עמודי אש רח

קיי"ל כאביי ואם יפרש דמקודשת מהשתא או דשוי' שליח או דיש לו חלק בו וכמ"ש האחרונים א"כ גם בש"ס יש לו לפרש כן וצ"ע וראיתי במחנה אפרים שם שכ' דצריך להבין מ"ש הר"מ דאסור לגזול כ"ש ד"ת וה"ט דאע"ג דלא ניתנה להשבה עכ"ז צערא בעלמא אית לי' עכ"ד ולא תירץ כלום ולא הבנתי קושיתו דהא בסי' א' כ' לחלק בין דבר מועט כאגוז וכדומה דלא קפדי אינשי ולית בי' אפי' איסורא וכמ"ש הב"י ה' גזילה ע"ש היטב שלפ"ז לא קשה כלל מה שהקשה בסי' ב' ודו"ק. וראיתי להישועות יעקב בא"ח (סי' תרמ"ט סק"ה) שנסתפק בפחות מש"פ אם לקח מחבירו אם יכול לצאת בו ידי המצוה וכ' וז"ל וכאשר התבוננתי בזה ראיתי בש"ע אה"ע שכ' לענין קידושי אשה דאם הוא דבר שאינו מקפיד עלי' חשיב קידושין נראה מזה דגזל פחות מש"פ חשיב כשלו. אמנם מדברי הרמב"ם ה' גזילה שכ' דאם נתייקר ועמד על פרוטה מחויב להשיבה נראה דלא הוי כשלו כו' ואמנם אף אם נימא דפחות מש"פ יוצא בה אף ביום א' וכדעת הרא"ש דאף כשהוקרה אינו מחויב להשיבה כו' ע"ש ודברי' תמוהים בעיני דמ"ש דממה דמבואר בש"ע דבפחות מש"פ מקודשת ומדברי הר"מ בנתייקרה מבואר ההיפוך הוא תמוה דא"כ יסתרו דברי הרמב"ם אהדדי דהא דברי הש"ע באה"ע מועתקים מדברי הר"מ פ"ה מה' אישות ובאמת אדרבה משם מוכח ההיפוך דמדכתב דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו משמע דוקא דבר שאינו מקפיד אבל בפחות מש"פ אם הוא מקפיד אינה מקודשת וכן דייק מדבריו אלו המחנה אפרים (ה' גזילה סי' א') ומהתימה מהישועות יעקב שמתחלה כתב הוא בעצמו לחלק בין דבר שאין בעה"ב מקפיד לפחות מש"פ והוא סותר דבריו בכאן וגם מ"ש דממ"ש הרא"ש דאינו מחויב להשיבה אף כשהוקרה מוכח דיוצא אף ביום א' לא מוכח מידי דהרא"ש ס"ל דנהי דא"צ לחזור אבל מחויב להשיב וכמ"ש המחנה אפרים. ודע דלהקת אחרונים פירשו דברי הר"מ דה"ט דמקודשת משום שמא ש"פ במדי [ובדברי המבי"ט ראיתי שדבריו סותרים א"ע בפי' דברי הרמב"ם דבח"א סי' י"ד כ' דאפי' תימא דאשכול ענבים הוי כתמרה ואגוז אינו מקודשת אלא מספק כדכ' הרמב"ם ז"ל אם קדשה כו' ע"ש דמבואר מדבריו דפי' דברי הר"מ דהספק הוא אם הוי גזל או לא דיש ספק אם מחל הבעה"ב ובסי' ס"ו כ' דהס' הוא שמא ש"פ במדי] ונ"ל שכן דעת החלקת מחוקק (סי' כ"ח סק"ט) ומיושב מה שהקשה עליו בשו"ת בית יעקב סי' נ"ו ע"ש ודו"ק ובעיקר נידון שלנו הנה ראיתי בשו"ת יכין ובועז (ח"ב סי' א') שכ' בפשיטות באורה שקידש מחלקו דהוי קידושין דבעה"ב בעין יפה נותן ע"ש וראיתי להעיר ע"ד הא"ר (סי' ק"ע) שהשיג על הדעש"א שכ' דהא דאסור לאורח ליתן לבנו היינו כולו אבל מקצתו מותר והא"ר כ' דהא ליתא אולם אחר אשר ראיתי דברי הדמש"א ראיתי דהכוונה דאם אכל כבר והותיר מותר לו ליתן לבנו אולם כשלא אכל עדיין מודה הדמש"א דאסור לו ליתן אף מקצתו רק כשאכל והותיר הוי כעין מ"ש הא"ר דאם יש לו שלא בצימצום מותר לו ליתן וע' במעשה רוקח (פ"ז מה' ברכות) שכ' מדעתי' דנפשי' דינא דאם אכל והותיר מותר ע"ש וכ"ה כוונת הדמשק אליעזר ולחנם השיג עליו בא"ר

(יז) מי שקידש אשה ע"מ שיהי' בן כרך ונמצא בן עיר מבואר בש"ס קידושין (ע"ט ב') דאינה מקודשת. וכ' רש"י דאע"ג דהטעהו לשבח עכ"ז טעות הוא. וראיתי להפרשת דרכים (דרוש ז') שהתפלא ע"ז דהא בש"ס כתובות (דק"י) מבואר דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי וא"כ הטעה לגריעותא ע"ש. וכן הניח בקושיא הבית הלל (בסי' ל"ה סכ"ד) ע"ש אולם לק"מ. לפמ"ש בשו"ת הר"ם אלשיך (סי' פ"ח) דג' דברים יש כפר ועיר וכרך ובעיר ליכא גריעותא כלל ובכפר ובכרך יש לטיבותא ולגריעותא ובכתובות הכוונה כפר וכרך ובקידושין מיירי עיר וכרך וא"ש ומיושב בזה הקושיא השני' של הפר"ד דלמה לא מוכיח דר"ש פליג ברישא וה"ה בסיפא מבן כרך ונמצא בן עיר ע"ש שהאריך בזה ועם האמור ח"ש דנהי דאנן מפרשינן בעיר וכרך עכ"ז לא הי' יכול רב אשי להוכיח כן מהמשנה משום דהי' יכול לדחות דהכוונה דמיירי בכרך וכפר וא"כ שוב ליכא עדיפות מזה על זה דבכל א' יש לטיבותא ולגריעותא ולכן איצטריך להוכיח משאר בבי דמתני' ואחר שהוכיח כן שוב אנו מפרשין גם הבבא הזאת בעיר וכרך. אולם בירושלמי מבואר דכרך הוא לשבח דלא כרש"י וצ"ע. ושוב הגיע לידי שירי קרבן וראיתי שהרגיש בזה ועשו"ת רשד"ם (חאה"ע סי' קע"ו) [וע"ש בשירי קרבן שהביא נוסחות הרשב"א בירושלמי לוי ונמצא כהן יכולה לומר לא הוי בעינא טרחותא דכהונה עני ונמצא עשיר יכולה לומר לא בעינא שיהי' רוחי רב אצלי. וכ' דנוסחתו נראה עיקר ע"ש שצדקו דבריו. ולא ידעתי מדוע לא כ' שכנוסחות הרשב"א כ' ג"כ הרא"ש פ"ב דקידושין והק"נ כ' שם דט"ס היא וליתא] ונ"ל ראי' לזה דבכרך וכפר איכא בכל חדא לטיבותא ולגריעותא ממ"ש הר"מ בה' עבדים (פ"א ה"ח) שלא תהא כו' אתה דר בכפר והוא דר בכרך או אתה דר בכרך והוא בכפר וקשה דאם כרך עדיף מדוע אינו רשאי שיהי' הוא דר בכפר והעבד בכרך וכן קשה להיפוך אע"כ דבכל חדא איכא טיבותא וגריעותא וא"כ יכול העבד לומר זה עדיף לי. ולכאורה צ"ע מהא דאיתא במס' דרך ארץ פ"י יושבי כפרים חייהם אינם חיים כו' מוכח דיושבי כפרים גריעותא הוא אולם בעירובין (נ"ה ב') איתא יושבי צרופין כו' וכן צ"ל גם כאן והנחלת יעקב כתב דאין צורך להגיה אולם לפמ"ש מוכרחין אנו להגיה

