עמודי אש קעב

תורה שהיא חצי אמה או כוונתו על מדה זרת שנוהגת באותו מקום וע"ז השיב וז"ל תחלה אני אומר שאין זרת של תורה חצי אמה כמו שכתבת אלא חצי אמה פחות שתות שהן ב' טפחים ומחצה שלא אמרו חצי אמה אלא באמה בת ה' טפחים כדכתיב והאמה אמה וטפח הזרת הא' וכדאיתא פ"ק דעירובין עכ"ל מבואר דהרשב"א סובר דזרת סתם הוא עשרה גודלין א"כ כשכתב בתשובה זרת סתם בודאי כוונתו כמ"ש. והן אמת שדברי הרשב"א אינם מוכרחים דהא מפ"ב דעירובין מוכח להיפוך וכמש"ש התוס' ועכצ"ל דזרת הוא חצי אמה והא שם מדה לחצי אמה ואם האמה היא קטנה הוא חצי מזה האמה נקרא זרת וכן אם היא אמה גדולה נקרא ג"כ זרת ועכצ"ל כן לדעת הריטב"א בחי' עירובין (כ"א א') שכ' שהמגיל' כשהיא עפה יש בה מ' אמות של כ' אמות שהן ת"ת אמות והאמה מרובעת יש בה ד' זרתות וכדמוכח לעיל גבי המזבח והקרנות נמצא שיש בה שלשה אלפים ומאתים זרתות עכ"ל ולכאור' דבריו תמוהים דהא בפ"ק דעירובין מבואר דהי' באמה בת ה' טפחים כמ"ש הרשב"א והכא איירי בסתם אמה שהיא בת ו' טפחים אע"כ דזרת שם מושאל ומשותף והבן. ועשו"ת חוט השני (סי' צ"ז) אולם כיון דמקור הך דינא הוא מהרשב"א והוא ס"ל דזרת הוא עשרה גודלין בוודאי כוונתו בתשוב' כש"כ זרת של עשר' גודלין וע"כ גם לכתחל' סגי בעשרה גודלין

(ל) ראיתי לבאר בדיני נדרים ושבועות נשאלתי מעיר א' שיש שמה תקנה בחרם שלא יוסיפו על החניות ועכו"ם א' בנה שמה חנות א' ומכרה לישראל וחכם א' אמר הפי' שלא יוסיפו על שכר החניות ושאל א' אם מותר לקנות החנות. וזה אשר השבתי הנה בתשו' הרא"ש (כלל ה') והובא בש"ע (סי' רכ"ח ס"ח) כ' דשבועה אינה יכולה לחול על דורות הבאים ובחרם יכולים לגזור גם על דורות הבאים וראיתי בשו"ת בית יהודא (חח"מ סי' א') שתמה ע"ד הרא"ש הללו משבועת אברהם עם אבימלך דחל גם על דורות הבאים וכן הקשה ביד שאול (סי' רל"ו ס"ק י"ג) ולא ראו בשכה"ג (חיו"ד דס"ו) שכ' שכיון שהי' טובה גם לאבימלך הי' יכולה לחול. עוד כ' דמלך יכול לגזור גם על דורות הבאים ולפמ"ש בשו"ת דברי אמת (בדרוש י"ד) דשבוע שיש עמה אלה גם להרא"ש יכולה לחול ע"ש בלא"ה לק"מ [ומה שהקשה שם הבית יהודא על המ"צ שהקש' דאיך חל שבועת גבעונים על דורות הבאים דמנין לו דחלה השבוע'. הנה מבואר בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג (סי' רס"ה) בשם אבי העזרי דדעתו דחל גם על דורות הבאים וראי' מגבעונים דאיך הי' חל דאם לא הי' חל אמאי לא צוה יהושיע להורגם ע"ש ולפ"ז הקשה המ"צ שפיר וע' בנ"ב מה"ת (חיו"ד סי' קמ"ח) אולם לפמ"ש ליישב א"ש דיהושיע הי' מלך וגם הי' בה אלה] ועכ"פ מבואר דבח' יכולים לגזור גם על דורות