עמודי אש קצ

וע' שו"ת עדות ביהוסף (סי' כ"ט ענף י') שכ' שהרשב"א מספקא לי' והביא מחי' רשב"א בכתובות ע"ש ולא ידע דהחידושים האלו המה מתורתו של הרמב"ן ולא מהרשב"א וע' פני משה בירושלמי ב"ק (פ"א ה"א) שהאריך בזה להתיר מת עכו"ם ויש להעיר בדברי' מ"ש ע"ד התוס' וז"ל וא"כ אמאי פשיטא להו להתוס' דמשום עור חשיב המת שלו ומאין לנו לחלק בין שער לעור דלכאורה גם העור אינו עיקר כמו השער ואפי' אם נאמר שדעת התוס' לחלק בין שער לעור משום דעור מחובר לבשר חשיב להו עיקר מהשער וכדאמרינן בעלמא גבי שור הנסקל את בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו עורו עכ"ל. ויש לתמוה מה שהביא ראי' משור הנסקל דמרבינן מאת העור הא הכי נמי מרבינן מאת בש"ס ב"ק (פ"ב א') גבי טבילה דמרבינן שערות מאת הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו א"כ חזינן דגם שערו המה טפלים לבשרו ומהיותר תימה דבאמת גם גבי שור הנסקל השערות המה אסורין כמבואר בעירוכין (ד"ז ע"ב) וכ"כ בפשיטות הרש"ל ביש"ש ב"ק (פ"ד סי' כ"ד) ע"ש ודברי הפני משה תמוהים והנה ראיתי בשו"ת שואל ומשיב (ח"ב סי' קנ"ח) שכ' ומדי דברי זכור אזכור במה דק"ל בהיותי משוטט עיני בכתובות דע"ט דמשני לעולם חיישי למיתה ושאני בהמה דאיכא עורה וקשה אם נימא דעור אדם אינו נאסר בהנאה ועתוס' ב"ק ד"י ובשו"ת שב"י ר"ל דעור עבד ודאי ליכא איסור וא"כ כאן דמיירי בשפחה נ"מ יש ג"כ עור וצ"ע למה לא הרגישו בזה עכ"ל ולענ"ד לא מוכח מידי ומתחלה אומר דלא ראה מ"ש התפארת למשה סי' שמ"ט שהוכיח מהסוגיא הזאת להיפוך וז"ל וקצת יש להביא ראי' מההוא דהאשה שנפלו כו' ומשני בהמה דאיכא עורה ולא אמר שאני בהמה דאיכא נבלתה דמותר בהנאה משא"כ בשפחה אע"כ דגם שפחה מתה מותרת בהנאה ולא חשיב שיור עכ"ל וא"כ אדרבה מוכח מהסוגיא הזאת דגם בשר עכו"ם מותר בהנאה ומכ"ש עורה וצ"ל לפ"ז כך דהנה שיור בעינן דבר חשוב. וע' בש"מ דאפי' העור אינו נחשב שיור רק לגבי הולד ולגבי האב לא נחשב שיור וא"כ נבילת בהמה דשוה דבר מועט לא קחשיב שיור משא"כ העור שוה הרבה נחשב שיור וא"כ עור אדם דגם זה אינו דבר חשוב כנודע ע"כ לא נחשב שיור וא"ש

(ד) הנה נשאלתי מעיר האלאסקאוו בעובדא שהי' שהחליקו את הפת במים שהי' בבית שהי' שם מת וזה אשר השבתי הנה בירושלמי ביצה (פ"ה ה"ד) על המשנה דהמשאיל מים ומלח לעיסה הרי הוא כרגלי שתיהן איתא שם אמר ר' בא תחומין עשו אותן כמדת הדין תדע לך שהוא כן תמן אמרו בשם רב חסדא כו' ואפי' עצים כו' ע"ש. וכ' ע"ז הקה"ע שעשו אותו כמדת הדין דאע"פ שלא משך קני וכר"י דאמר ד"ת מעות קונות ה"ג תדע לך שהוא כן ממתני' מעיו"ט