עמודי אש קפב

שכל ישראל מצוון לבערו הוא רק בשעת הביעור ולא מקודם ויש לדחות דהיכא דהאב רוצה למול אז אינו מוטל כלל על האחרים למולו רק כשאינו רוצה למול אז מוטל החיוב על האחרים ועמ"ש האבן עזרא ביסוד מורא (שער ג') ודברי חמודות פ"ק דבכורות (פ"ו סי"ז). עוד נסתפק הדרך פקודיך בגר קטן שנימול לח' אם מותר למולו בשבת. וכ' דאסור דלא נאמר רק גבי ישראל ע"ש והנה בטעם הזה יש לפקפק דהא בש"ע (סי' רס"ז ס"ב) מבואר דבטבלה קודם שילדה בין מקנת כסף בין יליד בית דוחה שבת מבואר להיפוך והש"כ כ' שם בשם ר' ירוחם דלא נאמר רק לגבי ישראל אולם שאר הפוסקים חולקים עלי' אך מש"ש בדרך פקודיך הטעם דיוכל למחות זה הי' נרא' דמה"ט לא מחללין שבת. אולם יש לדון עפ"י מ"ש בשו"ת ח"ס חיו"ד (סי' רנ"ג) שצריך לברך דסומכין אחזקה שלא ימחה א"כ הי' נראה לפי שיטתו דגם לענין שבת מוקמינן אחזקת דהא חזינן בסי' ח' דלענין ברכה מחמירין יותר מלענין שבת ע"ש בט"ז אולם מה שהניח בצ"ע בדרך פיקודיך גם גבי הורתו שלא בקדושה ולידחה בקדוש' בזה נראה דמהלינן בשבת דהא אינו יכול למחות וכמ"ש בספר תפארת למשה (סי' רס"ח ס"ז) ודינו כישראל גמור ע"כ נראה דבזה פשיטא דדוחה שבת עוד נסתפק שם בהא דאם מתו אצל ב' אחיות הבנים אחר המילה דאסור הג' למול אם גם באחים חיישינן הנה בזה מבואר להדיא בש"ג פ' ר"א דמילה דה"ה באחים ובאב ובן חיישינן וכ"כ הברכ"י ביו"ד סי' רס"ה ס"ה ע"ש

שאלות ותשובות סימן יח קונטרס דיני

חלה

(א) יש לחקור בחלת ח"ל שחזרה להעיסה שנלקחה הימנה אם דינה כמו שנתערבה בעיסה אחרת או לא והנה ראיתי בשאילת יעב"ץ (ח"א סי' מ"ה וח"ב סי' צ"ט) שכ' דמהירושלמי דמאי (פ"ד ה"א) נרא' דאם נפלה החלה להעיסה שנלקחה הימנה דהדרא לטיבלא והוי כלא הפרישו חלה הימנה ואחריו החזיק בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' שי"ט וחאה"ע ח"ב סי' צ"ב ע"ש). ובהכי ניחא לי דברי רש"י יבמות (פ"ו א') שכ' דלהכי חייבים מיתה על טבל כיון דפתיך בתוכה תרומה דהיא במיתה. וראיתי להבית מאיר (סי' קס"ד ס"מ) שהתפלא ע"ז דכיון דמה"ת חיטה א' פוטרת הכרי א"כ לבטול בתוכה ע"ש ועם האמור א"ש דכיון דאפי' היכא דהפריש וחזרה ונפלה אמרי' דהדרא לטיבלא מכ"ש בנ"ד. ובהכי א"ש דברי ההפלאה שכ' ליישב קושיות הלח"מ על הר"מ דאין יוצאין במצה של טבל דהא זה רק לר"ש וכ' ליישב דכיון דהתוס' הקשו דהא הוי מהב"ע והשאגת אריה תירץ דעשה דוחה ל"ת אך הא יכול לתרום ולאכול בפ"ע אך ר"ש סובר ב"ש למכות משא"כ לדידן הוי מהב"ע. וראיתי בשו"ת ח"ס חא"ח (סי' קל"ז) שהקשה עליו דיחזור ויערב הכ"ש ויהי' בטל מה"ת. ועם האמור א"ש דאם יערוב אותו יחזור לטבלו ובזה יש ליישב מה שהקש' האור חדש בפסחים (ס"ז ב') דלמה להו לאהדורי במשנה אתקנתא להפריש חלה ביו"ט הא מה"ת סגי לחלה בכ"ש וע"ז אינו עובר בבל יראה וא"כ יפרוש כ"ש ויניחנו לבדו (ויפרוש כשיעור ויניחנו לבדו) [והמותר] יערבנו ברוב העיסה לפי שיטת הרשב"א דמותר אף לזרים ולהנ"ל לק"מ דהמשנה תני תקנתא אף למי שאין לו עיסה אחרת שיהי' רוב נגד החלה ואף שיחזור ויערב בתוך העיסה הזאת בעצמה א"כ הדרא העיסה לטבלה ועשו"ת ס' יהושע (חא"ח סי' י"ז) שהקשה על הש"א ג"כ דהא יוכל להפריש