עמודי אש קצז

התורה אלא עמוני ודאי ומואבי ודאי וכדאיתא פ' י' יוחסין ודאי ממזר הוא דלא יבא הא ס' יבא עכ"ל הרי להדיא דאף היכא דלא אייתר קהל אמרינן דס' מותר מה"ת. הן אמת שקשה לי ע"ד התשב"ץ דהא איתא בירושלמי רפ"ב דדמאי ר' יוסי בעי (על מה דאמרינן התם דר' אליעזר חייש למיעוטא) מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו אני אומר מעמון ומואב בא כו' הרי שקושיתו מבוארת בירושלמי וצ"ע על הירושלמי דאמאי לא הקשה זה על ר"א דהוא באמת חייש למיעוטא שוב מצאתי בשו"ת יד אלי' (סי' צ"א) שהקשה כן על הבבלי חולין פ"ק דלא הקשו כן לר"מ ע"ש ונ"ל דבזה פליגי הירושלמי והבבלי דהירושלמי ס"ל ס' עמוני אסור והבבלי סובר דמותר ומזה מבואר ראי' לשיטות הרא"ש בש"מ פ"ק דב"מ דכל דפריש מרובא פריש הוא רק מחמת ספק [וראיתי להעיר על השאילת יעבץ (ח"א סי' ק"ו) שאסר גר הבא מארץ אטליא שנראה שהם אדומים וסנחרב לא בלבל ע"ש והנה ראיתי בס' יראים (סי' ר"ד) שב' וז"ל וספק בידי אם נתיר אדומים מבלבולו של סנחרב כו' ע"ש שמסיק דמותר ודוקא המלכים לא נתבלבלו וע' בר"מ (פי"ב מהא"ב) שכתב להדיא שגם האדומים נתבלבלו ומ"ש השי"ע ראי' מהרא"ש לגבי מצרי לא דמי דגבי מצרים נתן קצבה מ' שנים ובאדומי גם הרא"ש מודה וע' ש"ע אה"ע סי' ד' ודברי השי"ע צע"ג (וע' ביד המלך בהא"ב שם שתמה למה כ' הר"מ הטעם משום דכל דפריש מרובא פריש הא בלא"ה להר"מ ס' מה"ת מותר ע"ש ולק"מ דלפ"ז הי' עכ"פ מדרבנן אסור ולטעם כל דפריש מרובא פריש גם מדרבנן מותר) וע' בחינוך (סי' תקס"א) שא"צ לחקור בגר מאיזה עם הוא ומבואר שם דגם אדומי מותר ולא כהשי"ע] ועכ"פ מבואר דס' פ"ד מותר מה"ת ואף שלפ"ז יהי' עכ"פ אסור מדרבנן י"ל דכיון דאינו מוליד לכן הקילו בו וע' בשעה"מ ובנ"ב שחקרו בזה ומצאתי בחי' הר"ד ערמאה פט"ז מהא"ב שכ' ואפשר שהקילו בו שאינו מוליד ובזה מיושב מה שהניח בקושיא בשער נפתלי בחי' לאה"ע (סי' ה') ובשלמי נדבה (כ"ד ב') מדוע מותר פצוע דכה בשפחה להר"מ דמה דמותר ממזר בשפחה הוא רק לתקן הבנים וזה לא שייך גבי פצוע דכא ע"ש ועם האמור א"ש דאדרבה כיון דאינו מוליד לכן הקילו בו וע"כ נלע"ד בנ"ד להתירו לבוא בקהל וכן נעשה הלכה למעשה והוליד בנים

(ד) נשאלתי באשה שילדה אחר מיתת בעלה והתחילה להניק את הולד אך מחמת גודל ענייה וגם מחמת שטבע של האשה שאין לה חלב בשפע שתספיק להולד וגם בכל הוולדות שילדה מקודם לא היתה יכולה להספיק חלב להולד והיתה מוכרחת לשכור מסייעת וגם למסמס את הולד בחלב וש"ד וכעת מחמת דוחקה הוכרחה להוליך את הולד למשפחות בעלה והם שכרו מניקת להולד וזה הי' ד' שבועות אחר הלידה ומני אז לא הניקה כלל וכעת נגמל הולד בלא דעת האשה