עמודי אש קפג

ידוע יפריש אחרת ואינו חושש משום שחלת ח"ל היא מדרבנן ואינה מקדשת מה שנתערבה בו עכ"ל ונראה לכאורה כוונתו דס"ל דחלת ח"ל אינה אוסרת תערובתה א"כ צ"ע למה הוצרך להפריש חלה אחרת אע"כ דס"ל דהדרא לטבלא אך אח"כ למה כ' דוקא לפי שחלת ח"ל אינה מקדשת הלא לפ"ז גם בתרומה מהראוי להיות כן ואולי ס"ל דחלת ח"ל קיל ואינה מקדשת ועכ"ז צריך להפריש חלה כדי שלא תשתכח תורת חלה והיא דחוק

(ב) ויש לחקור בתרומה או חלה שהוא ביד כהן שאין נשאלין עליה מאיזה טעם הוא והנה הש"כ בח"מ (סי' ש"נ סק"ו) כ' משום דהנתינה הוי מעשה ואין דיבור מוציא מידי מעשה ולפ"ז כ' בשו"ת ס' יהושיע (בפו"כ סי' נ"ט) שאם הי' כבר ביד כהן יכולים לשאול עליו אולם בשו"ת נ"ב מה"ת (חיו"ד סי' קנ"ד) כ' הטעם כיון שהכהן מוחזק יכול לומר להבעה"ב איני מאמין לך שאתה מתחרט באמת ודלמא שקורי קמשקרת וכיון שהכהן מוחזק נאמן יעו"ש ולפ"ז אם כבר החזיר להבעלים שוב יכול לשאול עליו וכן אם כבר הי' ביד כהן וגם עתה הוא בידו נאמן. ולדידי חזי לי דדבר זה פלוגתא דקמאי היא דהנה ראיתי להב"י בא"ח (סי' קצ"ו) שכ' דההוא שכ' הטור בשם הר"י שנודרי הנאה זה מזה אין מצטרפין לזימון אע"פ שיכולים לשאול על נדרו מ"מ כיון שעדיין לא שאלו אין מצטרפין וז"ל טעמא מאי דלא מהני שאלה נ"ל דא"כ כי כהנים אכלי בתרומה אמאי מהדר אטעמא דכהנים מצי אכלי חולין תיפוק לי' דזר נמי מצי לאכול תרומה אי מיתשל עלה אלא כיון דמחוסר שאלה לא הוי ראוי לאכילה והלכך אי לאו דכהנים מצי אכלי לא הוי מצטרף עכ"ל והפר"ח שם תמה עליו דהא מבואר בנדרים דתרומה ביד כהן לא מצי למיתשל עלי' ע"ש איברא דבתוס' עירוכין (ה' א' ד"ה והך) כתבו דשאני תרומה דאין לזה היתר אפי' בשאלה משא"כ במודר הנאה וע"כ מה דלא מהני שאלה היינו כיון שהוא ביד כהן וזה כהפר"ח. אולם בשו"ת מהר"ם מרויטינבורג (סי' ש"ל) כתב כדברי הב"י וא"כ קשה גם עלי' דהא הוי תרומה ביד כהן. ועיין באלי' רבא שעמד בזה. וע"כ נרא' דמהר"ם מרויטינבורג והתוס' מחולקים המה בפלוגתת הנ"ב והש"כ דהנה נרא' ברור לשיטת הנ"ב דעיקר הטעם מה דלא מהני שאלה בבא ליד כהן הוא שהכהן יאמר דאינו מאמין לו שמתחרט באמת על נדרו א"כ קשה דלמה בכל מקום שנשאלין על התרומה למה מותר לזר לאכלו נהי דלבעה"ב מותר שהוא יודע האמת שהוא מתחרט מ"מ הזר אינו יודע ולא מצינו בשום מקום שהזר יהי' אסור לאכול מהתרומה שנשאלו עליה אע"כ צריכין אנו לומר דבאמת מוקמינן לאדם אחזקת כשרות ואמרי' דמסתמא אינו משקר וקושטא אמר דהוא מתחרט על נדרו ודוקא היכא שבא ליד כהן וא"כ איכא חזקת ממון שמסייע ליד כהן מוקמינן