עמודי אש רה

שהאשה שאלה משכנתה בלא ידיעת בעלה הטבעת ע"מ להחזיר והנה בדין הזה מבואר בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' אלף רמ"א) ובמיוחסות (סי' קמ"ד) והובא ברמ"א (סי' כ"ח סי"ט) דהוא רק חשש קידושין ואף שהח"מ כ' שם דהמנהג להקל כבר השיג עלי' הב"ש וכ' דלא ידע הטעם דהעיקר הוא דלא הוי קידושין כלל ובב"ש (מה"ק ס"ק ל"ה) כ' דחלילה להקל בזה ע"ש ובהשמטות (ורציתי לומר דע"כ הכוונה ברשב"א לחשש בעלמא דהא לפי שיטתו בחי' לגיטין (דכ"א) דאשה לא ידעה לאקנויי א"כ בלא"ה לא הוי קידושין אך חזרתי מזה לפמ"ש הח"ס באה"ע (ח"א סי' פ"ו) דבקידושין גם להרשב"א אין חשש נהי דלא ידעה לאקנויי עכ"ז ידעה לשאול ע"ש) וע' בישועות יעקב בפי' הקצר (ס"ק כ"ה) שפי' דברי הרשב"א שכ' דהוי רק ס' קידושין דמיירי בהי' ס' אם התכשיטין שלה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן אבל בנודע שהן של בעלה בודאי דאינה מקודשת ע"ש שדבריו נכונים ונ"ל דהלבוש שהשמיט הג"ה זו משום דס"ל דלא הוי אפי' חשש קידושין והיינו דס"ל דהרשב"א לשיטתו אזיל ולדידן לא הוי כלל קידושין. והוא דהנה ראיתי להטיב קידושין (סי' כ"ח ס"ק נ"ז) שכ' וז"ל ולענד"נ ליתן טעם דמבואר ביו"ד (סי' רמ"ז) דדבר מועט מקבלין מן הנשים ובב"ק דקי"ט איתא רבינא איקלע למחוזא אמר הני לבני מחוזא דבר מועט הוא אלמא דבקפידא דבעל תליא ובכה"ג לשאול לפי שעה דבר מועט הוא ויכולין לקבל בלא רשות בעלה עכ"ל והנה ברש"י חולין (ד"ו ע"ב) כ' דגם דבר מועט כשמקבלין מנשים הוי גזל גמור והתוס' הקשו עליו שם מההוא דב"ק דמקבלין מהן דבר מועט וראיתי במגיני שלמה שם שכ' שרש"י ס"ל דאפי' דבר מועט אסור לקבל מנשים מההיא דאיתא בב"ק שם דלוקחין מהן שמן וזתים במדה אבל לא במועט ש"מ דאפי' דבר מועט אסור וההוא דבצדקה דמקבלין מהן דבר מועט הוא רק בצדקה ולא בשאר דברים ולהתוס' דס"ל דאפי' שלא בצדקה מקבלין דבר מועט צ"ל דהם פירשו אבל לא במעטן והוא שם כלי עכ"ד המג"ש] והנה מ"ש דדוקא בצדקה מותר יש ליתן טעם לפי שמותר לנסות בצדקה וזכין לאדם שלא בפניו. ועשו"ת ח"ס (חא"ח סי' ב') שכ' כה"ג לפרש דברי הכ"מ ה' נחלות (פי"א הי"א) ע"ש ועבי"ד סי' רמ"ז שנסתפקו שם האחרונים אם מותר לנסות בצדקה כמו במעשר ונ"ל מתוך דברי הסמ"ג במל"ת (סי' ד') דאסור לנסות מדמקשה שם והא דתניא האומר סלע זו לצדקה כו' ע"ש ובעמודי שלמה למהרש"ל שם וע"ש שמבואר דבשביל שיחיו בני מותר בכל המצוות. ובפר"ד דרוש ג' נסתפק בזה] והנה מה שחילק במגיני שלמה דדוקא לצדקה מותר לקבל כו' ויישב בזה קושיות התוס' תמהני שבמחכ"ת לא ראה בחי' הרשב"א לחולין שם שדחה זה וז"ל וא"א לומר דדוקא גבי צדקה ומשום דבעה"ב