עמודי אש רג

הוי חזקה בסכנות נפשות כדאיתא בפ' הבא על יבמתו והכא ס"נ איכא דרודף חשבינן לי' ועוד דקיי"ל כרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר כו' ורב הונא שנה בה קאמר ולא שלש עכ"ל וצל"ע על התשב"ץ שכ' דבס"נ אמרינן דבב' זמני הוי חזקה דהא קטלינן נפשא בודאי כעת מספק שמא ימסור דהא קיי"ל כרשב"ג והוא אינו מוחזק עדיין למסור וא"כ אדרבה צריכין אנו לפסוק דבעינן ג' זמני כרשב"ג ונראה דזהו טעמו של הפוסקים בח"מ דבעינן ג"פ דהוא ס"נ של המוסר ובמ"ש התשב"ץ דרב הונא שנה קאמר ולא שלש י"ל דברי הרמב"ם ה' תשובה (פ"ד ה"א) האומר אחטא ואשוב כו' ועמדו המפרשים שם דאמאי לא העתיק תרי זמני כדרב הונא ע"ש ועם האמור י"ל דרב הונא דקאמר ב' זימני הוא לפי שפסק כרבי דבב' זימני הוי חזקה אבל לדידן דפסקינן כרשב"ג א"כ ע"כ דהמשנה הוא לאו בדוקא דהא גם בתרי זימני לא איתחזק וע"כ העתיק רק פעם א' כברייתא והמשנה לישנא בעלמא קאמר ולא בדוקא. משא"כ לרב הונא פי' המשנה דדוקא קאמר דסובר דבב' זימני הוי חזקה וא"ש וע' בר"מ ה' מעשר (פי"ג ה"ט איזהו תגר זה שהביא ב' וג' פעמים וקשה לי דהא בירושלמי (פ"ב דדמאי ה"א) איזה תגר כל שהביא ושינה ושילש וכ"ה בתוספתא דדמאי פ"ג ולמה כ' הר"מ דבב' פעמים סגי ולפי דברי המהרי"ט י"ל דהר"מ ס"ל דהתוספתא אתיא כרשב"ג דס"ל בג' זימני הוי חזקה אבל לפ"מ דפסקינן דלגלויי מלתא סגי בב' פעמים לכן פסק כן דבב' פעמים סגי. אך י"ל דהר"מ פי' התוספתא והירושלמי דהאי ושילש הוא או ששילש דהיינו מ"ש הר"מ ב' וג' פעמים. וע' חולין (קל"ב ב') כהן טבח ב' וג' פעמים פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות ועתוס' שבת (ד"ס ע"ב) ונדה (ל"ז ב') שכתבו בשם ר"י דב' לרבי וג' לרשב"ג ע"ש. ולדברי המהרי"ט הא לאחזוקי גברא סגי בב' פעמים ואמאי פסק הר"מ בה' ביכורים (פ"ט ה"ט) וטוש"ע יו"ד (סי' ס"א) דב' וג' שבתות הא סגי בב' פעמים לאחזוקי לתגר. מיהו בלא"ה צ"ע מדוע בה' מעשר בב' וג' פעמים הוחזק לתגר וחייב ובמתנות אינו חייב עד פעם ד' וע' במעיו"ט פ' הזרוע וצ"ל כיון דבמתנות גם אח"ז אסור רק מפני מראית העין לכן מקלינן. גם צ"ע קמיע דאמרינן בשבת דלאתמחי גברא בעינן ג"פ הא למהרי"ט סגי בב' פעמים. ובעיקר חילוקו של המהרי"ט לא ידעתי מי הכריחו לזה דמי סניא למימר כמ"ש הרמב"ן ורשב"א וש"פ בטעם הדבר דנישואין לחומרא ומלקות כיון דבחייבי כריתות עסקינן מבערין עושי רשעה מישראל ווסתות דרבנן לקולא ושור המועד הממע"ה וא"צ לחילוקו של המהרי"ט והשתא א"ש ההוא דתמורה דמספיקא לא מפקינן לגברא מחזקת כשרות וע"כ בעינן ג"פ. עכ"פ מבואר דמה דבב' זימני אסרינן דלא תנשא לשלישי הוא מחמת ספיקא וע"כ פסק הר"מ דלא תצא משא"כ בג' דזה לכ"ע אסורה בזה מודה דתצא. ובזה א"ש לשון הר"מ בתשובתו שכ' שיש מן החכמים שס"ל שלא תנשא ונתקשה הברכ"י (סי' ט' סק"ד דמאי כ' דיש מן החכמים הלא בקטלנית לכ"ע אסורה להנשא כו' ע"ש שהניח בקושיא אמנם כיון דהר"מ מיירי שם במתו אצלה שני אנשים ע"כ כ' שיש מן החכמים כו' כי שאר החכמים מתירים בב' ואינם אוסרים רק בג' [אם אמנם כי יש לפרש ג"כ כי לפ"מ דקיי"ל מזל גורם ונדחו דברי האומרים מעיין גורם וא"כ נראה דהא דאמרינן מזל גורם הוא רק לדעת ר' חנינא בשבת (קנ"ו א') ורבא במ"ק (כ"ה א') אולם לדעת רב יהודא אמר רב ור' יוחנן בשבת שם ונדרים (ל"ב א') דס"ל אין מזל לישראל ואהניא לי' לר' יוחנן שיטתו בב"ר (פמ"ד) דאמר ר"י בשם ר' יוחנן דהעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע ע' יפ"ת שם דזה כפי השיטה דאין מזל לישראל. ועשו"ת הרשב"א (ח"א סי' קמ"ח) ומהר"י מברונא (סי' י"ד) והיודע דרך רבינו הרמב"ם שגם הוא ס"ל כן ונראה דלכן השמיט בפ"ה מה' תענית ההוא דאמר ר"פ בתענית (דכ"ט ע"ב) דההיא מישראל דאית לי' דינא בהדי נכרי דלישתמט מיני' באב דריע מזלא ולימצי' נפשי' באדר דבריא מזלא משום דס"ל דאין מזל לישראל והא דכ' בה' שלוחין ושותפין (פ"ד ה"ד) דאין יכולין לומר א' מהשותפים טול אתה המעות ותשא ותתן בהם והוא מימרא דרבא בב"מ משום דמזלא דבי תרי עדיף. אף די"ל דרבא אזיל שם לשיטתו במ"ק דיש מזל לישראל אולם הר"מ שם כ' והשנים יותר מרויחין מהאחד והיינו דטובים השנים מן האחד ולא תליא במזל וע"כ י"ל דכ' דיש מן החכמים כו' לפי שהסוברים אין מזל לישראל ולפ"מ דנדחה טעם דמעיין וע"כ צ"ל משום מזל ולהסוברים האלו ליכא דינא דקטלנית. וע' היטב ע"ש היש"ש ב"ק (פ"ה סי' כ"ג) ועזה יש לדון על מ"ש השואל בשו"ת ח"ס חאה"ע (ח"ב סי' ע"ט) שכ' דר' יוחנן ביבמות (צ"ב ב') אשכח מרגניתא ואמר לא משנתינו הוא זו כו' ולא חש לקושיות הירושלמי קידושין (פ' האומר ה"ה) דמ"ט לא נקט לאחר שימות יבמך הוא מטעם דס"ל דמזל גורם ולפמ"ש לית לי' לר' יוחנן ההוא דמזל ויש לעיין בכל זה כי המה מענינים העמוקים]. אמנם לדעתי לא נהירא לומר כן בדעת הר"מ דיהי' מודה דבג' יהי' כופין אותו להוציא רק דבכל גוונא ס"ל דאין כופין וראי' משו"ת מהרי"ו (סי' קפ"ג) שכ' וז"ל וההיא איתתא דנשאת לג' אנשים וכולם מתו בחולי א' האשר"י כ' פ' נערה שנתפתתה דאם נשאת כופין אותו להוציא כו' אפי' להרמב"ם שכ' דאין כופו אותו להוציא אפשר דבכה"ג שעתו כולם בחולי א' מודה עכ"ל. הנה מבואר שאף שמיירי שמתו אצלה ג' אנשים עכ"ז לא כ' דלהר"מ כופין אותו להוציא אלא במתו כולם בחולי א' אבל במתו במיתות שונות ס"ל דלהר"מ אין כופין להוציא וע' ק"נ פ"ד דכתובות (סי' ג') שכ' וז"ל וכ' הריב"ש