החזקה הנ"ל נגד חזקת כשרות א"כ שפיר יוכל לעכב התרומה ולומר שאינו מאמינו כיון דאיכא חזקת ממון דמה"ט אמרי' דאין הולכין בממון אחר הרוב אף דקיי"ל אחרי רבים להטות והיינו משום דאיכא חזקת ממון נגד הרוב וכמ"ש התוס' בב"ק (כ"ז ב') וא"כ דון מינה דאם באמת הלך הבעה"ב ושאל על נדרו אף שהוא ביד הכהן מצי הזר לאכול מהתרומה וכמו שיכול לסמוך עלי' היכא שאינו ביד הכהן ה"נ כן בנידון זה (ואין להקשות דא"כ איך אמרי' בנדרים (נ"ט א') דלהכי לא הוי תרומה דשיל"מ כיון דבא ליד כהן הא לפי המבואר אף שבא ליד הכהן מ"מ יכול לשאול עליו י"ל דה"ק דכיון דהבעה"ב לא יוכל להוציא התרומה מידי הכהן למה זה להבל ולריק ישאל על התרומה וא"כ הוי מלתא דלא שכיחא כלל שהבעה"ב ירצה לשאול על התרומה ולכן לא הוי דשיל"מ אבל באמת אם אתרמי דשאל מותר לזר לאכלו כמו היכא שלא בא ליד הכהן דאין הנתינה פועלת כלל בגוף השאלה לענין איסור רק לענין חזקת ממון דאין הכהן צריך ליתנו ליד הבעה"ב) ולפ"ז יש לדון על מ"ש הצל"ח ביצה (י"ד ב') דמה דאסור ביו"ט ליתן לכהן תרומה הוא כיון שמתחלה הי' יכול לשאול עליו ואחר שנתנו ליד הכהן שוב לא יוכל לשאול עליו הוי כמקדיש כיון שהנתינה היא תעשה פעולה בגוף ההקדש ע"ש ולפמ"ש יש לדון בזה דהא בגוף ההקדש אין הנתינה פועלת כלל לפי דעת הצל"ח בתשובותיו וכמ"ש וא"כ אין להנתינה התחברות עם ההקדש [גם מש"ש דלב"ש אין מועיל להקדש ולתרומה שאלה. לכאור' נרא' דבתרומה כ"ע מודו דמהני שאלה וכמ"ש הש"כ בסי' ש"כ לר' אליעזר דשאני תרומה מהקדש וכ"כ בשו"ת הרמ"ע (סי' פ"ב) ובזה י"ל מה שהקשה התוס' יו"ט בפסחים (פ"ג מ"ג) על ממ"ש הרע"ב דהקדש בטעות אינו הקדש דהא הכא לר"א קיימינן והוא ס"ל דהקדש בטעות הוי הקדש ועם האמור א"ש דבחלה ותרומה גם ר"א מודה והקדש דכ' הרע"ב אשגרת לישנא הוא ור"א וב"ש חדא היא דשמותי היא והתוס' מקשים בכמה דוכתי מר"א אב"ש. ובזה י"ל מה שהקש' בספר בני דוד (פ"ד מה' עכו"ם על ש"ס סנהדרין דקי"ג) דעיר שיש בה מזוזה אינה נעשית עיר הנדחת דיבא עשה וידחה ל"ת ולהנ"ל י"ל לפמ"ש הפנ"י בביצה (ז' ב') דלב"ש לא אמרינן עשה דוחה ל"ת וא"כ גם ר"א ס"ל כן אולם הא ליתא דבסוגיא דנזיר (מ"א ב') ס"ל לר"א דעשה דוחה ל"ת וקושיתו של הבני דוד כבר העיר בזה התורת חיים. וליישב זה נראה לדקדק למה אמרו שם מזוזה ולא אמרו אזכרה ונראה לפמ"ש הכריתות (לשון לימודים שער ג' סי' קס"ד) דלא אמרינן אתי חד עשה ועקר ב' לאוין וזה נעלם מהפנ"י בביצה שם ועשו"ת מנחת יהודא (חא"ח סי' נ"ו) שהאריך בזה אם אמרינן אתי חד עשה ודוחה ב' ל"ת ולא ראה דברי הכריתות האלו וכן נראה