עמודי אש קסח

אפשר דההוא דירושלמי מיירי קודם שגזרו עליהם ואידך דמס' כותים מיירי אחר הגזירה עכ"ל. והנה מ"ש דההוא דירושלמי לאו דוקא הוא דחוק וגם מהמשנה מוכח להיפוך וכמ"ש ומ"ש דההוא דמס' כותים מיירי אחר הגזירה הוא תימה דמבואר להדיא שם דמיירי קודם הגזירה ולכן רוב הדינים הם כישראל ומכל זה מבואר דצדקו דברי הב"י וגם לאחר שעשאום כעכו"ם רק לחומרא עשאו אותן כעכו"ם ולא לקולא וזה מוכח ג"כ ממ"ש בעה"ת שם וז"ל אהא דאמר ר' אסי מעתה לא ניחוש על חלתן לאו אדר' יעקב בר אחא מקשינן אלא לא ניחוש להחזיק עיסתן במתוקנת לחומרא ואדר"א בר' יוסי דאמר שאין נאמנין על שיעור מקוה ואדר' אבוהו שאמר ליהנות משלהם עכ"ל ומדוע לא פי' דקאי על ר' יעקב בר' אחא וכשם שמותר ללות מהן בריבית כן מותר להלוות אותן בריבית דגם לקולא עשאן כעכו"ם וע"ז מקשה מחלה דלא ניחוש כלל אף לחומרא אע"כ דליתא. וע' בפנ"מ שם שפי' כן דברי הירושלמי אולם מהבעה"ת שלא פי' כן מוכח דסובר כהב"י והבן

(ט) ויש לעיין אם ריבית צריך להחזיר אף כשלא תבעו. והנה הסמ"ע בח"מ (סי' ט') כ' דצריך והט"ז שם וביו"ד (סי' קס"א) כ' דא"צ ולכאורה מדברי התוס' בב"מ (דס"ב א') שכ' דלמ"ד ריבית קצוצה יוצאת בדיינים פריך שפיר דה"ל להחזיר ואפי' למ"ד דאינה יוצאת מ"מ ה"ל להחזיר משום לעז ובושת וא"כ ש"מ דלמ"ד יוצאת הפי' הוא דמאי בעי גבי' דמדינא א"צ שיהי' גבי' וא"כ אי נימא דמדינא בלא תבעו אינו חייב להחזיר א"כ הא אפשר שלא יחזור לו כשלא יתבענו (דהא להתוס' אף לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר) אע"כ דגם בלא תביעה חייב להחזיר וגם נראה דפלוגתת הסמ"ע והט"ז תליא באשלי רברבי דהנה בתוספתא פ"ה דב"מ איתא המלוה את חבירו ועשה תשובה חייב להחזיר והנה לר' אליעזר דאמר ריבית קצוצה יוצאת בדיינים אפי' לא עשה תשובה חייב להחזיר והנמ"י פי' דאתיא כר' יוחנן ולצאת י"ש חייב וזהו שיטות הריב"ן שבתוס' והר"י מיגיי"ש בתשובה ההובא בש"מ (דס"ד ב') אולם להתוס' והרשב"א בחי' לב"ק (דמ"ד ע"א) והר"ן בחי' לב"מ (ס"ז ב') קשה איך יפרשו דברי התוספתא וצ"ל דמיירי כשלא תבעו ואינו חייב מדינא רק לצאת י"ש ומוכח כדברי הסמ"ע והבן

(י) הנה נודע דיש מחלוקת בין הפוסקים אם מחילה מועלת בריבית. וראיתי בשו"ת ס' יהושע בפו"כ (סי' ט"ו) שהניח בצ"ע על הסוברים דמהני מחילה בריבית דזה נגד ש"ס דב"ק (דצ"ד) שמלוין בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן מבואר דמהני מחילה. והנה מלבד דגם מצד הסברא אין זה קושיא וכי לא יכלו חז"ל בכדי שלא לנעול דלת בפני עושי תשובה שיתקנו שלא לקבל מהם בכדי שלא יבאו לידי תקלה ובשוא"ת יכלו חז"ל להפקיע איסור מה"ת דהא (מהני) דלא מהני מחילה הוא רק לצאת ידי שמים ולאו משום ממון וכמ"ש הריטב"א בחי' לב"מ ההובא בש"מ (ס"ג א') אולם באמת אישתמט מיני' דברי הרמב"ם פ"ד מה' מלוה שכ' בשם הגאונים דלא מהני מחילה והרמב"ם השיג עליהם וכתב ובפירוש אמרו חכמים הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהם שהמחילה מועלת ובהגמי"י הביא שם בשם הסמ"ג שישב זה דהחכמים יכולים לתקן זה וע"ש בלח"מ ומהספר יהושיע נעלם כל זה

