עמודי אש קצה

מיתתו כשחלק נכסיו לא רצה ליתן להולד של המופקרת שום חלק ונחלה בהירושה והלך לעולמו ויש אח א'. עתה צריך לדעת אם נפטרה אשתו הג' מחליצה עכת"ד השאלה וזה אשר השבתי הנה לכאורה הי' נראה לדונה כדין פרוצה ביותר מחמת שראו עליה כמה מיני נבלות בעודה תחתי' וכמבואר בש"ע אה"ע (סי' ד') דבפרוצה ביותר לא אמרינן רוב בעילות אחר הבעל וחוששין אף לבניה דאומרין רוב בעילות הם מאחרים וכמ"ש רש"י סוטה (כ"ז א') וא"כ פשיטא דהולד אינו פוטר האשה הג' מחליצה והן אמת שבשו"ת מהרי"ו (סי' פ"ח) כ' בפשיטות דאף בפרוצה ביותר פוטר הבן מחליצה האשה האחרת ולמד כן מדברי בה"ג שהביא הרא"ש פ' יש נוחלין דאף בפרוצה ביותר אמרינן רוב בעילות אחר הבעל והיינו דמפרש הסוגיא דסוטה לענין כהונה. אולם ראיתי להבית מאיר (סי' ד') שהשיג על המהרי"ו דמבה"ג אין ראי' דמפרש הסוגיא לענין כהונה רק כיון דבפרוצה ביותר הוי איבעיא דלא איפשטא בסוטה פסק הבה"ג לקולא כיון דהוי דרבנן דס' ממזר מדרבנן משא"כ לענין יבום דהוי מה"ת מניין לו למהרי"ו ללמוד מבה"ג דפוטרות דהא הוי ד"ת עכ"ד. ולדעתי הי' נראה ליישב דברי מהרי"ו כשנדקדק מדוע פסקו הפוסקים האיבעיא לחומרא כיון דהוי דרבנן ורוב הפוסקים פסקו איבעיא דלא איפשטא בדרבנן להקל גם קשה מדוע לא כתבו דהדין הזה הוא איבעיא דלא איפשטא ויכתבו דהולכין להחמיר כדרכם בכל מקום (זולת באגודה סי' י"ח שכ' היתה פרוצה ביותר בעיא הוא אם בניה כשרים ולא איפשטא) וע"כ נ"ל מזה לחזק דברי החכם שבשו"ת הר"ח כהן ראפופרט (חיו"ד סי' ל"ז) דהלכה כר' יצחק בשם ר' אמי דאין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה יעו"ש ומהרח"כ חולק עלי' מזה יהי' מוכח כדברי החכם הנזכר [ע' רש"י יבמות ס"ד שכ' ג' עיבורים כ"ז חדשים לימי הולד וחודש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה עכ"ל וע' ירושלמי תענית (פ"א ה"ה) תאיבי בנים משמשים מטותיהן א"ר יוסי ובלבד ליום שטבלה וכ' הקה"ע דסמוך לטבילה האשה מתעברת מבואר לכאורה דלהירושלמי אשה מתעברת סמוך לטבילתה ולא סמוך לוסתה דאל"כ ה"ל להתיר גם סמוך לוסתה אך לפי מה שפי' הב"י בא"ח (סי' תקע"ד) דברי הירושלמי דקאי אלמעלה כו' ע"ש לא מוכח מידי. אולם המ"א שם פי' כהקה"ע וע' באגודה תענית (סי' ה') שכ' דאשה מתעברת סמוך לטבילה ועש"ג ספ"ב דשבועות שכ' וז"ל ועוד דחזקה דאין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או בליל טבילתה וכ"ה במהרי"ל ה' עיו"כ ובמ"א (סי' תר"ז סק"ח) וע' בא"ז ח"א (סי' תרי"ג) שכ' ולא איתברר לן הלכתא בהא ושמא איתא למר ואיתא לדמר עכ"ל וכ"ה ברוקח (סי' שי"ז) שכ' בפ' המפלת אין האשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה עכ"ל הרי שסובר דהלכה כתרווייהו ועזוה"ק ויקרא (י"ט א') ובמקדש מלך שם] וא"כ כיון דאמרינן בסוגיא דסוטה שם אליבא דמ"ד אין האשה מתעברת אלא סמוך לוסתה לא תיבעיא לך א"כ לא הוי איבעיא דלא איפשטא רק פשיטא דאסורה וא"כ תקשה על הבה"ג מדוע פסק להקל אע"כ דסובר דהסוגיא אזל' לענין כהונה וא"כ נכונים דברי מהרי"ו (גם מש"ש הבית מאיר על מ"ש הב"ש שכ"ד ההגמי"י פי"ט וכ' הב"מ ע"ז ולא מצאתי דבר עכ"ל. אולם כוונת הב"ש לתשו' הגמי"י סי' ד' השייכים לפי"ט ששם הביא דברי הבה"ג הללו. אולם גם להב"ש הא הוי ס' דדינא ופשיטא דצריכה חליצה מספק דהא הוי מחלוקת הפוסקים ובפרט דמשמע דהסוגיא לא מיירי לכהונה כמבואר בשו"ת נ"ב מה"ת חאה"ע (סי' ב') [וצלע"ק על הפר"ח סי' קי"ט שכ' בפשיטות דהאיבעיא לא נפשטה והבנים הוי ס' ממזרים ולא הזכיר כלל מדברי בה"ג הללו] ואף אם נדון אותה כאינה פרוצה ביותר דבתנאי פרוצה ביותר כ' בשו"ת מהר"י מברונא (סי' ס"ז) שצריך שיהי' עידי כיעור ופרוצה בפרהסיא בגיפוף ונישוק ויחוד ואיכא רגלים לדבר (וע"ש שכ' בפשיטות דהסוגיא דסוטה מיירי בקלא דלא פסיק ולכאורה תמוה דהוא היפוך דברי התוס' שם שהוכיחו מדלא תני תצא דמיירי בקלא דפסיק וצ"ל דהתוס' פירשו הסוגיא דמיירי לכהן וכמ"ש המל"מ פי"א מהא"ב וא"כ שפיר הוכיחו מדלא תני תצא דמיירי בקלא דפסיק אבל לפי מה שאנן מפרשינן דמיירי בישראל שצריך להרחיק מן הכיעור שפיר י"ל דמיירי בקלא דלא פסיק והא דלא תני תצא דזונה לישראל משרי שרי ועוד י"ל דהתוס' אזלי אשיטות ר"ת דבקלא דלא פסק מוציאין ואף בלא עידי כיעור כמ"ש הח"מ (סי' י"א) משא"כ להרמב"ם דצריך עידי כיעור א"כ י"ל דמיירי בקלא דלא פסיק והא דאין מוציאין משום דליכא עידי כיעור) מה שלא נדע בבירור אם היו כאן כל הדברים האלו (עשו"ת מהר"ם פדוא"ה סי' ל"ג שכ' גם אינו כראה שנידון זה נקרא פרוצה ביותר אף אם אמת הוא שרואה נופלת במיטה פעם אחת כו' משמע דבב' פעמים נקראת פרוצה ביותר ועשו"ת צ"צ (סי' נ"ה) וכנ"י (סי' ע"ג) שלא משמע כן. שוב ראיתי בצלעות הבית (סי' ה') שחלק עליהם וכן ראיתי בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' ק"ח) דבב' פעמים הוי מופקרת) ועכ"ז נלע"ד דאינה פוטרות אותו מחליצה כיון ששהה עמה י' שנים ולא ילדה עמו והיא נשאת אח"כ וילדה תיכף ונראה שאינו בכוחו להוליד ולד והוי כמ"ש התוס' ביבמות (ל"ז א' ד"ה וזו) דנשים ששוהין עם בעליהן כמה שנים (ופי' בשו"ת נ"ב מה"ק חאה"ע סי' ס"ט דגבול לזה הוא י' שנים) שוב לא אמרינן בהו רוב נשים מתעברות ויולדות ונלע"ד פשיטא דה"ה אם רואין דהאשה הולידה מבעל הב' דשוב לא אמרינן בהבעל הא' שרוב מעבר ומוליד כי היכא שכתבו התוס' גבי