אם מתו הבעלים במיתה א' אפי' להרמב"ם יש לחוש עכ"ל ולא נמצא כן בריב"ש רק במהרי"ו ומזה תמוהים ג"כ דברי שו"ת ח"ס חאה"ע (ח"א סי' כ"ד) שכ' השואל וז"ל אך מהרי"ו כ' בג' אנשים גם הרמב"ם מודה דאתחזקה בקטלנית עכ"ל וכ"כ הח"ס שם בעצמו וז"ל ותו אפי' באתחזקה ג' זימני דכ' המהרי"ו דגם הרמב"ם עודה כו' ע"ש והוא מהתימה דלא נמצא כן במהרי"ו לחלק בין ג' לד' רק בין אם מתו בחולי א' למתו בחליים שונים ובאמת נראה דבמתו בחולי א' למהרי"ו בדעת הר"מ גם במתו לה רק ב' אנשים ס"ל דכופין אותו להוציא וכ"ה בשו"ת הלק"ט ח"א סי' ק"ו אשה שנשאת לב' זקנים או לג' תשובה אפשר דלא הוי קטלנית מההוא דדבר וכן נמצא במהרי"ו עכ"ל. וכ"נ מהב"ש סק"ו שכ' על מה דאי' ברמ"א וכן אם מת בדבר כו' (דמיירי שם בש"ע במתו לה ב' אנשים) העתיק דברי המהרי"ו דבמתו בחולי א' גם הר"מ מודה דכופין ש"מ שס"ל שגם במתו אצלה ב' אנשים סובר המהרי"ו כן ולדעתי מוכרחין אנו לומר כן בדעת הר"מ דאין חילוק לדידי' וגם אם עתו אצלה ג' אנשים ס"ל דאין כופין להוציא דהא טעם הר"מ דאין כופין כ' ה"ה (פכ"א מהא"ב) והרשב"א בתשובה (ח"ג סי' שס"ד) ובמיוחסות להרמב"ן (סי' קכ"א) ובריב"ש (סי' רמ"א) והרלנ"ח (סי' ל"ו) דמדאמרו בש"ס לא תנשא ולא אמרו שיוציא ש"מ שהוא רק לכתחלה והנה בש"ס יבמות (ס"ד ב') אמרו שם לרביעי לא תנשא ש"מ שרק לרביעי לא תנשא ולא שיוציא אותה וכן לרבי דאמרו לדידי' דלשלישי לא תנשא אף דהוא ס"ל דבב' זימני הוי חזקה מעליא ועכ"ז אמרו לא תנשא ולא אמרו שיוציא אע"כ דגם היכא שנתחזקה לקטלנית ס"ל דלא תנשא לכתחלה ואין כופין להוציא וכן מוכח מהא דהוכיחו מדלא קחשיב אותן בתוך אותן שכופין להוציא ואס"ד דבג' זימני כופין להוציא עדיין הקושיא במקומה עומדת דליחשב היכא דאיתחזקה בג' זימני אע"כ דל"ש (ומזה צל"ע גם על המהרי"ו שכ' בדעת הר"מ דבמתו מחולי א' גם הר"מ מודה וא"כ תקשה מדוע לא קחשיב בכה"ג בין אותן דכופין להוציא) וע"כ דלהר"מ גם במתו אצלה ג' אנשים אין כופין להוציא ושוב ראיתי בח"ס חאה"ע סי' ע' שכ' בפשיטות להר"מ דגם בהרבה פעמים לא תצא ומ"ש מע"כ דכ"ה ברדב"ז הנה זה תורף דברי הרדב"ז דבמתו ב' במגפה יש להקל כיון שיש ספק שמא הלכה כרשב"ג ואיכא מאן דפסק דמעיין גורם ונפל מאיגרא ומית לא הוי קטלנית וכ"ש מי שהכניס א"ע בסכנה אבל במתו ג' במגפה הוי חזקה גדולה ואסורה להנשא וכוונתו להנשא לכתחלה אבל מודה הוא דגם בג' לא נכוף אותו לגרשה וראי' ממש"ש וראיתי בירושלים באשה שמתו ג' בעלים בחולי דעלמא והלכה ונשאת לד' ואמרתי לו באותו שעה שיכין לו תכרוכי' ולא עברו ב' חדשים עד שמת עכ"ל מבואר דלא כפה אותו כלל (וכן הקהלת יעקב והתשובה מאהבה לא מיירי כלל לענין לכוף) והנה מ"ש הרדב"ז