עמודי אש קעט

מ"ב) במה דנהגו העולם בנולד לו בן והוא בדרך ביום ל' דפודה בנו הא אין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש ועם האמור א"ש דמצוה שאני. בזה י"ל מה שהקש' בשלמי נדבה ביו"ד סי' ס"א דאיך צותה התור' ליתן מתנו' לכהן דלמא אשחיט במקום נקב והוי טריפה וכן קשה גבי ראשית הגז ע"ש. ועם האמור א"ש דבמצוה הולכין אחר הרוב. ולפמ"ש בספר הפלאה בכתובות (ט"ו ב' ד"ה לא) לחדש דהיכא דבלא"ה אזלי' בתר הרוב והתור' אוקמוה ארוב שוב גם לענין ממון אזלי' בתר הרוב ע"ש באורך א"ש. והנה בשאילת יעבץ (ח"א סי' קנ"ה) כתב דבזה"ז הכהני' הם כהני ספק ואין חיוב ליתן בפדיון הבן רק מתנה ע"מ להחזיר ע"ש. ומיושב בזה מה שהקש' האבני מילואים באה"ע (סי' ג' סי"א) דבזה"ז נאמן לומר כהן אני כיון דלא הוי הנאה דהא איכא פדיון הבן וכן הקש' הברכ"י באה"ע שם ולפמ"ש השי"ע א"ש דהא במתנה ע"מ להחזיר לית לי' הנאה מזה

(מח) הנה בבכור בהמה מבואר בש"ע (סי' ש"כ) דבעינן כסף ומשיכה ובכסף לבד הוי ס' מכור ומה שפסק בש"ע יו"ד (סי' קל"ב) דכסף לחוד קונה היינו משום דיי"נ דרבנן הקילו. ובזה א"ש מה שהקש' בשערי דעה ביו"ד שם דכיון שפסק דכסף קונה אמאי השמיט דעת הר"מ דביחוד נאסר ועם האמור א"ש דבאמת כאן גבי בכור פסק דהוי ס' בכור ורק משום דיי"נ הוי דרבנן לכן הקיל בזה דמהני כסף אבל להחמיר דליתסר ביחוד שוב אמרינן דכסף לחוד אינו קונה. וקנין סטמתא כ' המ"א (סי' תמ"ח סק"ד) בשם המ"ב דמהני והוא הקש' ע"ז ממס' ע"ז דס"ד בדיניהם שפסקה להן תורה וכן הקש' בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' פ"ב) וכ' דלא מהני. אולם כבר דחה הראי' הזאת בשו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' רכ"ה) וכמ"ש בשו"ת ס' יהושע בפו"כ (סי' ת"ס). אולם מצאתי בתמים דעים להראב"ד (סי' ל"ד) שכ' וז"ל ומסירת מפתח לא קנה כו' ובאתרא דנהיגי למיקנא לגמרי קני וכדאמרי' לענין סטמתא עכ"ל מבואר דמהני קנין סטמתא וקנין אודייתא לא מהני וכמ"ש הט"ז יו"ד (סי' קס"ח ס"ק י"ד) לחלוק על הב"ח דהודאה לא מהני באיסורא וכ"כ המק"ח סי' תמ"ח. והן אמת שנרא' לדעתי שהוא מחלוקת הראשונים בש"מ ב"מ (ד"ג ע"ב) דבחי' הר"ן שם כ' בשם התוס' דפיו מחייבו קרבן אף כשעדים מכחישין אותו ומכניסין חב"ע דאדם נאמן על עצמו וכ"כ שם בשם תוס' חיצוניות והר"פ ז"ל. והרשב"א חולק ע"ז והרמב"ן כ' שם ב' תירוצים ולתירוצו הא' גם כשעדים מכחישין הוא נאמן יותר מהעדים דהוי הודאה ע"ש. אולם להלכה נרא' דלא מהני. וראיתי להעיר ע"ד שו"ת מהר"ם מינץ (סי' ל"ה) שכ' וז"ל ואני הדיוט קשה לי ע"ד הא"ז שכ' דמי שיש לו מבכרת דמותר