עמודי אש קצח

דרש"י מיירי במכירה עכ"ז היא דלא כר"ש דאסר להדיא אפי' במכירה וכמ"ש לעיל [וע' שו"ת משכנ"י (חאה"ע סי' ה') שכ' בפשיטות דרש"י ס"ל כהר"ש ולא ראה דברי רש"י בסוטה האלו גם מש"ש להוכיח כהר"ש מלשון הגמ' ליתבענינה ליורשים ולא אמר ליתבעניהו לבעל ע"ש ובאמת שכן הקשה בצלעות הבית (סי' ה') אך לא ראו בחי' הריטב"א ליבמות (מ"ב ב') שכ' די"ל דתלמודא פריך מאלמנה דקס"ד דאפ"ה יכולה לתבוע ליורשים ואכן פסקינן דאפי' לבעלה היא בושה לבוא לב"ד עכ"ל מבואר דלק"מ קושיותם. ומה שהקשה שם מב"ש דס"ל דאינה משועבדת להניק כו' כבר האריכו ליישב זה בשו"ת כ"ב מה"ק חאה"ע סי' י"ד ובהפלאה בכתובות שם] וא"כ מבואר ממ"ש דאינו מוכרח דהר"מ יסבור כהר"ש ועכ"ז כיון שיש דעת הר"ש דסובר כן לכן היקל המאיר נתיבים לאחר י"ח חודש ואין ראי' לנ"ד דמיירי באלמנה וגם שבמ"נ מיירי בשכבר קידש ובזה קיל וכמ"ש בשו"ת בית יוסף חאה"ע (דיני כתובה סי' ב') וא"כ נסתר היתר א' שלו ומ"ש [בהיתר] השני דכי היכא דהתיר בשו"ת ח"צ (סי' ס"ד) היכא דחלבה היתה ארסי' ה"ה בנ"ד לדעתי אין הנידון דומה לראי' דהתם כ' הח"צ בטעם הדבר כיון שהוא אינה רשאי להניק כיון שהיא מוחזקת בכך (ומלשון הח"צ משמע דבעינן שתהי' מוחזקת בכך ג"פ וקשה לכאורה הא בס"נ קיי"ל דסגי בב"פ וכן העיר בזה בשו"ת מאמר מרדכי סי' פ"ד ונראה דבעובדא דהח"צ מעשה שהי' כך הי' ואה"נ דסגי בב"פ וע' שו"ת שבו"י (ח"א סי' נ"ז) שכ"כ דסגי בב"פ) וא"כ הוא לא נכנסה כלל בכלל מניקת כמו בצמקו שדיה אולם בנ"ד שיש לה להניק הוא נכנסת בכלל מניקת משא"כ בנידון של הח"צ שאסורה להניק לא נקראת מניקת כמו בצמקו שדיה ולהכי נראה גם בצמקו שדיה בעינן שיצמקו שדיה בחיי בעלה וכמו שנראה מדברי הב"י סי' י"ג וביותר נראה כן מדברי הב"ח שם שכתב דאם שכרו מניקת אינו דין בפני עצמו א"כ למה הוצרך לכתוב בחיי בעלה כו' ע"ש מבואר להדיא דגם בצמקו בעינן בחיי בעלה וכ"ה להדיא בשו"ת מהר"ם פדוא"ה (סי' ל') ושב יעקב חאה"ע (סי' ט') ומקום שמואל (סי' פ"ו) וכ"ה בשו"ת מהר"י היילפירן כת"י (סי' מ"ג) והרא"ם (ח"ג סי' ד') ותועפת ראם חאה"ע (סי' י"ג) ובתשובה שבספר סידורו של שבת (סי' א') ונפלאות הוא בעיני על שו"ת מהרח"כ ראפופרט חאה"ע (סי' י"ג) שהתיר באשה שהתחילה להניק ואח"כ נולד לה פצע שאינה יכולה להניק וכ' דבצמקה לא בעינן בחיי בעלה כמבואר ברא"ש וטוש"ע ע"ש ובמחכ"ת לא כן הוא ונעלם ממנו דברי מהר"ם פדוא"ה שהאריך להוכיח דגם בצמקה בעינן בחיי בעלה וגם דברי הפוסקים שהבאתי וגם ברא"ש וטוש"ע מבואר ההיפוך וכמ"ש. גם מש"ש דבמניקת לא אמרינן לא פלוג הוא מהתימה דהוא היפוך דברי הפוסקים המחזיקים בשיטת ר"ת דס"ל דאמרינן במניקת לא פלוג גם מש"ש