(יא) ריבית אי נוהגת בקרקע דעת התוס' והרא"ש דאין בה ריבית. ור' ירוחם במשרים (כ"ח ש"א) כ' אבל הרשב"א כ' דיש ס' ריבית עכ"ל וקשה דהא כתב הרשב"א בחי' לב"מ (ס"א א') דמתחלה הביא דעת התוס' דאינו נוהג והביא ג"כ דעת הסוברים דנוהג וסיים והראשון נראה עיקר הרי שס"ל לעיקר דאינו נוהג בקרקע. ומזה הי' נראה להכריח פי' הב"ח בדברי הרשב"א דהא דשייך ריבית בקרקע הוא רק בעשרה גפנים טעונות אבל בקרקע ממש לא שייך ריבית. והמל"מ פ"ד מה' מלוה השיג עליו ולפ"ז יש ראי' לדברי הב"ח שבזה יהי' א"ש שלא יסתרו דברי הרשב"א אהדדי דבחידושיו מיירי בקרקע ממש ור' ירוחם שכ' בשמו מיירי בעשרה גפנים והיינו כמ"ש האשל אברהם דכיון שלא כתוב בהדיא וילפינן מכלל ופרט לא ממעטינן רק קרקע ממש. אולם מדברי הרשב"א בחידושיו בשם רבותיו משמע דס"ל דגם בקרקע ממש שייך ריבית

(יב) באומר הלוני בחצר דלא קיימא לאגרא אם הוי ריבית קצוצה ראיתי להגידולי תרומה (שמ"ו ח"ד) שתמה על מהרש"ך שכ' דקים לי' שלא ימצא שום פוסק דיסבור דיהי' ריבית קצוצה והוא תמה עליו דהא כ' הר"מ ה"ז אבק ריבית לפי שלא התנה עמו שילוהו משמע דאם התנה הוי ריבית קצוצה ע"ש ובאמת הנה מדברי הה"מ נראה שהבין בדעת הר"מ דהוי רק אבק ריבית ועכצ"ל כמ"ש הלח"מ שם דהאי לישנא שלא התנה קאי בין אקיימא לאגרא בין אלא קיימא לאגרא משא"כ אלו התנה הי' עכ"פ ריבית קצוצה בקיימא לאגרא וא"כ לא קשה על המהרש"ך. אולם מדברי רבינו הרמ"ה ז"ל בפרוטיו ההובא בש"מ לב"ק (צ"ז א') שכ' דהאי דתקף רב יוסף בדלא התנה מתחלה דאי התנה הי' ריבית קצוצה ע"ש והנה העבד דומה לחצר דלא קיימא לאגרא וכמ"ש התוס' שם מוכח מזה דלא כמהרש"כ ואפילו בלא קיימא לאגרא הוי ריבית קצוצה

