עמודי אש רו

מכח לעז בעלמא נטלה גט ב' צריכה להמתין מכ"ש בעדיין לא הגיע הגט לידה כלל דאסורה מדינא להנשא ואח"כ כשנותנין לה הגט הוי קול דעדים מפקו לקלא ויותר הוי קול מגט שני הניתן רק מחמת לעז וא"כ מכ"ש דבזה ראוי להיות מונין משעת [הנתינה] (הכתיבה) ובע"כ דהך דעה דס"ל דמונין מיום הכתיבה בע"כ ס"ל מכ"ש בגט שיצא עלי' רק קול לעז דא"צ [להמתין] מגט אחר והסוברים דגט מכח לעז מונין משני [לא] ס"ל כדיעה זו דמונין מיום הכתיבה [וא"כ מדוע בס"א הביא דעה זו] בסתם ואח"כ הביא ב' דיעות ובאמת המה סתרי אהדדי וצ"ע עכ"ד. והנה לפי דברי' יש להעיר ג"כ על שו"ת מהר"ם מלובלין (סי' קי"ז) שכ' באשה שהצריכוה גט אחר מבעלה שגירשה כבר מכמה שנים בשביל שנמצא שהי' כתוב בגט הלוי והוא לא הי' לוי ומהגט השני לא עברו עדיין ג"ח וכ' דבודאי הי' ראוי לאסור כדעת ר"י שצריכה ג"ח מגט הב' רק כיון שיש גם דעת הרי"ף שמונין משעת כתיבה ולכן יש להתיר משעת כתיבת גט השני עכ"ד (ומה שהקשו עלי' הח"מ וב"ש. ע' שו"ת ח"ס חאה"ע סי' כ"ז ליישב זה) ולפי דברי הקנאת סופרים נסתר ההיתר של מהר"ם דכיון דלדעתו זה תלוי בזה דמאן דמחמיר ביצא הקול על הגט סובר דמונין משעת נתינה ומאן דסובר דמונין משעת כתיבה מתיר ביצא קול על הגט א"כ כיון דמהר"ם החליט מתחלה לאסור ביצא קול על הגט א"כ מדוע התיר למנות משעת כתיבת הגט דהא הוי תרתי דסתרי והן אמת שראיתי להתפארת שמואל פ"ב דגיטין סק"ד) שכ' על מ"ש הרא"ש דבכל אשכנז וצרפת מונין משעת נתינה כ' ע"ז הת"ש וז"ל ולקמן בסוף מכילתין כתב שאפי' יצא על הגט קול פסול עד שנותנין גט אחר אפ"ה צריכה להמתין ג"ח מנתינת גט שני אלמא דלא קיי"ל משעת כתיבה כלל עכ"ל הרי שדעת הג' מהרש"ק ג"כ דזה תלוי בזה ומאן דס"ל דמונין משעת כתיבה מתיר ביצא קול על הגט ולפי דבריו תמוהין דברי הש"ע ומהר"ם. אולם באמת תמי' לי על דבריהם דא"כ יהי' דברי הרשב"א סותרים אהדדי דפוסק דמונין משעת כתיבה וכמ"ש בשמו הב"י ועכ"ז כ' בתשובותיו המיוחסות (סי' קל"ב) דביצא קול צריכה להמתין ג' חדשים מיום גט השני ולדבריהם יהי' סותר זה את זה דאם ס"ל דמונין משעת כתיבה למה החמיר ביצא קול על הגט והיא מהתימה על דבריהם. אולם לקושטא דמלתא לא שייכים כלל הני תרי דיני אהדדי דאף דנימא דמונין משעת כתיבה היינו משום דזה מיירי בשלח ע"י שליח גט ונשתהה בין כתיבה לחתימה דבכה"ג מיירי הא דמונין משעת כתיבה וכמבואר בש"ס וא"כ כיון דגיטין הבאין ממדינת הים ע"י שליח קלא אית למלתא וכמבואר בש"ס גיטין (י"ח א') א"כ הכל יודעים שנכתבו מקודם ונמסר היום וידע דמסתמא הי' ג"ח משא"כ בנתנו לה גט שני יאמר דדקו רבנן במלתא דהוצרכה גט גמור מדינא ואח"כ כשנתנו לה הגט ותנשא תיכף