עמודי אש קצא

רק ל"ת והוא קושיא עצומה ומש"ש ליישב זה הוא דוחק וכמבואר למעיין ע"כ נראה מזה לחזק שיטות הרדב"ז דבשלמא במתי ב"ד דגומרין את דינו לבקר ואיכא שהות לכן צוחה התורה לקוברם ביום משא"כ בשאר מתים דבודאי לא תצוה התורה דבר דיכול לבא לידי תקלה דשמא ימות סמוך לחשיכה ויעבור בע"כ על לא תלין לכן הוכיחה המשנה דהריבוי קאי על ל"ת ולא על העשה וא"כ איכא שהות כל הלילה ומיושב קושיות החו"י וא"כ אף אם נודה להג"ו דמהספרי מבואר דבכל המתים עובר בתחלת הלילה מ"מ כיון דמהמשנה משמע להיפוך מהראוי למיזל בתר ש"ס דילן. בשגם שי"ל דהספרי קאי רק למתי ב"ד דהעשה הוא על תחלת הלילה גם הל"ת הוא כן משא"כ בשאר ואף שבספר המצוות להר"מ משמע דגם בשאר מתים איכא מ"ע וכ"ד הסמ"ג סי' ק"ד ונ"ל שכ"ד הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושיהם לכתובות (ד"ד ע"ב) מ"מ בחיבורו נראה שחזר בי ומצאתי בספר לחם יהודא פט"ו מה' סנהדרין שהחזיק בשיטות הרדב"ז ע"ש. וראיתי בשו"ת בית יהודא (חיו"ד סי' ל"ה) שכ' בפשיטות לדעת הר"מ דבכל המתים איכא מ"ע ומלבד דלא נראה כן וכמ"ש למעלה הנה הוא סותר דברי עצמו בלחם יהודא ששם החזיק בשיטות הרדב"ז דליכא רק ל"ת. וע' בשכנה"ג חיו"ד (דקל"א ע"ב) שגם הוא פסק כהרדב"ז וכן פסק בברכ"י ושיורי ברכה ביו"ד (סי' שנ"ז) וכ"כ בעין זוכר (מערכת ל' אות ד') ובמחזיק ברכה בא"ח (סי' תקכ"ו) ולא כהזכור לאברהם (חיו"ד ה' אבל אות ה') ובכרם שלמה (יו"ד סי' שנ"ז) שכתבו בשם הברכ"י שדעתו כהג"ו וליתא. ולפ"ז מיושב מה שהקשה בשיטה מקובצת לב"ק (דפ"ב ב') וכן הקשה הרש"ל ביש"ש שם דמאי רבותא דאין מלינן את המת בירושלים הא בלא"ה עובר על לא תלין ועם האמור א"ש דבירושלים לא הי' משהין אף בתחלת הלילה דבזה מותר בשאר מתים וא"ש. ויש לכאורה להביא ראי' מדברי רש"י בכתובות (ד"כ ע"ב) שפי' על מה דאמרינן שם בשלמא דרך בית הקברות דזמנין דמתרמי בין השמשות ומקרי קברי בתל ופרש"י דמתרמי ביה"ש של ע"ש ואין שהות לילך לבית הקברות עכ"ל וקשה דאמאי פירש"י ביה"ש של ע"ש ולא פי' על כל ביה"ש דיראו שלא יעברו על לא תלין ולכן הי' קוברין בתל ומדלא פירש"י כן משמע דבתחלת הלילה אינו עובר על לא תלין ויש לדחות. אולם יש להוכיח ממס' אבות דר' נתן פ"ד דאיתא התם דריב"ז שלח וקרא לתלמידיו ר"א ור' יהושע ואמר להם בני עמדו והוציאוני מכאן עשו לי ארון ואישן בתוכו ר"א אחז בראשו ור"י אחז ברגליו והי' מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיע אצל שערי ירושלים אמרו להם השוערים מי הוא זה א"ל מת הוא [וכי אין אתם יודעין שאין מלינים מת בירושלים א"ל] הוציאוהו והוציאוהו כו' וקשה דלמה הי' להם לומר שאין מלינין מת בירושלים הי' להם לומר דאין להלין מת אע"כ דבמת מותר בתחילת הלילה ואינו אסור עד סוף הלילה וכאן הי' השוערים רוצים שימתינו להם עד שישאלו אנשי ירושלים אם יסכימו והי' עובר זמן תחלת הלילה ע"כ אמרו להם שאין מלינים מת בירושלים אף בתחלת הלילה וא"ש (וע' כל בו סי' מ"ח שכ' בשם ר' יצחק לענין מים שלנו וז"ל. ועוד דה"ל למתני שלנו כל הלילה אלא אין לינה אלא מחצי הלילה עד עמוד השחר עכ"ל ויש לומר דלשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד) ולכאורה הי' מקום להוכיח דאסור גם בתחלת הלילה מהא דפסקינן בש"ע א"ח (סי' תכ"ו) דמותר להוציא המת ברה"ר משום מתוך וקשה דאין מתירין מתוך רק במצוה שהוא דוקא ביום וכמו דלא התירו במילה שלא בזמנה כיון שאין מצוותו ביום וכיון דאין המ"ע על היום רק שבסוף הלילה יעבור א"כ אין כאן מצוות היום ומוכח דעובר תיכף עם שקיעת החמה. וכבר ראיתי להג' מהרש"ז בשלחנו (בק"א לסי' תמ"ו וסי' תצ"ה) שכתב כן בפשיטות ע"ש. ובזה הי' מקום לומר דבזה הלוי טעם האוסרים שבב"י להוציא לרה"ר דסוברים דחינו עובר עד סוף הלילה. ובזה הי' מקים לסייע לה"ה דהר"מ הוא מכת האוסרים ולא כהב"י שם דהר"מ הוא מהמתירין דהא לפמ"ש למעלה דהר"מ סובר דהמ"ע אינו בכל המתים וא"כ אינו עובר עד סוף הלילה ולכן הוא אוסר. אך י"ל דאין תברא לזה די"ל דמה דהתירו אינו מטעם המצוה דקבורה רק שיש צורך היום לשמחת יו"ט כמבואר בתורת האדם ובשאר פוסקים וא"כ הוי צורך היום ואין כאן מתוך מטעם המצוה רק משום צורך היום וא"ש. ואף שמלשון הרא"ש משמע דהוא מטעם מצוה י"ל דהש"ע שהכריע כן הוא מטעם שכתבתי ועכצ"ל כן לשיטות הרמב"ן שכ' דהוא כמוציא אבנים כיון שאין בו צורך הגוף וקשה הא עכ"פ יש מצוה ועכצ"ל כמ"ש וא"כ ליכא מצוה דהוא לצורך היום והבן. וראיתי בספר בגדי ישע למהר"י ווינ"ר בא"ח (סי' תקמ"ח ס"ק ג') שכ' ע"ד הרשב"א ההובא בב"י שכ' וז"ל וקשה לי טובא איך עוברין על לא תלין שהוא ודאי מדאורייתא וגם אינו נזכר בברייתא שמלין את המת דמשמע לאחר הביאה קוברים מיד [והאי לינה] נראה לכאורה דהוא חמור כו' ע"ש באורך ואשתמיט מיני' דברי הרשב"א שם שכ' דהוי כמלין לכבודו דאינו עובר עליו דמלינו שלא יתבזה בנו דגם זה הוא לכבודו וגם חילק בין קום ועשה לשוא"ת דלא כהבגדי ישע שחשבו לדוחק דמבואר להדיא בש"ס יבמות (ד"צ ע"א) חילוק זה בעקירות ד"ת בקים ועשה לשוא"ת וז"ב. ולכאורה הי' מקום להוכיח דדעת הר"מ דלא תלין הוא דוקא כל הלילה ממ"ש בה' סנהדרין (פי"ב ה"ג) דיראה לו דמקום שהורגים בו ב"ד היו רחוק ו' מילין מהב"ד ע"ש בלח"מ ובתיו"ט פ"ו ממס' סנהדרין מ"א ולכאורה יש לתמוה דהא מבואר בסנהדרין (מ"י ב') דמשהין אותו עד