(יג) מעות של יתומים אם מותר להלוותן בא"ר. כ' הרשב"א בחי' לב"מ (דע"א) דמותר בכל א"ר וכן הסכימו הגאונים עכ"ל וצ"ע שזה סותר למ"ש בתשו' הובאה בב"י) סי' ק"ס) שכ' דדוק' בקרוב לשכר ורחוק מהפסד התירו ולא בשאר א"ר וצ"ע. ועמ"ש המל"מ (פ"ד מה' מלוה) שכ' בשם מהרי"ט דגם הגאונים לא התירו בכל א"ר רק כגון שטרי מחוזנאי או טרשא פפונאי ע"ש ולפ"ז הי' מקום ליישב דברי הרשב"א שלא יסתרו זה את זה. אך באמת הא ליתא דהא הרשב"א הביא דברי הגאונים על ההוא דדודא וזה הוי כמו חכירא נרשאי וכמ"ש המל"מ שם. ועכ"ז כ' הרשב"א דאלו הי' א"ר הי' מותר ליתומים וכן מוכח מדברי הרמב"ן דלא מפקע רק ר"ק אבל בכל א"ר מותר ליתומים ומוכח דבכל א"ר כתב דמותר. והנה בהא דלוין בריבית לצורך שבת כ' הבאר יעקב בא"ח (סי' רמ"ב) וביו"ד (סי' קס"ט) דמיירי בריבית דרבנן דאי תימא דמיירי בריבית דאורייתא א"כ קשה מסנהדרין (כ"ה א') דמקשה הא אמר רבא לוה בריבית פסול לעדות דלמא הלוה לסעודת מצוה אע"כ דמיירי בריבית דרבנן והוא פשוט עכ"ד. והנה מה דפשיטא לי' דמיירי בריבית דרבנן הנה במרדכי (פ' המפקיד) כ' בשם הר"ש מבוינבורג דאפי' בריבית דאורייתא התירו וכ"ה בשו"ת רדב"ז (ח"ה סי' ש"א ש"ו) ועמל"מ פ"ד מה' מלוה ובשו"ת חוט המשולש (ח"ג סי' ל"ד) וההכרח שהכריח מההיא דסנהדרין לא ידעתי מה הועיל בזה לשיטות הטור דס"ל דגם לוה בריבית דרבנן פסול לעדות ועמ"ש התומים (סי' ל"ד) אולם מזה יהי' ראי' לשיטות התיו"ט בפ"ח דסנהדרין דסעודת קידוש החודש הוא מצוה דרבנן והתוס' חדשים ס"ל דאפי' מצוה דרבנן ליכא וא"כ מדוע התירו כאן ללות באבק ריבית לצורך הסעודה אולם מצאתי בשו"ת מהר"ם מרויטינבורג (ח"ג סי' תכ"ה) שכ' דלווין מעכו"ם קאמר וקמ"ל דאע"פ שהריבית קשה עד דאמרינן ליזבן אינש ברתי' ולא ליזוף בריביתא עכ"ז מותר כאן ע"ש ולפ"ז א"ש גם להתוס' חדשים. וע' במו"ק סי' רמ"ב שגם הוא כתב כן וכיוון לדברי מהר"ם האלו אף שלא נגלה בימיו

(יד) הנה בפי' פועל בטל האמור בריבית נודע מחלוקת רש"י ותוס' וראיתי בלח"מ פ"ו מה' שלוחין שכ' שמסמ"ג נראה שס"ל כפירש"י ע"ש באורך אולם במלחמות ובנמ"י כ' דהרי"ף ס"ל כפיר"ח. ואני תמ' על הלח"מ מדברי הרי"ף בתשובותיו סי' קע"ט) שכ' וז"ל שיהי' המלאכה שהוא עושה זה המתעסק קודם העסק ד"מ הי' חייט והי' משתכר בכל יום זוז א' אז נאמר לו כמה הוא פחות השיעורים שהוא מתרצה לקחת אותו אם הוא יושב ובטל ואם לא תמצא לעשות תשב בטל כו' ע"ש היטב שזהו ממש דעת ר"ח ולא כרש"י והתשובה הזאת הועתקה ג"כ בש"מ (ס"ח ב') ע"ש והן אמת שאינו מוכרח שגם לגבי אבידה יסבור הרי"ף כר"ח ואולי רק גבי א"ר דקיל ס"ל כן