יאמרו דרשאי להנשא קודם ג"ח וגם כרוז לא יועיל וכמבואר כל זה בתשו' הרשב"א וא"כ לא דמו כלל הנך ב' דינים זה לזה ואף הסוברים דמונין משעת כתיבה יוכלו לסבור ביצא קול על הגט [דאסורה] וכן הסוברי' משעת נתינה יוכלו לסבור ביצא קול דמותרת דסוברים דקלא לאו מלתא היא וכמבואר בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (סי' ז' וסי' כ') דברי ר"ת ע"ש באורך ולפ"ז א"ש דברי הש"ע ומהר"ם מלובלין וראיתי להעיר ע"ד הר"ש הלוי (חאה"ע סי' י"ג) שנשאל ביצא קול על העד שנחתם על הגט שגנב ובשביל זה נתן המודה גט שני דאף הר"י עודה בזה דא"צ להמתין ע"ש וקשה לי דהא להדיא כ' הרשב"א בתשובה דאפי' יצא קול ונגלה שאינו ולרווחא דמלתא נתנו גט שני עכ"ז צריך להמתין כיון דניתן הגט שהבריות לא יבחינו ותצטרך כרוז ומ"ש הר"ש הלוי לחלק בין קול על גוף הגט ובין על העדים הנה לפי הטעם שכ' הרשב"א דהיכא דניתן הגט לא יבחינו הבריות לחלק נראה דגם בנידון של מהר"ש הלוי צריכה להמתין ג"ח וצ"ע. ועשו"ת פמ"א (ח"א סי' מ"א) שנסתפק במזכה גט למומרת ואח"כ בא הגט לידה אם צריכה להמתין ג"ח אף דבאמת נתגרשה מעת שבא ליד השליח וא"כ הוי למותר נתינת הגט לידה מ"מ י"ל דנצריך אותה כרוז וכמ"ש ב"י וצירף הטעם דמונין משעת כתיבה ע"ש ומ"ש לו הג' מהר"ג ובשו"ת ח"צ (סי' צ"ו) מבואר כמ"ש ולא ידעתי מדוע לא נסתייע הפמ"א מדברי מהר"ם מלובלין שהבאתי דמשם הי' ראי' לדברי' דבכזה מונין משעת כתיבה (וע"ש בתשו' מהר"ג מבואר שפי' מ"ש הרע"א ויש מחמירין הוא אפי' במומרת ובסי' א' היקל לענין חדר"ג ולא לענין איסור א"א וזה כדעת השואל בשו"ת נ"ב מה"ק חאה"ע סי' צ"ב ולא כהנ"ב שם. והפ"ת בסי' ק"מ סקי"ג עם כל האריכות שלו אישתמט מיני' דברי הפמ"א האלו) ובעיקר תמיהת הח"מ והב"ש על מהר"ם דשאני עובדא דר"ת דהי' רק קלא בעלמא משא"כ בנידון של מהר"ם והח"ס כ' שהוא תמיה גדולה ודחק לתרץ. ולי דברי מהר"ם נכונים דהנה בשו"ת הרמ"א (סי' צ"א) כ' דהך עובדא שנשאל ר"ת שהביאו התוס' והרא"ש סוף גיטין הוא בעצמו העובדא שהובא בהגה"ת מרדכי סוף גיטין (ועשו"ת שארית יוסף (סי' ל"ח) ע"ש) בגט שנכתב כדת משה וישראל הד' של כדת כמו ר' ולכן קראו לעז בעלמא כיון שאם לא נכתב ענינו של שטר בשיטה אחרונה כשר ואף הסוברים שצריך לחזור עכ"ז אין שינוי פוסל בו כיון שאם לא נכתב כשר ואם כי היא כשר בדיעבד עכ"ז כיון שבעיני הבריות נחשב לפיסול לכן הצריכו להמתין ג"ח ע"ש והנה בדין אם כתב בגט לוי ולא הי' לוי י"ל ב"כ דכשר בדיעבד כיון דאם לא נכתב כלל כשר ועשו"ת הגרע"א (מן סי' קט"ז עד סי' קכ"א) שהוא והג' בית מאיר האריכו בזה בכתב בגט לוי ודעת הב"מ להכשיר דהוי כמו מקום לידה ועשו"ת מים חיים (סי' מ"א וסי' מ"ב) וא"כ י"ל דגם דעת מהר"ם היתה כן ובדיעבד כשר רק כיון שבעיני הבריות נחשב לפסול לכן נתנו גט אחר וא"כ שפיר יש להכשיר לדעת ר"ת דאינו צריך להמתין דהוי כעין עובדא דידי' ותמהני על הגרע"א והב"מ שחקרו בזה אם נכתב בגט לוי ולא הי' לוי מה דינו ולא זכרו מדברי הב"ש והח"מ הללו שכ' להדיא דהגט בטל אולם בדעת המהר"ם י"ל דדעתו כהבית מאיר והמים חיים ומדברי המהר"ם יש סיוע לדעתם. וע' בק"ס שם שהקשה דלמ"ד דמונין משעת כתיבה מאי מקשה מ"ט תקינו זמן בגיטין לישני בכדי שנדע מאיזה זמן למנות הג"ח ע"ש וכבר העיר בזה בשו"ת פמ"א (ח"א סי' מ"ג) והק"נ (פ"ב דגיטין סי' כ') ולענד"נ לתרץ בפשיטות דכיון דמסקינן שם דאם כתב שבוע חודש כשר וע"כ דקבלה היתה בידם דכן היא דאל"כ מסברא בעלמא לא הי' אומרין כן וא"כ אי ס"ד דהנ"מ מהזמן הי' רק שנדע ממתי נמנה הצ' יום א"כ מדוע כשר אם כתבו שבוע או חודש וע' חי' הגרע"א יבמות (פ"ה ציון נ"א) שכ' דבגט שאין בו זמן לכ"ע מונין מיום הנתינה ע"ש מלתא בטעמא ולפ"ז בודאי א"ש. וראיתי בשו"ת הג' מהרח"כ ראפופרט בקונטרס שאלת חכם (דק"ט ע"א) שכ' ליישב דברי הרי"ף והרמב"ם דמונין משעת כתיבה וז"ל. אמנם ליישב תמיהתם שלא יקשה כלל דהן אמת דבסוגיא דלעיל באימתי מוציאין לפירות דפליגי ר"י ור"ל ומקשה הש"ס דהא איפכא שמעינן לה ומשני איפוך ובזה יש פלוגתא אי איפוך קמייתא הא דמפני מה התקינו זמן בגיטין ר"י אמר משום פירי ור"ל אמר משום בת אחותו או דאפכינן פלוגתת ר"י ור"ל בדיני דמאימתי מוציאין לפירי וע' ברא"ש וא"כ אם נאמר אנן דאפכינן קמייתא וא"כ ר"י בשיטת שמואל קיימא דמשעת כתיבה ואנן קיי"ל דר"י ור"ל קיי"ל כר"י ושפיר פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל עכ"ל וכן ראיתי בשו"ת מהר"י היילפירין כת"י שבנו כ' שם התירוץ הזה והוא הוא החכם הנ"ל והדברים המה תמוהים מאד דא"כ לפ"מ דס"ל איפוך קמייתא ע"כ הלכה כר"ל דיש לבעל פירות רק עד שעת כתיבה ולהדיא פסק הרי"ף דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ומבואר דס"ל דאפכינן בתרייתא וגם הר"מ שכ' בה' גירושין (פ"א הכ"ד) דהטעם דתקנו זמן בגיטין הוא משום בת אחותו ולא כ' משום פירות ש"מ שס"ל דאיפוך בתרייתא והוא מהתימה על החכם הנ"ל. (ובאמת הרי"ף גרס והלכתא משעת כתיבה וכמו שמצאתי בשו"ת הרי"ף (סי' מ') שכ' רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה ואפסק ההלכה משעת הכתיבה עכ"ל מבואר שהי' גורס כן בש"ס וברא"ש כ' דמשמע דהרי"ף לא הי' גורס והלכתא כו'. אולם מתשו' הרי"ף מבואר להדיא דהי' גורס כן) גם מה שתמה שם על התוס' ב"ב דקל"ד שחקרו אי ר' יוחנן ס"ל פלגינן דיבורי' דהא בירושלמי שהביא הרי"ף פ"ק