עמודי אש רב

דברי הר"מ (פי"ב מה' רוצח ה"א) שכ' או שאכלה סם המות האדם קודם שישתנה בגופו הרי אלו אסורים משום ס"כ עכ"ל וכ' ע"ז הכ"מ וכ' רבינו דהיינו דוקא קודם שישתנה בגופו כלומר שאם שהה עד שנשתנה בגופו שוב אינו מזיק עכ"ל וכ"כ הפר"ח ביו"ד (סי' ס' סק"ו) וא"כ נ"ע דאלו משום איסור אסור לעולם ומשום ס"נ מותר אח"כ כשנשתנה וע' בבה"ג ה' טריפות (דצ"ה ע"ג) שאחר שהביא הך דינא כתב דהיכא דעבר ואכל לא מלקינן לי' משום טריפה עכ"ל נראה שפי' דנ"מ לענין מלקות וגם לדידן נ"מ לענין פסולי עדות ובלא"ה י"ל דנ"מ מי שאכל אותו אם נקרא חשוד לאכול טריפות ונ"מ טובא וז"ב. ויש ראי' דגם בסכנה צריכים הב"ד להזהירו מש"ס ברכות (ד"ג ע"א) דאין נכנסין לחורבה מפני חשד מפני מפולת ומפני המזיקין מפני חשד ותיפוק לי' משום מפולת כו' וקשה הא נ"מ דמפני חשד יש לב"ד להזהירו ומפני מפולת דהוא חשש סכנה אין לב"ד להזהירו אע"כ דל"ש ועמהרש"א בח"א ברכות (מ"ג ב') על מה דאיתא התם דת"ח לא יצא יחידי בלילה מפני חשד הקשה דהא בחולין (דנ"א) אמרינן דאסור מפני מזיקין ולפ"ד התשב"ץ י"ל זה דמפני חשד יש להם לב"ד למנעו משא"כ אי מפני סכנות מזיקין. אמנם בלא"ה ל"ק קושיות מהרש"א דהא דאמר דאל יצא כו' הוא אפי' לדבר מצוה דליכא חששא דמזיקין עכ"ז אסור מפני חשד וע' ברא"ש פ' חלק שכ' דמותר לשאול על הגניבה בשדים וכ' הבאר שבע (דע"ב ע"ג) דתימה רבה בעיניו דהא ר' יוסי אסרה ולפי גירסת הרא"ש הלכה כר' יוסי דאסרה מפני הסכנה ע"ש. ואם נאמר דהרא"ש ס"ל כהתשב"ץ א"ש דס"ל דאין לב"ד למנעו רק שהשואל יחוש לעצמו ואם ירצה מפני אונס ממון דהגניבה לסכן בעצמו וממונו חביב עלי' מגופו הוא מותר מצד הב"ד והוא דחוק. ומה שהביא התשב"ץ מההיא דאביי אינו מובן דהא מבואר ביבמות שם דהוא סמך א"ע על ר' יצחק בר' יוסף דאמר בשם ר' יוחנן דהלכה כרשב"ג וע"כ נשאה ואף דרבא אמר לו דאולי ר' יצחק לאו בר סמכא ודלמא ר' יוחנן לא אמר הכי ולכאורה נראה כן דלית לי' לר' יוחנן דהלכה כרשב"ג רק כרבי מהא דאמר בנדה (ד"י ע"א) דכתם שבין שני' ושלישית דטהור ומשמע דכתם שאחר ג' טמא והיינו כרבי וכמ"ש התוס' שם ומ"ש בתירוצם השני הוא דחוק עכ"ז אביי סמך א"ע על ר' יצחק דר' יוחנן אמר כן וגם רבא לא הי' יכול לכופו דגם הוא נסתפק אולי ר' יוחנן אמר כן וא"כ אין מזה ראי' לדינו של התשב"ץ וההיא דהביא מהירושלמי דע"ז דאמר וכי ערבא דנפשך אנא אין ראי' דהתם השיב כן להשואלים שבאו לשאול אם לעשות כן או לחדול ורצו לציית ולשמוע מה שיהי' בפיהם והם ענו להם דוכי ערבא דנפשך אנא כלומר דאיכא סככה בזה ובודאי נמנעו עי"ז השואלים ולא עשו ומניין לנו מזה שבאם לא ירצו השואלים לקיים וירצו לסכן עצמם שלא נכוף אותם וגם מה שהביא מההיא דאמר אי בעי ימות כו' הוא לפי