לקבל מהעכו"ם עבור העיבור כיון דאין לו מה למשוך כו' ומשמע מדבריו דאפי' לכתחלה שרי לעשות כן. וקשה לי דהאיך שרי לעשות כן לכתחלה והא איכא הפקעה בגוף העובר ור"ת מפרש דנענש רב מרי ע"ז דמפקע גוף העובר מקדושה וכ' אבל אי מקנה לעכו"ם אזן האם אין חשש עונש בדבר א"כ אמאי שרי הא"ז לעשות כן לכתחלה ע"ש. ולק"מ דהא מבואר בא"ז ה' בכורות (סי' ת"פ) ובתשובותיו (סי' תשנ"ב) שהוא חולק ע"ד ר"ת וס"ל העיקר כדברי ר"י שפי' דגם בגוף העובר רשאי להקנות ומה שנענש רב מרי הוא בשביל שהוא הי' יכול לעשות כמו רב יהודא דהי' מטיל מים קודם שיצא לאויר העולם אבל אנן דלא ידעינן לעשות כן שרי לן אף בהעובר להפקיע קדושתו וכ' דכן מוכח בפ' בתרא כו' ולענין הלכה למעשה נרא' בעיני שמקנה אזן העובר לעכו"ם כו' כדברי ר' יצחק דפ' דשרי לי' להקנות לעכו"ם בין בי' בין באמי' עכ"ל וא"כ לק"מ על הא"ז דהוא ס"ל כר' יצחק ולא כר"ת גם מה שהאריך להקשות על הא"ז דאיך הותר לו לקבל מעות מהעכו"ם בשביל הולד הא הוי דשלב"ל נ"ל דהא"ז ישב זה במ"ש הלכך אתברר לן דהיכא דהוכר העובר מקני אזן העובר לעכו"ם כו' והיינו דס"ל דהיכא דהוכר העובר לא הוי דשלב"ל וכדעת הר"מ ועשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' שי"ב) שגם הוא פי' כן בדברי הא"ז ההובאו בהגמי"י ה' קנין (סי' ד') אולם לפ"מ שראינו בדברי הא"ז שכ' להדיא דדוקא היכא דהוכר העובר מהני מבואר להדיא כן וא"צ לכל הדוחקים שכ' המהר"ם מינץ שם

(מט) בש"ע יו"ד (סי' רפ"ו סט"ו) הביא דעת הר"מ (ה' מזוזה פ"ו ה"א) דבית בלא דלתות פטורה ממזוזה וראיתי ביד שאול שם שהקשה ע"ז מהא דאמרינן במכלתא פ' משפטים או אינו רק ירצענו במזוזה ת"ל ונתת באזנו ובדלת וקשה אי נימא דאין מזוזה בלא דלת א"כ לא ליכתוב רק והגישו אל המזוזה ונדע ממילא דאין מזוזה בלא דלת וע"כ דיש מזוזה בלא דלת ע"ש ודבריו תמוהים דכי דיוקו של הרמ"א הוא ממזוזה הלא מדברי הר"מ בתשובתו שהובא בכ"מ שם (והוא בפאר הדור סי' כ') מבואר דעיקר הדיוק הוא מבשעריך ופי' רז"ל א' שערי בתים וא' שערי מדינות כו' וכל פתח שאין בו דלתות פתח מקרי שער לא מקרי כו' ע"ש וא"כ עיקר הדיוק הוא משער וא"כ לא תקשי מרציעה דלא כתיב שם שער וז"פ וראיתי בשו"ת ברכת אברהם לבנו של הר"מ (סי' מ"א) שכ' דניאל הבבלי הקשה לו על התשו' הזאת מהא דכתיב ומסך פתח שער החצר אע"פ שלא הי' לחצר דלתות עכ"ז מקרי שער וע"ז השיב ר' אברהם וז"ל המסך כנגד הדלתות לפיכך אקרי שער עכ"ל ולפ"ז הי' נראה דגם לדעת הר"מ אם עשה להפתח וילון מקרי שער ודלת וחייב במזוזה (וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ש' שכ' לענין מה