דמכות מבואר דר"י ס"ל דאף בב' גופים לא פלגינן דיבורי' וכתב דהוא תימה גדולה ובאמת לק"מ דהא דעת ר' יואל ההובא בהג"א פ"ק דגיטין ובאשר"י פ"ק דמכות דאין הטעם משום פלגינן דיבורי' רק משום אחלופי בשאר שטרות וא"כ לק"מ. ובזה מיושב ג"כ מה שתמה על הרמב"ם שפסק להך דינא דירושלמי ומשמע דס"ל דגם בב' גופים לא פלגינן דיבורי' וברובע ונרבע פסק דפלגינן ולק"מ דגם דעת הר"מ הוא הטעם משום אחלופי וכמ"ש הכ"מ פי"ד מה' עדות וא"ש

(יב) הד"מ באה"ע (סי' י"ז) כ' בשם הא"ז דאם נכתב שטר בכתב ישראל שמת ישראל פלוני א"צ לידע שישראל כתבו דמסתמא תלינן דישראל כתבו וראיתי בשו"ת ב"ח החדשות חאה"ע (סי' נ"ט) שכ' דע"כ ט"ס הוא בד"מ בשם הא"ז דהא כ' התה"ד (סי' ר"מ) בשם הא"ז מצא כתוב בשטר וידוע שכתבו ישראל ומי הוא הכותב אפי' כתבו בלשון עכו"ם פלוני מת מתירין את אשתו עכ"ל ומדכ' בסוף דברי' אפי' כתבו בלשון העכו"ם משמע דברישא מיירי בכתבו בלשון ישראל ועכ"ז בעינן שידוע שישראל כתבו ועכצ"ל דט"ס הוא בד"מ ע"ש שהאריך בזה אמנם ביאור דברי הא"ז המה עפ"י מש"ש בה' עגונה (סי' תרצ"ו) וז"ל וגם איני יודע מ"ש ונודע שהוא כתב ישראל אם הוא כתב שלנו פשיטא שישראל כתבו וכי מפני מה נאמר שעכו"ם כתבו אלא הואיל והוא כתובה כתב שלנו פשיטא שישראל כתבו ואח"כ כ' דהרמב"ם מיירי בכתב עכו"ם לכן צריך שנדע שישראל כתבו ומועיל להתיר אפי' בכתב עכו"ם ע"ש א"כ מבואר להדיא מהא"ז דבכתב ישראל אין אנו צריכין שנדע שישראל כתבו ואמרינן דבודאי ישראל כתבו וא"כ גם דברי התה"ד הכי מתפרשין דאם מצאו כתוב בשטר וידוע שישראל כתבו אז אפי' אם נכתב בלשון עכו"ם מהני וכמו דהוצרך הא"ז ללמוד דמהני כמו דבעדות אין חילוק בין לה"ק ללשון לעז אמנם אם נכתב בכתב ישראל תלינן בודאי דישראל כתבו. וראיתי בחלקת מחוקק (סי' י"ז ס"ק כ"א) שכ' על עובדא דידי' דנכתב בשטר שאותו פלוני מת וז"ל. עוד ראי' מדברי התה"ד (סי' ר"מ) שכ' בשם הא"ז שצריך לדעת מי הוא הכותב כו' עכ"ל ותמהני דהתה"ד לא כ' בשם הא"ז רק בנכתב בלשון העמים אבל בנכתב בלה"ק א"צ שידעו מי הוא הכותב ואדרבה הא"ז תמה על הרמב"ם למה הצריך שידע עי הוא הכותב והוצרך לאוקים בכתב עכו"ם הן אמת שהא"ז בעצמו פליג על עיקר הך דינא וסובר להחמיר במצאו כתוב בשטר דפוסק כרבנן בירושלמי יבמות (פט"ז ה"ז). אולם הח"מ לא כיון לזה דא"כ הל"ל דהא"ז מחמיר אפי' נודע שישראל כתבו וגם התה"ד לא הביא כלל זאת בשם הא"ז וע"כ כוונתו למה שפי' הא"ז בדעת הר"מ. ובזה סובר הא"ז דבכתב ישראל א"צ שידע מי הוא הכותב ולא כהב"ח והח"מ בדעת הא"ז וז"ב

(יג) הנה ר' ירוחם (נכ"ג ח"ג) כ' דנראה מפירש"י בשבועות דאשה שאמרה עד פלוני אמר לי שמת בעלי והוא מכחיש אותה