עמודי אש רד

וא"כ יהי' שני הפכיים בנושא א' וע"כ דלית לה מזל וע"ש במהרש"א בח"א ותראה כי כן כוונתו ומה שהקשה העקרי דינים מיבמות ע"כ צ"ל דר' יצחק אמר ר' אמי וכן רב יהודא אמר רב בסוטה ס"ל דמעיין גורם ולא מזל וזה סיוע למ"ד מעיין גורם ולכאורה מרב יהודא אמר רב אינו הכרח כל כך דיסבור מעין גורם ומה שהקשתי א"כ מה תהי' בהשני הפכיים י"ל לפמ"ש הרא"ש בתשו' (סי' נ"ג) דמזה נמצא דין דקטלנית דימות הבעל. אך רב יהודא אמר רב ע"כ דס"ל מעיין גורם לפמ"ש לעיל שסובר בשבת אין מזל לישראל ועתשב"ץ (ח"ב סי' א') ע"ש (ופי' מזל ערש"י שבת (נ"ג ב') שכ' מזלו מלאך שלו ומליץ עליו וכן פי' שם (בד' ס"א ע"ב) ובמגילה (ד"ג ע"א) ועמ"ש רש"י בב"ק (ד"ב ע"ב) אולם כאן ע"כ הפי' דהוא לפי השעה שנולדה בו כפי המזלות והטבעיים ששמשו אז). וע' ספר חסידים סי' תס"א שפסק כמ"ד מעיין גורם וכמ"ש התה"ד (סי' רי"א) בביאור דבריו (וע"ש בס"ח שכ' שלחמישי מותרת והתה"ד כ' ע"ז דהוא תמוה וק"ק על הברית עולם שכ' ע"ז שהוא חידוש ולא הביא דברי התה"ד. ומהתימה על השואל ומשיב (מה"ת ח"א סי' י"ד) שכ' ע"ד התה"ד ואני לא מצאתי בס"ח שלפנינו כן רק מדכ' לג' או לד' משמע לי' דלה' אינו מזיק אבל באמת הכוונה פשוטה דלג' היינו כרבי ולד' היינו לרשב"ג אבל אח"כ לה' ודאי מזיק ודברי התה"ד צע"ג לפענ"ד עכ"ל ודבריו תמוהים והיא לא ראה רק בס"ח סי' תע"ח ולא ראה בס"ח סי' תס"א שמבואר להדיא כן) ושפיר צירף הרדב"ז זה לספק אי מעין גורם (וע' בס' בית שמואל (ח"א ד"ו ע"א) שאחר שהביא דברי הרא"ש דמזלא גרים שלא יהי' לה מזונות כ' וז"ל ואיתא בגמרא דאם מת בעלה בלא בנים ניזונות משל יבם וא"כ סברא הוא לומר דאף אם מת לה ב' אנשים ונפלה קמי' יבם מותרת להתייבם דלא שייך מזלא גרים שלא יהי' לה מזונות הא ניזונות משל יבם עכ"ל. ושגה בזה דמה דניזונות משל יבם הוא כשעמד בדין וברח ע' יבמות (דמ"א ע"ב) ובאה"ע סי' ק"ס ובלא"ה לא דרשינן טעמא דמלתא וכמבואר באחרונים ע"ד הרא"ש) והנה מה שלא רצה הרדב"ז לסמוך בדבר כשמתו אצלה ג' אנשים נ"ל דהדין עמו דהנה הך דינא דבדבר ליכא דינא דקטלנית אם אמנם כי כן כ' התה"ד (סי' רי"א) וריב"ש (סי' רמ"ג) ותשב"ץ (ח"ג סי' י"ד) ע"ש ששם הביא דברי הריב"ש (ומזה צע"ק על הח"ס חאה"ע ח"א סי' ק"ל) שכ' על מ"ש התשב"ץ (ח"ב סי' קפ"ג) שהנהיג שלא לכתוב בכתובות גרושה מתרכתא דבלא"ה אין חשש שכהן ישאנה דסבור דהיא אלמנה דא"כ הו"ל קטלנית וע"ז כ' הח"ס דלדידן דמקלינן במת מיתה בלתי טבעיות א"כ יש חשש שמא הבעל הב' ימות בדבר ע"ש וצע"ק דהא גם התשב"ץ ס"ל כן וע"כ דלא חיישינן לזה דדבר אינו מצוי) וכ"כ הרד"ך (בית ד' חדר י"ג) עכ"ז יש לדון בזה דהנה הח"ס בחאה"ע (סי' כ"ד) הקשה ע"ז