עמודי אש רא

דהיא אומרת שימצאו לה בתולים א"נ בשנשאה כה"ג ומצא לה בתולים אם מותר לקיימה וא"כ מאי ראי' משם ונראה שהק"נ ראה בתוס' כתובות (ד"ו ע"ב ד"ה רוב) ששם העתיקו הש"ס מהו לכהונה כגון שבדקוה ע"פ חביות ולא הי' ריחה נודף כי' וכתבו כן עפ"י פירושם בחגיגה שהבינו עפ"י פירש"י ע"ש וסבר הק"נ שזה לשון הש"ס וז"א. וע' בש"מ שם שכ' בשם מורו שמהש"ס הזה מוכח דלא כהראב"ד וז"ל אבל יש להביא ראי' מהא דאמרינן במס' חגיגה שאלו לבן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם או דלמא חיישינן שמא באמבטיא עיברה ודשמואל לא שכיח ומסיק הכי דשמואל לא שכיח ולא חיישינן שמא הטה משמע שאם הטה לא הוי בתולה עכ"ל וא"כ אדרבה מהש"ס הזה הביאו ראי' להיפוך ואמת שאינו קושיא על הראב"ד. והיינו דהקושיא נוסדה שההוא דשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם וההיא דהטיה המה ב' דברים. אולם התוס' בחגיגה שם ובשאר דוכתי כתבו דשניהם המה א' שיכול לבעול בלא דם הוא בשביל שהטה ויישבו מה דאמרינן כאן דשמואל לא שכיח ובכתובות אמרינן דרוב בקיאין בהטיה וא"כ אין קושיא כלל על הראב"ד. וקושיות התוס' י"ל לפמ"ש בתשו' הגאונים הנדפסים בליק (סי' כ"ה) ששם הגירסא דשמואל ליתא כו' ע"ש א"כ בלא"ה לק"מ. וראיתי להעיר על מה דאמרינן שם בחגיגה בש"ס דחיישינן שמא באמבטיא עיברה כ' המל"מ ה' אישות (פט"ו ה"ד) ובפי"ז מהא"ב דאין ההלכה כן וא"א שתלד ולד קיימא מאמבטיא. ובזה מיושב מה שהניח הטורי אבן בחגיגה שם בצ"ע דלמה אמרינן בש"ס פ"ק דיבמות דבתו שתפול לפניו ליבום לא משכחת בהיתרא דהא משכחת לה שנתעברה באמבטיא ע"ש. אולם לפי דברי המל"מ האלו א"ש. וע' בס' עיון יעקב בחגיגה שם מה שתמה על הר"מ ולפמ"ש א"ש ומ"ש דעל הפוסקים לק"מ למה השמיטו דין זה דאין לנו האמבטיא הנזכרת בש"ס כמבואר בא"ח סי' ר"ל אינו מובן כלל דמה תלוי זה בהשתנות האמבטיא והאמת שלא הצריכו להזהיר להנשים שלא ישבו בהאמבטיא שישבו בה אנשים דזה הוי מיעוטא דלא שכיח שיצא ש"ז מהאיש בשעה שרחץ בהאמבטיא ועיקר האסור אינו אלא מדרבנן משום הבחנה וכמבואר בסמ"ק הובא בב"ש סי' א'. ונ"ל דגם דעת הירושלמי דאינה יכולה להתעבר באמבטיא ומיושב מה שהקשה בספר הכריתות (ל"ל ש"ב סי' ע') על מה דאמרו בירושלמי דיהא אדם אסור בבת א"א מק"ו ומה אשתו כו' ומתרץ צא ופרנס לי כ"ג וע"ז הקשה דהא אפשר שנתעברה באמבטיא. אמנם לפמ"ש דאין הלכה כן א"ש. ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת מהר"י היילפירין כת"י (סי' ל"ח) על התוס' בפ"ק דחולין דמקשו מנ"ל דאזלינן בתר רובא דלמא משום דאוקמוה להאם אחזקת כשרות [דהא י"ל שמא באמבטי עברה] ועם האמור דהתוס' ס"ל ג"כ דלהלכה לא קיימא לן כן א"ש. אך מדברי התוס' ביבמות (י"ב ב' ד"ה דאפי') מבואר דס"ל דתוכל להתעבר באמבטיא אולם עכ"ז י"ל דעדיין לא מוכח דאזלינן בתר רובא די"ל דנהי דיוכל להיות במציאות שתתעבר באמבטיא עכ"ז הוי מלתא דלא שכיחא כלל ואינו מוכח דאזלינן בתר רובא ולא למיעוטא גרידא) וכן נ"ל שהוא דעה הר"א בנו של הרמב"ם ההובא בכ"מ ה' מחוסרי כפרה (פ"א ה"ט) שהקשה שם על הר"מ דאיך אפשר שתלד ביום מ"א ותירץ דמיירי בששגגו והוא בתשובותיו ברכת אברהם (סי' י') וראיתי בתיו"ט כריתות (פ"ב מ"ד) שכ' דאפשר שיהי' בהיתר גמור כגון שעיברה באמבטיא ע"ש. אולם לפ"ד המל"מ א"ש דא"א כלל במציאות שיהי' כן. וזה נ"ל שיהי' ג"כ דעת התוס' בקידושין (די"ד ד"ה זרע פסול) שכתבו בשם ר"י דע"כ הפי' בזרע זרע דאי הפי' זרע הא כיון שנבעלה לפסול לה אסורה לאכול בתרומה ע"ש וראיתי בספר שלמי נדבה (ד"ח א') שהניח בצע"ג דהא י"ל דנתעברה באמבטיא מזרעו ואינה נפסלה מן הכהונה ע"ש. ועם האמור א"ש דא"א כלל במציאות שתתעבר וא"ש

(ט) הנה היש"ש בכתובות (פ"ב סי' נ') נסתפק בההיא דאמרינן דאם יש מחבואה א' ואינה מחזקת אלא א' דמצלת על כל הכהנות וכן אם אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי דנאמנת במגו דאי בעית אמרה נחבאתי איך הדין אם יש מחבואה שאינה מחזקת אלא א' והיא אומרת לא נחבאתי אם נאמנת די"ל דאין זה מיגו דהוא מתיראת שמא יכחישו אותה דהלא אינה מחזקת אלא א' ודבר זה אינה מבואר בתלמוד עכ"ד. אולם אני ראיתי דדבר זה מבואר בתלמוד לפי פי' הריטב"א בחי' לכתובות דכ"ז שכ' על האיבעיא דאינה מחזקת אלא א' דאיפשטא להקל וז"ל והשתא א"ש בעיא דרב אשי דבסמוך דעביד לי' תלמודא כמיגו במקום עדים והיינו ודאי משום דאינה מחזקת אלא א' דמכספא לה לומר שהוא לבדה נחבאת שם דאי בדמחזקת מיעוטן של נשים הא לא כסיפא לומר שנחבאת והיכא מדמה לה כמיגו במקום עדים וש"מ דאלו אמרה נחבאתי מהימנא עכ"ל מבואר מדבריו להדיא דפי' איבעיא דרב אשי באינה מחזקת אלא א' וא"כ מבואר לפי דבריו בש"ס דגם באינה מחזקת אלא א' ואמרה לא נחבאתי מותרת. והן אמת שראיתי בשיטה מקובצת שם (דכ"ז ע"ב) שכ' בשם שיטה ישינה וז"ל בעיא דרב אשי אאם יש מחבואה א' מחזקת כולן קאי עכ"ל משמע לכאורה דאם אינה מחזקת אלא א' בזה לא בעי רב אשי ולא ידעתי מי הכריחו לזה אולם יש לסמוך יותר על הריטב"א מעל שיטה שלא נודעת של מי היא וגם בשבוי' דרבנן יש להקל והנה המחנה אפרים הניח בקושיא על הי"א בש"ע סי' ז' הסוברים דהאיבעיא דמחבואה היא להחמיר וכ' דאחר שהעלו בגמרא דנאמנת במיגו דלא נטמאת