עמודי אש קפד

מה' שביתת עשור ה"ט) על דעת ר"ת שהקש' על נוסח בל נדרי דאין יכולים להתיר נדרים שכבר עברו דתימה דהא קיי"ל כאמימר דאכלו כולו נשאלין עלי' נעלם ממנו שהב"י בא"ח סי' תר"ט הקש' זאת על ר"ת ועמ"ש השה"מ פ"ו מה' שביתת עשור הי"ח] וראיתי בתוס' עירובין (ד"ל ע"ב) [שהקשו על הא דאמרי'] דלהוי מותר לערב בתרומ' כיון דאפשר למיתשל עלה דליקום בתרומ' ביד כהן וכ"כ הריטב"א שם ועתוס' מנחות (כ"ב) וזבחים (ע"ג ב') שמוכח מדבריהם דס"ל כשיטות הש"כ וכן מוכח מתוס' פסחים ואגודה ב"מ (סי' ס"ט) (מ"ו ב') ע"ש [ומש"ס ב"ק (ס"ז א') דאמרינן מעיקרא טיבלא כו' והקשו התוס' שם דהוי שינוי החוזר לבריתו ע"י שאלה לא קשיא דלוקי כשבא ליד כהן דהא ליתא דהא הקש' הרשב"א בחידושיו שם דהא הוי שינוי רשות דמעיקרא הוי ביד הבעה"ב ועתה ביד הכהן ותירץ דעדיין לא בא לידו וא"כ שפיר מקשו התוס' שפיר בממ"נ והבן. וראיתי בשו"ת משכנ"י (חיו"ד סי' נ"ד) שתמה על הר"ן נדרים (פ"ה א') שכ' שם דישאל על התרומ' ויעשה אותה חולין דהא הוי תרומ' ביד כהן ואין לומר דס"ל כפי' הרא"ם הא ע"כ הר"ן לא ס"ל הכי ועכצ"ל דישאל על נדרו וא"כ יהי' הכהנים מותרים ליהנות לו וא"כ הא הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו עכ"ד ובמח"כ דבריו תמוהים המה דמ"ש מתרומ' ביד כהן ליתא דהא הש"כ פי' הטעם משום דאין דיבור מוציא מידי מעשה וא"כ הכא דלא עשה מעשה כלל דהם נטלו מעצמם א"כ שפיר יוכל דיבור להפקיע מזה ולהוציאו לחולין ובעיקר הדבר נעלם ממנו מ"ש הרשב"א בחי' לנדרים שם וז"ל ולא חיישינן דלמא מיתשל אמקצתו בענין שישארו המקצת באיסורן ונמצא כהנים נוטלין באיסור למפרע עכ"ל הרי להדיא שהפי' שישאל על הנדר גופו במקצת כהנים (וגם מבעל ספר יהושיע נעלמו דברי הרשב"א הללו) ומה שהקשה המשכנ"י דא"כ הוי נדר שהותר מקצתו דהותר כולו לק"מ דכבר תיקנו הרשב"א במ"ש באופן שישארו המקצת באיסורן. וסבור הייתי לומר דמיירי שההיתר הוא ע"י חרטה דמבואר בסי' רכ"ט דלא אמרינן דהותר כולו. אולם ראיתי ברשב"א נדרים (כ"ז א') דלא ס"ל כן וכן כתב בשמו ר' ירוחם (ני"ד ק"ז) ועכצ"ל דמיירי דאמר כהנים נהנין לי ופרט אח"כ א' מהן דאז לא אמרינן הותר כולו ושוב ראיתי בשו"ת כ"ב מה"ת חיו"ד שהאריך בדברי הר"ן הללו. והגיע לידי ספר קהלת יעקב ונשאל שם ע"ד המשכנ"י ויישב דבריו והמה תמוהים כאשר עיני הרואה תחזינה גם הלום ראיתי להבני דוד (ה' אישות פ"ז ה"ט) שהניח דברי הר"ן בקושיא דהא הוי תרומה ביד כהן ולק"מ וכמ"ש. וגם מה שהקשה דמאי מספקא לי' למה לא ניחוש בכל תרומה שמא נשאלו הבעלים והוא אוכל טבל לק"מ דבכל מקום מוקמינן אחזקתו כמו שהי' עד עתה דלמה ישאל עלי' אבל בכאן חיישינן שישאל בכדי