עמודי אש קסה

(סי' פ"ד) דצורבא מרבנן הוא כמו צרבת השחין דבר חם המתחמם באש של תורה כו' ע"ש והן אמת שלכאורה נראה כפירש"י מש"ס מגילה (כ"ז א') דאיתא התם אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דשמיע לי' מלתא ולא ידע פירושא לישיילה קמי' דשכיח קמי' רבנן דלא אפשר דלא שמיע לי' מן גברא רבא דמשמע דהצורבא מרבנן אינו שכיח קמי' רבנן והוא עדיין בחור חריף ולא שימש ת"ח ונ"ל להוכיח דאין חילוק להר"מ והטוש"ע בין ת"ח לצורבא מרבנן דהא בש"ס כתובות (ד"כ ע"א) אמרינן והלכתא עצמו לא ואי צורבא מרבנן הוא אפי' עצמו והר"מ בה' עדות (פ"ח ה"ג) כ' לפיכך אם התובע ת"ח כו' וכ"ה בח"מ (סי' כ"ח סי"ד) וא"כ למה שינו הלשון מצורבא מרבנן לת"ח דהא יש נ"מ דצורבא מרבנן ליכא בזה"ז וה"ח יש או להיפוך (ומדברי הש"ע נראה דיש לענין זה ת"ח גם בזה"ז מדסתם אולם הרמ"א בתשובה (סי' י"ד) כ' דליתא יעו"ש) וע"כ דלא שנא ושניהם ליכא בזה"ז. וראיתי להחמד משה בא"ח (סי' שי"ד סק"ט) שכ' בפשיטות דאף דת"ח אינו נוהג בזה"ז עכ"ז צורבא מרבנן יש וכ"כ היד שאול (סי' ר"ה סק"ה) ותמהני עליהם מדברי ה"ה הנ"ל וע' בט"ז (סי' של"ד סק"ב) שכ' לא כל הרוצה לעשות צורבא מרבנן עושה וכן מוכח מתשו' הרמ"א הנ"ל שאף שבש"ס איתא צורבא מרבנן עכ"ז כ' דליתא. וע' בתשו' ר' חיים פלטיאל שבשו"ת מהר"ם מרויטינבורג (ח"ג סי' תכ"ד) שכ' לענין צורבא מרבנן דעביד עובדא לנפשי' דלא כל הרוצה לעשות עצמו צורבא מרבנן כו' יע"ש. ובשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תנ"ג) כ' גם כי אני חושש אי איכא השתא צורבא מרבנן שמותר לו הערמה (וע"ש שלא כל הערמות שוות בדרבנן שיש שהתירו לכל אדם ויש שהתירו רק לצורבא מרבנן. וע"כ צדקו דברי התבואות שור בפ' תולין שכ' דאסור מכירת הבהמות בפסח דבדאורייתא אסור הערמה. והיינו דבדאורייתא אסור כל הערמות. ובדרבנן יש לפעמים שמותר ובחנם תמה עליו בשו"ת פרי תבואה סי' ח' ע"ש) ובאמת קשה ליתן כלל לזה דיש בכמה דברים שסתמו בש"ע דגם בזה"ז יש ת"ח ולפעמים כתבו דליתא. ע' בא"ח (סי' קס"ז סי"ד) דכהן ע"ה וישראל ת"ח לענין לבצוע הוא קודם ובסי' ר"א ס"ב דכהן ת"ח מצוה להקדימו ובסי' ר"מ סי"א כ' המחבר דאסור לשמש ביום והשמיט הדין דת"ח מאפיל בטליתו נראה שס"ל שאין ת"ח לענין זה בזה"ז והרמ"א הגיה שם נראה שסובר שגם לענין זה יש ת"ח ובסי' תצ"ח ס"א כ' המחבר דחכם שראה סכין לעצמו יכול להשאילו לאחרים והרמ"א ס"ל דאין ת"ח לענין זה בזה"ז והמ"א הניח שם בצ"ע דהא לכמה דברים יש ת"ח גם בזה"ז ובא"ר שם חילק שדבר שנמסר לעצמו הוא טועה שהוא חכם. וצ"ע ממאפיל טליתו דזה תלוי בעצמו. ובסי' תקמ"ז במ"א סק"ח כ' שאין