ועתה חלף ח"י חדשים מעת הלידה ונזדמן לה שידוך הגון ואיש עשיר ואינו רוצה להמתין כלל ונשאלתי אם יש להתיר לה להנשא. וזה אשר השבתי הנה מע"כ פתח בשערי הצלה וג' דרכים נפתחו לפניו וכולם בחזקת סכנה דמ"ש בהיתר א' לסמוך ע"ד הפנ"י בק"א לכתובות (סי' ק"ן) ומאיר נתיבים (סי' כ"ח) דאחר ח"י חדשים מותר בעת הדחק לסמוך על אמוראים דס"ל הכי בכתובות ד"ס ע"ב. אין הדמיון עולה כלל מלבד מה דבשו"ת נטע שעשועים (סי' נ"ה) והרא"ם (ח"ג סי' ז' וסי' כ"ז) השיגו על הפנ"י ע"ש. אך גם אם נסכים לסברת הפנ"י וכמ"ש ג"כ בשו"ת תפארת צבי (בדיני מניקת סי' ה') הנה גם הפנ"י לא הקל כ"א בנידון דידי' דהיתה העובדא דלא התחילה כלל להניק דבזה יש כמה פוסקים המתירים כמ"ש בש"ג פ' אע"פ ובשו"ת אמונות שמואל (סי' ד') בשם הר"מ פריווינצאל ור' נתן איגרא וכ"כ בשו"ת מים עמוקים למהראנ"ח (סי' י') דיש מקילים בזה. ועשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' צ"ה) ובמהרח"כ ראפופרט חאה"ע (סי' מ"ד) שהוכיח שם דהלכה כהדיעה הזאת יעו"ש. הן אמת דראיתו שהביא מכתובות (ד"ס) דמסיק הש"ס דמת מותר גמלתו אסור ולא נזכר נתנו למניקה והרי"ף והר"מ כתבו בהאיסור גם נתנו למניקה וע"כ דבש"ס לא הי' צריכים לומר נתנו למניקה דזה כ"ש מגמלתו ואי ס"ד דנתנו למניקה מיירי אפי' לא התחילה להניק א"כ לא הוי כ"ש אע"כ דבלא התחילה להניק בזה באמת מותר והרי"ף והר"מ מיירי בהתחילה להניק עכ"ד ולפענ"ד אין מזה ראי' כלל דהנה בשו"ת רב משולם (ד"ל ע"ב) הקשה מדוע בש"ס שם איתא מתחלה ת"ש מת מותר גמלתו נתנו למניקה [אסור] ואח"כ כשאמרו והלכתא לא נכתב נתנו למניקה ותירץ דהש"ס לא הוצרכה לכתוב נתנה למניקה דאסורה דזה נשמע מעובדא דר"ג דרק שם התירו דלא הדרא בהו וממילא ש"מ דבשאר אינשי אסור ע"ש וא"כ מיושב מה דהרי"ף והר"מ הצריכו לכתוב גם נתנו למניקה מה דלא נכתוב בש"ס דבש"ס סמך א"ע על מה דאיתא למעלה עובדא דר"ג משא"כ הרי"ף והר"מ דהשמיטו עובדא דר"ג. וע' ה"ה והר"ן מ"ש הטעם ולהכי הצריכו לכתוב גם נתנו למניקה וא"כ דון מינה דגם בלא התחילה להניק אסור כיון דהש"ס סמך על עובדא דר"ג דמשם נשמע דגם בלא התחילה להניק אסור וכמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' ש"ס) ובמים עמוקים (סי' י') ומסולק הוכחת מהרח"כ. ועכ"ז כיון דהרבה פוסקים סוברין כן לכן סמך א"ע הפנ"י להתיר אחר י"ח חודש משא"כ בנ"ד דהעובדא היתה דהתחילה להניק בזה גם הפנ"י מודה דאסור עד כ"ד חודש וכן סיים הפנ"י בלשונו ודוקא היכא דאיכא טעמים אחרים להתיר יש לצרף סברא זו עכ"ל מבואר כמ"ש. וכ"כ בשו"ת הרא"ם (סי' נ') ומשיבת נפש (סי' ס"ז) וח"ס חאה"ע (סי' ל"ה) ע"ש. ומצד דוחק האשה