מינח ניחא לי' בהכין אבל אחר אפי' דבר מועט אסור דהא תניא עלה בתוספתא הבן שהי' אוכל משל אביו וכן עבד שאוכל משל רבו קוצה ונותן לבנו ולבתו ולעבדו של אוהביו ואינו חושש משום גזילו של בעה"ב שכן נהגו ותדע דאפי' במדיר את אשתו שלא תשאיל אמרו שיוציא ויתן כתובה לפי שמשיאה שם רע בשכנותיה עכ"ל הרי שהרגיש בחילוקו של המג"ש ודחה אותו והן אמת שלולי שאיני כדאי הי' נלע"ד דלק"מ על רש"י וכמעט סייעתא לדידי' דגם דבר מועט אסור דאל"כ מדוע סיים בתוספתא ואינו חושש משום גזילו של בעה"ב שכן נהגו לימא בלא"ה הא הוי דבר מועט אע"כ דגם דבר מועט אסור רק בדבר שנהגו הכל שאינם מקפידים על כך בזה מותר וה"ה בכל דבר שנהגו הכל בכך בזה גם רש"י מודה דמותר והיינו ההוא דהתוספתא וההיא דשואלין נפה וכברה בזה גם רש"י מודה כיון דנהגו הכל לשאול ולהשאיל אבל היכא דליכא מנהג מבורר בזה י"ל דאסור גם בדבר מועט והלוקחו הוי גזל והמנהג לא הוי רק בבנו ובבתו של אוהבו אבל לא באשה נכריה הטוחנת בזה לא הי' המנהג ואסור אפי' דבר מועט וע"כ כ' רש"י בחולין דאסור וכן נ"ל דהוא דעת המאירי שבש"מ ב"ק שם שכ' וז"ל לא סוף דבר בצדקה אלא בכל דבר הנהוגים והוא שאמרו בתוספתא הבן שהי' אוכל כו' אלא שנהג עכ"ל. הנה לא סיים דבכל דבר מותר דבר מועט רק במה שנהגו וזה כמ"ש לשיטות רש"י וא"ש ודו"ק. והעולה מזה דלשיטות הרשב"א מותר דבר מועט בכל הענינים אף שלא בצדקה ולרש"י אינו מותר דבר מועט רק בצדקה וראייתו מההוא דשמן דאמרו אבל לא במועט והרשב"א פי' במעטן ולפ"ז לפ"מ דמבואר בד"מ ה' גניבה (פ"ו ה"ה) וש"ע ח"מ (סי' שנ"ח ס"ו) גבי שמן אבל לא במועט דאסור מבואר דס"ל להלכה כשיטות רש"י דגם דבר מועט אסור שלא בצדקה ועיש"ש פ"י דב"ק סי' נ"ט שדחה פי' דמעטן ע"ש וא"כ לפמ"ש הטיב קידושין דלשאול התכשיטין לפי שעה הוי דבר מועט א"כ להכי הרשב"א חשש משום קידושין ולדידן דס"ל דגם דבר מועט אסור לא הוי אפי' חששא בעלמא ולהכי השמיט הלבוש הג"ה זו. הן אמת שבעיני תמוהין דברי הטיב קידושין שכ' שזה הוי דבר מועט דהלא התכשיטין המה שווים הרבה ויכלו להפסיד אותו ולאבדן ובפרט בעת החופה שרבו האנשים והטרדות וכאשר ראינו בעינינו שקרה כן הרבה פעמים ומדוע יקרא זה דבר מועט ולזה כיון הב"ש במ"ש דלא אמרינן בזה ניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממונו והכוונה דחוששין שיפסדו או יאבדו ומצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ד (סי' רע"ג) שכ' וז"ל ומ"מ אם נתינת טבעת בזה דרך המקום שאין הבעלים מקפידים ה"ז מקודשת גמורה שאפי' גבאי צדקה רשאין לקבל הימנה בכל כי הא ואפי' לכתחלה וכדגרסינן בשלהי פ' הגוזל כו' ע"ש מבואר דבמקום שבעלים