(טו) וראיתי לבאר איזה פרטים בה' נדה. יש לחקור לפ"ד הר"מ דכתם על בשרה א"צ שיעור אם נמצא הכתם על בשרה וחלוקה ג"כ א"צ שיעור או לא והנה הח"ד (סי' ק"צ סק"ו) כ' דגם על בשרה וחלוקה א"צ שיעור ולדעתי לא נהירא כן. ונראה שנעלם ממנו דברי הב"י שכ' להדיא דבבשרה וחלוקה טהורה אף להר"מ בכ"ש וכן נראה מדבריו בש"ע. וכן נראה דהא כ' ה"ה בפ"ט מהא"ב דטעם הר"מ הוא מהברייתא דס' טהור ס' טמא על בשרה טמא וזה לא גרע מספק והנה לא מיבעיא לפי תירץ הא' סל הש"ס דמיירי מהחגור ולמט' ועברה בשוק של טבחים פשיט' דפי' בשרה הוא רק בשרה ולא כשנמצא על בשרה וחלוקה ופי' חלוקה הוא אף על חלוקה ומ"מ מותרת וגם לתירוץ הב' דמיירי מחגור ולמעלה מ"מ לדעת הר"מ פי' חלוקה הוא אף על חלוקה דלא כהרשב"א וא"כ פשיטא דלדעת הר"מ גם על בשרה וחלוקה מותרת ומ"ש הח"ד ראי' ממ"ש הט"ז ס"ק כ"ד דאם נמצא גם על הירך איהו לטעמי' אזיל כו' אף דשם נמצא גם על העד אין הבנה כלל לזה דאיך יעלה על הדעת שכשתושיט עד הבדוק למקורה ואח"כ תמצא גם על העד תהי' טהורה אדרבה הרשב"א כ' על הך דינא דהר"מ הואיל ובדקה רגלים לדבר א"כ כשתמצ' רק על העד תהי' טמאה וכשתמצא על בשרה והעד תהי' טהורה ולכאורה דברי הט"ז תמוהים כיון דמיירי בסוגיא כשלא הי' יכול ליפול מן המקור לאותו מקום וכמ"ש התוס' שם גם הר"מ מודה דצריך שיעור והס"ט סי' ק"צ כ' דהרמב"ן והרשב"א פירשו דמיירי דנמצא במקום שיוכל ליפול מן המקור ג"כ לשם אבל דנימא דמיירי דוקא במקום שיוכל ליפול שם מניין לנו ולדעתי יש הכרח לזה דהנה התוס' (י"ד א') כ' דאפי' ר"ח המטהר במוך מודה הכא דהא ר"ח כר"י ס"ל ושמואל גופי' פי' כר"י והכא קאמר דטמאה נדה ומהרש"א כ' דקשה ע"ז ממ"ש התוס' לקמן דר"ח מודה הכא דטמאה נדה תקשי לי' לנפשי' בהך דהכא דא"כ עשיתו כתם טומאתו נמי ספק להוי ע"כ פי' הר"מ דמיירי במקום שיוכל ליפול מן המקור ואז טמאה בכ"ש ולא קשיא דא"כ עשיתו כתם ואמת דהר"מ לא ס"ל דדינים הללו הם שוים כמו שנראה להמעיין בדבריו ועלח"מ פ' הרואה ובדברי הט"ז הללו י"ל דברי הש"כ שכ' שהתוס' ס"ל כהר"מ והוא תמוה דאדרבה מהתוס' נראה ההיפוך וכמ"ש המנ"י ולהנ"ל א"ש דהנה ר' ירוחם (נכ"ו ח"ב) כ' דטחתה בירכה אפי' פחות מכגריס טמאה וכ"כ התוס' ע"ש ולפ"ד הט"ז מאן דסובר כן סובר כהר"מ א"כ מוכח דהתוס' ס"ל כהר"מ ומוכח מזה דגם הרא"ש ס"ל כהר"מ כמ"ש ר' ירוחם שם דגם הרא"ש ס"ל פחות מגריס טמאה ולא כהמנ"י ומ"ש הח"ד דכיון דהטעם כ' הרשב"א כיון דבגופ' אישתכח כו' א"כ גם כשנמצא גם על חלוקה הדין כן. הנה באמת לא נמצא כלל בדברי הרשב"א הטעם הנזכר על הך דינא רק הרשב"א כ' דהיכא דעברה בשוק של טבחי' טמאה כשנמצ' על בשרה כיון דבבשרה אשתכח כו' ובאמת הרשב"א בעצמו ס"ל דגם על בשרה צריך שיעור ועכצ"ל דעד כאן לא אמרינן כיון דבבשרה אשתכח כו' אלא בההוא דהתם דנרצה לתלות הדם לעלמא ובשוק של טבחים אז אמרינן כיון דבבשרה אשתכח כו' דלאו מעלמא אתי משא"כ בהך דהכא דנרצה לתלות בכנה שגם זה לא מעלמא ל"ש הסברא הלז. ובלא"ה תמוהין דברי הח"ד דהא התם באמת אם נמצא על בשרה וחלוקה כאחד טהורה ולא אמרינן כיון דבבשרה אשתכח כו' ועכצ"ל דכיון דנמצא גם על חלוקה מיגרע גרע ול"ש בזה הסברא כיון דבבשרה אשתכח כו' ועמ"ש הרשב"א במשמרת הבית בסוף שער הכתמים וע"כ נראה דלהר"מ בנמצא על בשרה וחלוקה צריך שיעור וראיתי להח"ד (בס"ק י"ב) שעל מ"ש בש"ע אם אין כגריס ועוד בעליון שאין תולין התחתון בו וז"ל ואם הוא על בשרה יש קולא להר"מ כו' וצ"ע ע"ש ולדעתי נראה שזה תלוי בב' הטעמים שנאמרו בדעת הר"מ דלפמ"ש ה"ה דס' לחומרא אינה תולה כמ"ש כה"ג הש"כ סק"ל בשם העט"ז ולפמ"ש הגמי"י דבדוק הוא אצל מאכולת וא"כ הוי כודאי וכמ"ש המנ"י סק"ט וא"כ כיון דהוי כודאי לכן תולה והבן: