עמודי אש קעג

תפיס' (סי' ר"ז) דס' גזל לא אסר' התור' כלל ע"ש והיינו דהתור' לא אסר' אלא גזל ודאי ולא ספק גזל וא"כ אי הוי ס' בהתקנ' כיון דס' לחומרא ואם נימא דהתקנ' היתה בכה"ג לא הוי גזל כלל והבן אולם י"ל בנ"ד כיון דהוי על הנולדים וזה הוי רק מד"ק וכמ"ש בנ"ב מה"ת (חיו"ד סי' קמ"ז) וס' להקל אולם כבר הארכתי בזה לעיל בקונטרס ה"ס דסד"ק להחמיר אולם יש להקל בזה מטעם אחר כיון שהחנות כבר נבנית ובהתקנ' נכתב שלא יוסיפו והיינו שלא יבנה א' חנות ואם יבנה יהי' עובר על הח' אבל אין הח' חל על מי שקנה אותו ממי שכבר בנה דזה לא נכלל בכלל שלא יוסיפו דהא סוף סוף כבר הוא נוסף ובא וגם הא יוכל למכרו לעכו"ם וכה"ג כ' בשו"ת עה"ג (סי' ב') בקהל שקבלוהו עליהם רב והי' לו קרובים בעיר והיו שם בקהלה ח' שלא יקבלו עליהם רב שיש לו קרובים ופסק דרשאין להחזיקו שם דהתקנ' היתה שלא יקבלו עליהם אבל אם קבלוהו מותרים להחזיקו ע"ש וכ"ה בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' רפ"א וכן ראיתי בשו"ת זכרון יוסף (חח"מ סי' י"ב) דמותר ללמוד בספרים דהמדפיס עבר על הח' שהי' שלא להדפיסו והביא ראי' מיריחו שיהושיע החרים שלא לבנותו ואם בני אותו מותרין לישב בו ע"ש הן אמת שמדבריו נרא' שנעלם ממנו ש"ס סנהדרין (קי"ג א') דיריחו לא כבנת' אלא דאסקהו לעיר אחרת על שם יריחו ע"ש ומדברי הזכרון יוסף נרא' שהי' סבור דיריחו עצמו נבנ' וביותר קשה עליו מהירושלמי סנהדרין (פ' כל ישראל) דאיתא התם ולא אותה בנו אלא עיר אחרת בנו מאחר שהי' נבנית מותר את לישב בה וכ' שם מהר"ש יפה דהוכיח דאם היא אותה העיר איך מותר לישב בה אף שכבר בנהו אע"כ עיר אחרת בנהו ולכן מותר אף אם כבר בנו ע"ש וא"כ מוכח ההיפוך מהזכרון יוסף וצ"ע [ומזה יש להעיר ע"ד רבינו הרמב"ם במ"נ (ח"ג פ"נ) שכ' ולזה הטעם בעצמו החרים יהושיע מי שיבנה יריחו לעולם להיות המופת ההיא קיים עומד כי כל מי שיראה החומה שוקעת בארץ יתבאר לו שאינו זה תכונת בנין הנהרס אבל נשקע במופת עכ"ל וקשה דאם זה הטעם א"כ אמאי לא רצה שיסקוהו עיר אחרת על שמה ומזה נראה שרצה להאביד יריחו ושמה מן העולם] ומ"מ דברי הזכרון יוסף נכונים לדינא. וכה"ג כ' האחרונים ביו"ד (סי' א') בקהל שהחרימו שלא לשחוט ועבר ושחט שחיטתו כשיר' רק שלא בה"מ החמירו התב"ש והפר"ח ונרא' דגם הרא"ש אסר רק למיגדר מלתא וע' בבני יעקב (סי' ב') שכ' דהרא"ש מיירי שכתבו להדיא בהתקנ' שאף אם ישחוט תהא שחיטתו פסולה ועשו"ת תועפת ראם חיו"ד (סי' י') ומזה יש לי לדון על מ"ש בס' שלחן הקריא' (דנ"ח א') דסופר שנשבע שלא יכתוב ספר עד אותו זמן ועבר וכתב הס"ת פסול' ולפמ"ש הא ליתא דהוא נשבע רק שלא יכתוב אבל אם עבר וכתב הס"ת כשיר' ומ"ש כן בשם המשאת