שיזכה בנכסיו וז"ב [ומש"ש הר"ן דלא מהני שאלה בהפקר צל"ע מזה על שו"ת הלק"ט ח"א סי' כ"ט שכ' בפשיטות דמהני שאלה בהפקר ולא העיר כלל מדברי הר"ן האלו. אולם מדברי התוס' גיטין (מ"ז א' ד"ה אדעתי') והר"ש פאה (פ"ו מ"א) שכתבו דהפקר בטעות אינו הפקר יש לדון דמועיל שאלה בהפקר וע' מחנה אפרים ה' הפקר סי' ד'] ועשו"ת הלק"ט (ח"א סי' קמ"ד) שכ' חלה שבא ליד כהן אי מצי לשאולי עלה. תשובה לא ירצה הכהן אבל אם ירצה מתירין לו לכהן דממונו הוא ואם דבר הנדור הנאכל מהני לו התרה כ"ש זה עכ"ל ולדברי הש"ך לא מהני השאלה כיון דנתעבד מעשה וצ"ל דס"ל כהנ"ב. ובזה א"ש מה דקשיא לי עמ"ש בהלק"ט (ח"ב סי' ל"ג) דמצויר שיפטר ממלקות בדיבור כגון פיגול שנשאל בעל הקרבן ולא הוי רק חב"ע דהוי דרבנן ואפי' למ"ד דהוי דאורייתא אפשר שאין בו מלקות ולפטרו ממיתה אפשר מי שהוציא בשבת כזית תרומה ונשאל דהדרא לטיבלא ואף דאמרינן בטבל הואיל ותקנו מתוקן צ"ל דלא אמרינן הואיל להחמיר עכ"ל והי' קשה לי דאיך ותקנו בפיגול שאלה הא אתי ליד כהן ולפמ"ש דס"ל כהנ"ב א"ש והבן ומה שנסתפק אם יש בחב"ע מלקות הוא תמוה דמהיכן יהי' מלקות בזה וכי כתיב לאו בזה. עכ"מ ה' שחיטה (פ"ב ה"ג) ומחנה אפרים בהגהותיו שם ופר"ח יו"ד (סי' ק"א) וגם מה שסיים דלא אמרינן הואיל להחמיר הוא תמוה דהא בפסחים דמ"ו אמרינן הואיל ואיבעי מיתשל לכן עובר על בל יראה והוא להחמיר. והייתי יכול לפרש דבריו דכוונתו דלחייבו מיתה לא אמרינן הואיל וכן ראיתי שם בח"א (סי' קנ"א) שכ' כיצד יפטור ממיתה עי' דיבור וכ' שם בתרומה שנשאל דלא אמרינן הואיל שיצא נשמתו וע"ש בח"ב (סי' רמ"ו) שכ' אם אמרי' הואיל לחומרא. תשובה סתם הואיל אמרי' להקל מיהו אשכחן פ"ד דתרומות תרומה עולה בא' ומאה ולא אמרינן הואיל ומיתשל משום דאין מצוותו בשאלה הא לא"ה אמרינן מיהו לעיל כתבתי דלהמית לא אמרינן הואיל עכ"ל והתם בתרומה ליכא מיתה רק מלקות (ומיתה בידי שמים) וא"כ קשה למה לו להביא מהדיוק ולא מהסוגיא דפסחים וע' היטב בפסחים (דס"א) ויומא (דס"ב) ובבעל המאור בפסחים פ' אלו עוברין וצ"ע]. וראיתי להעיר ע"ד שו"ת בית יעקב (סי' ק"י) שכ' וז"ל מהא דאיתא בש"ס ב"מ דנ"ג דאמר חזקי' מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחולל על המעות הראשונות מיתיבי התרומה והביכורים חייבים עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים ועולים בא' ומאה וכו' משא"כ במעשר כו' ואם איתא לדחזקי' ה"ל דשיל"מ כו' וכ' הבית יעקב יש להקשות אהא דמקשינן ואם איתא כו' קשה בלא חזקי' ה"ל להקשות מגופי' דברייתא דמעשר בטל ברוב ואמאי הא דשיל"מ הוא שהרי אפשר בשאלה דקיי"ל נשאלין על תרומות ומעשרות עכ"ל ושוב ראיתי בגמרא דסנהדרין