ע"כ גם ביש מחבואה א' נאמנת במיגו הזאת וא"כ שוב לא איבעיא לי' כלל אולם לפמ"ש היש"ש א"ש דגם לפי מה דמסקינן דאמרינן המיגו בלא יש רק מחבואה א' לא אמרינן המיגו וכסברת היש"ש דהוא יראת לומר נחבאתי כיון שלא יש רק א' ומשמע מזה דהי"א האלו ס"ל דבמחבואה א' אינה נאמנת. וראיתי להקרבן נתנאל שהקשה על ההיא עובדא דר"ז הקצב דהרי בירושלים הי' מחבואות ותירץ דמחבואה מועלת להיכא שיש ספק אם טימאו אבל הכא בודאי בתולות בציון עינו ולא נראה זה דאטו כל הבתולות שבציון טמאו וא"כ שוב נוכל לומר דמי יימר דאטמי והנכון כמ"ש התפארת ישראל דאיתא במדרש דנגלו להאויבים כל המחבואות ע"כ לא הצילו המחבואות עליהם

(י) ע"ד השאלה באשה שמתו אצלה ג' אנשים ונשתדכה לאיש א' ומלמד א' סידר קידושין באישון לילה ואפילה בלא ידיעת מעכ"ת ואח"כ בבקר נודע אליו מהדבר הזה וכאשר חקר על הדבר נודע לו כי האשה היא קטלנית ושאלה משכנתה בלא ידיעת בעלה טבעת על מנת להחזיר אליה וע"ז שאל מעכ"ת עפ"י דתה"ק אם הבעל מחויב לגרשה. ואם אמנם כי דין דקטלנית הוא חמור מאד וכמ"ש הר"ן בתשובה (סי' כ"ח) עכ"ז ראיתי להשיבו הנה ביבמות (ס"ד ב') מבואר באשה שמתו אצלה ב' אנשים דאסורה להנשא ודעת הרא"ש בכתובות פ' נערה דכופין אותו להוציא ומנדין אותו עד שיוציאה וברמזים כ' דכופין אותו בשוטים וכ"ד הריטב"א בפ' הבע"י ושכן ראה לרבו הר"מ עושה מעשה וכ"כ הנמ"י שם. אולם הר"מ פכ"א מהא"ב הי"א כ' לשלישי לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכ"כ הסמ"ג (מל"ת סי' קכ"ו) והנה מדברי הר"מ האלו שכ' לשלישי לא תנשא מבואר דס"ל דאיסורא איכא וכן דייק מדבריו התה"ד (סי' רי"א) ולכאורה סותר בזה דברי עצמו בתשובתו ההובאה בקצרה בכ"מ שם ובשלימותה היא בשו"ת פאר הדור (סי' קמ"ו) ובשו"ת הר"ם אלשקר (סי' ע"ט) ששם כתב דליכא איסורא לא מד"ת ולא מד"ס רק שיש חשש מגופות החלשים וממקרים כו' וע"כ אם הערימה ונתקדשה בפני ב' עדים בצינעא הי' הב"ר כותבין לה הכתובה והי' עושין הנישואין וכן עשו בב"ד של הר"י ן' מיגא"ש עכ"ד דמשמע לכאורה דסותר דבריו בחיבורו דס"ל דאיכא איסורא ולפ"ז צריכים למנוע אותו רק אם נשאת לא תצא דאין כופין אותו להוציא ולפי דבריו בתשובתו אין להם להב"ד למנוע אותו כלל ואם נתקדשה תנשא וסותרים דבריו זה את זה תו קשה מה דהעיד כן בשם הר"י ן' מיגא"ש. והנה בשו"ת הר"י ן' מיגא"ש (סי' ק"ג) כ' וז"ל לג' לא תנשא הלכה היא ומי שרוצה לעבור על זה מונעים אותו ואם יאמר אני רוצה לסכן עצמי אין שומעין לו שאין לו רשות לסכן בעצמו ואין ראוי לנו להניחו לעשות זה הואיל ואסרו אותו חז"ל והנה הוי זה מכלל דברים