שהוא דעת הר"ן בפ' יה"כ שכ' שמוטב להאכילו שחיטה בשבת מנבילה שעובר על כל כזית וראיתי להיד המלך (פ"ב מה' שבת ה"ג) שתמה עלי' דכי היכא דעשה דוחה ל"ת אין חילוק בין לאו א' לב' לאוין ה"נ בדחיית פ"נ ע"ש והא ליתא דגם בדחיית העשה את הל"ת יש חילוק בין לאו א' לב' לאוין וכן בפ"נ (ומה שהקשה שם היד המלך על הראב"ד שחקר אם נשחט לו או נצוה לעכו"ם לנחור דהא בלאו הכי אין עושין על ידי עכו"ם עיין שם. אשתמיט מיני' שכבר העיר בזה התשב"ץ (ח"ב סי' ל"ז) וכ' דהראב"ד כ' טעמו בכדי שאף היכא שנמצא אצל עכו"ם עוף מנוחרת ג"כ מוטב להאכילו שחוט ע"ש) וראיתי בנחלת בנימין דס"ח שהקשה דאמאי לא יבא עשה דכיבוד אב וידחה ל"ת דלא תחמול ואף דאיכא ב' לאוין מ"מ דוחה העשה ע"ש ולא ראה דברי הכריתות האלו דעשה אינו דוחה רק ל"ת א' ולא ב' וא"כ כיון שיש במזוזה הרבה אזכרות לא אתי חד עשה ועקר להו. ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת בר לואי (חא"ח סי' ה') מסוגיא דיומא (י"א ב') דצריך מיעוט שלא יטמא בנגעים ביהכ"נ וקשה הא אסור לנתוץ ביהכ"נ מקרא דלא תעשון כן כו' וא"כ כי היכא דביש בה מזוזה אסור לשרוף ה"נ נימא בביהכ"נ ע"ש ועם האמור א"ש דבמזוזה איכא הרבה לאוין ולכך אינו דוחה העשה הרבה לאוין משא"כ כאן דאינו אלא לאו א'. ועי"ל והוא העיקר דכיון דקיי"ל דאם נותץ שלא כדרך השחתה אינו עובר בלאו ולא דמי למוחק ע"מ לתקן שג"כ עובר משא"כ בביהכ"נ אינו עובר רק כשעושה דרך השחתה עשו"ת ח"ס (חא"ח סי' ל"ג) טעמא דמלתא. וע' בע"ז (די"ג) שמבואר שם דבעינן דוקא דרך השחת' ולא כהיד המלך (פ"ו מה' יסה"ת) שכ' שלא נודע מאין יצא לו להר"מ זה וא"כ הכא אינו עובר כיון שאינו עושה זה דרך השחת' רק כמוכרח לקיים גזירת המלך משא"כ בש"ס סנהדרין גבי מזוזה דעובר גם שלא כדרך השחת' לכן אמרינן שם דאסור והבן. ומש"ש הבר לואי דבעינן קרא כדכתיב ונתץ הבית כמו בנקטעה יד העדים אין זה ברור עתיו"ט (פ"ט מ"א דנגעים) ושו"ת חו"י (סי' קמ"ז) ושיבת ציון (סי' קכ"ח) ע"ש. והי' מקום ג"כ ליישב קושית הת"ח והבני דוד דהעשה לא קיים רק כששרף את כל העיר ואת כל שללה והוא עובר תיכף כששורף אזכרה אחת ולא הוי בעידנא ויש לעיין בזה מנמ"י פ' אלו מציאות. אולם מדברי הרשב"ם בב"ב (קכ"ו ב') ושאר מפרשים נרא' דס"ל דלב"ש גם בתרומה בטעות הוי הקדש] ובזה יש לתרץ מה שראיתי שהקש' ה"ג ר' ברוך פרענקיל בתשוב' כת"י דלמה אמרו בירושלמי דתרומ' קיל משאר איסורים משום דאפשר לשאול עלי' ולמה ישבק היתר ויבטל האיסור וע"ז הקשה דתרומ' ביד כהן מאי איכא למימר. ועם האמור א"ש דלענין איסור גם כשבא ליד כהן