עמודי אש ר

הח"ס דדלמא החמיר מהר"ם גם בגמלתו. אולם אני מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא (סי' קצ"ד) שמבואר שם בשם כמה קדמונים וגם מדברי מהר"ם בעצמו שכתב כן דבגמלתו מותר וכתב ככל דברי הנ"ב וזכה הנ"ב לכוון לכל דברי המהר"ם ע"כ יש לפסוק כן (וצל"ע על מש"ש מהר"י מברונא בהג"ה וז"ל וא"ל דאי לא נקט כד"ח ה"א ב' שנים ואפי' מקוטעים ויום א' בשנה חשיב שנה כו' ע"ש וצ"ע דהא בפסקי מהרא"י (סי' קע"ח) מבואר בשם מהר"ם דה"א לשנות העולם כו' ע"ש וצ"ע) ומה שהקשה הנ"ב דלמה לא מתרץ כן מהר"ם מיושב במ"ש המהר"י מברונא שם דבברייתא איסורא קמ"ל ולא היתרא ומצאתי בתשו' מהר"ם שתירץ ב' התירוצים וא"ש ודו"ק. וע' ברש"י במהדורא קמא ההובא בש"מ לכתובות (ד"ס ע"א) שמסמיך לה אלא תבשל גדי בחלב אמו תבשל בגימטריא ב' פעמים שס"ה. וראיתי בספר הפלאה שם שכ' שצל"ע דהא קיי"ל דלחדשי לבנה מנינן ע"ש ולק"מ דהא כ' בהגהת מרדכי והביאו הב"י (סי' י"ג) ובמהר"י מברונא דאותן הסומכין על הפסוק לא תבשל כו' סוברי' דמונין לחדשי החמה וא"ש

(ז) יש לעיין במה דמבואר בש"ע אה"ע (סי' ז' ס"ד) האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת כו' דלמה לא ביארו אם דוקא תכ"ד או גם לאחר כ"ד נאמנת דהנה בסי' מ"ז ס"ד באמרה נתקדשתי וחזרה ואמרה פנויה אני תכ"ד נאמנת לאחר כ"ד אינה נאמנת והטעם דהוי חזרה ובסי' קנ"ב ס"ו באשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני איתא שם דנאמנת (ומשמע גם לאחר כ"ד) וי"א דוקא כשאמרה תכ"ד כו' וא"כ באמרה נשביתי וטהורה אני אם נחשוב אותו לחזרה הו"ל להש"ע לבאר דדוקא תכ"ד נאמנת וגם אם נחשוב אותו לביאור דבריה כמו באמרה א"א וגרושה אני הו"ל להביא עכ"פ הי"א דדוקא תכ"ד. וע' ביש"ש פ"ב דכתובות (סי' ל"ה) שכ' דבנשבתי בעינן הכ"ד דהוי חזרה דבאמרה שבויה אני כאלו פסלה עצמה לכהונה ע"ש וכ"נ מדברי ה"ה ה' גירושין (פי"ב ה"א) שכ' בשם הרמ"כ שהשיג על הר"מ וז"ל ה"ל לפרש והוא שאומרת תכ"ד אבל לאחר זמן מרובה לא מיהמנא כי היכא דאמרה נשבתי וטהורה אני כו' עכ"ל מבואר דס"ל דנשבתי וטהורה אני בעינן דוקא תכ"ד וכ' הלח"מ שם דנשבתי פשיטא דהוי חזרה ובעינן דוקא תכ"ד ע"ש ובש"מ לכתובות (כ"ג א') כ' בשם בעל ההשלמה שיש לעיין בנשבתי וטהורה אני אם דוקא תכ"ד או גם לאחר כ"ד והעלה דאפי' לאחר זמן מהימנא אך י"ל דבעל ההשלמה ס"ל גם בא"א וגרושה אני דלא בעינן תכ"ד וס"ל דגם בנשביתי וטהורה אני מפרשת דבריה ומזה משמע דעכ"פ לא ס"ל כהמהרש"ל דבנשבתי הוי חזרה וא"כ ה"ל להש"ע להביא כאן גם הי"א דבעינן תכ"ד דוקא כמו בא"א וגרושה אני ואולי דדעת הש"ע דנשבתי הוי ביאור דבריה וס"ל העיקר גם בא"א וגרושה אני דגם אחר כ"ד נאמנת ורק התם מתוך חומר א"א הביא גם הי"א והכא בשבויה דהקילו לא הביא הך י"א וא"ש