(יח) בשו"ת רדב"ז (ח"א סי' רצ"ה) הש"ג שם על המהר"י ן' לב שכ' במי שדיבר עם אשה על עסקי קידושיה ואח"כ לא אמר לי דסובר מהריב"ל דלא הוי קידושין והוא האריך לתמוה עליו ע"ש והנה הראי' שהביא מתשו' הרשב"א ח"א סי' תשע"ד) שבאם אמר הריני הוי ספק קידושין בלא הי' מדברין על עסקי קידושין דמשמע דבהי' מדברין על עסקי קידושין הוי קידושי ודאי אינו ראי' דהא צריך להבין מדוע כ' הרשב"א דהוי קידושי ספק הא כ' המ"מ פ"ג מה' אישות בשם הרשב"א בלא אמר לי אינם קידושין ועכצ"ל כמ"ש המהריב"ל (ח"א סי' י"ח וסי' כ') דהפי' היא כמ"ש הריב"ש (סי' פ') דבאומר הריני הוי כאומר לי וספק הוי אם הוי כאומר לי ע"ש וא"כ י"ל דלהכי במדבר על עסקי קידושין ואמר הריני שוב הוי קידושי ודאי אבל בלא אמר הריני י"ל דלא הוי קידושין כלל וראיתי להמל"מ (פ"ג מה' אישות ה"א) שכ' ע"ד הריב"ש הללו שהרשב"א בתשובה (ח"א סי' א' רל"ד) כ' בהיפוך ע"ש ובמחכ"ת הנה מבואר במהריב"ל דהרשב"א והריב"ש סוברים הך דינא ואדרבה הפי' ברשב"א דלהכי הוי ס' משום דאמר הריני וכמ"ש הריב"ש וגם הריב"ש לא עשאו רק לספק וכ"כ בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' קל"ט) והן אמת שלפמ"ש מהר"ם אלשקר (סי' ס"א) דלהרשב"א הוי קידושי ספק בלא אמר לי א"כ שוב מוכח דהרשב"א אינו סובר כהריב"ש וע' ב"ח החדשות (סי' צ"ו) שכ' דהתשובה הזאת פליגי על מ"ש בשמו המ"מ. ועשו"ת בית יוסף דיני קידושין (סי' ד' וסי' ח') ועכ"פ אם נאמר דטעמא דהרשב"א משום דאמר הריני נסתרה ראיית הרדב"ז מהרשב"א אך לא ידעתי מדוע לא הקשה ממ"ש הרא"ש פ"ק דקידושין דבהי' מדברים על עסקי קידושין הוי קידושי ודאי אף בלא אמר לי וא"כ לא הי' צריך הרדב"ז להוכיח כן מדברי הרשב"א והו"ל להביא דברי הרא"ש המפורשין כן והמהריב"ל בעצמו בספר ג' סי' י"ב הביא דברי הרא"ש הללו אולם לדעתי צדקו דברי המהריב"ל ובמח"כ מהרדב"ז שלא עמד ע"ד המהריב"ל שכ' שט"ס הוא במרדכי וכוונתו כך דהא ודאי דבהי' מדברים על עסקי קידושין ואח"כ קידשה ולא אמר לי הוי קידושי ודאי אבל עכ"פ מוכרח להיות דבתחלה דיבר עמה שיהי' הוא מקדש אותה וא"כ להכי הגיה המהריב"ל במרדכי סוף גיטין דאמר לי היינו במה שאמר תרצה לקדש אלי וע"ז הגיה המהריב"ל שצריך לומר לי דאל"כ מניין אנו יודעין שמדבר עמה על עסקי קידושיה כיון דלא אמר לי ודלמא הוא אינו רוצה לקדש אשה הזאת בשבילו רק בשביל אחר ע"כ בשעה שמדבר עמה צריך לומר שהוא רוצה שתתקדש לו ובאמת אח"כ בשעת הקידושין מודה הריב"ל דלא אמר לי וא"ש דברי המהריב"ל ושוב ראיתי להיש"ש (פ"א ס"ד) שכ' וז"ל ובזה יתיישב במה שהכשיר בקידושין משום שהי' מדברין בתחלה וכו' הלא בתחלה ג"כ לא אמר אם תרצה להתקדש לי אלא להתקדש בו כו' אלא מאחר שאמר אם תרצה להתקדש בו אם אתנה לך משמע שהוא המקדש