דרש"י ס"ל דגמלתו הוא רק היכא שהוא גמלתו בכדי שתנשא אבל היכא שלא גמלתו בכדי שתנשא מותר דלא ס"ל לא פלוג במחכ"ת לא ראה שו"ת רמ"א (סי' קכ"א) דהוכיח דרש"י ס"ל ג"כ הטעם בגמלתו משום לא פלוג ופי' גם בדברי רש"י דחיישינן שמא תגמול אותו להנשא ע"ש באורך ודינו של הרח"כ צע"ג ובדרך אגב ראיתי להעיר ע"ד הרמ"א שם שבסי' קי"ג שאל השואל אם יש להקל בגמלתו ג' חדשים קודם הנישואין כמו שהקילו הגאונים בג' חדשים קודם המיתה די"ל דבגרושה יש לחוש לערמה כשתדע כשרוצה לגרשה תגמלנו וראי' מדלא השמיענו שום פוסק לומר דאם גמלתו ג' חדשים קודם הגירושין דמותרת עכ"ד השואל והרמ"א (בסי' קכ"א) כתב דנראה לו דאין חילוק דלא חילקו חכמים בתקנתן כו' ע"ש ותמהני עליהם שלא נזכרו משו"ת הריב"ש (סי' י"ג) שכ' להדיא וז"ל וכן י"ל בגרושה שאם נתנה בנה למניקת ואחר ג' חדשים נתגרשה אינה צריכה להמתין שאינה נקראת מניקת חבירו מעתה עכ"ל הרי להדיא שהתיר גם בגרושה בנתנה בנה למניקת ג' חדשים מקודם וראיתי בכנה"ג לאה"ע (סי' י"ג הגב"י אות מ"א) שהביא דברי הריב"ש הללו וגם הביא בשם ספר פנים חדשות דברי הרמ"א הללו וכ' וז"ל ונ"ל לדקדק מתוך דברי' אלו דס"ל להרמ"א דאפי' למאן דאסר באלמנה בגרושה מותר דיש חילוק בין אלמנה לגרושה כי היכא דיש חילוק בין אלמנה מעוברת שילדה אחר מיתת בעלה ולא הניקה את בנה שאסורה להנשא עד כ"ד חודש וגרושה שילדה אחר גירושין ולא הניקה את בתה דמותרת להנשא תוך כ"ד חודש להרשב"א ולפ"ז חולק הריב"ש ע"ד הרמ"א כו' עכ"ל אולם באמת בחנם עשה מחלוקת וגרם לו שלא ראה דברי הרמ"א בעצמם דלא עלה כלל ע"ד הרמ"א דיהי' עדיפות לגרושה על אלמנה דלדידן דס"ל כר"ת שווין המה רק דהשואל רצה לומר דיהי' גרוע גרושה מאלמנה דבגרושה י"ל דמערים משא"כ באלמנה לכן האריך הרמ"א לומר דלא פלוג גם להקל גם בגרושה כמו דמקלינן באלמנה והן הן דברי הריב"ש. וראיתי בשו"ת שאגת ארי' וקול שחל (סי' ה') שפי' ברא"ש וש"ע דהא דבעינן ג"ח לא בעינן שיהי' כל הג"ח בפני הבעל רק אפי' יום א' בפני הבעל ואח"כ עד תשלום ג' חדשים מותר ע"ש ובמחכ"ת דבריו תמוהים והמה היפוך דברי הרא"ש והפוסקים ע' בר"ן ושו"ת מהרי"ו דבעינן שיהי' כל הג' חדשים בפני הבעל וז"פ וברור ועשו"ת ח"ס חאה"ע (סי' קע"ג מח"ב) שכ' וז"ל בהיות כן נוראות נפלאתי על הרמ"א בתשו' (סי' קכ"א) שכ' וז"ל ותמיהות רבות קחזינא חדא מה דמשמע דגם בגמלתו בעינן ג"ח ומאין הרגלים והיכן מצא זה בשום פוסק כו' עכ"ל ותימה עלי' שלא ראה שכן מבואר להדיא בשו"ת מהרי"ו דגם בגמלתו בעינן ג"ח וע' שער נפתלי (דכ"ז א') שכ' דגם הר"ש ע"כ דסובר טעם דחס' מדכתבו התוס' והרא"ש גרושה מניקה ולא מעוברת מניקה ע"ש באורך ואשתמיטתי' דהרא"ש כ' באמת בשם