פ' חלק שאמרו שם דמעשר ביד ישראל כתרומה ביד כהן דמי ולק"מ דמשום הכי הקשו מתרועה ולא ממעשר דלא הוי דשיל"מ דהוי כמו שהי' ביד כהן דכמו כשהוא ביד כהן אינו יכול לשאול עלי' ה"נ מעשר ביד ישראל אינו יכול לשאול עליו עכ"ד. ואולם לפי מה שנתבאר למעלה הטעמים שנאמרו בהא דתרומה ביד כהן דאינו יכול לשאול עליו לא יוצדק זה במעשר ביד ישראל וא"כ קושיתו נשארה בתוקפה. אולם י"ל זה עפ"י מ"ש בחי' המאירי לשבת (קכ"ז ב') ויש אומרים דא"א לשאול אלא בתרומות הואיל ותרומה ניטלת באומד ובמחשבה ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אבל מעשר שאינה נוטלת במחשבה אא"כ הפרישן אינו יכול לשאול עליו עכ"ל ובזה י"ל תמיהת התוס' (פסחים מ"ו ב') שכתבו תימה לרשב"א אמאי אמר בפ' כל שעה דמצות מעשר שני אינו יוצא בה בפסח לר"מ דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא ולא חשיב מצתכם הא הואיל ואי בעי מיתשל עלה מיחשב בשלו עכ"ל ולפ"ז א"ש דבמעשר באמת אינו מועיל שאלה אולם צ"ע מסוגיא דפסחים שם דאמרינן בחלה הואיל ואי בעי מיתשל עלה וחלה לא ניטלת ג"כ במחשבה וי"ל דהי"א האלו ס"ל בשיטת רש"י שם (דמ"ד ע"א) דלא גרס שם איתשל עלה כו'. אולם צ"ע מהקדש דמהני שאלה וע' בר"מ ה' תרומות (פ"ד ה"ז) שכ' וכן המפריש תרומות ומעשרות וניחם עליתם כו' מבואר דס"ל דגם במעשר מהני שאלה. ומדי עיינתי בזה ראיתי להשער המלך ה' חמץ (פ"ו ה"ח) שכ' וז"ל וראיתי בספר כרם שלמה שהקשה הרב כמו"ה אלי' עובדיא ז"ל דמאי ראי' מייתי הרשב"א מתרומה טמאה דהתם שאני דחסר תרי מילי למיעבד הן שאלת חכם והן להפריש עליהם ממקום אחר וה"ל תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרינן כמ"ש התוס' פ' א"ע והוא גמרא ערוכה פ' כל שעה עכ"ל ואני בעניי לא ידענא מנ"ל להקשות כן על הרשב"א דלא אמרינן הרי הואיל הא אמרינן שם בש"ס אמר רבא מסתברא שם מעשר חד הוא. הן אמת שלפי פירש"י אינו מוכרח לומר דרבא יסבור דאמרינן גם תרי הואיל אולם באמת נוכל לפרש דברי הש"ס דלשיטות רבא אמרינן תרי הואיל וכן מצאתי להדיא בפי' ר"ח לפסחים שם שכ' וז"ל אמר רבא מסתברא שם מעשר כו' כלומר כיון שאמרנו הואיל במעשר לא שנא חד ולא שנא תרי עכ"ל מבואר דלפיר"ח המסקנא דאמרינן תרי הואיל וא"כ י"ל דגם דעת הרשב"א כן ולק"מ ולפ"ז מ"ש בעלי הכללים בפשיטות דלא אמרינן תרי הואיל כמבואר בפרמ"ג א"ח בפתיחה לה' יו"ט (פ"א סי' כ"א) ובשו"ת שאילת שמואל בכלילות שמואל (אות ה' סי' ו') ובמלא הרועים (אות ה' סי' ח') ובשו"ת שנות חיים (סי' כ"ח) ולפמ"ש אין זה מוכרח כלל דהא חזינן דלדעת ר"ח אמרינן תרי הואיל ולדעתי כן ג"כ דעת הרשב"א