(ח) והנה נשאלתי בשבויה שנתיחדה עם עכו"ם לזנות זמן רב ונשתדכה לכהן אם יש למצוא תקנה לזה שתוכל להנשא לו והנה בב"ש (סי' ז' סק"א) נסתפק בשבויה שנישאת לישראל ונמצאת בתולה ומת אם מותרת אח"כ לכהן וכתב בשם הט"ז דאסורה שמא הערה בה השבוי. וראיתי בשו"ת נ"ב חאה"ע (סי' כ"ט) שתמה על הב"ש דהא אין הבעל מעיד על אשתו משום דאשתו כגופו דמיא וכעובדא דר' זכרי' הקצב בכתובות (כ"ז ב') וא"כ לא הוי עדותו של בעל עדות כלל ומ"ש בשם הט"ז סתר זה דרוב עכו"ם פרוצים בעריות דמשום זה אסורה לכהן אמרינן ג"כ דרוב עכו"ם גערו ביאתם עכ"ד. והנה ע"ש דאמרינן דרוב עכו"ם גומרים ביאתם. כזה מצאתי שכ' התשב"ץ (ח"ג סי' קע"ח) דלא חיישינן שמא בא עליה השבוי שלא כדרכה ויניח ביאה כדרכה ע"ש וכן נראה דעתו בהערה ג"כ דלא נימא שהעכו"ם יערה ולא יגמור ביאתו ומ"ש הנ"ב דהבעל אינו נאמן ע' בתוס' רע"א פ"ב דכתובות שכ' דזה תליא בפלוגתת רש"י והרע"ב בכתובות שם אם הי' הבעל ישראל אם הוא נאמן. אולם מה שהבין הנ"ב בדעת הב"ש דמיירי שהבעל אמר שהיא בתולה ונאמין לדבריו וע"כ השיג עלי' גרם לו זה שלא ראה דברי הב"ש במה"ק בק"א ששם כ' וז"ל נראה מאחר ששבויה אינו אלא ספק שמא נבעלה לכן שבויה בתולה שנשאת לישראל ונמצאו בה בתוליה ומת בעלה מותרת אח"ז לכהן אלא בגוונא שנמצאת בודאי בתולה ובעלה אינו נאמן מה שאמר הוא שהיתה בתולה עכ"ל ובב"ש מהד"ב נשמט הסיום (וכמו שבכמה דוכתי השמיטו דברים המאירים את העינים) וכן דקדק הב"ש במדה"ב ונמצא שהוא בתולה ולא כ' שהבעל אמר כו' דהבעל אינו נאמן אלא דמיירי באופן שאנו יודעים בבירור שהוא בתולה כגון שפשפשו אנשים מתחלה בכל הבית ובסדינין ולא הי' דם ואח"ז בעל ונמצא דם דידעינן בלא אמירת הבעל שהיא בתולה (וצ"ע דעדיין יש חשש דהא כ' הריטב"א דחיישינן שמא דם צדדים או דם מכה הוא וי"ל דמיירי כשנודע ע"י הבדיקה המבואר בש"ע שהושיבה ע"פ חביות) וא"כ אדרבה סובר הב"ש דהבעל אינו נאמן וכן משמע לי מתוך דברי הפרישה דבעל ישראל אינו נאמן שהקשה דמדוע בתרומה נאמן הכהן וכאן אינה נאמן ותירץ דחרפה להם שנבעלת לכותי ע"ש ולפ"ז גם כשהבעל ישראל אינו נאמן כיון שהוא לה לחרפה אמרינן דמשקר ועכ"פ נראה דאם ידעינן דודאי היא בתולה היא מותרת ומ"ש הט"ז דחיישינן שמא הערה בה הכותי מהא לא תברא דהנה מצאתי בשו"ת שבא"ז (ח"א סי' תשמ"ז) שכ' וז"ל ושמעתי שזאת הבחורה היא חולה ואם תמעך האצבע לפני נשים ותראה בתוליה נראה בעיני דאיכא למשרי אם אינה בוגרת לפיר"ח דסובר דדמיה כלים אי הערה היינו הכנסת עטרה שיש בה להשיר