מהא דאביי דאתי מבית עלי ואפ"ה אמרה לה דביתהו דרבא דקטלית תלת משמע דתלתה מיתת אביי בה והרי בית עלי הוי כמו מכת מדינה אע"כ דלא כתה"ד וכ"כ (בח"ו סי' ע') ולי תמי' על קושיתו דהא אמרינן בר"ה (י"ח א') אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה וגמו"ח כו' אביי דעסיק בתורה ובגמו"ח חיי ס' שנין כו' הרי דלאביי נתכפר עון דבית עלי בתורה וגמו"ח וא"כ שוב אינו מכת מדינה והרי כ' שם התוס' דגם לרבה דעסק בתורה לבד דאי לאו מזלא הי' מגין עליו התורה וכ"כ במ"ק דכ"ח ע"ש וא"כ מעיקרא לק"מ דהוא רק משום מזל וז"ב. ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' להתה"ד מסוגיא דסוטה (מ"ג א') דאיתא התם א' המארס את הבתולה וא' המארס את האלמנה כו' ובש"ס שם (דמ"ד א') אשר אירס א' המארס כו' וראיתי להשם אהרן (דכ"א ע"ב) שהתפלא ע"ז דאיך אפשר לומר דאיירי קרא בהכי דמארס את האלמנה דאיך יאמר הכתוב פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה והלא הוא יהי' בעל שלישי דהוא אירס אלמנה וזה שיקח אחרי' יהי' שלישי ולג' לא תנשא ובאי עבר לא איירי קרא (ומה שתירץ השם אהרן ע"ז דאמרינן בקידושין מאן אחר יבם ויבם שפיר יוכל לקחתה דקיי"ל זיקה ככנוסה והו"ל כאלו כבר כנסה ואם ניסת לא תצא שגה בזה ולא עיין בסוגיא דקידושין (י"ג ב') דרב אשי דחה זה דיבם לא מקרי אחר וא"א לומר כתירוצו) וע"כ הי' נראה מזה לסייע להתה"ד דבמכת מדינה ולא מיתה טבעיות בזה לא תלינן בדידה וא"כ הכא שהבעל השני ימות במלחמה הוי מכת מדינה וליכא משום קטלנית וא"ש קושיתו (ומש"ש עוד להקשות מהא דר"פ יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כהן הדיוט שנשא אלמנה וא"כ הו"ל הוא שלישי א"ו כדעת הר"מ דזיקה ככנוסה ואם נשאת לא תצא אין ראי' כלל מלבד דלפי דעת המהרלנ"ח שהבאתי לעיל ביבום גם לדעת הרא"ש שרי. אך גם להרד"כ החולק ע"ז עכ"ז י"ל בפשיטות דהתנא נקט כ"ג ולא צייר בכהן הדיוט דבפלוגתא לא קמיירי דהא לרשב"ג עדיין איננה קטלנית) אמנם קשיא לי על השיטה הזאת מיבמות (כ"ג א') דאמרינן קס"ד מיתה אמיתה גירושין אגירושין ודחי לא מיתה אגירושין כו' ואם נימא דבדבר וכה"ג לא מקרי קטלנית א"כ אפי' אם נימא דמיתה אמיתה עכ"ז י"ל דאיירי בדבר ומכת מדינה ולא מוכח מידי אע"כ דלא כתה"ד. וכן נ"ל מתוך דברי הרמב"ן והרשב"א בחי' לכתובות (ס"ג ב') דדחי דברי הראב"ד שהביא ראי' מהא דאמרינן ביבמות (כ"ה א') דאלמנה לכה"ג יש לה מזונות והוא תנאי כתובה ואוקמינן לה לאחר מיתה דש"מ דקטלנית יש לה כתובה ודחו הראי' די"ל דמיירי בכגון שנפל מהגג למ"ד מעין גורם כו' ע"ש והובא בשיטה מקובצת לכתובות (דקי"ב) ואס"ד דבדבר לא הוי קטלנית אמאי הצריכו לאוקים בנפל