כרגלי השואל וקשה פשיטא אלא ודאי כשלא משך מיד המשאיל ע"ש ודבריו נפלאו דמייתי ראי' ממתני' כי עוכלא לדנא דהא בשואל לא נמצא גם קנין מעות רק קנין דברים ובודאי לענין אחריות לא נקנה בקנין דברים בעלמא וא"כ מאי ראי' מייתי דכאן העמידו על דין תורה דמעות קינות מהמתני' הא שם הוי היפך הדין וגם הוצרך לשבש כל הספרים דאיתא תדע לך שהוא כן תמן אמרין. ועוד דתקשה מה שהקשה הקרבן העדה דהא בפ"ח דתרומות איתא בירושלמי דר"י ס"ל דמשיכה קינה ור"ל ס"ל דמעות קינה ואיך אמר רב יהודא דלא כהלכתא ומה שתירץ דר' בא מהפך פלוגתייהו ליתא דלשיטות הירושלמי איני כך. ע' ירושלמי עירובין (פ"ז ה"ו) דגם שם מבואר בירושלמי כן והקה"ע משבש גם שם הגירסא וליתא וגדולה מזו המצא דגם שיטת רש"י בע"ז (ע"א א') בשיטות הש"ס דילן דהגירסא מהופכת וכ"ה שיטות המרדכי כמ"ש בשו"ת ח"ס (חא"ח סי' פ"א) ונ"ל שזה הטעם שכ' הטיו"ד (סי' ש"כ) והרא"ש בשם רש"י דפסק דמשיכה קונה והיינו משום דמהפך הגירסא [וע' בירושלמי ב"מ פ' הזהב ה"ב דאיתא שם דלר"ל משיכה קונה ובמראה הפנים שם הביא דעת הפוסקים החולקים אם בדיעבד קונה בכסף או במשיכה והביא דעת ההג"א בשם הא"ז וסיים וז"ל ועכ"פ נוכל ללמוד מההג"א לענין דיעבד כדעת המקילין בזה עכ"ל. ובאמת ההג"א לא היקל רק לענין משיכה אי לא הי' כאן מה שימשוך וכמבואר בא"ז ה' בכורות (סי' ת"פ) וא"כ משיכה לבד לא מהני לדידי' ומש"ש שבתשו' מיימוני בשם הר"י מווינא פסק כההג"א בשם הא"ז ליתא דחדא המה. הר"י מווינא והא"ז. ועכ"פ צ"ע שבירושלמי כאן סותר לשיטתו בכ"מ] והנה בהגהת הרמ"א במרדכי שכ' דר' יוחנן ס"ל דמשיכה קונה מה"ת כ' הרמ"א דצ"ל ר"ל וכ"ה במרדכי של ר' ליז"ר טרוי"ש וקשה לי לפ"ז מה דסיים דהכי קיי"ל כר' יוחנן ע"ש שהוצרך מכח זה לשבש הגירסא ע"ש ובאמת א"צ לכל זה דהמרדכי מהפך הגירסא וכגירסת הירושלמי וכ"ה גירסת רש"י ומזה תמי' לי ע"ד הרדב"ז ההובא בשיטה מקובצת לב"מ (מ"ח ב') שהקשה שם דדלמא רב כר"ל ס"ל דמשיכה קונה ותירץ דרש"י מיישב זה במ"ש ומשנינן קרקע כו' כלומר דאנן דס"ל דמעות קונה מהדרינן נמי דרב יסבור כן ע"ש ובמח"כ הוא תמוה דמה שהקשה דלמא רב ס"ל דמשיכה קונה ליתא דהא מבואר בש"ס ע"ז ע"א ב' דרב ס"ל דמעות קונה ע"ש בתוס' ד"ה מודו (ומזה מבואר דליתא לפי' הקה"ע בירושלמי עירובין (פ"ז ה"י) על מה דאמרינן שם דאבא סובר דמעות אינו קונה ד"ת פי' הקה"ע ר' חיננא רבה א"נ רב עכ"ל ולפמ"ש ליתא דהא רב ס"ל דמעות קונה) וגם מ"ש הרדב"ז דרש"י תירץ זה כו' ליתא דהא רש"י פסק באמת כר"ל והיינו דמהפך פלוגתייהו וכמ"ש ודברי הרדב"ז צע"ג וע"כ נ"ל בביאור דברי הירושלמי עפ"י מה