בתוליה כדאמרינן פ' בן סורר עכ"ל מבואר מזה דאם הערה היינו הכנסת עטרה שוב לא חיישינן שמא הערה בה דא"כ הי' משיר בתוליה וא"כ י"ל דהט"ז אזיל לשיטתו (בסי' ה' סק"ד) דהערה היינו הכנסת ראש הגיד תיכף הוי מערה ולא בעינן שיכניס כל העטרה ע"ש ולדבריו יצויר שלא ישיר בתוליה ויהי' מערה משא"כ לפמ"ש הב"ש (סי' כ' סק"ב) להשיג על הט"ז דבעינן שיכניס כל העטרה (ועשו"ת נ"ב מה"ת חאה"ע סי' כ"ג שהאריך להוכיח כן מבבלי וירושלמי ע"ש) דלפ"ז בודאי משיר בתוליה וא"כ שוב ראי' מדמצינו אותה בתולה שלא הערה בה. ושוב ראיתי בשו"ת הר"ם אלשקר (סי' צ"ה) שהביא דברי הא"ז האלו וכ' דעדיין יש חשש דלפיר"ח אם היא בוגרת כלו בתוליה ע"ש אולם לדידן לא חיישינן לזה דהא פסקינן בש"ע אה"ע (סי' ס"ח ס"ג) בפשיטות דלא כשיטות הר"ח ונפסקה ההלכה כשיטת הר"מ (בפי"א מה' אישות ה"ג) שכ' שהגרסאות הטעו להגאונים והאמה שבבוגרת ליכא טענת פ"פ אבל טענת דמים אית לה א"כ שוב לא חיישינן לשיטות הר"ח וא"כ הוי שפיר ראי' מדנמצאת בתולה שלא השיר בתוליה דלא הוי הערה ג"כ. הן אמת שראיתי להס"ט (סי' קצ"ג סק"ג) שכ' וז"ל דזו פשיטא דבהכנסת עטרה אין כאן השרת בתולים כלל וכמ"ש הט"ז באה"ע סי' ז' הביאו ב"ש שם סק"א ומ"ש רש"י כתובות (ט' ב') שע"י הערה שיבר בתוליה ר"ל שכל שלא גמר ביאתו הערה קרו לי' או שכל זמן שלא גמר ביאתו בכלל הערה הוא עכ"ל אולם במח"כ דבריו תמוהים דבודאי בהכנסת העטרה הוא משבר בתוליה וכמבואר בש"ס סנהדרין (ד' ע"ד ב') וכ"ה בא"ז ובמהר"ם אלשקר ומ"ש מהט"ז הוא אזיל לשיטתו דסובר דנשיקה הוי הערה אבל אי הערה הוי הכנסת עטרה בודאי הוא משבר בתוליה וז"ב (גם מה שפקפק המהר"ם אלשקר ע"ד הא"ז מדברי הר"מ בהערה גם זה אינו לפ"מ שפי' בנ"ב דברי הר"מ ע"ש) וא"כ יש תקנה אם תוציא בתוליה לפני נשים תהי' מותרת וראיתי למהר"ם אלשקר שם שכ' וז"ל וכ"כ הרב שמעון דוראן בתשובה כיוצא בזה וז"ל ומה שאומרים שאח"כ נמצאת בתולה אין זה מוציאה מחזקת בעולה דאפשר שנזדמן לו הטיה כשמואל כו' א"כ בעל שלא כדרכה עכ"ל והנה דברי הר' שמעון דוראן לא נמצאו כלל בתשב"ץ ואדרבה לפמ"ש למעלה בשם התשב"ץ מבואר דהוא סובר דמותרת אם נמצאת בתולה דלא חיישינן לשלא כדרכה וה"ה להטיה וא"כ יהי' דברי התשב"ץ סותרים זה את זה ואולי ס"ל לחלק בין עכו"ם לישראל והוא דוחק גדול וגם המהר"ם אלשקר אחר שראה דברי הא"ז העלה דלא חיישינן להערה ולשלא כדרכה וא"כ בנ"ד תהי' מותרת אם תעשר שתוציא בתוליה לפני נשים ואין לומר דהא כ' הח"מ (סי' ס"ח סק"ג) דאין אנו בקיאין בבדיקה אולם י"ל מלבד דלא נמצא מי שיסבור כן רק הח"מ אך גם להח"מ י"ל דדוקא על בדיקה בחביות של יין אין אנו בקיאין אם היין הוא