שהרבה מאמוראים ס"ל שם כן להלכה דמבושל אין בו משום גילוי והאיך הי' יכולים לכוף בדבר שר"ל אמר כן להלכה למעשה דאין בו משום גילוי וע"כ נראה דהנכון בזה כדברי הריב"ש] וע"כ נ"ל לפרש דברי הר"מ בתשובתו דגם הוא סובר דבקטלנית איכא איסורא והב"ד יש להם למנוע הרוצה לישא אותה וכל דבריו בתשובתו הוא כלפי מה שאמרו השואלים דקטלנית פטורה מן היבום וע"ז כ' עליהם דלא חילקו בין דבר האסור מה"ת או דרבנן לדבר האסור מחשש סכנה והכוונה דאם הי' בזה איסור מצד עצמו גם אם הי' רק איסור דרבנן אז הי' הדין דאינה מתייבמת כמבואר ביבמות (ד"כ ע"ב) דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אולם כיון דאין האיסור מצד עצמו רק מחשש סכנה בזה הדין דמתייבמת כיון דשומר מצוה לא ידע דבר רע ובדיעבד כשכבר בעלה ביאה הראשונה שוב אינו מוציא דהא דעת הר"מ דגם בשאר נשים אם כנס לא יוציא. ומה גם דגם קודם ביאה הראשונה הוא ככנוסה וכאלו כבר קדשה ולדעת הר"מ לא יוציא וכמ"ש בשו"ת מהרלנ"ח (סי' ל"ו) וע"ש שכ' שגם לדעת הרא"ש דסובר דאם נשאת תצא ביבמה סובר דהיא ראויה ליבום דביאה ראשונה מותרת דשומר מצוה לא ידע דבר רע ולא שייך למיגזר ביאה ראשונה אטו ביאה שניה כי אין האיסור נוסף בהיותה באישות עמה יותר בביאה שני' ושלישית מהראשונה ע"ש שהביא ראי' לזה וז"ל גם הרי"ף הביא בהלכות ברייתא ספ"א איני יודע מקומה בתלמוד או אם היא בתוספתא או בברייתא ת"ר יש חולצת ומתייבמת כו' חולצת ולא מתייבמת כו' ואמאי לא חשיב שמה לקטלנית כו' ע"ש ותמהני שלא ראה שהוא בתוספתא פרק ב' דיבמות כמו שהביא הרי"ף) ומזה תמי' לי על מ"ש הישועות יעקב (סי' ט' סק"א) וז"ל. והנה מהרלב"ח בתשובה כ' הטעם דלא שייך איסור קטלנית ביבמה משום מצות יבום ושומר מצוה לא ידע דבר רע והנה צריך להבין דהא מדינא גם חייבי לאוין מותרת להתייבם משום דמצות יבום דוחה ל"ת אלא דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וא"כ אף בקטלנית נהי דביאה הראשונה אין חשש משום דשומר מצוה היא ע"מ ביאה שני' בודאי אסור ונגזור ביאה הראשונה כו' וצ"ל דבאיסור סכנה לא גזרו דהוא בעצמו לא יבוא לידי סכנה ולא יבא עלי' בביאה שני' ולפ"ז יש לי קושיא א' וגדולה היא אלי דבש"ס ר"פ יש מותרות כו' ע"ש והוא מהתימה דהרי שפתי מהרלנ"ח ברור מללו דס"ל דלכן ביאה שני' מותרת דבביאה שני' לא תוסף תת כוחה באיסור יותר מהראשונה ונראה כוונתו דענין קטלנית דומה למיתת בנים אחר המילה שהבן נחלש תיכף אחר המילה וה"נ קטלנית שנשאת לאיש תיכף נחלש ונתנמנה ותיכף כשנתקדשה הסכנה רובצת והתחיל הארס להתחלחל וא"כ לא יועיל אם לא יבעל בעילה שניה וכ"כ בשו"ת הריב"ש סי' רמ"ב דלא תוסיף הכניסה יותר סכנה מהקידושין ובשו"ת הר"דך (בית י"ב חדר י"ג) השיג על המהרלב"ח דשומר