יוכל לשאול עליו. ובהיות כן י"ל דה"ט דמהר"ם מרוטינבורג דילפי מתרומ' אף שהוא בשאלה ולק"מ דהא הוי ביד כהן דמ"מ לענין איסור מועיל השאל' וא"כ גם הזר יוכל לאכול התרומ' משא"כ התוס' ס"ל כהש"כ ולא יהי' מועיל כלל השאלה [ולפמ"ש לדעת המהר"ם והב"י ולדבריו גם הטור ס"ל כן דס"ל כשיטות הנ"ב דלענין האיסור אינו מזיק לנו מה שהוא ביד הכהן נרא' מזה דהעיקר כשיטות הכו"פ ביו"ד (סי' ה' סק"ח) שהקש' שם על הטור והמחבר דאמאי לא ישאל עלי' וצ"ל כתירוצו דהמראית העין לא קאי על השחיט' ולא כמש"ש בספר שערי דעה דהמחבר סובר דאינו יכול לשאול אחר השחיט' דהוי כמו תרומ' ביד כהן והא ליתא דלהמחבר יוכל לשאול לענין איסור גם כשהוא ביד הכהן ומה שהקש' שם השערי דעה מא"ח (סי' תס"ט) דאסור לאדם לומר בשר זה לפסח כו' ע"ש לק"מ דעיקר קושיות הכרו"פ הוא אמאי דאיתא בש"ע דשחיטתו פסול' דמחזי כו' אמאי לא ישאל באמת ויהי' מותר משא"כ בא"ת דעת כמה פוסקים דמותר והטוש"ע לא כתבו רק אסור לומר וא"כ מה תתני שאלה לזה דאיסורא דעבד עבד ואף אם נאמר כהפוסקים דאסור היינו אם לא שאל אבל כאן כיון דפסק דפסול ומשמע דלית לי' תקנה שפיר הקש' הפלתי] ונ"ל דדעת התיו"ט כשיטות הנ"ב ממ"ש בקידושין (פ"א מ"ו) על מה דאיתא במשנה שם רשות הגבוה בכסף דלמה לי' כלל הא דתקנו דכסף יועיל הא בלא"ה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וראיתי להגרע"א בתוספותיו שם שהקש' ע"ז דהא כ"מ דבאמירתו מהני שאלה משא"כ בהקני' בכסף דהוי מעשה ע"ש אמנם לפמ"ש א"ש דכיון דכל עיקר הטעם שיאמר שאיני מאמינך שאתה מתחרט באמת כיון שהיא מוחזק וזה כשהוא ברשותו משא"כ כשנתן הכסף ולא משך דהוא ברשות המוכר עדיין א"כ שוב מהני השאלה וא"ש דברי התיו"ט. וראיתי בתוס' סוטה (ד"ו ע"ב) שהקשו על מה דאמרינן במנחת סוטה שבאו עדים שהיא טמא' והקשו ע"ז דלמה לא ישאל עלה ותצא לחולין וכן כתבו בכריתות (י"ג ב') דמהני שאלה קודם זריקה והמל"מ (פי"א מה' מעה"ק) הקש' על דבריהם דהא הוי כתרומה ביד כהן ע"ש וי"ל דהתוס' ס"ל כשיטות הנ"ב וא"כ לענין איסורא מהני שאלה גם אחר שעשו מעשה ובא ליד כהן. ועשו"ת חו"י (סי' ק"ל) שנסתפק באומר ה"ז קרבן דמיד הוי בי גזא דרחמנא והוי כתרומ' המסורה ביד כהן ולא מצי שאל עלה או שמצי לשאול ע"ש ולענ"ד דלא מיבעיא לשיטות הנ"ב דפשיטא דמצי שאיל אלא אפי' לשיטות הש"כ עכ"ז לא הוי מעשה ממש דתפקיע מידי דיבור וכמ"ש הש"כ שם לענין אמירתו לגבוה דעכ"ז לא הוי מעש' ממש ושוב ראיתי למהרי"ט אלגזי ספ"ד דבכורות שכ' ע"ד החו"י כמ"ש [ומהיד המלך בקונטרס כל נדר אשתמיט לי' כל זה וגם מש"ש היד המלך (בפ"ב