שמבואר בירושלמי מעשר שני פ"ב דמקשה שם לר' יוחנן דאזיל בתר מידה ומשקל מהמשנה הלז דכרגלי שתיהן אף שע"י המים לא תותר במשקל והיינו דמסתמא אפאה ולא נותר מהמים ותירץ שם דכאן אזלינן בתר הר"ת וא"צ יתרון כאן בהמשקל וכן מבואר בהמשנה דאפי' עצים כרגלי שתיהן אף ששם ליכא יתרון בהמשקל עכת"ד הסוגיא שה וע"ש בפי' הרא"פ ובמחנה אפרים ה' נזקי ממון (סי' ד') וכ"ה ביאור דברי הירושלמי כאן אלא שקיצר והבן כי נכונים הדברים. ועכ"פ הנה מבואר מהירושלמי דמע"ש וביצה דכשיאפה העיסה לא נשאר בה מהמים דהא מבואר שם דלענין המשקל אין המים מעלים ומורידים כלל וא"כ הדברים ק"ו לנ"ד דאם האש מייבש המים שנילושה בהם העיסה שהמים המה בתוך העיסה מכ"ש דיתייבש המים שמחליקים בהם העיסה שהמה על פני העיסה נגד האש [וע' בר"מ ה' רוצח (פי"א הט"ז) שכ' עיסה שנילושה במים מגולין אפי' הוא של תרומה תשרף ואפי' נאפת הפת אסורה ע"כ משמע לכאורה דנשאר המים. אולם י"נ דנהי דהמים נתייבשו עכ"ז הארס נשאר] והדברים נוגעים כלפי מ"ש הרבנים האחרונים בשו"ת תועפת ראם חא"ח סי' ל"ג) ובשו"ת שירי טהרה לענין חיטים שנחמצו ונאפו עם שאר חיטים ולא יש ס' בשאר חיטים אם מצרפין המים ע"ש ולא התעוררו מדברי הירושלמי הללו וא"כ הי' נראה להתיר בנ"ד אולם עדיין יש לדון בדבר די"ל נהי דהמים לא נשארו ונתייבשו עד שלא נרגשו בהמשקל עכ"ז עדיין משהו נשאר בהעיסה וא"כ עדיין יש סכנה אמנם אם כן לשיטות הט"ז ביו"ד (סי' קט"ז סק"ב) שגם בסכנה בטל בס' וכותי' פסקו האחרונים עשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' ק"א) יש להתיר (ועשו"ת ס' יהושיע (בפו"כ סי' קס"ז) שכ' דלפי' המפרשים דכילכית הוא דג טהור א"כ הא דאמרינן בחולין דצ"ז כילכית באילפס הוי עכצ"ל דבשלו דגים בבשר דהיא סכנה ומוכח דדבר סכנה בטל בס' כו' עכ"ד וליתא ואשתמיטתי' מ"ש הר"ן בספ"ג דע"ז דלאותן המפורשים דכילכית הוי דג טהור היינו דיש כילכית דהוא טהור ויש שהוא טמא וא"כ לא קשיא מכילכית באלפס וז"ב) וא"כ גם אם נשאר משהו בטל בס' וגם שי"ל לפמ"ש הפרמ"ג בא"ח (בא"א סי' קע"ג) שנוטין שם דבריו דבסכנה מהני ס"ס ובספר משנת אברהם (דע"ו ע"ב) תמה עליו דאשתמיטתי' ש"ס פ"ק דחולין דבס' סכנה לא מהני רובא. אולם צדקו דברי הפרמ"ג דהוא קאי התם לשיטות הרשב"א והוא ס"ל דס"ס עדיף מרובא וא"כ אף שרובא לא מהני בסכנה ס"ס מהני וא"כ יש כאן ס"ס דלמא הלכה כטעם הא' בש"כ (סי' של"ט סק"ט) דלא הוי סכנה. ועשו"ת קנאת סופרים (דע"ז ע"א) שצירף זה לספק ואת"ל דהוי סכנה דלמא מהני ס' בסכנה בשגם די"ל דהוי ג' ספיקות דהא צריך להבין להטעם משום סכנה הא חזינן כמה פעמים ששותין המים בשוגג ואינן ניזקין ועכצ"ל כמ"ש המ"א (סי' שע"ז ס"ק כ"ג) בשמחות דא' מאלף מזיק וכן יש לומר בנ"ד וכן מורה לשון התשב"ץ שראה פעם א' כי' וא"כ י"ל עוד ספק דלמא עתה לא תהי' סכנה וע"כ יש להתיר ועשו"ת בית יהודא