מקפידים לא הוי דבר מועט ודו"ק וגם יפה העיר בזה חכם א' דגם אם נאמר גם בזה ניחא לאינש שיקיים מצוה כו' עכ"ז בכאן דהוי קטלנית והוא מסייע לדבר עבירה לא אמרינן כן וגם להטיב קידושין הא סיים דמידי ספיקא לא נפקא בכל ענין ואין לעשות כן ע"ש ומה גם דבמתנה ע"מ להחזיר גופי' לא הוי רק ספק קידושין וכמ"ש הטיב קידושין לקמן. וע' בבית הלל סי' כ"ח שכ' שמעולם לא סידר קידושין כאלו וכ"נ דעת הגר"א שפסק כהב"ש וכ"ה בפרי הדר באה"ע (ענף ה' ס"ו) ועמ"ש הזכור לאברהם חאה"ע אות קידושין בשם הכתונת יוסף וע"כ מאד תמהני על החכמת אדם ה' אישות (כלל קכ"ט סט"ז) שכ' וז"ל ולכתחלה אין לקדש בטבעת שאולה מאשה שיש לה בעל בלא ידיעת בעלה ונוהגים להקל גם בזה עכ"ל ונתן מכשול להמעיינים כאלו הוא מנהג וותיקון ובאמת ישתקע הדבר ולא יאמר וברור דקידושין כאלו הם רק חששא בעלמא לחומרא. ומה גם דמסתמא לא ידעו דרכי ההקנאה עפ"י ד"ת שהי' צריך שתקנה אותו הקטלנית ואח"כ תקנה אותו לבעלה וע"כ אין כאן אפי' ספק קידושין רק חששא בעלמא וכיון דברירנא דקידושין אלו לא הוי קידושין ומעכת"ה התרה בהם שאסורים לדור ביחד א"כ אף אם יקדש אותה מחדש יהי' צריך להוציאה דהנה בירושלמי יבמות (פ"ב ה"י) איתא הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס קידש כמו שכנס אמרו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו וכ"ה גירסת הרשב"א בחי' ליבמות (דכ"ו) ולפ"ז כל היכא שהתרו בו הב"ד וכנס צריך להוציא אולם הרמב"ן בחי' שם איתא קרש אין אומרים לו שיכנוס אלא שלא יכנוס כנס אין מוציאין מידו ונראה לדבריו שאף היכא שהתרו בו אין מוציאין אם כנס והן אמת שראיתי בשו"ת חוט השני (סי' י"ב) שכ' דאף לפי גירסת הרמב"ן מוציאין מידו היכא שהתרו בו ומ"ש בירו' כנס אין מוציאין מידו מיירי בדלא התרו בו. אולם לפענ"ד לא נהירא לפרש כן דא"כ תקשה קושיות הקה"ע בירושלמי שם על גירסת הרמב"ן דמאי קמ"ל דאם כנס אין מוציאין מידו פשיטא השתא אם לא קידש אין מוציאין מידו קידש לא כ"ש וע"כ צ"ל דאשמועינן דאף אחר ההתראה אין מוציאין מידו והנה הרא"ש בתשו' (כלל ל"ב סי' ג') פסק דאחר ההתראה מוציאין מידו ומכין אותו ע"ז מ"מ ע"ש. והובא בטאה"ע (סי' קמ"א) וזה כשיטות הרשב"א וכ"פ באה"ע (סי' י"א ס"ח) דכל היכא דהתרו בו ועבר וכנס לא מקרי דיעבד ומפקינן לה מיני' ואף שהב"ש שם ס"ק י"ח נטה שם לפסוק דאין מוציאין אחר ההתראה הוא משום שכ' בשם הריב"ש סי' רמ"ב שפסק כן והלכה כבתראי. אולם לבבי לא כן ידמה וגם הריב"ש ס"ל כהרשב"א ושם באותו תשובה עיקר סמיכתו על מש"ש. ועוד שלא התרו בו רק בה וכן דרך כותבי תשובות. ולא נעלם ממני מ"ש בשו"ת מהר"י דילטא"ש בתשובותיו דף פ"א