הבאים. ומה שקשה ע"ז משבועות ע' בלשון לימודים (ה' נדרים סי' קכ"ג) ואין לצדד דהא הי' בכתב וכבר נודע דדעת כמה פוסקי' דשבועה בכתב לא מהני אך הא כ' בנ"ב מה"ק (חיו"ד סי' ס"ו) דבחרם מהני גם מתוך הכתב. הן אמת שראיתי למהר"י ן' לב (ח"א סי' מ"ז) דס"ל דגם בח' לא מהני מתוך הכתב אך בשפת אמת כ' בשם הרשד"ם כהנ"ב וכ"ה בשו"ת תפארת צבי (חיו"ד סי' ס"ב) ושו"ת שב יעקב (חאה"ע סי' מ"א) ובפרט דמסתמא עשו כהוגן ודברו בפיהם ג"כ אך יש לצדד כמ"ש המורה דהפי' הוא שלא יוסיפו על שכר החניות וא"כ הוי ספק בהתקנה ויש לעיין אי ס' חרם להחמיר. וראיתי בשו"ת נ"ב מה"ק (חאה"ע סי' ע"ז) שכ' לענין חדר"ג שלא לגרש בע"כ דהוי דאורייתא והוכיח כן מתשו' הר"ן סי' ל"ח ע"ש. אולם קשה לי ע"ז משו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תשל"ד) דמי שנשבע שלא לגרש את אשתו דאפי' הפוסקים דשבועה אינה חלה באיסורין דרבנן בחדר"ג מודו ע"ש. וא"כ תקשה על הרדב"ז מדברי הר"ן הללו. אולם י"ל דצדקו דברי הרדב"ז דהא מבואר בתשו' בית יוסף חאה"ע (דיני כתובה סי' י"ד) בשם הרשב"א דאחר אלף הששי כלה זמן חרדר"ג ואינו רק מנהגא גם מבואר שם דהר"ן לית לי' דחרדר"ג הי' על זמן ע"ש וא"כ לא קשה על הרדב"ז מדברי הר"ן דהוא ס"ל דלא כלה הזמן וא"כ הוי דאורייתא משא"כ לדידן הוי רק מנהגא והיא קל מאיסור דרבנן וצדקו דברי הרדב"ז ונראה דהנ"ב אזיל לשיטתו במה"ק (חאה"ע סי' א') דח' שלא לגרש בע"כ הי' לעולם ולא על זמן ע"ש וכ"כ בשו"ת מהרי"ם (סי' ט"ז) אך בתשו' בית יוסף מבואר שם להדיא דשניהם הי' לזמן וראיתי בשו"ת זכרון יוסף (חאה"ע סי' ט"ו) שכ' וז"ל הלא כ' הב"י בתשובותיו (סי' י"ד) דהתקנה שלא לגרש בע"כ הי' לעולם עכ"ל ובמח"כ שגה בזה דמבואר שם בהיפוך וז"ל ומיהו שנויא דחיקא לא משנינן לך אלא אף באינך תקנתא לא הי' אלא עד סוף אלף החמישי אלא משם ואילך נהגו בהם ע"ד מנהג אבותיהם בידיהם עכ"ל מבואר להדיא כמ"ש וכ"כ בשו"ת ושב הכהן והביא ראי' ממהרי"ק (שורש ק"א) ע"ש וכן משמע ממ"ש הב"ש (סי' ס"ו ס"ק י"א) וע' בנ"ב מה"ת חאה"ע (סי' ק"ג) שכ' שראה כן מפורש באיזה תשובה וכמדומה שהיא תשובת הר"ן ע"ש ואם הי' מפורש שם כן אין ראי' ממנו דהוא לא ס"ל כלל דהי' על זמן. ובג"פ (סי' קי"ט) הניח בצ"ע אם הי' על זמן ובגט מקושר שם כ' שלכן השמיט הב"י הגזירה שלא לגרש בע"כ משום דהי' על זמן ולא ידעתי מה הועיל בזה דעדיין תקשה מדוע השמיטו ולא הזכיר כלל הגזירה הזאת כמו שזכר התקנה הא' וכיון שסתרנו דברי הנ"ב וס"ל דשניהם הי' על זמן א"כ הדרינן לדברי מהר"ם פדוא"ה דס"ל שח' שלא לגרש בע"כ קל מלישא ב' נשים וא"ש דברי המבי"ט (ח"א סי' ר"י) שהתיר לאיש א' שהיתה אשתו מורדת לגרש בע"כ ולא לישא ב' נשים והכנה"ג (בסי' א') תמה עלי' ולפמ"ש א"ש וזה כדברי השואל בנ"ב שם והבן. ועכ"פ מבואר דדברי הרדב"ז נכונים לפי שיטות הב"י וזה נ"ל דעת הש"ע ביו"ד (סי' ר"ה) שיכול אדם לאסור את אשתו עליו וצריך שאלה וראיתי בבית הלל שם שכ' דבזה"ז דאיכא חדר"ג לא חלה השבועה כלל והיא תמוה דלמה לא ביאר כן ברמ"א אך נראה דהרמ"א ס"ל כהרדב"ז דחדר"ג קיל מאיסורא דרבנן ושפיר חלה השבועה ויש ליישב בזה דברי המהרש"ל בתשובותיו (סי' י"ד) וביש"ש יבמות (פ"ט סי' מ"ב) דמי שהולך ממקום שנוהג חדר"ג למקום שאינו נוהג ואשתו נשארת שם דחל עליו הח' כיון דאשתו שם מחויב הוא לחזור ועוד דכיון דבשעת נישואין חל עליו הח' שוב אין בכוחו להפקיע. וקשה לי עלי' ממ"ש בשו"ת הר"ן (סי' מ"ח) דחדר"ג אקרקפתא דגברא רמיא ולכן מי שהולך ממקום שנוהג למקום שאינו נוהג חייב לנהוג [וע"ש שכ' שאפשר שגם לתקנות האנשים נעשה חדר"ג וע"כ קשה לי על שו"ת הלק"ט (ח"ב סי' ל"ה) שכ' שספרדיות מותרות להינשא לאשכנזי דהתקנ' היתה רק לטובת הנשים וצ"ע שזה דלא כדעת הר"ן ועמ"ש מהריב"ל (ח"ג סי' ק"כ) וע' בה"ט (סי' א' ס"ק כ') שהביא דברי תהלק"ט ולדעתי צ"ע בזה מדברי הר"ן וע' שאלת יעבץ (ח"ב סי' ט"ו) שחלק על הר"ן במחכ"ת במילי דכדי בטעם אשר בדא מלבו שהוא מפני העכו"ם כו' ע"ש וחלילה אלינו לומר דזה הית' כוונת הגאון] וזהו דלא כמהרש"ל שהתנה דוק' מאחר שאשתו נשארת שם ושוב הגיע לידי כנה"ג וראיתי באה"ע (סי' א' הגב"י סי' צ"א) שהעיר על המהרש"ל מדברי הר"ן ולפמ"ש י"ל לפמ"ש ביד שאול (סי' רכ"ח ס"ק נ"ו) דבזה"ז שכלה חדר"ג י"ל דהמקום גורם וא"כ א"ש דברי המהרש"ל דהר"ן לשיטתו דס"ל דלא כלה הזמן משא"כ לדידן דכלה שפיר י"ל דהמקום גורם. אולם חלילה אלינו להקל בזה דהא חזינן דהרמ"א אף שס"ל דכלה הזמן עכ"ז העתיק דברי הר"ן וגם בלא"ה הא המהרש"ל מהסוברים דלא כלה הזמן. וראיתי בשו"ת זרע יעקב (בישועות יעקב ד"ה ע"א) שהוכיח מזה דדעת מהרש"ל כשיטות רש"י דח' על זמן צריך מנין להתירו ע"ש והא ליתא דהא ביש"ש ביצה (פ"א סי' ט') מבואר להדיא דא"צ מנין אחר וכדעת התוס'. ומ"ש לענין חדר"ג דצריך מנין אחר הנה ביאר להדיא בתשובה וביש"ש יבמות (פ"ו סי' א') דמסתמא לא ביאר ר"ג להדיא דעד אלף החמישי גזר רק מטעמו נרא' כן ובזה כ"ע מודו דצריך מנין אחר אבל אם קבע מתחלה על זמן א"צ מנין אחר [אולם על הרשב"א צל"ע שכ' בתשובה שר"ג לא גזר אלא עד אלף הה' והוא הא כ' בשו"ת (ח"ג סי' שכ"ט) וז"ל דהתם כל דבר שנאסר במנין אפי' לדבר ידוע ולזמן אפי' עבר הזמן אינו ניתר עד שיותר לאחר מכן במנין