הר"ש גרושה ומעוברת וכ"ה בחי' הריטב"א ביבמות שם שכ"כ והוא פלא ונחזור לנ"ד דדוקא בצמקו שדיה וכן בנידון הח"צ דלא נכללה כלל בכלל מניקת כיון דאין לה חלב כלל בזה היקל הח"צ דלא נקרא עליה כלל שם מניקת ולהכי גם בנתנה בכה למניקה בעינן דוקא ג"ח דבזה הזמן כבר פסק החלב דעד ג"ח כבר פסקה החלב בכל הנשים וכמ"ש בשו"ת הרא"ש (כלל נ"ג) ועשו"ת הר"ן (סי' י"ב) וכיון שנפסקה החלב אצלה לכן לא נכללה בכלל מניקת משא"כ בפחות מג"ח אחר מיתת בעלה שאז יש עדיין אצלה החלב ונכללה בכלל מניקת חבירו בעת מיתת הבעל שוב חל עליה שם מניקת חבירו ואסור ובזה מיושב מה שהניח בצ"ע בשו"ת רע"א (סי' צ"ד) דיהי' די בנתנה בנה יום א' לפני בעלה ואח"כ תמתין ג"ח כו' ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון דבעת מיתת בעלה אני קורא עליה שם מניקת חבירו כיון שיש לה חלב עדיין שוב לא פקעה מעליה איסור מניקת משא"כ בגמלתו ג"ח לפני בעלה ושוב נפסקה ממנו החלב אין אני קורא בה מניקת חבירו וא"ש ודע דראיתי בשו"ת מאיר נתיבים סי' ט"ו) שכ' בפשיטות דדוקא בנתנה בנה בעינן ג"ח לפני בעלה משא"כ בגמלתו סגי אפי' ביום א' ע"ש ובשו"ת תועפות רא"ם חאה"ע (סי' י') נסתפק בזה ופקפק ע"ד המאיר נתיבים ע"ש ומהתימה משני הגאונים האלו שנעלם מהם שו"ת מהרי"ו (סי' ק"ב) שנשאל על אשה שגמלתה בנה ב' חדשים לפני בעלה והביא דברי הגאונים דגמלתו בעינן ג"ח וסיים ע"ז ואע"ג דשאני התם דלא גמלתו והכא בנ"ד גמלתו לא אתברר לן לחלק ביניהם עכ"ל הרי להדיא שמהרי"ו הצריך גם בגמלתו ג"ח וכ"ה בשו"ת מהר"ם מפדוא"ה (סי' ל') ושו"ת משיבת נפש (סי' ס"ה) ושו"ת רמ"א (סי' קכ"א) ומהתימה מהמ"נ והת"ר שנעלם מהם כל זה. הן אמת שצל"ע ג"כ על המהרי"ו שחידש שם טעם מדנפשי' על הג"ח דבג"ח קלא אית לי' למילתא וכי כעורה הטעם שכ' בשו"ת הרא"ש (כלל נ"ג) ושו"ת הר"ן (סי' י"ב) דאז בודאי נפסקה החלב ומהרי"ו לא הזכירו כלל. ולכאורה הי' אפשר לתרץ דברי המ"כ והת"ר דבאמת הא דבגמלתו בעינן ג"ח תלוי בהב' טעמים האלו דלפ"ד הרמ"א דקלא אית לי' למלתא בג"ח א"כ ה"ה בגמלתו צריך ג"כ שיהי' קלא למלתא משא"כ לטעם הרא"ש שפיר יש לחלק דבנתנה בנה למניקה חיישינן שמא תהדר המניקת ולא תרצה להניק אותו לכן צריך ג"ח שאז שוב בודאי לא תניק אף אם תהדר משא"כ פחות מג"ח שיש לה עדיין חלב חיישינן שמא תהדר המניקת ושוב תניק הוא בעצמה הולד משא"כ בגמלתו דכיון דנחלט בדעתה שתגמלהו למה תניק אותו אח"כ ושוב מותר אף בפחות מג"ח אך באמת י"ל דגם בגמלתו חיישינן שמא מחמת חולי או מחמת שאר דברים תצטרך להניק הולד דהא עד כ"ד חודש מותרת להניק אף אם פירש כמבואר ביו"ד (סי' פ"א ס"ז) ומה גם לפמ"ש דהכוונה דבעינן ג"ח בכדי שלא יהי' על