בודאי אין להקל דגם לטובת היתומים אין מקילין במניקה וכמ"ש בשו"ת נטע שעשועים (סי' נ"ה) וגבעת פנחס (סי' י"א) ומה גם לפי שיטות הנטע שעשועים דהגזירה היתה כוללת על כ"ד חודש ולא חילקו כלל בודאי אין להקל הן אמה שלפמ"ש הריטב"א דאם הולד יוכל להתקיים ג' ימים בלא הנקה מותרת האשה אף בתוך כ"ד חודש משמע מזה דלא כהנטע שעשועים. ובשו"ת רדב"ז (ח"א סי' שמ"ט) כ' ע"ד הריטב"א האלו כבר הורה זקן אולם הב"י בתשובותיו לחאה"ע (סי' ב' מדיני כתובה) כ' דלאו הריטב"א חתום עלה. וא"כ י"ל כמ"ש הנטע שעשועים. גם מ"ש ראי' מהמאיר נתיבים שהסכים להפנ"י גם משם אין ראי' דהא החם הי' העובדא בגרושה וכבר נודע דבגרושה יש לסמוך על ר"ש שהתיר בגרושה מניקת. הן אמת שבצלעות הבית (סי' ה') כ' דהר"ש יחיד בדבר זה וכל חכמי ישראל חולקים עליו. אולם בשו"ת השיב משה (סי' ס"א) כ' שגם דעת הר"מ דהעתיק הטעם דדחסה כר"ש הזקן וכ"ה בשיטה מקובצת לכתובות דדעת הר"מ כהר"ש הזקן עכ"ד. וכ"כ בשו"ת מים חיים חאה"ע (סי' י' וסי' י"ג) דהר"מ סובר כהר"ש והביא דברי הש"מ ע"ש. והן אמת שלדעתי דבריהם תמוהים דבודאי גם דעת הר"מ כר"ת וכמ"ש ה"ה (פי"א מה' גירושין הכ"ה). ובשו"ת הר"ם אלשקר (סי' י"ב) ושו"ת מהרי"ל (סי' ק"ד) ובביאורי הר"ר אייזק שטיין לסמ"ג (מ"ע נ') וע"ש בעמודי שלמה למהרש"ל וכ"כ בחי' הר"ד ערמאה לדעת הר"מ ע"ש (דס"ז א') ומה שכתבו בשם הש"מ לכתובות והוא בש"מ פ' אע"פ והוא מדברי הריטב"א בחי' לכתובות (דנ"ט ע"ב) דהר"מ ס"ל כהר"ש הזקן במח"כ ליתא דכוונת הריטב"א והש"מ היינו במה שכתב שם דר' שמשון ס"ל דהפי' במה דאיתא בש"ס נתגרשה אינו כופה היינו אפי' לא נדרה ור"ת סובר דההוא דוקא בנדרה שלא להניק אבל בלא נדרה מחויבת להניק בשכר ע"ז כ' הריטב"א והש"מ דדעת הר"מ כהר"ש וזה באמת מבואר בדברי הר"מ (פכ"א מה' אישות הט"ז) דגרושה אינה מחויבת להניק אפי' בשכר אפי' בלא נדרה אבל לענין פלוגתת הר"ש ור"ת בגרושה מניקה ומעוברת חבירו בזה דעת הר"מ כר"ת משום דחסה ומשום לא פלוג דהר"ש סובר דבגזירה הזאת לא אמרינן לא פלוג וכמבואר בתשו' ר' שמשון שמצאתי אותה בספר הישר לר"ת (בענינים שונים סי' תקמ"א) שכתב כן (וע' בס' הישר בכתובות סי' כ"ו) וע"ש שהתיר להדיא בגרושה אפי' מכירה. וע' שו"ת ב"ח החדשות (סי' נ"ח) שכ"כ באריכות להוכיח כן. ובאמת מבואר כן בדברי הר"ש גופי' וכ"ה בא"ז ה' יבום (סי' תרכ"ט) וז"ל מיהו גם ר' יצחק בר' שמואל זצ"ל אוסר אפי' בגרושה ומשיב ע"ד ר"ש שהתיר בגרושה אפי' מכירה עכ"ל מבואר דהר"ש התיר בגרושה אפי' מכירה ונפלאות הוא בעיני ע"ד הפנ"י בתשובתו שבסוף ספר גבורות אנשים שהאריך לתמוה על הב"י שהבין בדעת הר"ש שהתיר אפי' במכירה דליתא