(ג) הנה קיי"ל דשיעור חלה מה"ת כ"ש ובשו"ת נ"ב (מה"ת חיו"ד סי' ר"א) כ' שבמצוות חלה נכללו ב' מצוות א' ההפרשה זה די בכ"ש והשני מצוות הנתינה להכהן ובזה צריך מה"ת א' מכ"ד או א' ממ"ח ממ"ג ביצים וחומש ביצה דזה הוי שיעור נתינה יעו"ש. והדברים האלו אמורים עם הספר תוס' רי"ד לקידושין (כ"ח ב') ובמל"מ ה' מתנות עניים פ"ו. ובזה מיושב מה שהקשה הרא"ש פ"ב דחלה והתוס' והר"ן והריטב"א בגיטין ד"ל למה לא תני מוקף יעו"ש ולהאמור י"ל דלא תני אלא דברים שהם מה"ה. וזה י"ל בשיטות הראשונים שכתבו שלכן אין מברכין על יציאת מצרים משום דאין שיעור לדבר הן רב או מעט והזרע יצחק הובא בשם אהרן פסחים דקי"ז הקשה עליהם מתרומה דמברכין ואין שיעור לדבר ולפמ"ש א"ש דבאמת יש שיעור להנתינה ולא סגי בכ"ש וע' בא"ר (סי' קי"ג סק"א) שכתב בשם הרד"א שלכן אין מברכין על תפלה משום שאין לו קצבה מה"ת הן רב או מעט וסרה בזה תירוצי של השם אהרן לקושיות הזרע יצחק דעכ"פ בתרומה מדרבנן יש לו שיעור. אולם מה יענה לדברי הרד"א דהא לתפלה יש מדרבנן שיעור ועכ"ז אין מברכין. (ובעיקר הקושי' שעל מה אין מברכין על יציאת מצרים כבר נשאל בזה הרא"ש בתשובותיו (כלל כ"ז סי' ב') ע"ש מ"ש בזה) ומזה תראה דצדקו דברי השואל בשו"ת משכנ"י בחא"ח (סי' ק"מ) ולא כהמשכנ"י שם והבן. ונ"ל ראי' לזה ממדרש שמות רבה פרשה מ"א דאיתא התם אמר להם הקב"ה לא אמרתי לך שתתן לי אלא א' מעשרה מעשר א' מנ' תרומה הוי לך ד' הצדקה כו' והיפה תואר שם נתקשה בזה דהא מה"ת חיטה א' פוטרת הכרי ומה שתירץ שם אין לו ביאור כלל אולם לפי דברים האמורים א"ש שבאמת מה"ת צריך ליתן כשיעור לצאת ידי נתינה. ובזה יש ליתן טעם למ"ש בספר חרדים (פ"ז ממל"ת דרבנן) שראה לקצת בני אדם שמפרישין בפסח א' ממ"ח ולא ידע הטעם מ"ש מכל השנה ושאל למהרי"ט ואמר שאין חילוק עכ"ד אולם לפמ"ש יש ליתן טעם לזה דהנה המ"א בא"ח סי' תנ"ז כ' דהמנהג בפסח ליתן החלה לכהן ע"ש וא"כ זה הטעם שבכל השנה אין מדקדקין לתרום כשיעור ומפרישין חלה כ"ש כיון ששורפין החלה ולא עבדי רק מצוות הפרשה לכן סגי בכ"ש משא"כ בפסח דנותנין לכהן וצריך לקיים מצוות נתינה לכן מפרישין א' ממ"ח וא"ש. וראיתי להעיר ע"ד הש"כ ביו"ד (סי' שכ"ד ס"ק י"ח) שכ' על מ"ש הפרישה דדוקא שאור אבל עיסה כל זמן שאין לה שיעור חלה אינה טובלת עכ"ל ותימה דמ"ש הא סוף סוף מה"ת חלה הוא דחלה אין לה שיעור מה"ת עכ"ל וראיתי בספר תפארת למשה שתמה ע"ז דמה דקיי"ל דחלה אין לה שיעור מה"ת היינו שיפרוש כ"ש אבל שיעור ה' רבעים הוא מה"ת ודאי דלא עיין יפה עכ"ד וחס לי' למרן הש"כ שישגה בדבר פשוט כזה. אולם המעיין בנה"כ יראה דהש"כ הבין בדברי הפרישה דמ"ש כל זמן שאין לה שיעור חלה היינו שבא מעיסה שהי' לה שיעור חלה רק שעתה אין בה שיעור חלה וע"ז