מצוה לא שייך רק כשעושה אותה כל ימיו וזהיר בה ועושה אותה לשמה ע"ש ולא משמע כן בדברי ר' יהודא חסיד ההובא בהגמי"י פ"ה מה' חמץ ומרדכי פ' כל שעה וב"י סי' תנ"ה דאם לשו מצה במים ששאבו בעת התקופה דאין לחוש משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע מוכח דגם באין בו כל התנאים האלו שייך שומר מצוה לא ידע דבר רע ומ"ש הח"צ (סי' א') דמאן לימא לן דלא שכיחא היזקא דגם שלוחי מצוה ניזקין בו. הנה עינינו הרואות דעלמא רגילי להיקל בזה וכמ"ש בא"ז ומהרלב"ח ולח ניזוקין א"כ עכ"פ לאו שכיחא היזקא ובמ"ש מיושב מה שהקשה בביאורי הגר"א באה"ע (סי' ט' סק"ב) להרא"ש מש"ס סוטה (ד"י ע"ב) כיון שידעה שוב לא פסק כו' ע"ש ולפמ"ש ל"ק על הרא"ש דהא יהודה קיים מצות יבום וכמ"ש הרמב"ן והמפרשים דקודם ע"ת הי' נוהג יבום באבי' וא"כ לא יוסיף תת איסור ביאה שני' מהראשונה וגם י"ל דהפי' כמ"ד לא הוסיף עוד וכמ"ש רש"י בפי' החומש וראיתי עוד שם בביאורי הגר"א שהביא ראי' להר"מ דלמד דאין כופין להוציא מדא"ל אשת רבא לחומה קטלית לך תלתא כו' ואם איתא איך יכולה כו' וכוונתו למה דאיתא בכתובות (ס"ה א') וראיתי בשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"א סי' כ"ג) שכיון ג"כ להראי' הזאת וביאר אותה דאיך אמרה לה בעית למיקטלה דהלא אחר האירוסין לא יניחוהו הב"ד לישא ויכופו אותו להוציא אע"כ דאין כופין ע"ש ובעניי לא ידענא מאי קושיא דנראה דשפיר אמרה לה דתקטול ד' דחששה שמא יארס אותה איש א' ומשעת האירוסין תחל הסכנה לדידן דקיי"ל מזל גורם ונהי דאם ירצה לישא אותה ויתוודע לנו נכפוהו לגרש עכ"ז חששה דשמא תקטול אותו תיכף משעת האירוסין ולק"מ עכ"פ כתבנו דדעת הר"מ דדוקא ביבום שהוא ככנוסה וגם הוא מצוה בזה התיר ועוד כתב שם דיש נשים ילדות דחיישינן שמא יצאו לתרבות רעה וכשהי' מקדשין בצינעא לפני עדים הי' כותבין הכתובה בב"ד של הר"י ן' מיגא"ש והיינו ג"כ מפני המצוה שלא יצאו לתרבות רעה דהוא גדול ממצוה וכמ"ש בשו"ת כ"ב מה"ת (חאה"ע סי' ד') ועשו"ת מהרי"מ מבריסק סי' ט"ז בזה באורך ובזה שייך ג"כ דשומר מצוה לא ידע דבר רע אבל היכא דליכא מצוה מודה הר"ע דהב"ד מונעין אותן שלא לישא רק אם נשאה לא נכוף אותו להוציאה ובזה מיירי הר"י ן' מיגא"ש בתשובה וכן הר"מ בחיבורו. וע' בהגהות מהרי"ש כ"ז לח"צ (סי' א') שהניח בקושיא על האחרונים שחקרו ביבמה קטלנית דהלא מדברי הר"מ מוכח דלא התיר ביבמה קטלנית רק לפי מה שסובר שליכא איסורא אבל אם הי' איסור בזה אין חילוק בין יבמה לשאר אשה דאסורה להתיבם ע"ש ולפי מה שפרשתי דברי הר"ע סרה תמיהתו. והנה בש"ע פסק כהר"מ דאם נשאת לא תצא ולא נזכר כלל דעת הרא"ש ואף דהב"ש כ' שם דחסר בש"ע וצ"ל וי"א דכופין לא נהירא לומר כן דחסר בכל הדפוסים בש"ע