להקל מטעם ס"ס צ"ע לכאורה דהא ס"ס הוי מטעם רובא ובסכנה לא מהני רובא וי"ל דכאן יש ג' ספיקות דגם אם תוחזק בקטלנית עכ"ז אינו אלא ספק וחשש סכנה דאולי לא מתו עבור שהיא קטלנית וכמ"ש התה"ד בשם הא"ז והוא בא"ז בח"א בשו"ת סי' תשל"ח [וע"ש שהא"ז ור' אבגדור כהן כתבו שם בפשיטות דאין חילוק כלל בקטלנית בין יבמה לאשה אחרת דהא ר' אבגדור רצה לומר דאינה יכולה להתייבם לפי שהוא קטלנית דהא"ז דחה זה דאינו אלא חששא בעלמא ולא כ' מטעם שהוא יבמה והאחרונים לא ראו זה] וגם י"ל דאף שרובא אינו מועיל בסכנה כמבואר בחולין (ד"י ע"ב) ותוס' פסחים (קט"ו ב') עכ"ז ס"ס עדיף מרוב עיו"ד סי' ק"י ובאחרונים שם ומה שצירף לספק אם הלכה כרבי או כרשב"ג הגם דלדידן נפסקה הלכה כרשב"ג כבר כתבתי למעלה דהוא מצד חומרא וא"כ הוי שפיר ספק. גם מה שצירף לספק אם מעין גורם או מזל גורם הוא משום דמה דפסקינן דמזל גורם הוא ג"כ מצד שאנו הולכין להחמיר ע' בחי' הרמב"ן יבמות (ס"ד ב') שכ' וז"ל תמהני שלא כ' רבינו הרי"ף פלוגתא דמעיין גורם או מזל גורם מ"מ הלכתא כרב אשי דסוף אמוראי הוא ועוד מדא"ל רב מרדכי טעמא דרב הונא ולא קבלה ש"מ דלאו דוקא הוא ועוד לחומרא עכ"ל מבואר דמה דפסקינן דמזל גורם הוא דאנו הולכין להחמיר ומדברי הרמב"ן הללו קשה לי על שו"ת הרשב"א במיוחסות (סי' קס"א) שכ' דלית הלכתא אלא כרב אשי דסבר שמזל גרים ובין שמת על מטתו או נפל וטבע ה"ז אסורה לו וכן תמצא בהלכות הרי"ף ז"ל עכ"ל והרי הרי"ף לא כתב כלל והפלוגתא הזאת ואולי כוונתו כיון שלא כתב כלל מזה ע"כ סמך דנידון לחומרא ושוב ראיתי במגילות ספר (לאוין קכ"ז) שכ' בשם א' מהראשונים דקיי"ל כרב אשי ולזה סתם רבינו דבכל גוונא לא תנשא לג' וגם בהלכות לא הזכירו סוגיא זאת עכ"ל מבואר כמ"ש. ולכאורה י"ל דגם ר' יצחק אמר ר' אמי ס"ל דמעיין גורם ולא מזל והוא ממה דאמר בנדה (ל"א ב') נקיבה נקיה באה עד דאמרה מזוני לא יהבי לה ופי' המהרש"א בח"א דלנקיבה לית לה מזל דתליא במזל הבעל וכמ"ש התוס' פ"ק דסוטה עכ"ל וראיתי להעקרי דינים (חיו"ד סי' כ"א ס"י) שכ' וז"ל ואני בעניי בדקתי ולא מצאתי בתוס' שלפני וע"ק דביבמות בענין קטלנית אמרו דאיכא למ"ד מזל גורם וע"כ דאית לה מזל עכ"ד. והנה מה שהקשה דלא נמצא בתוס' סוטה. הברור דכוונת המהרש"א על מ"ש התוס' בסוטה (ד"ב ע"ב ד"ה קודם) דהא דמכריזין מ' יום קודם יצירת הולד בת פלוני לפלוני תליא בעת יצירת הזכר אף שלא כולד עדיין הנקיבה ולפ"ז מוכח דאין מזל לנקיבה דאם יש לה מזל א"כ כיון דהזכר נברא קודם ונגזר מזלו לטוב או לרע וכבר הכריזו בת פלוני לפלוני א"כ אם הנקיבה יש לה ג"כ מזל מה יהי' אם תולד במזל שיהי' לטוב או להיפוך והזכר כבר נברא ומזלו הוא להיפוך ממזלה