עמודי אש קסז

עכו"ם לאו דוקא בפני עשרה ולפ"ז הי' נראה דה"ה ליי"נ הדין כן. אולם י"ל דליי"נ בעינן שיחלל דוקא בפני עשרה דהנה השערי דעה (סי' ב' סק"א) תמה על הפלתי שהרי בתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' קי"ט מבואר דצריך דוקא עשרה. וי"ל דברי הפלתי עפ"י מ"ש התפארת למשה בסי' ד') לחלק דהא דכ' הרשב"א שם דצריך ג"פ ובפ"א לא נעשה מומר הוא דוקא ביי"נ דצריך לאסור היין בזה מחמרינן דצריך ג"פ משא"כ לגבי שחיטה דצריך להתיר הדבר בזה סגי בפ"א ע"ש ולפ"ז יש לחלק ג"כ לענין לחלל בפני עשרה דווקא ביי"נ בעינן בפני עשרה ולא לענין שחיטה וא"כ ביי"נ גם הפלתי מודה דבעינן שיחלל דוקא בפני עשרה. ועוד י"ל דברי הפלתי דהוא כתב שם דבריו לדעת הרמב"ם וי"ל דס"ל דבאמת פליג הרמב"ם בזה על הרשב"א וס"ל דלא בעינן בפני עשרה. וגם לפ"ז י"ל דכיון דהוי פלוגתת הרמב"ם והרשב"א יש להקל ביי"נ דרבנן דבעינן דוקא בפני עשרה. וראיתי בתפל"מ שם שכ' ע"ד הש"כ דלענין חילול שבת ועכו"ם בעינן שיוחזק דוקא ג"פ וכ' ע"ז התפל"מ וז"ל ולא עיין היטב דהרשב"א לא כתב כן כ"א אמחלל שבת ועובר ע"ד חכמים שהוא כעע"ז שם בעינן דוקא ג"פ אבל עובד עכו"ם בפ"א נעשה מומר עכ"ל וצ"ע דהא הב"י כ' שם בשם הרשב"א וז"ל לדעתי שעובד עכו"ם דוקא שהי' מוחזק בו ג"פ עכ"ל מבואר דגם בעעכו"ם בעינן ג"פ וכ"כ התפארת שמואל בהגהותיו לח"מ (סי' רס"ד ס"ד) ודברי התפל"מ צל"ע ודע שהפרמ"ג בפתיחה כוללת לא"ח (ח"ד סי' ג') נסתפק אם בעינן דוקא שיחלל שבת או גם במחלל יו"ט דינו כעכו"ם וכתב דנראה דדוקא שיחלל שבת וביו"ט לא הוי כעכו"ם והתבואות שור בסי' ב' כתב דה"ה יה"כ והוא מסתפק בזה ע"ש ולי צ"ע בזה ממ"ש הא"ז (ה' שחיטה סי' שס"ז) וז"ל ובהדיא מצאתי בספר גאונים להלכה כרבא וז"ל והמחלל שבתות וי"ט בפרהסיא שלא באונס כמומר לעכו"ם דעי כו' ע"ש מבואר מדברי הגאונים והא"ז דגם יו"ט בכלל וצע"ג. וע' בס' דרך פקודיך (מל"ת ל"ב) שכ' דהמחלל שבת הרי הוא כעכו"ם ונ"ל דאפי' במידי דרבנן עכ"ל. ובאמת שכתב כן הבית הלל ביו"ד (סי' ב') אך כבר חלקו עליו הפר"ח בק"א והתב"ש והפרמ"ג וכ"ד האחרונים. וצע"ק על הח"ס חאה"ע (ח"א סי' כ"ב) ששתק להשואל שכ' דהמחלל שבת אפי' במידי דרבנן כו' שאין ההלכה כן ואין להוכיח משו"ת מהר"י מברונא (סי' ס') בא' שקרא לחבירו מומר די"ל דכוונתו שעבר על איסורא דרבנן ע"ש די"ל דנהי דנקרא מומר עכ"ז אין דינו כעכו"ם. עוד כ' הדרך פיקודיך (מ"ע ב') דהאפיקורסים דינם כמומר לכל התורה ואפיקורס נקרא שאינו מאמין בדברי חז"ל וגם האפיקורסם המבוארים ברמב"ם ה' תשובה נוהגים ג"כ בנידון דידן ע"ש. ובאמת מבואר להיפוך בשו"ת מהרי"ל (סי' רכ"א) דדוקא מי שאינו מאמין בדברי חז"ל נחשב לענין שחיטה כמומר אבל אם עשה שאר דברים המבוארים שם ברמב"ם אינו נעשה מומר לכל התורה יעו"ש והביאו הפר"ח ביו"ד סי' ק"י ס"ק כ"א וכ"ד האחרונים

ה) הש"כ ביו"ד (סי' קמ"ו סק"ה) כתב דהך דינא דגר ועכו"ם שירשו אביהם כו' הוא גם במומר כן. וראיתי בשו"ת ס' יהושע בפו"כ סי' ק"כ שהניח בתימה עליו דהא איסורא לא מורית לברי' והש"ס לא קאמר רק בעכו"ם שהי' לו היתר והוריש אותו אבל במומר אין הדין כן ע"ש. ולדעתי צדקו דברי הש"כ דאנן לא קיי"ל כאמימר בגיטין רק דגם איסורא מורית לברי' וכמ"ש הג' מהרש"ז בק"א לה"פ (סי' תל"ה) וכ"כ בשו"ת נאות דשא (סי' ל"ט) דכן קיי"ל ולפ"ז א"ש דברי הש"כ. וע' באבני מילואים (סי' צ"ב סק"ה) שכ' שמהנ"ב מה"ק (חא"ח סי' י"ט) נעלם ש"ס דקידושין (די"ז ע"ב) דירושה דאורייתא יורשים גם באיסורי הנאה. ובנ"ב ר"ל שם דחמץ שאסור בהנאה אין הבנים יורשים ע"ש ולק"מ דהתם שאנ' דלגבי' אביו היתר היא משא"כ כאן ואף שמדברי הש"כ שהביא האבני מילואים שם לא משמע כן אך מהש"כ לא מוכח מידי

(ו) בשו"ת משאת משה (חיו"ד ס' ל"ז) נשאל במי שרוצה לבנות בית והי' שם אילן מאכל והבנין חשוב יותר מהאילן אם מותר לקוצצו וכתב דאין ראי' מש"ס ב"ק דצ"א דאם מעולה בדמים מותר דהתם האילן בעצמו מותר משא"כ הכא דהוא רק מטעם המקום ע"ש מ"ש ראי' קלושה לזה ותמהני שלא ראה במחכ"ת מש"ש הרא"ש להדיא דאם צריך למקומו מותר וכ"ה בט"ז יו"ד (סי' קט"ז סק"ו) ושו"ת צ"צ (סי' מ"א) ושו"ת חו"י (סי' קצ"ה) ושו"ת הר"י באסן (סי' נ"א) ושאילת יעבץ (ח"א סי' ע"ו) ושו"ת ח"ס (חיו"ד סי' ק"ב) ומש"ש הח"ס דלשיטות הראב"ד קשה למה לי קרא וכי נתיר ס' דאורייתא כו' ע"ש לא ידענא מאי קושיא הא הראב"ד לשיטתו (פ"י מה' כלאים הכ"ז) ס"ל דס' דאורייתא מדרבנן לחומרא וע"כ שפיר צריך קרא דבלא"ה היינו מתירין ס' דאורייתא

(ז) בשו"ת נ"ב מה"ת חאה"ע סי' ק"נ) תמה על הש"כ (סי' קנ"ז) שהכריע כהרמב"ם דדוקא באיסור דאורייתא אמרינן יהרג ואל יעבור ובסק"ו העתיק דברי הנמ"י דאפי' בצינעא יהרג ואל יעבור ע"ש וצ"ל מה דלא מקשה על הש"כ רק מבצינעא משום דבפרהסיא איכא עכ"פ כרת דדברי קבלה אבל בצינעא דליכא כרת קשה לו וכן הקשה שם על שו"ת ב"י (דיני גיטין (סי' י') דאיך אפשר לפטור בנפלה לפני יבם מומר מטעם דנחשבת חייבי כריתות הא בצינעא ליכא כרת. ולפלא בעיני דהא באה"ע סי' ט"ז מבואר שם בב"ח ובב"ש בשם הדרישה להדיא דגם בצינעא איכא כרת ע"ש ונ"ל דכן דעת הש"כ ולכן העתיק דברי הנמ"י דאף דהנמ"י אתי עלי' משום לא פליג וזה לא שייך לשיטות הש"כ אולם לשיטתו איכא כרת גם בצינעא. ודע דקשיא לי על הב"ש שהשוה דעת הב"ח עם הפרישה ולפ"ד י"ל דמחולקים המה דהב"ח סובר דגם בבא על העכו"ם שלא דרך חיתון עכ"ז גם בצינעא איכא כרת אי לא פגעו בו קנאים וכדמוכח מהא דמייתי מרב שילא. אולם