כמו שאמר הריני נותנו לך עכ"ל מבואר שהרגיש בזה דעכ"פ בשעת הדיבור על עסקי קידושין צריך שיאמר שהוא מקדש לו והוא כ' דבמה שאמר אם אתנה לך משמע שהוא המקדש ומהריב"ל הגיה שאמר להדיא לי. ושוב ראיתי בשו"ת פני יהושע למהר"י חנדאלו (דע"א ע"ב) שגם הוא כ' דחסר במרדכי תיבת לי ע"ש ועשו"ת אדרת אלי' למהר"א קאבו (סי' ו') וא"כ מבואר מכל זה דצדקו דברי מהריב"ל

(יט) יש לחקור באשה שהרתה לזנונים ואח"כ נשאת לכהן ולפי דבריה זינתה עם א' מחייבי כריתות אם מותרת לדור עם בעלה בחצר א' וראיתי בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' צ"ג) שנשאל ע"ז וכ' דכיון דמאוסה היא בעיניו עבור הזנות לכן מותרת לדור עמו בחצר א' ובשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קי"ט) השיג עליו ולדעתי צדקו דברי העה"ג דמ"ש השבו"י דבתוס' דילן ליתא דמשמשתו כשפחה הנה נאמן אלינו הרשב"א דכן מבואר בתוס' וכ"ה בפסקי תוס' דידן. ועשו"ת מהר"ם די ביטון (סי' נ"ז) שכ' דצ"ל בתוס' אלא תשמשנו כמ"ש בפסקי תוס' וע"ש שכ' דלא קשה מסוטה דחיישינן שמא יבא עליה אע"ג דזינתה דיש חילוק בין ס' סוטה לודאי זינתה ע"ש וזה נעלם משו"ת שיבת ציון (סי' פ"ב) ע"ש ונפלאות הוא בעיני על שו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תשמ"ו) שכ' היפוך מזה וכ' דקרוב בעיניו דדעת התוס' דהפרשה נמי בעינן וזה שכתבו שלא תשמשנו ע"ש ולא זכר כלל מדברי הרשב"א שצ"ל בתוס' אלא תשמשנו ועד לזה הפסקי תוס' והוא מבואר ג"כ בירושלמי דלב"ש כיון שגירשה משום ערות דבר מאוסה היא בעיניו ולא חיישינן שמא יבא עליה וה"ה לב"ה היכא שגירשה משום ערות דבר הדין כן רק מיירי כשגירשה משום שהקדיחה תבשילו ואף שהקת"ע ההובא בשיבת ציון שם כ' דלב"ה אף היכא שגירשה משום ערות דבר אינה מאוסה. לא נהירא כן ומצאתי בשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' רע"ז) שהאריך בזה דגם ב"ה סוברים דאם גירשה משום ערות דבר לא חיישינן שמא יבא עליה ונעלם זה מהקה"ע ומהשיבת ציון דברי הרדב"ז הללו ועמ"ש הבית מאיר (סי' קמ"ח ס"א) וראיתי להקהלת יעקב (במדות חכמים סי' ק"נ) שכ' ע"ד הרדב"ז הללו דקשה מגיטין דפ"א במתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי כו' דמוקמינן פלוגתא דב"ש וב"ה באין אדם עושה בעילתו בעילות זנות דב"ש סברי דאדם עושה כו' וכ' הרשב"א כו' נראה דלב"ה נמי אי ברור לן דמשום ערוה גירש ס"ל נמי דעושה בעילת זנות היפוך דברי הרדב"ז וצריך להתיישב בזה עכ"ל ואחרי המחילה לק"מ דהמעיין ברדב"ז יראה דאדרבה מזה הוציא הרדב"ז דינו דהפלוגתא מוקמינן בלא ראה שבעל דלב"ש שגירשה משום ערות דבר מאוסה היא בעיניו