האשה וא"כ מה נימא דרוב בעילות אחר הבעל מאי נ"מ מזה הא בעילותיו אינם מועילים כלל וא"כ הולד אינו ממנו ועכ"פ רובא לא הוי והוי ס' אם ממנו או לא וא"כ לא יוכל לפטור אותה מחליצה ובנידון כזה גם מהרי"ו מודה דלא יפטר הולד מחליצה וראיתי בקונטרס נתיבות לשבת להג' מפ"פ שכ' דהפי' רוב בעילות אחר הבעל היינו דעפ"י רוב אשה שיושבת תחת בעלה איננה מזנה ע"ש וא"כ י"ל בנ"ד דג"כ איכא הך רוב ומוקמינן אותה אחזקת שלא זינתה. אולם הפי' הזה נסתר מתוך דברי הרמ"א שכ' להדיא דאפי' אם איכא עדים שזינתה אמרינן רוב בעילות אחר הבעל ומוכח דלא כפירושו וכן הוא בירושלמי סוטה (פ"א ה"ז) אשת איש שזינתה הוולדות לבעל מפני שרוב בעילות אחר הבעל וע' במראה הפנים שם ומוכח דאף בודאי זינתה אמרינן רוב בעילות אחר הבעל וכמ"ש הרמ"א ולכן צל"ע על הצ"צ (סי' נ"ג) שכ' וז"ל דעד כאן לא אמרינן שתולין רוב בעילות בבעל אלא היכא דליכא אלא קלא בעלמא והיא מכחשת אבל היכא דודאי זינתה לא מהני הרוב ומביא ראי' מפרוצה ביותר ע"ש והוא מהתימה דהוא היפוך דברי הירושלמי וכן פסק הרמ"א וכמ"ש לעיל. ועשו"ת השיב משה חאה"ע (סי' ס') שהביא דברי הצ"צ וסיים ע"ז ודבריו לא נהירין לפענ"ד עכ"ל ויותר הו"ל לומר שהוא היפוך הירושלמי ודברי הרמ"א שהבאתי וא"כ לענין חליצה אינו פוטר הולד ובפרט לענין ירושה דבשו"ת חוט השני (סי' י"ח) קיהה הרבה דלא תהני הך רוב דאין הולכין בממון אחר הרוב רק לבסוף כתב דהוי רוב גמור דאף בממון הולכין בתרי' [ויש לגמגם בדבריו שם ובפרט מש"ש ע"ד הנמ"י ושיבש אותם וכ' שהיא ט"ס ובאמת שבחי' הריטב"א שממנו נובעים דברי הנמ"י מבואר שהמה כפשוטן בלא ט"ס] וא"כ הכא דאיתרע הרוב וכמ"ש למעלה פשיטא דלענין ירושה לא מהני

(ג) איש א' רך בשנים ויש לו אשה ובנים ופתאום הרגיש כאב בביצה שלו הימנית ולפי דבריו נתהוה מסיבות הקור וכ"ה לפ"ד הרופאים וחתכו הרופאים הביצה הימנית שלו והביצה הב' הוא בתוקפה ובשלימותה ולפ"ד הרופאים התחילה הביצה הימנית לרקוב עד שאם לא חתכו אותה אז במשך הזמן היתה נרקבת בשלימותה מה דינה אם מותר לבא בקהל וזה אשר השבתי. הנה היתר דבר הזה תלוי בשני דברים א' מחמת שלא נחתך רק ביצה א' והב' מחמת שהיתה התחלתה מחמת חולי וגם אם היתה קרה כזאת בב' הביצים יש מקום להכשיר ומכ"ש כשיצטרפו שני הדרכים יחד דיש מקום להתירו ומתחלה נדבר מהדרך הא'. הנה נודע שיטות התוס' ביבמות (ע"ה ב') דאפי' בידי אדם אם ניטל רק ביצה א' שהוא מותר וראיתי להג' יעבץ בספר אגרת בקורת שלו שהאריך לאסור וכ' דר"ת יחיד הוא בדבר הזה וכל חכמי ישראל חולקים עליו ואני לא כן עמדי וכאשר התבוננתי בדברי הפוסקים. ראיתי אשר רבים מהפוסקים המפורסמים עומדים בשיטתו