מדברי הפרישה שפי' דברי הטור דאיכא כרת בבעל בפרהסיא כו' ובלא הלקהו כתב בצינעא משמע דדוקא בבעל דרך חיתון איכא כרת בצינעא ויש לדחות דהא דכתב הפרישה בפרהסיא היינו משום דקנאים פוגעין בו דזה דוקא בפרהסיא וראיתי בתוספות דרבנן (סי' ו') שהקשה על הרמב"ן דסובר דבאיסורין דרבנן לא אמרינן יהרג ואל יעבור ורק כשרוצים להכריחו לעבור על איסורין שהם מן התורה יו"י דמה יענה בההוא דבן סורר ומורה דלדידי' אינו אלא איסורא דרבנן ותירץ דהוא משום מגדר מלתא ונעלם ממנו דברי הרמב"ן בתורת האדם שהוא בעצמו הביא דגם על אביזרא דג"ע יהרוג ואל יעבור והביא מההוא דבן סורר ומורה וכדברי הר"ן שהביא התוס' דרבנן שם ודברי הרמב"ן אינם סותרים זה עם זה. דהוא ס"ל דדוקא היכא שהוא איסור כרת אז גם אביזרייהו אף שהם רק מדרבנן יהרג ואל יעבור משא"כ בעכו"ם הבא על בת ישראל דאינו אלא לאו בעלמא סובר הרמב"ן דלא הוי אביזרא דג"ע וא"ש דבריו. וראיתי להעיר ע"ד השושנת העמקים (כלל כ"ב) שכ' שהתה"ד סי' רי"ט כ' דמומרת קנאים פוגעין בהבועל אותה ולדינא יראה שלא נזכר כלל בפוסקים מזה הבא על המומרת קנאים פוגעים בה ולא מצאתיו כעת ואפשר איהו לא עבדה מעשה דהלמ"מ לא נאמרה אלא בכותית וכן עכו"ם על בת ישראל קנאים פוגעין בה לא מצאתיו עכ"ל והנה מ"ש שלא מצא זה במח"כ נעלמו ממנו דברי ההגהת מרדכי פ' החולץ ושו"ת מהרי"ל (סי' ר"ה) ורד"כ (בית ט') ומהר"י מינץ סי' י"ב ור' מנחם הבבלי שבשו"ת ב"י דיני גיטין (סי' י"ב) והרא"ם (ח"א סי' ס"ז) והובא בכנה"ג סי' ט"ז דישראלת הנבעלת לעכו"ם דקנאים פוגעין בה ושם כ' דמומר דינו כעכו"ם והן אמת שהב"י שם בתשובה חולק ע"ז ועברכ"י אה"ע (סי' ד' ס"ק י"ד) ושיו"ב יו"ד (סי' קנ"ז סק"ו) ומהשושנת העמקים אשתמט כל זה

(ח) וראיתי לבאר איזה פרטים בה' ריבית. הנה בש"כ יו"ד (סי' קנ"ט סק"ה) כ' דמדברי הב"י נראה דכותיים אסור להלוות מהן בריבית וכ"נ מדברי הלבוש והוא השיג ע"ז וס"ל דמותר ובראשית ההשקפה תמהתי ע"ז דהא מבואר במס' כותים (פ"א) אבל מלווין ולוין מהן בריבית מבואר דמותר ללוות מהן בריבית. וע' בבית הלל שהשיג על הש"כ מב"י אה"ע (סי' ד' וסי' מ"ד) [ובמקור מים חיים ביו"ד סי' קל"ט לא ראה דברי הב"ה הללו] וכן השיג בתפל"מ והסכים לזה השערי דעה. אולם במס' כותים מבואר כדברי הש"כ. וע' בשער המשפט בה' ריבית שתמה על הש"כ דהא הכותי אסור ליתן הריבית ואיך ניקח אנחנו וכן תמה בשו"ת תפארת צבי (חיו"ד סי' ס"ג) ולכאורה לא קשה מידי דהא כ' הרא"ש (פ' א"נ סי' נ"ז) דעכו"ם שלוה מעות מישראל בריבית ונתגייר גובה הריבית שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה וכ' הרא"ש ע"ז דאע"ג דאיסורא דאורייתא קעביד יש כח ביד החכמים לעקור דבר מה"ת ואפי' במקום עבירה ע"ש מבואר