(ה) יש לחקור אם לאו דלא תלין אינו עובר רק כשמלין כל הלילה או עובר גם כשמלין במקצת הלילה. וראיתי בשו"ת גור ארי' יהודא חיו"ד (סי' כ"ו) שהעלה דאפי' בתחלת הלילה עיבר על לא תלין ועפ"ז תמה על מנהג העולם שמשהין את המת בתחלת הלילה גם הקשה על המ"א (סי' תרפ"ז סק"ו) שכ' דאם הוא סמוך לחשיכה יקרא המגילה דהא מ"מ אפשר לקוברו בלילה דהא מ"מ עובר על לא תלין עכ"ד והנה מה שתמה על המג"א לק"מ די"ל דמיירי באופן דאף אם ירצה לקברו תיכף מ"מ יכנס קצת בלילה כגון שהוא סמוך מאד לחשיכה וא"כ סוף סוף יהי' מוכרח לעבור על לא תבין לכן יקרא המגילה מקודם. ובפרט לפמ"ש בשו"ת חו"י (סי' קל"ט) דלאו דלא תלין הוא רק מדרבנן. ולפמ"ש בשו"ת שנות חיים (סי' קל"א) דהקדמת קריאת המגילה דוחה לגמרי מצוה דרבנן א"כ א"ש דברי המג"א (אך גם להחו"י איכא עשה דתקברנו) וגם י"ל לפ"מ דקיי"ל דאם הלינו לכבודו אינו עובר עליו א"כ מכ"ש לכבוד שמים וכמ"ש כה"ג הרא"ש בברכות ויש לפקפק בזה. אולם בעיקרא דמלתא אשתמט מיני' דהגור ארי' יהודא דברי הרדב"ז (ח"א סי' שי"א) שכ' להדיא דלאו דלא תלין אינו עובר רק בשהה כל הלילה ובתחלת הלילה מותר. ומה שהוכיח הגא"י מש"ס סנהדרין (מ"ו ב') דמשהין את דינו סמוך לחשיכה בכדי שלא יתרשל ואם הי' זמנו כל הלילה לא היינו חוששין שיתרשל אע"כ דעובר בתחלת הלילה. ולק"מ לפמ"ש הרדב"ז שם דבשאר מתים אינו עובר רק על לא תלין ולא על תקברנו ובמתי ב"ד עובר גם על תקברנו והעשה הוא גם על תחלת הלילה וא"כ לק"מ מסנהדרין דהתם מיירי במתי ב"ד דאיכא גם העשה ולכן אף בתחלת הלילה עובר משא"כ בשאר מתים דליכא רק לאו לכן אינו עובר רק כשמלין כל הלילה. הן אמת שראיתי בשו"ת גינת ורדים (חיו"ד כלל ה' סי' ס"ג) שהשיג על הרדב"ז וסובר דעובר גם בתחלת הלילה אולם נראה עיקר כהרדב"ז דמדברי הרמב"ם בחיבורו נראה דבשאר מתים ליכא המ"ע דתקברנו רק הל"ת וכמבואר בדברי' פט"ו מה' סמהדרין ואף שבג"ו דחק ליישב דברי' אין לשון הר"מ סובל כן. ומה גם דבריו שבה' אבל (פ"ב ה"ד שכ' שכל המלין את מתו עובר על ל"ת ולא כ' גם על עשה משמע להדיא כן והלח"מ כ' שם שנקט לשון המשנה. אולם נראה העיקר שהר"מ לדינא סובר כן ובפרט דעל המשנה גופה קשה] למה לא נקטה העשה ובפרט לפ"מ דמבואר בש"ס דהריבוי הוא מתקברנו וא"כ טפי ה"ל למינקט העשה ועשו"ת חו"י שם שהקשה באמת מנ"ל דאיכא עשה דלמא לא מרבה הכתוב