האשה שם מניקת חבירו בודאי אין לחלק בין נתנה בנה למניקה ובין גמלתו בשניהם צריך ג"ח וז"ב ועכ"פ נראה ברור דאין ראי' מנידון של הח"צ לנ"ד דהתם לא נכללה כלל בכלל מניקת חבירו משא"כ בנ"ד. ובשגם דגם בנידון של הח"צ חולק בשו"ת בית יעקב (סי' קמ"ז) ונהי דנפסוק כהח"צ מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ועשו"ת מהר"ז מרויטינבורג (סי' ל"א) שהתיר בנידון של הח"צ משום דאין היזק כלל להתינוק אם תנשא או לא דהא בלא"ה א"א לה להניק משא"כ בנ"ד דיהי' תועלת להתינוק כשהשיג עוד מניקת שאין לה הרבה חלב ובצירוף שניהם תספוק החלב של שניהם להולד וא"כ כיון שיוכל להיות מזה תועלת להתינוק י"ל דאסורה משום מניקת חבירו ואין להתירה ונסתר היתר הב' ומ"ש בהיתר הג' דכיון דחזינן בגמלתו דבעינן בחיי בעלה ואמאי לא גזרינן שמא תגמלנו שתחוש שמא ימות בעלה וכן בגירושין שמא עיניה נתנה בגירושין אע"כ דלא גזרו חששות רחוקות וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שגמלתו שלא מדעתה א"כ לא שייך החשש שמא תגמלנו ומותרת עכ"ד ולפענ"ד הא ליתא דמלבד דלא שייך במיתה שמא תגמול אותו שתחוש שמא ימות דזה חששא רחוקה מאד דהא קיי"ל בכמה דוכתי דלא חיישינן למיתה דלא שכיחא ושוב לא שייך למיגזר גם בגירושין ג"כ דלא פלוג אמרינן גם להקל וכמ"ש רמ"א בתשובה (סי' קכ"א) ושו"ת מקום שמואל (סי' פ"ו) אך מלבד זה הנה כלל גדול השרישו לנו הרא"ש בתשובותיו והראשונים דבמניקת גזרינן כל מה שנוכל לגזור לבד היכא די"ל דלא נכנסה כלל בכלל התקנה וא"כ בגמלתו בחיי הבעל או קודם הגירושין א"כ לא חל עליה שם מניקת משא"כ בנ"ד דהתחילה להניק שוב נכנסה באיסור מניקת וע"כ אסורה. ומ"ש מע"ל דא"כ למה כ' התוס' דאין הטעם בגמלתו דגזרינן אטו לא גמלתו דא"כ במת אמאי לא גזרינן ואי ס"ד דיש חילוק בין היכא דחל עליה שם מניקת להיכא דלא חל עליה א"כ במת אמאי לא גזרינן אטו לא מת עכ"ד ובאמת שגג בזה בהעתק לשון התוס' דמעולם לא הקשו התוס' דלגזור מת אטו לא מת אדרבה התוס' כתבו דאין לומר הטעם בגמלתו דגזרינן אטו לא גמלתו ובמת אטו לא מת (היינו להס"ד דגם במת אסור) דא"כ קשה מההוא דר"ג כו' אלא הטעם משום שמא תגמלהו והיינו דמצרפינן שני הטעמים וכמ"ש הרמ"א בתשובה ומה דבאמת לא גזרינן מת אטו לא מת היינו משום דמת קברו מוכיח עלי' וכמבואר בריטב"א בחי' לכתובות (נ"ט ב') ובשו"ת הריב"ש (סי' תמ"ב) דקברו מוכיח עלי' (ובסי' ש"ס כתב דבמת הדבר מפורסם ונודע לכל) וא"כ אין ראי' לנ"ד ומה שהביא ראי' ממבטל איסור דאם לא ידע מי שנתבטל בשבילו דמותר. הנה מלבד דגם התם פליג הפר"ח (בסי' צ"ט ס"ק י"ג) וסובר דאסור גם אם לא ידע אך באמת אינו דומה כלל דהתם הטעם אם לא ידע הוי שוגג