מהגג כו' דזה רק למ"ד מעיין גורם דהוא דלא כהלכתא לשיטתם שפסקו כמ"ד מזל גורם ואמאי לא אוקמי גם למ"ד מזל גורם כשמת בדבר ש"מ שלמ"ד מזל גורם בכל מיני מיתה שמתו נקראת קטלנית וא"כ שפיר פסק הרדב"ז דהיכא דמתו אצלה ג' אנשים דהחזיקה לקטלנית גם כשמתו בדבר דאסורה להנשא ( ושוב הגיע לידי ספר מגילות ספר וראיתי בלאוין קכ"ז שתמה על הריב"ש מהא דמיתה אמיתה כו' ע"ש) ונחזור לנ"ד הנה מה שלא שאל את פי מעכ"ת ועשו הדבר באישון לילה ואפילה ונראה שעשו זה בכוונה בכדי שאח"כ יהי' נקרא דיעבד יש לדון בזה אם זה מקרי דיעבד וראי' משו"ת הרא"ם (ח"ב סי' ח') שכ' וז"ל דמלתא דפשיטא הוא שאין בהתרה הזאת ממש מכמה אנפי חדא דאנן סהדי דלא היתה זאת ההיתר אלא במרמה כדי שיוכל לומר כבר התירוהו לו והיא מותרת בדיעבד ואע"פ שאין מתירין לכתחלה שלא בפניו והוא הלך להתיר לו שלא בפניו כדי שיאמר כבר התירוה לו בדיעבד והיא מותרת וכיון שכן ה"ל לכתחלה ואין התרתו התרה עכ"ל וכן ראיתי למהראנ"ח במים עמוקים (ח"ב סי' פ"ב) שכ"כ בשם גדולי הראשונים וז"ל מהרי"ק שורש ל"ט) דלא שייך לחלק בין לכתחלה ודיעבד אלא היכא שנעשה באקראי בעלמא אז יש דברים שאנו מתירין לו בדיעבד רק שלא יעשה כן לכתחלה ואם הי' עושה כן פ"א לכתחלה פשיטא שהיינו אוסרים לו אפי' בדיעבד עכ"ל וע' ס' החינוך (סי' קמ"ח) שכ' שלהמוח וכבד אין מועיל לכתחלה מליחה כו' ובדיעבד אם בישלן במליחה לבר מותר ובלבד שלא יכוין אדם לעשות כן לכתחלה כדי שישוב עלי' בדיעבד אחר הבישול שכל העושה כן באיסורין אוסרין עלי' הכל כמו בתחלה עכ"ל והן אמת שקשה לי ע"ז משו"ת הריב"ש (סי' קפ"ו) שכ' בשם הראב"ד להוכיח דאפי' בדיעבד אינו מותר וז"ל וראייתו מדכתיב גבי צדקי' אם לא אלתי אשר ביזה ובריתי אשר היפר אע"פ שהתירו לו סנהדרין שבועתו לפי שהיתה שבועתו לתועלת נבוכדנצר ואם איתא דהתירוה מותר הרי לא ביזה ולא היפר אלא סנהדרין פשעו בדבר כשהתירוהו כו' ומורי הרב הגדול ר' חסדאי קרשקיש ז"ל בפסקי' בגיטין הכריע כדברי ר"ת ז"ל דאם התירוהו מותר שהרי צדקי' צדיק גמור הי' כדאמרינן פ' חלק כו' וא"כ איך יעבור על השבועה במזיד ולמה רצה שיתירוה הואיל והוא ידע שאם התירוהו אינו מותר ומאי דקאמר עלה קרא אם לא אלתי אשר ביזה ובריתי אשר היפר משום דלגבי עכו"ם חילול השם יש בדבר כו' עכ"ל ואי ס"ד דאם ידע הדין דאסור להתיר גם בדיעבד אינו מותר א"כ ראיית הראב"ד אינו ראי' כלל דשאני הכא דצדקי' ידע הדין דאסור לו להתיר כמ"ש הריב"ש להלן וגם למה הצריך הרר' חסדאי לומר מפני חילול השם הא בלא"ה אינו מותר אע"כ דס"ל דבכל גוונא בדיעבד מותר וצ"ע גם ראיתי בשו"ת הר"ם מינץ (סי' ק"ה) שכ' שומרת יבם למומר ונשאת והוא אומרת ששמעה מפי רבותינו