עמודי אש קפ

דאל"כ למה לא התיר הרא"ש בחליצה שיהי' בעניבה דהא כיון שכבר הוא קשור עי' הקרסים והחבל הוא רק בכדי שתהי' חליצה מעליתא א"כ תהוי סגי בעניבה דתהוי עכ"ז חליצה מעליתא אע"כ דהקרסים לא הוי כקשירה ונהי דמקרי חיבור עכ"ז בעינן דתהוי חליצה מעליתא ע"י קשירה ג"כ לכן לא התיר הרא"ש ע"י עניבה וא"כ לא קשיא מה שהקשה התורת אבגדור דאי ס"ד דלא הוי חיבור א"כ אמאי הוי החבל משום חליצה מעלית' הא בלא"ה לא הוי חיבור הא ליתא דבחליצה לא בעינן מדינא קשירה רק דתהוי חיבור וא"כ סגי מדינא בהקרסים דהוי חיבור ובכדי דתהוי חליצה מעליתא בעינן קשירה וא"ש וז"ב בפי' דברי התה"ד שכ' הא קמן ע"כ דקנייפ"ל לאו קשירה מקרי כו' מוכח דעיקר הוכחתו דלא תהוי קשירה (ומש"ש מקודם מ"מ הך חיבור שע"י קנייפ"ל לאו חיבור כדמוכח כו' לאו דוקא וכוונתו דלא הוי קשירה דזה מקרי חיבור לענין כלאים דעסיק שם בזה) ומה שהקשה דנבעי דיהי' הקרסים כפופים כו' לק"מ דהא בעינן שתוכל להתיר אותם בידה לבד בלא סיוע יד השני וכשיהי' כפופים לא תוכל להתירם וע"כ תקנו החבל שיהי' קל לה להתיר וא"ש