האסורים שאין לו לשום אדם לעבור עליהם עכ"ל הרי דסובר דאסור הוא מדחז"ל ויש לו להב"ד למנוע אותו (וצל"ע ע"ד הדורש לציון דרוש ח' שנראה מדבריו דאשה שהוחזקה לגירושין הוי איסור דאורייתא להאוסרים ברמ"א סי' ט'. ובנו כ' שם בהגה"ה דקאי לשיטות הרא"ש דכופין אותו להוציא והנה גם בקטלנית הדעת נוטה דגם להרא"ש הוי רק מדרבנן ומה גם בהוחזקה לגירושין ולומר דהוי דאורייתא הוא מהתימה דמה איסור יוכל להיות בזה מה דהוחזקה בגירושין ואולי גם הבעל הזה יגרשה ופשיטא דגם לדעת הרא"ש בהוחזקה לגירושין גם להאוסרין ליכא כפי' להוציאה דאיך נימא דמפני החשש שמא יגרשה בשביל שהוחזקה לגירושין נכוף אותו לגרשה ועשו"ת משכנ"י חאה"ע (סי' ל"ז) שכ' דגם לרש"י הוי רק זהירות שמא יגרשה וע"ש שכ' בטעם דרש"י הוא ממה שמבואר בסבא פ' משפטים כו' ע"ש ולפ"ז גם למ"ד מעין גורם איתא להך טעמא ומיושב מה שהקשה הבאר היטב (סי' ט' סק"ח) דאמאי לא אמרו בש"ס יבמות (דס"ז ע"ב) הך נ"מ בין מ"ד מעין גורם למ"ד מזל גורם ע"ש ולא ראה שכבר קדמו בזה בחי' הרשב"א וריטב"א כתובות (מ"ג ב') ובשו"ת הריב"ש (סי' רל"ג) ולפי האמור א"ש) וזה היפוך מ"ש הר"מ בשמו ושוב ראיתי להברכ"י באה"ע סי' ט' סק"ד שהניח זה בקושיא עוד קשה לי ע"ד הר"מ בתשובה שכ' שאין ראוי לב"ד למנעו מהא דכ' הר"מ בה' רוצח (פי"א ה"ה) וז"ל הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנות נפשות וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד בכך מכין אותו מ"מ עכ"ל הרי שס"ל שגם מה שאסרו חכמים מפני סכנה אף שאינו איסור עכ"ז הב"ד מונעים אותו מלעשות כן ומדוע כ' בכאן ההיפוך [ומדברי הר"מ האלו קשה לי על מ"ש התשב"ץ (ח"ג סי' י"ד) וז"ל בדין הקטלנית ואני הייתי אומר להרב ריב"ש ז"ל דהלוקח יחוש לעצמו ואין ב"ד נזקקין לכך וכמו שאמרו בירושלמי דתרומות לענין גילוי דבעי ימות ליזול גוי ביתא ימות ובירושלמי ע"ז אמרו דוכי ערבא דנפשך אנא ואביי עביד עובדא בנפשי' ונסיב חומה ולא הסכים עמי הרב בזה עכ"ל התשב"ץ ואני אומר דשפיר עביד הרב ז"ל שלא הסכים עמו דהא חזינן בדברי הר"מ ה' רוצח דגם בדברים האסורים משום חשש סכנה יש להם לב"ד למנעו ומכין אותו ע"ז מ"מ שלא יעשה כן. ואין להביא ראי' לזה ממס' חולין (נ"ח ב') אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנות נפשות וראיתי בתפארת ישראל שם שתמה ע"ז דמאי נ"מ אי אסור משום טריפה או משום סכנה ע"ש. אולם לפי דברי התשב"ץ א"ש דאלו משום טריפה יש לב"ד למנעו ולכופו על כך משא"כ אי אסורה משום ס"נ אין לו לב"ד לכופו ע"ז אולם קושיות התפארת ישראל בלא"ה לק"מ. ואשתמיט מיני'