וע' בבית מאיר שתמה על קושיות הב"ש ודעתו דאף להר"מ בלא הכיר אין לה כתובה ע"ש ולפ"ז לא נצרך לומר דחסר בש"ע. וגם נ"ל ראי' מלבוש שכ' ג"כ דבלא הכיר אין לה כתובה ולא הזכיר דעת הרא"ש וע"כ מהראוי לפסוק כהרמב"ם דאין כופין להוציא וא"כ בנ"ד הי' נראה דאין כופין להוציא. וראיתי למע"כ שכ' דדעתו דבמתו אצלה ג' אנשים גם הר"מ מודה דכופין אותו להוציא וראי' משו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תרפ"ב) וקהלת יעקב (סי' ד') ותשובה מאהבה (סי' צ"ב) שהובאו בפתחי תשובה דהר"מ מיירי דוקא במתו אצלה ב' אנשים ובג' מודה להרא"ש דכופין עכ"ד. וי"ל בטעמא דהך מלתא דהא דפסקינן דאם נשאת לב' לא תנשא לג' אינו בתורת ודאי רק דמחמירין כרבי וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט ח"ב (חיו"ד סי' ט"ו) שכ' וז"ל דאמרינן נישואין ומלקות כרבי ווסתות ושור המועד כרשב"ג וטעמו דווסתות ושור המועד דדבר טבעי בעינן ג' זמני אבל לגלויי מלתא בתרי סגי ונישואין אע"ג דגרמא טבעיות הוא סכנתא דחמיר' שאני עכ"ל אלמא דמהראוי לפסוק כרשב"ג ורק משום ס"נ מחמירין ובדברי מהרי"ט הללו א"ש מה דאיתא בחולין (ד"ג ע"ב) בד"א ששחט לפנינו ב' וג' פעמים וכו' וראיתי להבית הלל ביו"ד (סי' א' סק"ב) שהקשה דאם ב' [סגי] למה לי ג' וכ' וז"ל ואפשר דאתי לאשמעינן דלא בעינן ג' דוקא אלא אפי' ב' וכ"ש ג' וכרבי וזהו דבר תימה שרבינא סותם כרבי ולא כרשב"ג עכ"ל. אמנם לפי כללא דכייל לן המהרי"ט דלגלויי מלתא ס"ל כרבי דבתרי סגי א"כ הכא דאין אנו יודעין אם הוו מומחה וראינו ששחט ב' פעמים שפיר הוי גילוי מלתא דהוא מומחה וסגי לן בתרי. אולם מדברי הרמ"א ביו"ד סי' א' שכ' ששחט ג' פעמים לפני חכם לא נראה לכאורה כן. הן אמת שקשה לי ע"ד המהרי"ט האלו שכ' שלגלויי מלתא דיתחזק גברא לרשע בתרי סגי וכמ"ש ואע"ג דבתרי מלקיות לא סגי להכניסו לכיפה לאו משום דלא הוחזק דהא ודאי להכי הוי חזקה אלא דנהי דהוחזק לרשע כו' עכ"ל וקשה לי מש"ס דתמורה (דכ"ו ע"א) דאיתא התם בהי' לפניו ג' בהמות של הקדש וא' מהם בעלת מום וג' בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תמורות אלו כו' דאת"ל ה"נ כיון דהאי גברא לא איתחזק באיסורא לא שביק היתרא ועביד איסורא ופירש"י גברא לא איתחזק דבג' זימני הוי חזקה תרי זימנא לא הוי חזקה והא הכא הוי רק גילוי מלתא ואמר רב אשי דלא הוחזק עד שיעבור ג"פ. וע' ח"מ (סי' שפ"ח סט"ו עי שמוחזק ששלשה פעמים מסר ישראל כו' וכ"ה בשו"ת הריב"ש (סי' רל"ח) ועש"כ שם (ס"ק נ"ז) מבואר דלגלוי מלתא בגברא אם הוא רשע בעינן ג"פ וע' בתשב"ץ (ח"ב סי' כ"ו) שכ' אלא שי"א דבתרי זמני הוי חזקה ויש מי שאומר דבתלתא זימני הוי חזקה ונראין דברי האומר דבתרי זימני הוי חזקה דקיי"ל כרבי דאמר בתרי זמני