משה שהביא הפרמ"ג בא"ח סי' קמ"ב ליתא דנרא' דהמשאת משה חקר שם באם פרט בעת השבוע' שהס"ת שיכתוב תוך זמן זה תהי' פסול'. ומש"ש דכ"ה בתוס' תמור' (ד"ו ד"ה השת') היא תמוה דאדרב' התוס' כ' שם דבאיסור שבדה מעצמו לא אמרינן אעל"מ. וא"כ נרא' דבנ"ד שכבר נבנה מותר לקנותו [ומדברי הירושלמי סנהדרין שהבאתי לא קשיא דהתם כיון שהכוונ' הית' להאבידה מן העולם ע"כ גם בדיעבד אסור משא"כ כאן] ואין לומר דנהי דלא נכלל בהתקנה מ"מ כיון דדברים האלו הולכים אחר כוונת המתקן וא"כ י"ל דכוונתם הי' גם על מי שישב בהחנות אחר שיבנהו. הא ליתא די"ל דלא אסקי אדעתייהו כלל שיבנהו דיגזרו על מי שישב שם כיון דמלתא דלא שכיחא היא ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. ואין לומר דזה הוי רק בדברי רז"ל אבל בתקנה גוזרים גם על מלתא דלא שכיחא וכמ"ש הרד"ך (בית כ"ח) הא ליתא דכבר השיג עליו בשו"ת חכם צבי (סי' ס"א) והוכיח דגם בתקנה אינם מתקנים מלתא דלא שכיחא והביא שכ"ה דעת מהר"י ן' לב וכן כ"ל ממ"ש מהריב"ל (ח"א סי' מ"ג) שו"ת ר' בצלאל אשכנזי (סי' י"ב) ושער אפרים (סי' ס"ח) הרדב"ז (ח"א סי' שט"ז) יד אלי' (סי' ע') משנה למלך פ"ד מה' מלוה מאמר מרדכי (סי' ע"ה) יד מלאכי (כלל מ' סי' א') וכן נלע"ד מח"מ (סי' קכ"ג) בסמ"ע (שם סק"ה) דלכן לא תקנו במלוה ע"פ הרשאה משום דלא שכיחא אף דהוא אינו סייג לתורה דלא כמו שראיתי בארעא דרבנן (אות תי"ב) ושערי חכמה (שער ח' ס"ז) שלא הביאו רק דברי הרד"ך לבד וכ"ה בקהלת יעקב (לשון ב"א אות ר"י) ולא ראו כל הפוסקים שהבאתי דהאי כללא לאו דסמכא היא וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם (פכ"ט מה' מכירה הי"ד) וע' בהג"ה שם הי"ג מ"ש בשם הרשב"א והר"ן [וגם מ"ש בשערי חכמה דקנס קונסים אף במלתא דלא שכיחא נלע"ד דלא כן היא וראי' מש"ס מנחות (ד"נ ע"א) דאם לא הקטירו קטורת בבקר שמקטירין בין הערביים משום דלא שכיחא לא קנסו אף דהוא קנס בתמיד וע' בתוס' שם דטעם דמעתרא אינו דגם עולה מעתרת ועיקר הטעם משום דלא שכיחא וע' בה"ז שם וכן מוכח מדברי הב"ח בא"ח (סי' רנ"ד) שכ' דלהכי לא קנסו בפת וחרכה משום דלא שכיח והמ"א לא השיג עליו רק מטעם אחר וכן מוכח משו"ת הרדב"ז (ח"א סי' שצ"ט) דגרם בנזקין דחייב הוי קנסא ולא קנסו במלתא דלא שכיחא וע' בש"ס גיטין (כ"ב א') ואי אשמעינן מדמע משום דשכיח אבל מטמא דלא שכיח אימור לא והתם קאי להך סברא דכולהו הוי משום קנסא ומוכח דלא כהשערי חכמה וכ"ה בש"ס בכורות (ג' א') דאמרינן התם דעבד כיון דמלתא דלא שכיחא הוא דלזבני אינש עבד לעכו"ם ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בהו רבנן אף דהתם קנס הוא כמבואר בש"ס שם וע' בשיטה מקובצת שם] ועוד דאפי' אם