סמוך לשקיעה וגומרין את דינו וממיתין אותו ותולין אותו וסמוך הוא חצי שעה כמ"ש הפוסקים גבי סמוך למנחה (אך לפעמים סמוך הוא יותר מב' שעות ערש"י פסחים ק"ב ובדנ"א ע"ב וט"ז א"ח סי' רל"ט וסי' רנ"א סק"א ומ"א סי' תנ"ה. וע' בס' יראים סי' קצ"ב דחפיפה סמוך לטבילה הוא עד ג' שעות. וע' בס' מק"ח ה' נדה סי' קפ"ז הובא בפ"ד שם דלענין סמוך לתשמיש השיעור חצי שעה) וא"כ אם גומרים את דינו כחצי שעה סמוך לשקיעה א"כ טרם שילכו להמקום שבו הורגין והמיתה והתליה יהי' בלילה וא"כ יעבור על לא תלין אע"כ דלא תלין הוא דוקא כל הלילה. אך באמת הא ליתא דהא סןף סןף יעבור על תקברנו ביום ההוא. וגם ראיתי בספר יין הרקח (דכ"ט ע"ג) דהקשה דהא כתוב הוקע אותם לד' נגד השמש לכן השיג שם על הר"מ ע"ש ועל הראי' שהביא הר"מ מהגמ' דהי' חוץ לג' מחנות שהוא ג' פרסה על ג' פרסה כ' דמהרש"א מחק על ג' ע"ש והן אמת שדברי המהרש"א האלו ראיתי שהביאם הבאר יעקב (חא"ח די"ג ע"א) והיד דוד (דפ"ד ע"ב). אולם בראשית המחשבה תמהתי דהא איתא ברש"י ברכות (נ"ד ב') דהי' ג' על ג' אח"כ ראיתי בהגהת הרי"פ עירובין (נ"ה ב') שכ"כ והביא הסוגיא דסוטה (ל"ד א') דמבואר להדיא דהי' ג' על ג'. ובאמת ראיתי במהרש"א שסיים שם ומיהו בחנייתם משתעי קרא ולכ"ע כתיבה הי' חונים וא"כ אותן ג' פרסאות אורך במרובע לא הי' ג' פרסאות עכ"ל נראה שבזה חוזר מדבריו דהי' י"ב מיל על ג' מיל דהא הגמ' אמרה זה על הקרא דויחנו לדידי חזי לי האי אתרא כו' וא"כ כיון דבחנייתם לכ"ע הי' כתיבה א"כ א"א לומר כן וע"כ דגרסינן י"ב מיל על י"ב מיל וא"כ מהתימה מהמחברים הללו שהעתיקו דברי המהרש"א אחר שהוא בעצמו חזר כן (וע' ביד דוד שכ' שהמהרש"א לא כתב כן רק למ"ד כקורה הי' מהלכין ולא למ"ד כתיבה ע"ש ולא ראה בדברי המהרש"א שא"א לומר כן דהא הגמ' קאי על החני' וזה בודאי הי' כתיבה) אולם י"ל דבריהם דהנה בשו"ת מאיר נתיבים (ח"ב די"ט ע"ב) כ' וז"ל ומדי דברי אזכור מה שצ"ע במהרש"א ח"א בפ' הספינה שכ' שמחנה ישראל ג' פרסאות עולה לכל שבט מיל הן באורך והן ברוחב. ובאמת מחנה ישראל הי' ג' פרסאות על ג' פרסאות וצ"ע עכ"ל וצ"ל דמהרש"א כאן ס"ל דלא הי' ג' על ג' ולזה כיוונו המחברים האלו והבן. ועמ"ש השירי קרבן בירושלמי גיטין (פ"א ה"ב) וע' בתרגום יונתן במדבר (ב' ג') משריתא דישראל הוה אורכא תריסר מילין ופותי' תריסר מילין. אולם בילקוט ראובני שם העתיק משריתא דישראל אורכא תליסר (ט"ס וצ"ל תריסר) מילין ולא העתיק על תריסר מילין וע' שאלתות דרב אחאי פ' וישלח דמחנה ישראל הי' ו' פרסה וע"ש בשאילת שלום ומכל זה מבואר דראיית הר"מ נכונה ומה שהקשה עליו היין הרקח נראה דהר"מ לא גרס בש"ס דהגמר דין הי' סמוך