כו' ע"ש הרי דסובר דצריך התרה מחדש וא"כ מה תועיל אם ר"ג לא גזר אלא על זמן ועתשו' המיוחסות לרמב"ן (סי' רע"ז) והרלנ"ח (סי' מ"ב) ודברי יוסף (סי' ל"ב) וצל"ע על הרשב"א שם שכ' שמשמו של רש"י כתבו דס"ל כהתוס' דא"צ התרה אחר הזמן והוא לכאור' תמוה דהא משמו של רש"י כ' דס"ל דצריך התרה. אולם ראיתי באגוד' ביצה (סי' ח') דרש"י חזר בו ועמ"ש מרן בבדק הבית יו"ד סי' רל"א] וראיתי להעיר ע"ד המגיה למל"מ (פ"ו מה' אישות ה"י) שהשיג ע"ד הרמ"א בסי' ס"ו דבזה"ז שיש ח' שלא לגרש בע"כ א"צ למכתב כתוב' דאורכסא מתשו' הרי"ף (סי' מ"ב) שהקש' האיך משכחת מוחלת כתובתה הא אסור לשהות כו' ואמאי לא מוקי לה כשנשבע ע"ש ולפ"ד לק"מ דבשלמא בחדר"ג שפיר כ' הרמ"א כיון דאפי' אם יגרשנה לא תהי' מגורשת דכן היה החרם כמ"ש בשו"ת מאמר מרדכי (סי' מ"ז וסי' ק') משא"כ בנשבע שלא לגרש דבדיעבד ההי' מגורשת וכמ"ש תוס' תמורה (ד"ה) מקרי קל בעיני' להוציא'. אך עדיין י"ל דמשכחת לה שנשבע שאפי' אם יגרשנ' לא תהי' מגורשת. וראיתי במל"מ (פ"ג מה' יבום) שנסתפק באונס ומפותה אם נאמן לומר דאית לי' בנים כיון שיכול לגרשה ובכאן אין לו מיגו ובשו"ת יריעות האהל (סי' י"ט) השיג עליו דא"כ למה כ' הטוש"ע הך דינא הא בזה"ז יש חרדר"ג. ולדעתי לא דמי זה לזה דבחדר"ג מבואר במאמר מרדכי דאם יש לו אמתלא למה מגרשה מגורשת בדיעבד וא"כ יש לו אמתלא טובה דרוצה להציל' מהעיגון וא"כ תהי' מגורשת ואף שלכתחל' אסור לגרשה הא בלא"ה אתה רוצה לעשותו רשע ואף שאין לו בנים הוא אומר שיש לו בנים אבל באונס דאף בדיעבד אינו מגורשת שפיר נסתפק המל"מ והבן

עכ"פ הנה מבואר מהנ"ב דחרם דאורייתא וכמ"ש מדברי הר"ן [וראיתי בשו"ת גור ארי' יהודא (חאה"ע סי' ס"ה) שסייע להנ"ב מתשו' הרשב"א (סי' תקצ"א) וכ"ה בארעא דרבנן (סי' רנ"א) ולא ראה הגא"י דבנ"ב מה"ת (חיו"ד סי' קמ"ו) דחה זה דשם היתה גם שבוע' וע' בחי' דינים שבמהריב"ל סוף ח"א ובשכה"ג] וכ"ה בש"כ יו"ד (סי' ר"ח ס"ק י"ד) ושו"ת אבקת רוכל (סי' קע"ט) רשד"ם ח"מ (סי' צ"ט) ר"מ אלשיך (סי' ע"ה) פרח מטה אהרן (ח"א סי' מ"ב) עבודת הגרשוני (סי' ס"ח וק"ג) שבות יעקב (ח"א סי' מ"ד) כנסת יחזקאל (סי' ס"א) פנים מאירות (ח"ב סי' ק"ט) שערי אפרים (סי' ס"ח) לחם רב (סי' נ"ג) חינוך בית יהודא (סי' ק"ב) שמן רוקח (ח"ב סי' ל"ה) יד אלי' (סי' ע"ח) כנה"ג ח"מ (סי' ס' ס"ק נ"ג) ושכה"ג יו"ד (דקכ"ח ב') ושו"ת אדרת אלי' (סי' ד') וע' מים עמוקים למהראנ"ח (ח"ב סי' ע"ה). וראיתי ביד אלי' (סי' ס"ח) שהקש' על העה"ג (סי' ס"ח) שכ' דס' חרם הוי דאורייתא דאמאי לא ניחוש שמא הוא גזל ע"ש ולדעתי לק"מ עפמ"ש התומים בכללי