בזמנינו דין ת"ח לענין שבפניו ידרשו עליו ובא"ר סי' ת"כ סק"ב כ' דלהלבוש יש גם בזה"ז ת"ח לענין זה. וביו"ד סי' ח"י כ' הש"כ בסק"ט שאין ת"ח בזה"ז שצריך להראות לו סכינו. וביו"ד סי' רמ"ג ס"ב בהג"ה דלענין ליטרא דדהבא אין ת"ח ולפטרו ממס יש ת"ח (וכ"ה בח"מ סימן קס"ג ס"ה) ובס"ח שם כ' דאין בזה"ז ת"ח שיעשה דינא לנפשי' ויש חולקין ובסי' ש"מ סקי"ז בש"כ תמה על מה [שלא] נהגו לקרוע על חכם שגדול ממנו וכ' דאולי ס"ל דלא יש ת"ח בזה"ז לענין זה. ובסמ"ע בח"מ סי' ב' סק"ח הביא ההוא ת"ח שסרח כסהו כלילה משמע דגם בזה"ז נוהג ובסי' ד' ברמ"א דת"ח שתורתו אומנתו ויש לו דין דא"צ ליתן משכון ואינם נקראים מוחזקים ובסי' ט"ו סק"ד דאין לת"ח בזמנינו לדון להפך בזכותו והש"כ שם כ' דהב"ח חולק ע"ז ובסי' י"ז ס"ב ת"ח וע"ה שבאו לדין מושיבין החכם והרמ"א כ' דמותר לעמוד לפניו ובסי' כ"ח ס"ה דת"ח אינו חייב לילך ולהעיד ובסי"ד דת"ח אם הבעל דין מזכירו שפיר דמי להעיד ובסי' מ"ט ס"ב דצורבא מרבנן אין דרכו למידק ע"כ היכא דאישתכח טעותא מקבלין ובסי' פ"ב ס"ו הי' המלוה ת"ח אין משביעין אותו ובסי' קכ"ד דת"ח שתורתו אומנתו ישלחו לו סופרי הדיינים ובסי' קנ"ו דת"ח המביא סחורה ימכור הוא מקודם סחורתו. ובס"ו דת"ח קובע מקום בכל מקום שירצה ובסי' קע"ה ס"נ לענין מצרנות שכן ות"ח ת"ח קודם קרוב ות"ח ת"ח קודם וע"ש בסמ"ע שהקשה למה השמיטו דת"ח מסלק להשכן וכ' הט"ז דאין ת"ח בזה"ז לענין זה. ובשו"ת בית יהודא במנהגי ארגיל דיני מצרנות (סי' ס"ב) כ' דגם לענין קדימה אין ת"ח בזה"ז ובסי' רנ"ג סכ"ט דאם נתן נכסי' לטובי' ויש שנים וא' ת"ח ינתן לו ובסי' רס"ב סכ"א דכל ת"ח הוא בחזקת שאינו משנה כ' הסמ"ע שם דצ"ע אם יש ת"ח בזה"ז ובסי' רפ"ז ס"ב בא' מאחים שלקח מעות ועשה בהן סחורה אם הי' ת"ח השכר שלו וכ' הנמ"י דאינו נוהג בזה"ז דאין ת"ח והב"י חלק עלי' והד"מ הסכים להכמ"י ובסי' רצ"א סט"ז דת"ח המפקיד אינו חייב עד שישהה אחר שהבדיל כדי לקבור המעות. הנה כתבתי קצת המקומות בכדי שיראה המעיין שאין כל המקומות שוין ואין לך אלא מה שאמרו חכמים וביו"ד (סי' ר"ה ס"א) ברמ"א די"א דבזה"ז דיינין לכ"ע כע"ה לפי שרובן אינן בני תורה והוא מהרשב"א (ע' שו"ת המצרף (ח"ב סי' קפ"א) שכ' שלא נמצא ברשב"א שלפנינו ונעלם ממנו שהוא בח"ג סי' שי"ד) וע' בביאורי הגר"א שם שרשם לעיין בתוס' ביצה ד"ו ע"א וכוונתו שר"ת אסר בזה"ז לקבור ביו"ט שני ע"י ישראל דאנן אינן בני תורה והר"י פליג עליו ע"ש וי"ל שבאמת לכן השמיט בש"ע בסי' ר"ה דעת הרשב"א לפי מה שפסק בא"ח סי' תקכ"ו ס"ד דיעסקו בו ישראל דלא כר"ת והרמ"א שהעתיק ביו"ד דברי הרשב"א היינו לפי מה שבא"ח שם הגיה שצריך לעשות ע"י עכו"ם וא"ש

שאלות ותשובות סימן טז קונטרס דברים

אחדים

(א) הנה ברמ"א ביו"ד (סי' קי"ד ס"א) כ' דשכר של תבואה אין בו משום חתנות והוא מדברי ראבי"ה וע' כנה"ג שם בהגב"י ס"ח שכ' בשם מהר"ם מטיקטין דראבי"ה סובר דאין בו משום בישולי עכו"ם ולא גרס חתנות וע"ש מ"ש ע"ז הכנה"ג. אולם צדקו דברי הרמ"א דהא הראבי"ה כתב זה בשם ספר הישר ושם (בסי' תקכ"א) כ' ר"ת להדיא דלית בי' משום חתנות. וראיתי להפר"ח שכ' שסברא זו לא מחוורת היא כלל חדא דהא בגמרא שכר סתמא קאמר משמע דכל מין שכר אסרו אולם אין מזה ראי' כלל דהא כ' התוס' בע"ז (ד"ח ע"ב ד"ה מכי רמו) דבכל הש"ס לא מצינו שהי' עושין שכר משעורים רק מתמרים או מכישות וא"כ לא אסרו בשכר משעורים שלא הי' כלל בזמנם. הן אמת שדברי התוס' נפלאו בעיני דהא ברייתא ערוכה במ"ק (די"ב ע"ב) מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור א' שכר תמרים וא' שכר שעורים וכ"ה בש"ס ב"ב (דצ"ו ע"ב) א' שכר תמרים וא' שכר שעורים וא' שמרי יין מברכין עליהן שנ"ב. וע"כ תמהני על הב"ח שהקשה מפ' ע"פ דאיתא התם פירזומא והיינו שכר שעורים וע"ז השיב הכנה"ג דפירזומא מקרי ולא שכר ומדוע לא הקשה מש"ס דב"ב ומ"ק שהבאתי דשם מבואר להדיא שכר שעורים וצ"ל דשכר שעורים אקרי שכר סתמא לא אקרי ואף לפי פירש"י שפי' מכי רמו שערי באיסנתי שהי' שורים לעשותו שכר וכן פי' ר' יונה בש"מ לכתובות (ד"ז ע"ב) וכן הביא הש"מ שם בשם הגאונים י"ל כמ"ש הכנה"ג שם שסתם שכר שבש"ס הוא מתמרים רק יש מי שהי' עושה משעירים. ויש להביא ראי' מרש"י קידושין (נ"ב ב') שכ' האי סרסיא עושה שכר מתמרים של בעה"ב למחצית שכר ומאין לו לרש"י שהשכר הי' של תמרים ולמה לא פי' כמ"ש בב"מ (דמ"ב ב') לסרסיא לאשר על ביתו העושה שכר שלו אע"כ דסתם אנשים הי' עושין שכר רק מתמרים ומיעוטא הי' עושין משעורים וע"כ פי' רש"י שכר תמרים כמו שהי' עושין רוב העולם ועמ"ש בפרדס הגדול (סי' רס"ו) ורק לפעמים הי' עושין שכר משעורים וכמ"ש רש"י בחולין (ק"כ ע"ב) החדש קודם שקרב העומר ועושה שכר מן השעורים יעו"ש וא"כ הוכחות הפר"ח מסתם שכר ליתא דאדרבה מדתני סתמא כוונת הש"ס על שכר תמרים ואם לפעמים הי' עושה א' שכר משעורים לא אסרו בזה דהוי כמו יין תפוחים דהוי דבר שאינו מצוי ומזה צל"ע ג"כ דברי ההגר"א (סי' קי"ד סק"ח) שכ' שדעת הר"מ דלא כהראבי' וגם בשכר שעורים אסור ולא ידעתי מניין לו דכיון דסתם שכר מתמרים אינו אסור רק בהם. ואדרבה מדכתב הר"מ מן התמרים ומן התאנים ולא כתב ומן השעורים משמע דס"ל דשל שעורים מותר ומ"ש וכיוצא בהן כוונתו מפירות כיוצא בהן דתמרים ותאנים שהי' עושין ג"כ שכר מהן אבל בשעורים