שו"ת סי' יז קונטרס דיני

מילה

(א) הרמ"א ביו"ד (סי' רס"ב ס"ד) כ' דאם האם אומרת דהתינוק הי' מונח בבטנה כמו בשאר פעמים ולא הי' לה חבלי לידה כלל אע"פ ששמעו בוכה מונין לו מיום הלידה כו' והאם נאמנת לומר שהי' מונח כמו בשאר פעמים ובכה. מבואר מזה דאם הי' לה חבלי לידה אינה נאמנת והש"כ כ' שם סק"ח האם נאמנת דאי היתה חוץ לפרוזדור היתה מקשת לילד מיד עכ"ל מבואר דבאמת אם היתה מקשה לילד אינה נאמנת. וצ"ע דהא מקור הדברים המה מתשובת ר' יואל הלוי כמבואר בד"מ ומצאתי התשובה הזאת בא"ז ה' מילה (סי' ק"ג) ושם מבואר להדיא וז"ל והכא שלא היתה מקשה נראין הדברים אע"פ ששמעה הקול לא הוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור דהיינו לאויר העולם (ומזה מבואר להדיא דלא כהר"א הלוי בשו"ת דרכי נועם בסופו שר"ל לענין מילה אין הפירוש פרוזדור אויר העולם וסגי בשהוציא ראשו לבית החיצון והאריכו בזה בשו"ת פמ"א ח"א (סי' ז') ובס"ט (סי' קצ"ד ס"ק כ"ו) ובמשיבת נפש (סי' כ"ב) ומדברי ר' יואל מבואר להדיא דבעינן דוקא לאויר העולם ובחנם האריכו בזה) שאם הוציא ראשו היתה מקשה ואפי' היתה מקשה הואיל שהוא משמשה בולד כאשר כתבנו למעלה ולא הרגישה שיצא חוץ לפרוזדור נאמנת כו' עכ"ל מבואר להדיא שגם אם היתה מקשה נאמנת האם כשאומרת בריא לי ובד"מ העתיק ראש דברי הא"ז וז"ל מ"מ כאן כיון שהאם אומרת שהתינוק מונח כראשונה נאמנת דאי הי' יוצא חוץ לפרוזדור היתה מקשה מיד עכ"ל ולא הביא סוף הדברים דאפי' אם היתה מקשה נאמנת וצ"ע. ואולי י"ל דכיון דהרמ"א קאי ע"ד המחבר והוא מיירי משני דינים הן לענין ביה"ש והן לענין אם נשתהה כמה פעמים ולענין ביה"ש אין האם נאמנת כמבואר בא"ז שם ע"כ לא כ' רק אם לא היתה מקשה אבל לענין נשתהה נאמנת גם כשהיתה מקשה ועדיין צ"ע. וראיתי בשו"ת משיבת נפש (סי' כ"ב) שכ' קשה על הראבי"ה איך כתב אגב צערא לא מרגשה הרי מפורש בפ' המקשה במקשה לילד היא נמי מרגשת אלא שאין החיה יכולה לשאול את פיה משום דטרודא הרי מפורש דאף במקשת מרגשת היולדת בעצמה עכ"ל אולם הקשה כן לפי שלא נגלה בימיו הא"ז שכ' שם וז"ל וכ"ת אמאי לא שיילינן במעשה דרבא אי ארגשה איכא למימר דודאי הרגישה ומש"ה לא שיילינן לה משום דפניא מעלי שבתא הי' קרוב לביה"ש וכ"פ רי"ף והיא היתה במקום צנוע וגם טרודה בצערה להבחין אם יום אם לילה היא כו' ע"ש מבואר דכאן דהי' ביה"ש והי' במקום צנוע לכן אינה יכולה להבחין ולק"מ. ומה שהאריך עוד שם להקשות על הראבי"ה ומתוך זה העלה דבמקשה אינו מועיל בריא דידה ע"ש באורך שגה בזה דבאמת מבואר בראבי"ה דגם אם היתה מקשה הי' מועיל בריא דידה ומה שהקשה שם לק"מ להמעיין בא"ז שם. ולדעתי הי' נראה דגרם להמחברים מה שכתבו בדינים האלו לפי שלא נגלה אליהם דברי הראבי"ה באורך רק כפי מה שקיצרם א' וכמבואר בשו"ת מהרי"ו (סי' כ"ה) ובב"ח אולם לפ"מ שזכינו לדברי הראבי"ה באורך וכמו שהעתיקם בא"ז נראה לפסוק אם בכה התינוק לאחר איזה ימים אמרה האם שלא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור אף שהיתה מקשה לילד נאמנת (ודרך אגב אעיר על מ"ש בתשב"ץ (ח"ג ענין רנ"ז) דיש ט"ס ביבמות (ע"א ב') ואם אינו מעוי לא חיי שצ"ל דלא מעור' כו' ע"ש אולם בדברי ר' יואל בא"ז מבואר דהגירסא לא מעי ובשם הר"ח גרס לא מעור' ואינו ט"ס) וראיתי להעיר על שו"ת קנאת סופרים (ד"כ ע"ב) שכ' וז"ל והנה בהיותי בזה אזכיר שאיני עבין לשון הש"כ בסי' רס"ו סק"ט וז"ל וכ' בסמ"ק סי' קכ"ז וצריך לדקדק באשה מקשה בע"ש אם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור בע"ש אז אין מלין אותו בשבת כ"א בע"ש וצריך לשאול לנשים ואם אין יודעים יש לילך אחר המנהג עכ"ל ומ"ש ואם אין יודעת כו' תמוה דמאי שייכות בזה המנהג והיא תמוה, גם מ"ש דצריך לשאול לנשים לא נודע כוונתו כלל אם יש כח בנשים להכריע בדין עכ"ל ולענ"ד צדקו דברי הש"כ דהנה הסמ"ק שם כתב במקום שנהגו שיש לילך אחר החזקה וכן הוא בש"כ בכמה דפוסים והיינו כמ"ש הק"ס שיש לילך אחר החזקה דמעיקרא והשתא נולדה. ומ"ש שיש לשאול לנשים היינו אם הוציא הילד ראשו חוץ לפרוזדור דבזה הנשים נאמנות כמבואר בירושלמי ר"ה (פ"ג ה"א) ר' מל ע"פ נשים ע"ש וא"כ א"ש דברי הש"כ אח"כ ראיתי בס"ט (סי' קצ"ד ס"ק כ"ו) שכ' שבתשו' דרכי נועם פלפל הרבה בדברי הש"כ האלו

