה בצידה לדרך (די"ב ע"ב) ולהיפה תואר (דרכ"ח ע"ב) דלא פליגי כלל אהדדי והך דר' אלעזר איתאמרא אבנות לוט ולא תקשה לן מהגר דמיעכה באצבע יעו"ש ובזה סרה הראי' מה שהביא שם מיבמות והבן

(כז) הנה בש"ע אה"ע (סי' קע"ח) הובא דעת ר' שמחה דאם נתיחדה עם פרוצים שוב אינה נאמנת אם אמרה נאנסתי. וראיתי להפנ"י בחי' לכתובות (דנ"א ע"ב ד"ה ופליגי) שכתב דלהכי לא מהימני במיגו דאי בעי שתקה כיון שתחלתה ברצון שנתיחדה עם פרוצים וסופה ברצון דיצרה אלבשה והיד המלך (פ"ג מה' סוטה ה"י) פ' ע"ז ובמחכ"ת לא שם דעתו דסופו ברצון אינו אלא חשש שאנו חוששים לספק זה דשמא סופה ברצון. אולם בכל זה היא יודעת בעצמה וא"כ היא נאמנת מגו