היתה כוונתם כך עכ"ז כיון דבעינן פיו ולבו שוים וא"כ נהי דנאמר דבלבם הי' לקנוס גם למי שיקנה החנות עכ"ז כיון דלשון התקנ' אינו סובל זה א"כ אין פי' ולבו שוים וסברא כזאת ראיתי בתשב"ץ (ח"ב סי' ס"א) דנהי דאזלינן בתר אומדנא היינו רק לקולא ולא לחומרא דבעינן פי' ולבו שוים וזה נ"ל ג"כ דעת חכמי ווילנא ההובא בבית הלל ביו"ד (סי' רי"ח) שהעובדא הי' שתקנו שלא לקנות דגים בר"ה ותקנו בפי' שגם מי שיקנה שיעבור על הח' כשיאכלנו והקשה הב"ה ל"ל להזכיר בפירוש שגם מי שיקנ' יעבור ובא"ר בא"ח (סי' רמ"ב) השיג על הב"ה דכיון דהתקנ' הית' מחמת שלא יהי' דגים ביוקר א"כ מי שהי' לו מקודם מותר אולם בבית הלל מבואר שהתקנ' היתה ג"כ בשביל שמהרש"ל לא אכל דגים בר"ה וא"כ צדקו דברי הבית הלל. אולם לפמ"ש א"ש דאף דכוונתם היתה כן כיון דבלשונם לא דברו כן אזלינן לקולא ועשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' ז') שהשיג על התשב"ץ שכ' במי שהעלילו עליו ובשביל כן גזרו עליו שלא ימכור יין לעכו"ם דאף מה שהי' לו מקודם אסור והשיג המהרי"ט דנהי דכוונתם הי' כך עכ"ז לא דברו כן בפיהם ע"ש ובסי' נ"ה כפל הדברים וכן תמה ע"ז המחנה אפרים (ה' נדרים סי' י"ח) ולא זכר מדברי המהרי"ט ולא ידעתי מדוע לא השיגו ג"כ ע"ד שהבאתי בשמו למעלה ונ"ל שכן דעת הש"כ ח"מ (סי' ע"ג ס"ק ס"ז) ע"ש ועשו"ת צ"צ (סי' מ"ד) וראיתי בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' מ"ד) שהאריך להשוות דברי התשב"ץ עם דברי התה"ד דעיקר כוונת התשב"ץ דהולכין אחרי כוונתו ובעובדא דהתה"ד לא היתה אומדנא אבל לפמ"ש דהתשב"ץ לא ס"ל דאזלינן בתר הכוונה א"א כלל לפרש כן בדבריו רק כוונתו שהתיר היא משום שהי' לו מקודם וכההיא דאיברי נחירה וכמבואר בט"ז וש"כ (ביו"ד סי' רי"ח) [וע' יד שאול (סי' רי"ח סק"א) שכ' שנעלם מהנ"ב מה"ת (חיו"ד סי' ס"ד) דברי התה"ד והט"ז והש"כ האלו וכ"כ בכרם שלמה (דל"ט ב') ובאמת מהם נעלם מ"ש הנ"ב בהשמטות שבזה מיושבין קושיות הט"ז והש"כ גם מ"ש היד שאול שם שנעלם מהנ"ב דברי הרמ"א ביו"ד סי' קט"ו לק"מ וכמ"ש בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ל"ט] ואף שהרד"כ (בית כ"ט) פקפק בזה וכ' דמהני כבר השיג עליו המהריב"ל (ח"ב סי' פ' וח"ג סי' ח') והעלה דלשיטות הרא"ש והר"מ לא מהני ולתלמיד הר"מ מהני והעלה דתליא במנהג המקום וראיית הרד"ך מהוציא פת סתם וכוונתו לפת חיטים מהני אף שכוונתו לפת סתם אינו ראי' כלל חדא דכבר הבאתי בשם התשב"ץ דרק לקולא אזלינן בתר כונת הלב ולא לחומרא ועוד לפמ"ש בשו"ת חו"י (סי' ט"ו) וכ"כ ממהרי"ק (שורש נ"ד) דאדם רגיל להוציא פת חיטים בשם פת סתם וא"כ אין סתירה כלל ועכ"פ דעת התשב"ץ ומהרי"ט ומהריב"ל ומחנה אפרים והש"כ דלא מהני בכה"ג ותו דהא כ' המהריב"ל ומחנה אפרים והש"כ דלא מהני בכה"ג ותו דהא כ' המהריב"ל דדוקא היכ' דיהי' ודאי פסידא להקהל אמרינן דאומדנא דמוכח דודאי בכה"ג לא גזרו אבל היכא דאיכא ספק אם יבא לידי פסידא גם הרד"ך מודה ע"ש וא"כ בנ"ד דמלתא דלא שכיחא כלל שיעבור א' ויבנה בודאי גם הרד"ך מודה לכן נ"ל דמותר