לשקיעת החמה רק דהתלי' הי' סמוך לשקיעת החמה ולכן בה' סנהדרין (פט"ו ה"ז) כ' ותולהו סמוך לשקיעת החמה ולא כתב דהגמר דין הי' סמוך לשקיעת החמה והכ"מ תמה עליו בזה. וכ' דממילא משמע דהסקילה הי' סמוך לשקיעת החמה כיון דבעינן שהתלי' תהי' סמוך להסקילה והוא דוחק גדול לומר כן בשגם דתקשה למה לא כתב דגמר דין הי' סמוך לשקיעת החמה דהא זה הוא מרחק רב ובפרט לשיטות הר"מ דהי' ו' מילין ועם האמור א"ש דהר"מ לא הי' גורס כן בש"ס רק דהתליה היתה סמוכה לשקיעת החמה כדי שיקברו בו ביום וכ"כ החינוך (פ' תצא סי' תקל"ה). וראיתי בספר תפארת ישראל סנהדרין (פ"ו ס"ג) שהביא דברי הר"מ הללו דהי' רחוק ו' מיל מקום ההריגה מהב"ד וכ' וז"ל טעמו משים דמחנה ישראל הי' י"ב מילין וב"ד של עשה הוא באמצע ואמר הקב"ה הוצא וכו' עכ"ל והוא דבר תמוה שהרי כ' הר"מ שב"ד של משה הי' לפני האהל מועד והוא הי' מחוץ למחנה מכל זה נראה דלשיטות הר"מ אינו עיבר רק כשמשהה כל הלילה. אולם מדברי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בריש כתובות שהקשו דאיך נלין המת כו' ע"ש וקשה אמאי לא נימא דבתחלה הלילה יבעול ויקברהו אח"כ משמע לכאורה דגם בתחלת הלילה עובר ונראה דאזלי לשיטתם שכתבתי למעלה שסוברים דאיכא מ"ע גם בשאר מתים והבן. וחכם א' הראה לי בספר יראים (סי' רנ"ב) דמבואר שם דלא תלין הוא כל הלילה. וע' בתר"י פ"ג דברכות שכ' שנראה דה"ה בק"ש של ערבית צריך להוציא שעה קידם צה"כ שלא יאחרו התחלת זמן ק"ש ע"ש ומדוע לא כתב שצריך להוציאו סמוך ללילה בכדי שלא יעבור על לא תלין משמע דסובר דעל לא תלין לח יעבור רק כשמשהה כל הלילה. וע' בס' טוב הארץ (כ"ה א') שהביא לשון הזה"ק פ' אמור דאסור לשהות המת כ"ד שעות. וע"ש שנראה מדבריו דלא תלין הוא דוקא בא"י ולא בח"ל והוא תמוה. ובאמת כ"ה דעת ר' בחיי פ' כי תצא וכבר תמה עליו בשו"ת מחנה חיים (סי' ע') וע' זית רענן פ' בהעלותך שכ' דמוכח דמשה הי' מונח ד' מילין דמת עם שקיעת החמה ועד צה"כ ד' מילין. דבודאי לא הי' מלינן אותו ע"ש משמע מזה דתיכף אחר שקיעת החמה עובר אף בקצת הלילה על לא תלין וע' מ"ש לי בזה הג' מהרש"ק בתשובה שנדפס בספר ליקוטי צבי

(ו) ויש לחקור בגוסס אחר ג' ימים אם מתאבלין עלי' והנה בטיו"ד (סי' של"ט) פסק דמתאבלין עלי' וראיתי בשו"ת לחם רב (סי' ל"ג) שתמה עליו דסותר דברי עצמו דבטאה"ע (סי' קמ"א) פסק דגוסס שנתן גט הוי ס' מגורשת וכשיטות הר"מ (פ"ו מה' גירושין) וטעמא דאף דרוב גוססין למיתה מ"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא וא"כ למה נתאבל עלי' וגם על הר"מ בעצמו קשה דלמה נתאבל נימא סמוך מיעוטא עכ"ד. ולדעתי לק"מ דהא מאי דאמרינן סמוך מיעוטא