(ב) היד המלך (פ"א מה' מילה) חידש דהמ"ע שעל האב למול את בנו אינו אלא כשהוא בן ח' אבל אחר ח' אין מ"ע כלל על האב למול והיינו כשהי' חולה כשהי' בן ח' ונתרפא אח"כ רק כשרוצה האב למול את בנו אז מסלק מהבן החיוב שיש עליו כשיגדל וכשלא ימולו אז יהי' החיוב על הבן כשיגדל אבל על האב אין שום חיוב כלל עכת"ד ולדעתי היא תמיה והוא היפוך ש"ס מפורש בשבת (קל"ב ב') דמילה בצרעת דוחה אפי' שלא בזמנו משום דהעשה דוחה הל"ת וכ"כ הר"מ בפ"א מה' מילה ובפ"י מה' טומאת צרעת וע"ש במל"מ שכ' הטעם למה כ' הר"מ משום דעשה דוחה ל"ת (ולא כהלחם יהודא שנתקשה בזה) ולהיד המלך מדוע ידחה הא ליכא עשה כלל. וגם אם נאמר דעכ"פ כשמל מקיים העשה עכ"ז עשה כזה דיוכל לומר לא בעינא אינו דוחה ל"ת כמבואר בש"ס כתובות (ד"מ ע"א) ובמעשה רוקח כ' שם דאפי' אם נמתין שיוסר הצרעת עכ"ז לא משהינן לי' דהעשה הוא בכל רגע וע' בכל בו הובא בד"מ דהעשה הוא גם לאחר ח' ומצאתי להמחצית השקל (סי' תמ"ד ס"ק י"א) שגם הוא רצה לומר דאחר ח' ליכא עשה ודחה זה ע"ש ובס' קובץ על יד פ"א מה' מילה ותמהני שלא העירו מהש"ס הנ"ל דמבואר דגם מילה שלא בזמנו שהי' התינוק חולה וכמו שפירש"י שם עכ"ז איכא העשה ומ"ש היד המלך ראי' לדבריו ממ"ש הב"י דתינוק שחלה ונתרפא אין למולו סמוך לשבת דדבר זה חידשו מדעת עצמו ולא נזכר כלל בש"ס ואם הי' עשה לא מקלינן כולי האי ואינו ראי' כלל דלדעת התשב"ץ שהביא הב"י מקורו מדברי הש"ס שבת (י"ט א') דאין מפליגין בספינה כו' בכדי שלא יגרם חילול שבת וכמבואר בתשב"ץ (ח"א ענין י"ז) ומה שהביא ראי' ממילה דדחי שבת ואם נימא דגם אחר ח' חל העשה א"כ לא תדחה שבת וכמו דאמרינן בקצירת העומר דאם נקצר שלא כמצותו כשר לא דחי שבת אין ראי' כלל דהא הש"כ ביו"ד (סי' רס"ב סק"ד) תמה מזה על הפוסקים דאם מל תוך ח' (לא) יצא ותרצתי עפ"י דאיתא בש"ס מנחות דע"ב דדוקא התם דילפינן מתמיד מסתברא דבעינן דומיא דתמיד ולא בשאר מקומות כיון דעיקר מצותו בשבת לא משגחינן במה שבדיעבד יהי' כשר וכאשר חשבתי כן מצאתי שקדמני בזה בשו"ת שאגת ארי' (סי' כ"ב) ובדרישת ארי' ביו"ד (סי' רס"ב) וא"כ שוב ליכא ראי' להיד המלך [ודעת רש"י כ"ל דס"ל דהיכא דכשר בדיעבד לא דחי שבת וא"ש מ"ש בע"ז (דס"ז ע"א) דבהחליל מבואר דהשיר מעכב הקרבן וראיתי בשאילת שלום בהקדמה שתמה היכן מבואר כן ולהנ"ל א"ש דהא מבואר שם (דנ"ז ע"א) דדוחה שבת א"כ מוכח דגם בדיעבד מעכב ואינו דומה לאיברים ופדרים דהתם זמנו הוא ואיכא נמי משום זריזין מקדימין משא"כ הכא אלו הי' למצוה ולא לעיכובא לא הי' דוחה וא"ש בזה מ"ש בשו"ת מהר"ם אלשיך (ס' קל"ח) שיישב דברי הטוא"ח (סי' קל"ג) שכ' דהשיר לא הי' בערב דהיינו דאינו מעכב וראיתי להתפארת ישראל בחומר בקודש (פ"ו סי' מ"א) שתמה עליו דהא גם בתמיד של שחר אין השיר מעכב כבעירוכין די"א א' עכ"ל ולהנ"ל א"ש דמהר"ם אלשיך פסק כרש"י דהשיר מעכב וכ"ה בירושלמי עירובין (פ"י הי"ב) ובפסחים (פ"ד ה"א) ותענית (פ"ד ה"ב) דהשיר מעכב הקרבן וי"ל דלכן פסק רש"י כן. ובדרך אגב ראיתי להעיר ע"ד הר"ן פ"ב דסוכה (דנ"ב ב') שכ' ופדיון הבן אע"ג דלאו מזמן לזמן קאתי אפ"ה כיון שהוא מצוה תלויה בזמן ל' יום של תינוק שיצא מכלל כפל ונכנס לכלל קיימא וחיות שפיר שייך בי' לברוכי שהחיינו אבל תפילין ומילה לא תלי בזמן עכ"ל וראיתי בספר שערי ירושלמי בהגהותיו (ד"ד ע"ב) שכ' וז"ל לא ידעתי דהא גם מילה תלוי בזמן שמיני ללידה ואם משום דלא מל בח' יכול למולו אח"כ ומשמיני ואילך לא קבוע זמן הלא גם בפדיון הבן כך עכ"ל ולפענ"ד ביאור דברי הר"ן דס"ל כמ"ש הרא"ש בשבת פ' ר"א דמילה ופסקו הרמ"א (בסי' רס"ב) דאם נימול תוך ח' כשר וא"צ להטיף דם ברית ע"ש משא"כ בפדיון הבן אם פדאו תוך ל' ע"מ שיחול הפדיון תיכף לא הוי פדיון כלל (כמבואר בש"ס בכורות דמ"ט ובש"ע סי' ש"ה ס"ג) וא"כ מילה נקראת אינה תלויה בזמן אף תוך ח' דבדיעבד כשר משא"כ בפדיון הבן קודם ל' לא הוי זמנו כלל וא"ש דברי הר"ן ועשו"ת שאגת ארי' (סי' נ"ב) שכ' שמוכח מדברי הב"י והש"כ דיש מצוה כשמל בתוך ח' אולם הוא תמה ע"ז וע' צל"ח פסחים דע"ב שיישב זה וע' בתפארת ישראל בקונטרס הס' (סי' י') שהוכיח מדברי הר"מ ה'