הכ"ש ויערב בתוכה וכן הקשה בספר נתיבות השלם ח"ב (בשו"ת ד"ט ע"א) ולפ"ז א"ש. ומזה נסתרו דברי השם אהרן (יבמות דצ"ג) שכ' דלדעת הסוברים דאין מבטלין הוא דרבנן א"כ למה לי הקרא דלמען תלמד ליראה להורות דבשבת מותר לתרום שלא מן המוקף דהא יש תקנה לפרוש התרומה ויחזור ויבטלנה ע"ש. ועם האמור ליתא דאם יחזור ויבטלנה תהדר לטבלא. [אולם בלא"ה כתבתי לעיל בשם הנ"ב דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין הוא מה"ת וא"כ איצטרך קרא דכשיבטל התרומה יבש ביבש חיטים בחיטים דבזה אין מבטלין מה"ת. ועשו"ת אבני מילואים (סי' ח"י) שכ' דבתרומה לכ"ע אין מבטלין הוא מה"ת דכשמבטל הוא כמפסיד התרומה בידים ע"ש ולפ"ז קושיתו מעיקרא לק"מ אך המגיה שם תמה עלי' וכן מבואר בפר"ח (סי' צ"ט סק"ט) דלא כהאבני מילואים] ומיושב בזה מה שהקשה בשו"ת צלותא דאברהם (סי' ל"ט) על הא דמבואר בעירובין (ד"ל ע"ב) על הא דאמר שם סומכוס דמערבין בחולין ואלו בנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר דמיתשל אנזיריתו אי הכי תרומה נמי אפשר דמיתשל עלי' אי מיתשל עליו הדרא לטיבלא ולפרוש עליו מיני' ובי' ותירצו שלית בי' שיעורא ע"ש וקשה לענ"ד מהא דאיתא בירושלמי דדמאי (פ"ז ה"ח) דשם איתא מעשר טבל שנתערב בחולין אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לא ראבע"א יקרא שם לתרומת מעשר ויעלה בא' ומאה א"כ קשה גם בתרומה אמאי לא מערבין הא אפשר למיתשל עליו ואי דהדרא לטיבלא ליפרוש עלי' מיני' ובי' אף דלית בי' שיעורא יקרא שם לתרומה ויעלה בא' ומאה כמו שאיתא בירושלמי הנ"ל עכ"ל ולפ"ז לק"מ דבשלמא בהירושלמי שם שאיתא ג"כ חולין אחרים לא אמרינן עליו דהדרא לטבלא משא"כ כאן אם ישאל ע"ז ויקרא שם תהדר לטבלא ומוכח מזה כהשאילת יעב"ץ. אך בלא"ה לק"מ דהא מבואר במשנה דערלה (פ"ב מ"א) דתרומ' ותרומת מעשר עולה בא' ומאה וצריך להרים א"כ גם כשיבטל יהי' צריך להרים וא"כ כשליח בי' שיעורא לא פעל כלום ובירושלמי דרמאי מיירי שבאמת הוא נוטל התרומת מעשר שקרא שם משא"כ כאן ובלא"ה הא מבואר בירושלמי שם דהחכמים שבמשנה חולקים על ראב"ע וא"כ מעיקרא לק"מ והבן. ברם חזית הויתי לרבינו מהר"י היילפירין בשו"ת כת"י (סי' ע"ה מ"ו) שפלפל הרבה בדין הזה עם הגאון בעל מים עמוקים והוא השיב לו שדין זה מפורש במשנה פ"ד דדמאי סאה תרומה שנפלה למקומה מדמעת ורש"י חולין (ע"ה ב') וכתובות (נ"ה ב') ותוס' שם פירשו המשנה הזאת ולפי דבריהם מבואר להדיא דאין חילוק כלל בין נפלת לתוך העיסה שלקחה הימנה לעיסה אחרת והרב המחבר כתב לו דלפי' הרמב"ם אין ראי' לזה רק שיש לו ראיות אחרות ע"ש וגדלה התימה על השאילת יעב"ץ והח"ס שלא התעוררו כלל מדברי רש"י ותוס' הללו. וגם לי בעניי יש ראי' לזה דלא כדבריהם מדברי הרא"ש בהלק"ט בה' חלה שכ' בשם הירושלמי דקב שנטלה חלתה וקב הקדש מצטרף אבל קב חלה לא ומבואר בירושלמי ההבדל שבין חלה להקדש דחלה אין יכולים לפדותו משא"כ בהקדש והקשה הרא"ש דא"כ אמאי קב שנטלה חלתה מצטרף ותירץ משום דיש מציאות שתתחייב כגון שיערבנה עם עיסה שלא נטלה חלתה ואין לו פרנסה ממקום אחר דאז מוציא החלה לפי הכל ואי ס"ד כהשי"ע והח"ס קשה הא בחלה יש ג"כ מציאות שתתחייב בחלה