שיש יכולת ביד חכמים לעשות שיתן ריבית וה"נ כשעשאו הכותים כעכו"ם לכל דבריהם יכלו להפקיע איסור ריבית. אולם באמת ז"א דהא לכאורה דברי הרא"ש תמוהים במ"ש דיש רשות ביד חכמים להפקיע איסור דאורייתא דהא זה דוקא בשוא"ת ולא בקום ועשה והכא הוא עובר בקום ועשה שנוטל הריבית (וי"ל דהפקירו המעות ואין כאן איסור כלל) אך מ"ש איסור דאורייתא שיטפא דלישנא הוא דבאמת אין כאן איסור דאורייתא כיון דלא קצץ וכמ"ש הפ"ח ואיסור דרבנן יכולים להפקיע בקום ועשה ג"כ ומ"ש הרא"ש איסור דאורייתא היינו דאיסור ריבית הוא דאורייתא אבל הכא הוי רק איסורא דרבנן וא"כ בנ"ד דהוא איסור דאורייתא אין יכולת ביד חכמים להפקיע והבן. והנה ליישב דעת הב"י והלבוש נראה דהם דחו ההוא דמס' כותים מהלכה מההוא דירושלמי ע"ז (פ"ה ה"ד) דאיתא התם דכותאי דקיסרין מותר להלוותן בריבית דמשמע דללוות מהן אסור וגם דחו אותו מהמשנה דב"מ (ד"ע ע"ב) דאיתא התם גבי עכו"ם לוין מהם ומלוין אותן בריבית וכן בגר תושב ואי ס"ד דגם גבי כותים מותר ללוות מהן ולהלוותן בריבית מדוע לא תני גם כותי עמהן ומהמשנה הזאת הוכיח במרדכי (פא"נ סי' של"ה) דמומר אסור להלוות בריבית מדלא תני במשנה עומר א"כ כן הוא ההוכחה לגבי כותי וא"כ נדחה המס' כותים מהלכה ואין לומר דההוא דמס' כותים מיירי אחר הגזירה שגזרו על הכותים שיהי' כעכו"ם וההוא דמשנה מיירי קודם הגזירה וא"כ אין סתירה מהמשנה לההוא דמס' כותים הא ליתא דהא ההוא דמס' כותים מיירי קודם גזירה כדאיתא התם ראש הפרק דרכי כותים פעמים כעכו"ם פעמים כישראל ורובן כישראל ואי אחר הגזירה אמאי אמר דרובן כישראל הא עשאו אותן כעכו"ם אע"כ דמיירי קודם הגזירה וא"כ סותר מס' כותים לההיא דמשנה שהבאתי ע"כ דחו אותו מהלכה ושוב ראיתי בבעל התרומות שער מ"ו ח"א סי' ה') שהביא ראי' דמותר להלוות למומר בריבית וכ' וז"ל ועוד מצאתי במס' כותים מז' מסכתות קטנות דקתני אבל מלווין אותן ולוין מהן בריבית ושם נראה שאותה ברייתא בגירי אמת תני להו ואפ"ה לענין ריבית מותר ולמדנו שהמומר לעכו"ם מותר להלוות בריבית וראיתי להג"ת שם שכ' על מ"ש הבעה"ת דללוות מן המומר בריבית [אפשר דאסור] קשה לפי מה שלמד מומר מההוא דכותים הא מייתי ממס' קטנות דקתני מלווים אותן ולוים מהן בריבית וכו' ואיך אמר שללוות מן המומר אפשר דאסור עכ"ל והניח בקושיא אולם לפמ"ש א"ש דלענין להלוות מהן בריבית דחה הרמב"ן ההוא דמס' כותים מהלכה מההוא משנה ומההוא דירושלמי. ושוב ראיתי במל"מ (פ"ה מה' מלוה ה"ב) שהביא דברי הב"י דבכותים אסור ללוות מהן בריבית וכתב וזה תימה שהרי בעה"ת הביא ברייתא דקתני מלווין אותן ולוין מהן בריבית וא"כ הא דקתני בירושלמי כותאי דקסרין מותר להלוותן בריבית לאו דוקא להלוותן דה"ה ללוות מהן נמי דשרי א"כ