וז"ל ואף שהריב"ש אמר ועוד תרי זימנא יראה לחלושי הדעת דהדרא מטעמא קמא או שהי' בו דוחק הא ליתא אלא שהגאון לרווחא דמלתא בנידון שהי' לפניו קאמר דאפי' את"ל שלא תהי' הגירסא מסופקת כו' ע"ש אולם אני אומר דהדיוק הזה ראוי לנבוני דעת דאל"כ יהי' דברי הריב"ש סותרים זה את זה דהא (בסי' שע"ט) גבי מים שאין להם סוף כ' וז"ל ואף לאותם שדעתם שלא תנשא ואם נשאת לא תצא אם נשאת אחר שאסרוה להנשא לכתחלה מוציאין אותה דכיון שנשאת אחר ההתראה קנסינן אותה ותצא שכ"כ בירושלמי אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו עכ"ל. ולפ"ד הב"ש והר"י דלטא"ש יהי' דברי הריב"ש סותרים זה את זה ולפמ"ש א"ש והבן. ובזה גלותי את חרפת הריב"ש שהרעים עליו בקול עוז בחוט השני וכ' דאשתמיטתי' דברי הרא"ש בתשובה ולפמ"ש א"ש דגם הריב"ש ס"ל כהרא"ש וע' ביש"ש יבמות (פ"ו סי' ל"ד) שכ' דהיכא דהמחו בו אף שנשאה אח"כ הוי לכתחלה ע"ש וזה כמ"ש. וגם לפי שיטות הרמב"ן הא כ' הב"י בתשובותיו (בדיני משאל"ס סי' ב') דדוקא היכא דהתרו בו אחר הקידושין אז אמרינן דלא תצא אבל היכא דההתראה הי' קודם הקידושין בזה גם הרמב"ן מודה דיוציא א"כ לפמ"ש דהקידושין לא הוי קידושין א"כ הוי ההתראה קודם הקידושין לכ"ע יוציא וחולק בזה על המבי"ט (ח"א סי' קפ"ו) ועשו"ת מהרי"ט חאה"ע (סי' א') שכ' בקידש לבר והתרו בו קודם הקידושין לכ"ע יוציא והכנה"ג (סי' י' הגב"י סכ"ב) כ' דבזה גם המבי"ט מודה והמלמד שסידר הקידושין מלבד אשר בזה גזל הכנסת מעכ"ת (עשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"ל) הנה אמרו בקידושין (ד"ו ע"א) כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין אל יהי' לו עסק עמהן ובשו"ת שבו"י ח"ג סי' קכ"א) כ' דקאי גם מי שיסדר קידושין והכנ"י חולק שם עליו ולדעתי צדקו דברי הכנ"י דהא כ' הטואה"ע (סי' מ"ט) לא יהי' לו עסק עמהן להורות בהן וכ"כ באגודה פ"ק דקידושין (סי' ג') וז"ל כל שאינו יודע כו' לא יהי' לו עסק כו' פי' לעשות הוראות עכ"ל מבואר דוקא להורות אסור אבל לסדר קידושין מותר ועשו"ת משיבת נפש (סי' ס"ב) שדעתו שגם לסדר גט אינו נכלל בכלל הזה. אולם י"ל דבעת החופה יוכל להיות איזה ענינים שיהי' צריך להורות בהן ופוק חזי מה עלתה ביד המלמד בנ"ד ע"כ לא יפה עשה

(יא) הנה בטוש"ע אה"ע (סי' י"ג ס"א) פסק דהצ' יום שצריכה להמתין אחר הגט מונין משעת כתיבה וראיתי בשו"ת קנאת סופרים (בהשמטות לשירי טהרה סי' כ"ו) שכ' וז"ל תמה אני על הש"ע שבס"א פסק בפשיטות דמונין משעת כתיבה ואח"כ בס"ט הביא ב' דיעות ביצא קול בעלמא על הגט דיש דס"ל דצריכה להמתין מגט השני והרי הוא ק"ו דמה ביצא רק לעז בעלמא ומדינא מותרת להנשא מיד רק