ע"ש. וכ"כ בשו"ת מהר"ם מרויטינבורג (סי' ל"א) דר"ש לא התיר במכירה ע"ש. אולם ר"ת סובר דאמרינן בהגזירה דמניקה לא פלוג ואין ראי' מהא דר"ג דקלא אית למלתא וכמ"ש הרא"ש בתשובה (כלל כ"ג סי' ב') וע"ש בכלל י"ח סי' י"ז וא"כ הר"מ יוכל לסבור כר"ת דגם גרושה אף שאינה מחויבת להניק אסור משום לא פלוג ומכ"ש במעוברת דאסורה [מטעם] דחסה וכמ"ש ה"ה דלהכי כ' הר"מ הטעם דדחסה דיהי' אסור גם בגרושה. וראיתי בשו"ת שבו"י (ח"א סי' צ"ה) שהקשה ע"ז דלפי הטעם דמעוברת למניקה קיימא למה אמרו שיגרשנה מיד ולא נמתין עד שתלד ואז יגרשנה וכדאמרינן בהמדיר חודש א' יקיים כו' ע"ש שבשביל זה נטה מדרך ה"ה בשיטות הר"מ ולדעתי מהא לא אריא דהא כ' בשו"ת מהרי"ק (שורש קל"ט) דאם היתה מותרת לישא בשעת עיבורה לא הי' חכמים אוסרים עליו אפי' לכשתניק משום עיכור חלב דאין מכריחין אדם לצאת מביתו כו' ע"ש וא"כ מיושב קושיות השבו"י דאם הי' מותר לדור עמה בשעת עיבורה עד שתלד שוב הי' מותר גם אחר כך ולכן הכריחו חכמים לאסור גם בעת עיבורה שלא ישא אותה כלל ואם נשא שיגרש תיכף וא"ש ודו"ק. עכ"פ נראה דהר"מ סובר כר"ת דהא השמיט הך דר"ג דהיינו מטעם דס"ל לא פלוג וכמ"ש מהר"ם מרויטינבורג ההובא בתשו' הרא"ש א"כ אף שמפרש נתגרשה אינה כופה כר"ש דמיירי אף בלא נדרה עכ"ז פסק כר"ת דגרושה מניקה אסורה מטעם לא פלוג. ועשו"ת הר"ם אלשקר ( סי' י"ב) דכ' ג"כ ע"ד הר"ש בפי' נתגרשה אינה כופה דמיירי אף בלא נדרה דכ"ה דעת הר"מ ושם בסוף התשובה סיים דורהשעיט הר"מ הטעם דדחסה ש"מ דס"ל כר"ת והיינו כמ"ש [וראיתי בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' צ"ז שכ' על מ"ש הר"מ אלשקר דהר"מ הסכים לדעת הר"ש וז"ל דנראה מ"ש הר"מ שם הוי כר"ש ולא כר"ת ואחר המחילה הא ליתא דאפי' ר"ת מודה דאינה מחויבת להניק אלא משתעבדא להמתין כ"ד חודש ודו"ק עכ"ל. ובאמת צדקו דברי הר"ם אלשקר דכן מבואר להדיא בריטב"א וש"מ דלר"ת הפי' נתגרשה אינה כופה הוא בנדרה אבל בלא [נדרה] היא מחויבת להניק בשכר והן הן דברי הר"ם אלשקר] וראי' עוד דהא כ' בש"מ שם דדעת ר' יונה כהר"ש ע"ש. ובד' כ"ז ע"א העתיק לשון ר' יונה דאפי' אשה שאינה מחויבת להניק כגון שהכניסה לו שפחות כו' ואפי' אינה מכירה אסור דבמקום סכנה יש לחוש למקום רחוק ג"כ כו' ואין ראי' מהא דר"ג כו' ע"ש דמזה נראה דדעתו כר"ת (ויש לדחות עפ"י מ"ש בנטע שעשועים סי' נ"ה ודו"ק) וא"כ יסתרו דבריו אהדדי אע"כ כמ"ש דאין זה ענין לפלוגתת ר"ש ור"ת לענין גרושה מניקת וכ"כ בש"מ שם בשם רש"י במהדורא קמא שסובר כהר"ש ועכ"ז הא כ' רש"י בסוטה (כ"ד א') דגרושה מניקה אסור כר"ת ואפי' אם תפרש דבריו כמו שפי' בשו"ת נ"ב מה"ת חאה"ע (סי' ל"ו)