כגון שנתערבה באותה העיסה שנלקחה הימנה וכמ"ש הרא"ש לענין קב שהורמה חלתה דכיון שיש מציאות שתחזור לאופן החיוב אמרינן דמצטרף ה"נ כן היא אע"כ דאין שום מציאות שתחזור לטבלה. הן אמת שבלא"ה קשה לי דהא יוכל לשאול עליו א"כ אמאי אינו מצטרף וראיתי להרא"פ בביאורו להירושלמי שהעיר בזה ותירץ דכיון דחזינן דלא היי דשיל"מ משום השאלה והיינו כיון שאינו חייב לשאול עליו לכן לא מקרי תקנה אך שלפ"ז קשה לי על הרא"ש דא"כ אמאי בעיסה שהורמה חלתה מצטרף כיון שיש לו מציאות שיערבנו עם עיסה שלא נטלה חלתה דהא מ"מ אינו דבר הכרחי וכמו השאלה בחלה ועמ"ש הרא"פ בביאורו להירושלמי פ"ז דדמאי וצ"ע. ואולי י"ל דלא דמי דבשלמא בשאלה כיון דאין נשאלין בנדרים אלא מדוחק א"כ הוי המציאות בדרך עבירה לא נכלל בכלל מציאות משא"כ בנידון הרא"ש יש מציאות בהיתרא דאיתרמי שתפול לתוך עיסה שהורמה חלתה וא"כ שפיר קשה דגם במציאות דידן שפיר משכחת לה דתפול לתוך העיס' שנלקחה הימנה וא"כ מוכח מזה דלא כהשי"ע והח"ס. וכן יש ראי' ממ"ש תוס' זבחים (ע"ז ב') ומנחות (ס"ב ב') בשם ר"ת והלא היא כתובה על ספר הישר לר"ת במס' ע"ז (סי' תתק"ז) דהא דתרומה בטלה בק"א מיירי בנפל' לתוך חולין מתוקנין דא"א למבטל דהיינו חולין להיות כבטל דהיינו תרומה וההיא דאינו בטל מיירי בחולין שאינן מתוקנין שנפלה לתוך החולין האלו דאפשר להחולין להיות תרומה וא"ת וטבל במינו במשוי היכא משכחת לה הא א"א למבטל דהיינו חולין שיעשו טבל כו' ע"ש דבריהם שכתבו דא"א לחולין מתוקנים שיעשו טבל או תרומה ע"ש (ומבואר בירושלמי פ"ג דחלה כן יעו"ש) ואלו להשי"ע והח"ס א"כ אפשר ואפשר הוא הוא כגון היכא שנפלה לה להעיסה שנלקחה הימנה דאז תהדר לטבלה כמקודם אע"כ דליתא. והכי מוכח נמי מש"ס ב"ק (ס"ז ע"ב) דאמרינן התם דגזלן שגזל ועשה תרומה תרומתו תרומה אף דלא אייאש דהוי שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא תרומה ואי ס"ד כהשי"ע והח"ס הא הוי שינוי החוזר לברייתו דהא אם יפלו התרומה לתוך העיסה שנלקחה הימנה תתהפך לחולין והתוס' הקשו שם דהא יוכל לשאול עליו וע"ש ברשב"א שכ' דאף דהוי מלתא דלא שכיחא מ"מ מקרי שינוי החוזר לברייתו וא"כ אי ס"ד כהשי"ע והח"ס קשה כיון שבשעה שתרם לא הי' ראוי שתחול עליה שם תרומה כיון שהי' במציאות שתחזור ותפיל לתוך העיסה שנלקחה הימנה מי נתן לה שם תרומה אח"כ וע' פנ"י ב"ק שם. אע"כ דלא כדעתם וע' היטב בר"ן נדרים (פ"ז ב') שמוכח מדבריו נמי כן והבן. ודברי הירושלמי שהביאו לפי מה שפירשם במהרי"ט אלגזי פ"ד דבכורות לא מוכח מידי יעו"ש ולפמ"ש הח"ס דהך דינא הוא רק מדרבנן לחומרא ים ליישב דבריו אולם השאילת יעב"ץ כתב דמה"ת היא ושפיר קשה עלי' מהראיות שהבאתי. וע' פרמ"ג בא"ח (סי' ת"ס במ"ז סק"א) שכ' דמי שיש לו כזית מצומצם מצה בליל פסח ולא נטל חלה דיש לו תקנה דיפרוש כ"ש ויבטל ברוב ויקיים מ"ע ד"ת ע"ש ולדברי השי"ע לא פעל כלל בזה. וע' בראב"ן (סי' נ"ד) שכ' נ"ל דאם חזרה חלת האור כשהיא עיסה ונפלה לתוך העיסה ונתערבה אם נתערבה כשהיא עיסה באחת מן הלחמים בטילה ברוב עכ"ל אולם י"ל דמיירי בעיסה אחרת ולא באותה העיסה. ועשו"ת הרי"ף (סי' ש"ה) שכ' וז"ל ואם חלת עיסה נתערבה בבצק אם אין מקומה