חזק אולם בראיית הדם גם אנו בקיאין וראיתי בספר נתיבות לשבת שכ' שגם אם נמצאת בתולה אסורה דשמא נבעלה שלא כדרכה א"כ הא נותנין לה ד' לילות וכן מוכח מכתובות די"א דשבויה שנפדית יותר מג' שנים כתובתה מנה משמע אפי' נמצאת בתולה עכ"ד והנה מ"ש משלא כדרכה כבר נתבאר סתירתו ומ"ש דהא נותנין לה ד' לילות. הנה לפ"ז עכ"פ מותרת אם הבחינו אותה אחר ד' ימים שחלפו מעת הפדיה. ומ"ש ראי' מכתובות י"ל כמ"ש התוס' בכתובות (דל"ו ע"ב) דלענין ממון נתנו חכמים עליה כל דין בעולה בכדי שלא תנשא לכהן ע"ש. ובדרך אגב ראיתי להעיר ע"ד הב"ש (סי' ס"ח סק"ה) שכ' דעובדא דר"ג שבדק עפ"י החביות בכתובות (ד"י ע"א) הי' באינה מכחישתו ואומרת שלא בעל עדיין אלא שאומרת שבתולה היא אע"ג דבא עליה הארוס אלא שהטה. וראיתי להק"נ פ"ק דכתובות סי' מ"ו שכ' ע"ז וז"ל ושגגה הוא דאהא לא מהני בדיקת חביות דאלת"ה אמאי לא בדק לה ר"ג ע"פ חביות כדי לברורי בהאי עובדא שטען פ"פ מצאתי וא"ל ר"ג שמא הטית אלא כל שנבעלה עפ"י הטיה לא מהני בדיקת חביות ועוד הבאתי ראי' לזה דאי לאו הכי אמאי מהני בדיקה זו לבנות יבש גלעד שמא בא עליה בהטיה אע"כ דאפי' בהטיה ריחה נודף. אבל קשה דבפ"ק דחגיגה די"ד קאמר בתולה שעברה מהו לכהונה כגון שבדקוה עפ"י חביות ולא הי' ריחה נודף מי חיישינן לדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם משמע כשנבעלה בהטיה מ"מ אין ריחה נודף עכ"ל והנה מ"ש ע"ד הב"ש שהמה דברי שגגה ליתא כלל ואני מצאתי שכדברי הב"ש כתב רבינו הראב"ד הובאו דברי' בשיטה מקובצת לכתובות (פ"א דנ"א א') שכ' וז"ל א"ל רבי עדיין בתולה אני פירשה הראב"ד ז"ל שהבעל הנוה ואעפ"כ היתה סתומה ולא הי' ריחה נודף עכ"ל ומה שהקשה הק"נ דא"כ אמאי לא בדק ר"ג בההוא עובדא דלעיל מיושב במה שכתב הראב"ד הובא בש"מ שם לעיל מזה (ד"ה מברכתא) דבאמת היא נאמנת כשאומרת הטית ור"ג רצה להפיס דעתו אמר לו דברי' ע"ש וא"כ לא הי' ר"ג רוצה לבייש בנות ישראל ולבדקן כיון דמדינא נאמנת ולפמ"ש הריטב"א דהאי הטית הוא הטיה לבעול בעילה גמורה פתאום ופתח מיד בכח ולא הרגשת מרוב התאוה ושתק הוא והכיר שכן אירע לו ולפיכך לא אסרוה עלי' עכ"ד א"כ פשיטא דלק"מ דאין זה ענין להטיה כלל וכיון שהודה שכן אירע לו א"כ לא היתה מהני הבדיקה ולא הוצרך לבדוק וא"כ לק"מ. וגם הקושיא מבנות יבש גלעד לק"מ דלא חיישינן כשבדקנו שמא הי' בהטיה כיון דרוב אין מטין וגם בשבועה אנו הולכין אחר הרוב וכמבואר בתשו' שבהג"מ השייכים לה' אישות סי' י"א. ומה שתמה הק"ן מש"ס דחגיגה דברי תימה הן ולא העתיק הש"ס כראוי דז"ל הש"ס בחגיגה (י"ד ב') בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל ופירש"י