דעושה מחיצה דוילון נקרא מחיצה וסימן לדבר והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קה"ק וכן פסק בש"ע סי' שמ"א ואין ראי' משם דהא כ' הרשב"א שם דהוא מחוצה לכל כיוצא בזה והיינו היכא שצריך רק שיהי' מפסיק ועבמ"א סי' ר"מ שלשמש כנגד נר מהני וילון ע"ש אולם שיקרא שער ודלת אינו מוכרח) וצ"ע דלא משמע כן דתהני להר"מ כשעושה וילון. ועוד כ' שם הר"א וז"ל ועוד הכתיב פתח ואינו כמו ובשעריך שאין בו זכרון פתח כלל וענין הכתוב פשוט ומסך שעל הפתח הוא במקום שער החצר עכ"ל ולפי זה אינו ראי' דתועיל וילון אולם צל"ע על התירוץ הזה דהא כתיב ולשער החצר מסך (שמות כ"ז ט"ז) ומסך שער החצר (שם ל"ח י"ח) מסך שער החצר (שם מ' ט') מבואר שהמסך נקרא שער ולא נזכר שם פתח כלל ואולי כיון דגלי קרא פעם א' דכ' פתח כו' א"צ לכתוב כן במקומו' אחרים וכמ"ש כה"ג התוס' בעירובין (ד"ז ב') ומנחות (ל"ז א') דכיון דכתיב פעם אחת ימין וכן פתח שער אף דבמקום אחר כתיב יד ופתח אמרי' דגלי גם אמקומות אחרים יעו"ש ה"נ כן. וראיתי בשו"ת ס' סת"ם (סי' ד') שכ' דבית שער שאין בארכו ד' וברחבו יש יותר דפטור ממזוזה ומ"ש בש"ע סי' רפ"ו בשם הרמב"ם דאם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א דחייב הכונה שיש בארכו ד"א רק ברחבו יש יותר מד"א וה"א כיון דאין כאן ריבוע ממש יופטר וכמו שהוא באמת כן דעת הרא"ש שצריך דוקא ריבוע קמ"ל דלא אבל בשאין ד' בארכו כ"ע מודו דפטור ולפי שחכם אחד טעה בזה ע"כ כתבתי כן עכ"ד ובמח"כ הא ליתא כלל דבודאי אין דעת הרא"ש דצריך דוקא ריבוע דהא כל עיקר סברתו של הרא"ש הוא דלא חזי לדירה בענין אחר וכ' דכן צריך לכל הנך דקחשיב בפ"ק דסוכה ע"ש ואתה תמה על עצמך שאם הבית גדולה בארכה וברחבה, רק שאינו מרובע ממש נימא דאינו חזי לדירה ופוק חזי בכל הבתים שאנשים דרים בתוכם האם המה מרובעים וכן בית כזה יופטר ממעקה גם אם ידורו בתוכו כמה אנשי' ויפול הנופל ממנו וחלילה לומר כן לדעת הרא"ש וממילא דהר"מ סובר שלא צריך כלל ד' על ד' רק שגם אם אין בארכו ד' וברחבו יש יותר חייב ג"כ במזוזה וכן הבינו בדבריו כל הפוסקי' והוא ברור דלא כהס' סתם. וע"ש בסי' א' שהניח בצ"ע מניין לנו פסול דתולמ"ה במזוזה ע"ש הנה המבי"ט בקרית ספר והובא במעשה רוקח פ"ה מה' מזוזה כ' דהוא רק מדרבנן. אולם הרא"ם בס' יראים (סי' י"ח) כ' תולמ"ה פי' וכתבתם על מזוזות ולא שכבר כתוב ומוכח עכ"ל משמע שס"ל שהוא מה"ת וע' בלבוש (סי' רפ"ט) שגם הוא כ' דילפינן לה מוכתבתם ע"ש. והנה בטעם מה שהעמיק לה טפח דפסולה כמבואר במנחות דל"ב ראיתי להב"ח (סי' רפ"ט ס"ח) שכ' פי' משום דכתיב בשעריך פי' מקום סגירות