ועתה אבא לבאר אם הקהל יכולים. להתיר הח' אם ירצו ונרא' דיכולים להתירו כדין כל חרמי ציבור (ססי' רכ"ח) דמסתמא נודרים על כך וכמ"ש הרשב"א בתשובה והוא שיטות רוב הראשונים וכ"ה בריטב"א גיטין (ל"ו ב') רק הרא"ש בפסקיו לשבועות ובתשובותיו יש לו דרך אחרת דחרמי הקהל הוא גזירה ונידוי לכל מי שיעבור על גזירתם הלכך מנדין ומתירין הן בעצמן ולפי שיטה זו מועיל גם לעובר למפרע וכמ"ש בזה בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' ס"ט) ולא כהמל"מ (פ"ד מה' נדרים ה' ב') שכ' שדברי הרא"ש תמוהים בעיניו שכ' שמועיל לעקור למפרע ומדברי הריב"ש שהביא שם אין ראי' דהוא לא קאי בשיטות הרא"ש וק"ק על מהרי"ק (שורש נ"א) שהביא מתחלה דברי הרא"ש וכ' דנעקר רק מכאן ולהבא ולא. העיר דלפ"ד הרא"ש נעקר למפרע. ואף שלא נשארו רק בניה' עכ"ז יכולין לשאול על נדרן וכמ"ש בשו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סי' מיד) ואף שדבריו שם באותה תשובה תמוהים ונרא' שלא ידע מדברי הרשד"ם שהביאו הפר"ח במנהגי איסור שסובר שרק אותו אדם שנדר יכול לשאול ולא הבנים מדלא הביאם כלל גם מה שנרא' מדבריו דגם בעיר שנהגו איזה דבר בניהם חייבים לקיימו והוא מהתימה דלהדיא מבואר ברמב"ן במשפט החרם וריב"ש (סי' שצ"ט) ומהר"ם אלשקר (סי' מ"ט) ומשא מלך ופר"ח שם ואשל אברהם פ' מקום שנהגו דדוק' באיש א' (אין) הבן מחויב לנהוג אחריו ולא בעיר וגדולה מזו נרא' ממהר"ם אלשקר ואשל אברהם דגם במשפחה אחת מחויבים בניהם לנהוג אחריהם וע' יפה מרא' בירושלמי ב"ק (פ"ד סי' י"ב) ומ"ש עלי' בשו"ת בית יהודא חח"מ סי' א'] עכ"ז נ"ל להקל חדא דהא כ' שם הפר"ח דיש להקל וכן פסק האשל אברהם באיכא צורך קצת ועוד דבנ"ד גם הרשד"ם יוד' דהנה טעם הרשד"ם כ' בשו"ת ח"ס (חא"ח סי' קכ"ז) דדעתו כמ"ש רש"י במכות (דכ"ב) דאין הבן יכול לשאול על נזירות האב ומזה למד המל"מ פ"ג מה' נזירות גם לנדרים ע"ש וזה לא שייך רק היכא שצריך פתח ואין אדם מתחרט על מעשה חבירו אבל הכא לא שייך זה כיון שא"צ כלל לפתח וכמ"ש הרשב"א ואין לומר דאין יכולין להתיר כיון דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו כו' דכבר כ' בזכרון יוסף שם דכאן לא שייך זה כיון דאנן מתירין מטעם הראשונים לכן שרי ואף שהוא כתב כן מדעת עצמו ולא ראה שכבר קדמו בזה המהריב"ל (ח"ד ס"ד) ובפמ"א