ואסדרם פה (א) שאלתות דרב אחאי הוא סובר כשיטות ר"ת כאשר העיר עליו הרא"ש בתשובתו (כלל ל"ג סי' ד') ואם אמנם כי בשאלתות שלפנינו אינו נמצא דבר הזה נאמן עלינו רבינו הרא"ש שכ"ד השאלתות (ב) רבינו הראב"ד כאשר כ' הנמ"י בשמו וראיתי באגרת בקורת (י"א ב') שכ' שלא ראה שהראב"ד יכתוב כן ולשון הנמ"י מוטעה ע"ש. אולם לא ראינו אינו ראי' ואני זכיתי לראות דבריו בספר הזכות להרמב"ן יבמות פ' הערל שם הובאו דברי הראב"ד להדיא כשיטות ר"ת והוסיף עוד דגם אם ניטל הימנית כשר רק אינו מוליד וכשניטל השמאלית יוכל להוליד ע"ש וכ"ה בחי' ריטב"א יבמות בשם הראב"ד. (ג) הא"ז הגדול בה' יבום (סי' תרנ"א כ' להדיא כשיטות ר"ת ולא הביא שום חולק ע"ז ובסימניו פסק כן להלכה (ד) ר' שמשון כמ"ש הנמ"י בשמו (ה) ר"ת בעל התוס' אשר נודע תוקפו וגבורתו ושיטתו הלא הוא כתובה על ספר הישר (סי' י"ב) ע"ש. (ו) ר"י בעל התוס' שהביא סיוע לדברי ר"ת מהירושלמי כאשר כתבו הפוסקים משמו (ז) ר' ברוך בעל ספר התרומות כמבואר בסה"ת ה' חליצה (סי' קל"ג) והוא מיקל עוד אפי' כשנידוך או שנפצע בידי אדם ביצה א' (ח) ר' אלחנן בנו של הר"י בעל התוס' כמבואר בא"ז שם שהוא פי' שלמין שצריך שלא יפצע ע"ש. (ט) הסמ"ג במל"ת סי' קי"ט הביא רק שיטות ר"ת ולא הביא שום חולק וכ"כ בחלק מ"ע (סי' כ"ב) ומזה מבואר דלא כהאגרת בקורת שכ' דהסמ"ג כ' בשם ר"ת ולי' לא ס"ל והנה בסי' נ"ב כ' להדיא דכן נוהגין העולם (י) הגמי"י פט"ז מהא"ב כתבי רק שיטות ר"ת ולא הביאו שום חולק. (יא) המרדכי פ' הערל הביא רק שיטות ר"ת (יב) הרא"ש ס"ל כשיטות ר"ת וכמ"ש הנמ"י בשמו וכבר הקשה הב"ח באה"ע סי' ה' דמפסקיו לא משמע כן. וראיתי בכתונת פסים למס' יבמות ד"כ ע"א שכ' דהנמ"י הוכיח כן מתוס' הרא"ש שהביא הנמ"י לעיל מזה אהא דמבואר בברייתא אפי' נחסרו ולא מעצמן קאמר כו' ואס"ד דהרא"ש חולק על שיטות ר"ת רק ריב"ב מיירי בידי שמים א"כ הת"ק פוסל אפי' בי"ש א"כ אמאי כ' ולא מעצמן כו' אע"כ דסובר כר"ת עכ"ד. ואני אומר אי מהא לא אריא וג' תשובות בדבר חדא דהא באמת נוכל לפרש דברי הנמ"י דההוא מכה דאמר הוא בי"ש כמו סתם מכה ומיעוך היינו בי"א וכ' הנמ"י דדין מכה כדין מיעוך דהיינו בי"א וכמו שפי' כן דברי הנמ"י באגרת בקורת (ד"ו ע"ב) וא"כ יהי' מוכח מזה איפכא והן אמת שההכרח שהכריח לפרש כן הא"ב ממה שמסיים הנמ"י והקטינו מאליהן וא"כ אם לא נפרש כן יהי' דברי הנ"י סותרין זא"ז ע"ש אינו הכרח כלל די"ל דהפי' כפשוטו דמכה מיירי בידי אדם ואח"כ הוקטן מעצמו והיינו דאלו בעת שהוכה בי"א אם תיכף הי' נחסר אז פשיטא דפסול לכ"ע רק אפי' אם בעת ההכאה לא הי' נחסר כלל ואח"כ מחמת הכאב הוקטן ונחסר עכ"ז כיון דההתחלה הי' בידי אדם