הגדולים שאמרו אלי' שלכתחלה אין מתירין לה להנשא אבל אם תעבור הוא ותנשא דאין מפרישין אותה מבעלה ועל דא סמכה וע"ז השיב דאפי' לדברי האוסרים בדיעבד מותר וקשה הא זה הוי רק לכתחלה כיון שנשאת במתכוון בכדי שיהי' דיעבד ש"מ שס"ל שגם זה מקרי דיעבד ובמרדכי סוף יבמות הביא תשו' מהר"ם והובאה בח"מ באה"ע סי' י"ז דבמים שאין להם סוף אף דהדין דאם נשאת לא תצא אם עברה במזיד וידעה דלכתחלה אסור אפי' אם נשאת תצא. ועשו"ת מהרי"ו (סי' קכ"ח) שכ' וז"ל ומ"ש רבוותא להתיר בדיעבד נסתפק לי אם הוי כמו דיעבד כיון דהאי גברא נטל שררה לעצמו בלא התרת רבותי' כו' וכה"ג כ' מהר"ם במשאל"ס דאמרו חכמים דאם נשאת לא תצא והיכא דעברה במזיד ובעבריינות וידעה דלכתחלה אסור לא הוי דיעבד ואפשר דלא דמי דהתם גבי משאל"ס אם תעבור האשה צריכה להיות עגונה כל ימיה ומש"ה חיישינן שכולן יעברו אבל הכא אפשר לילך אצל למדן כו' עכ"ל וא"כ בנ"ד ספיר חיישינן שכולן יעשו כן בכרי שלא תהי' עגונה כל ימיה וע"כ הוי כלכתחלה וצריך להוציא אותה וא"ל דכיון דסמכה על המלמד שסידר לה הקידושין הוי כנשאת עפ"י חכם דהוי שוגגת הא ליתא דבעינן שיהי' בעל הוראה מפורסם וכ"ה בתשו' הגמי"י השייכים לה' אישות (סי' י"א) שכ' וז"ל ואין לחוש שמא א' מקרובי' יתירה להנשא דחכם מורה הוראות בעינן כרב נחמן ורב שילא בדורם שיהי' כדאי לסמוך על הוראותיו עכ"ל וכ"כ בשו"ת צ"צ (סי' ע') וז"ל כיון שהי' מסופקים בהוראה זו ושאל ללומדים ולא שאל לבעלי הוראה המפורסמים לא מקרי שוגג ודאי אלו לא הי' יודע כלל אם יש איסור בדבר הי' מקרי שוגג מצד שאינו יודע או שהי' יודע ושאל לבעלי הוראה מפורסמים והן מתירים לו מקרי שוגג מצד כו' ומצד שעשה עפ"י הוראה לא מקרי שוגג כיון שלא שאל לבעל הוראה מפורסם שיהי' ראוי לסמוך עלי' עכ"ל וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' פ"א) ע"ש וכ"כ הב"ש (סי' י"ז ס"ק כ"ג) ומזה מבואר דצדקו דברי הח"ס (חיו"ד סי' מ"ט) שכ' דאם הי' בועות בבהמה והראו הבועות לא' שאינו בקי בהוראה ואפי' אם הוא למדן מפולפל אך אינו בקי בהוראה ולא שימש חכמים בעניני הוראה ובדיקה וזה סמך להכשיר עלי' טריפה. וראיתי בשו"ת טטו"ד (מה"ת סי' ק"ס) שכ' ע"ז וז"ל זה אינו נראה דאף דאינו אונס מ"מ גם מזיד לא הוי רק דינו כשוגג וכן מוכח באה"ע סי' י"ז בנשאת ע"פ הוראת חכם לא מחלקינן בין חכם לחכם וכדמוכח בש"ס שם עכ"ל ודברי' תמוהים ודברי הח"ס נכונים ובש"ס לא מוכח כלל ובאה"ע מבואר להיפוך וכמ"ש בשם הגמי"י והצ"צ והשבו"י והב"ש. וגם אם יתעקש המתעקש לומר דהבעל והאשה לא ידעו כלל שיש איסור בזה ואז מקרי שוגג ונאמר דאם נשאת לא תצא וכהוראות הש"ע עכ"ז נראה דחייב להוציאה כיון דהי' העובדא