השער וכל שהוא עמוק טפח לאו בשעריך מקרי ופסולה עכ"ל אולם הלבוש שם ס"ד כ' ואם העמיק לה טפח פסולה שאין זה על המזוזה אלא תוך המזוזה עכ"ל וכ"כ המעשה רוקח פ"ג מה' מזוזה. אולם בס' יראים (סי' י"ח) כ' פי' עד טפח נקראת מזוזה יותר מטפח נקראת חומה ויצא משם מזוזה עכ"ל ותמהני על הב"ח והט"ז שלא ראו דבריו וצל"ע עליו שכ' יותר מטפח כו' דמבואר בדבריו דטפח ממש כשירה והא בגמ' מבואר להדיא דטפח פסולה וכ"ה בראשוני' אולם גם בבה"ג בח' מזוזה ראיתי שכ' חקק בכותל והרחיק טפח ונתנה כשירה יתר מכאן פסולה וצ"ע

(נ) בסי' רפ"ו מבואר דהשוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור ממזוזה דסתם שאלה ושכירות ל' יום ומבואר ברמב"ן ורשב"א ותוס' דגם בבגדים אמרי' סתם שאלה ל' יום וראיתי ביד שאיל שם (ס"ק י"א) שהניח בצע"ג מש"ס חגיגה (כ"ב) דמנא לז' יומא לא מושלי אינשי ע"ש ואשתמיטתי' דברי המאירי בחידושיו לשבת (קמ"ח א') שכ' וז"ל שעל כלי שלו טמא מת הוא שצריך הזאה ג' וז' הלכך אין אדם עשוי להשאיל כלי שיהי' השואל צריך להמתין ז' לתשמיש כו' עכ"ל א"כ י"ל דגם הרמב"ן והרשב"א והתוס' פירשו כן ולק"מ

(נא) ברמ"א ביו"ד (סי' ש' ס"ב) וכן מותר לחבר בתי זרועות של צמר שיש בהם קרסים בבתי נפש של פשתן שיש בו נקבים ומכניס הקרסים תוך הנקבים הואיל והן רפויים כו' ע"ש והוא מדברי התה"ד (סי' רנ"ו) וראיתי בספר תורת אבגדור בא"ח (סי' י') שהניח בצ"ע דאיך למד זה התה"ד מדצריך סנדל של חליצה להיות לו רצועה ולקשרו והרא"ש כ' דעניבה לא מהני רק קשירה ואם נאמר דקרסים הוי חיבור למאי בעי עוד קשירה. וע"ז כ' הת"א וז"ל ואני בער ולא אדע דנ"ל להיפוך דז"ל הגמ' יבמות דק"ב ע"א והאי דידן אע"ג דאית בי' חומרתא קטרינן בי' מיתנא כי היכי דתהוי חליצה מעליתא כו' וא"כ דבקרסים אינו חיבור מאי קאמר אע"ג כו' קטרינן כו' פשיטא דצריך לקשור בחבל כיון דחומרתא אינו חיבור ואינו חליצה בע"כ דקרסים הוי חיבור לכך קאמר אע"ג דאית בי' חומרתא והוי קשר וחיבור מעליתא כו' מ"מ קטרינן בי' מיתנא דתהוי חליצה יותר ומעולה כו' וע"ק לי לדבריו למה צריך לקשור ברצועה ולקשרו בקשירה כו' הלא מכיון דצ"ל בו בלא"ה חומרתא וקרסים והנה כשהמה נכפפים מאד שאינו יכול להתירן אלא ע"י מעשה הוי חיבור ה"ל לעשות ג"כ בהסנדל של חליצה הלולאות קצרים מהקרסים עד שא"א להכנס הקרסים בלולאות כ"א בדוחק כו' ולא יהי' צריך את הרצועה כו' וכעת דבריו צ"ע עכ"ד ולענ"ד צדקו דברי התה"ד והרמ"א דהתה"ד כ' שם דכלאים בעינן שיהי' עי' קשירה הגם דלא בעינן שיהי' תפור והוכיח כן מדאמרינן קשר עליון דאורייתא כו' וע"ז הוכיח דקרסים לא הוי כקשירה