כיון דלא הי' מצוי בזמן הש"ס ואז לא נאסר ע"כ שוב הוא מותר גם בזה"ז ומ"ש עוד הפר"ח וז"ל ועוד שהרי ר"פ מוכר שכר תמרים הי' כדפי' רש"י בפ' כ"מ ובגמ' אמרינן דר"פ מסקי לי' אבבא דחנותא ושתי וע"כ זה מין שכר אחר שלא הי' לו אלמא דכל מין שכר אסרו חכמים משום חתנות עכ"ל אינו ראי' כלל די"ל דר"פ הי' מוכר שכר מתמרים ולא מתאנים או מכישות וכשהי' רוצה לשתות שכר מתמרים או מכישות הי' שותה אבבא אבל של שעורים מותר בלא"ה. וגם י"ל לפי מה דאיתא בפסחים דקי"ג דאמר ר"פ אי לאו דרמאי שיכרא לא אעתרי וא"כ י"ל דהא דהי' מוכר שכר הי' קודם שנתעשר ואח"כ כשהעשיר שוב לא הי' מוכר שכר והעובדא דהי' שותה אבבא דחנותא הי' אח"כ כשנתעשר ולא הי' מוכר עוד שכר וע"כ נראה העיקר כפסק הרמ"א כיון דהוי בדבר קל שנהגו כך בימי האמוראים וכמבואר בדברי הראשונים בע"ז (ל"ח ע"ב) יעו"ש (ומה שנרשם בעין משפט על ההוא דר"פ דכ"ה בר"מ המ"א ליתא דהר"מ פליג על ההיא דר"פ עכ"מ שם וגם לפמ"ש הכנה"ג בשם מהרש"ח דאינו פליג הר"מ עליו ולא הביאו משום דהוי מלתא דלא שכיחא עכ"ז אינו מבואר בר"מ דין הזה) וראיתי להעיר ע"ד הב"י (בסי' קי"ב) שהאריך להוכיח דשאור של עכו"ם לית בי' משום איסור פת של עכו"ם וגם דבעה"ע שהצריך ו' אפיות הוא רק לדמאי ולא לפת של עכו"ם יעו"ש באורך. אולם לא הי' צריך לכל האריכות שלו דכן מבואר להדיא בבעה"ע (ד"כ ע"א) לפי מה שפי' שם ההיא דאמר רבא פוקי זבינא חמירא דבני חילא דמיירי בשאור של עכו"ם דאל"כ איך אכלו פת של עכו"ם וכתב דכן פירשו רבוותא קמאי וכן פיר"ח (וכ"ה באמת בפיר"ח על פסחים הנדפס) והר"י ן' גיאות יעו"ש באורך שמבואר להדיא כדברי הב"י

(ב) מה דאסור לעשות משמשים שבמרום נראה אפי' אם אינו עושה הלבנה שלימה רק חסירה ג"כ אסור. דהא א"א לעשות כמו שהם בגדלם ובארכם כמו במנורה ותבנית היכל וע"כ דהתורה אסרה לעשות דמות כמו שהמה נראים לפנינו ולכן אסור לעשות גם שוקעות אף דבמרום הלבנה בולטת עכ"ז כיון שהיא נראת אלינו שוקעת אסור (עחי' ריטב"א ר"ה שכ' שלפי שלפעמים נראים לעין שוקעת ויש ליישב בזה קצת דברי הלבוש שהשיג עליו הש"כ סי' קמ"א ס"ק כ"ה ע"ש) וכיון דבעת המולד הוא נראת לפנינו חסר ע"כ אסור ג"כ לעשות חסר וע"כ אני תמ' על האור יקרות (ד"כ ע"א) שהניח בצע"ג אמאי דמקשה בש"ס ר"ה (דכ"ד) על מה דהי' לר"ג דמות לבנה והראה להעדים כזה ראיתם או כזה ראיתם דהא אינו אסור רק כשהוא שלם ולא כשהוא חסר ובעת המולד הוא רק נקודה קטנה וא"כ לא הי' לר"ג לבנה שלימה וא"כ אינו אסור כלל יע"ש ולפמ"ש אסור גם בכה"ג ומצאתי בחידושים שבראש ספר מעשה רוקח הועתק מספר הבתים שכ' שיש שרצו לאסור בחמה ולבנה כן כמו שהם עשוים