עמודי אש קסג

הסמיכה שהי' רוצים לסמוך את המהר"י בי רב וע"ז כ' המהרלנ"ח דא"כ צריך שיהי' בקי בכל התורה ע"ש שמוכח דאינו נוהג רק בזמן הסמיכה הגם הלום מצאתי למהר"ש לאנדא בס' אהבת ציון (דרוש ט') שגם הוא חילק כן יעו"ש וזכיתי ומצאתי לרבינו הרמ"א בעצמו בספר דרכי משה ביו"ד (סי' רמ"ב ס"ק י"ד) שכ' וז"ל כ' הרמב"ם בה' סנהדרין פ"ד יש לב"ד לסמוך לדברים יחידים והוא שיהי' ראוי לכל הדברים כו' ונראה שזה דוקא בימיהם שנהג דין סמיכה אבל סמיכה של זמן הזה אינו כלום אלא נטילת רשות בעלמא ולמה שראוי ראוי עכ"ל והעתיקו הש"כ מבואר שהרמ"א בעצמו ס"ל כן דזה אינו נוהג בזה"ז וא"כ דבריו בתשובה תמוהים. וצל"ע ממ"ש הר"מ בפי' המשנה בכורות פ"ד בטועה בשיקול הדעת וכ' וז"ל ולא נשאר מן החילוקים אלא מי שאינו מומחה ונוטל רשות זה אין צד וענין למנותו שלא יתנו ב"ד רשות למי שאינו מומחה כו' ועוד נתבאר בחגיגה דבני מערבא שאפי' למנותו לדבר א' אינו מותר עד שיהא חכם בכל דיני התורה כו' עכ"ל משמע לכאורה דגם באינו סמוך בעינן שיהי' בקי בכל התורה כדמיירי לענין טועה בשיקול הדעת ויש לדחות והבן

(ב) הנה בשו"ת אבקת רוכל לרבינו הב"י (סי' ר' הקשה דברי הרא"ש אהדדי דבפ"ק דע"ז כ' רבים חללים הפיל' זה שלא הגיע להוראה דהיינו קודם ארבעים. ובפ"ק דסנהדרין לא כ' האי עד כמה כו' וגם בקיצור פסקי הרא"ש לא העתיק האי עד ארבעים. וע"כ כ' דהרא"ש העתיק דברי הרי"ף ולי' לא ס"ל כן ע"ש ומזה תקשה על הש"כ ביו"ד סי' רמ"ב שכ' דהרא"ש ס"ל כפי' התוס' ע"ש אמנם לדעתי צדקו דברי הש"כ דמ"ש רבינו הב"י דבקיצור פסקי הרא"ש לא העתיק להאי עד ארבעים. הנה להדיא מבואר בקיצור פסקי הרא"ש וז"ל אא"כ אין גדול ממנו בעירו דאל"כ אסור להורות עד ארבעים כו' מבואר דס"ל כן בדעת הרא"ש וע' בפילפלא חריפתא שם. ובישוב דברי הרא"ש שלא לסתור אהדדי נ"ל דהרא"ש ס"ל כדעת בעה"ע (דיני ברורין) שס"ל דהא דבעינן עד ארבעים הוא באו"ה ולא בדיני ממונות וע"כ בפ"ק דע"ז דמיירי באו"ה כ' הרא"ש שם דהוא עד ארבעים אבל בפ"ק דסנהדרין דמיירי בדיני ממונות לא העתיק עד ארבעים. וא"ש דברי הרא"ש. וע' שו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ק"מ). וע' בלח"מ (פ"ה מה' ת"ת ה"ד) שכ' טעם למה השמיט הר"מ דאסור להורות עד מ' שנה דבזה"ז שיש ספרים לא שייך זה וע"ש שכ' ששמע מחכם א' דגם להורות הלכה בפני רבו לא שייך בזה"ז שיש ספרים. וראיתי בשו"ת נודע בשערים מה"ת (חח"מ סי' ע"ד) שתמה עליו מש"ס עירובין דס"ב ע"ש ונעלם ממנו שכבר התעורר בזה בשו"ת מהרי"ק (שורש קס"ט) שכ"כ בשם הסמ"ק והוא השיג עליו וע' בש"כ (סי' רמ"ב סקט"ז) שכ' דשם מיירי ברצו לדמות מלתא למלתא דלא כתוב במגילת תענית ועמ"ש בסדר משנה (דנ"ה ע"ג) והבן

(ג) ויש לחקור אם מותר לאדם להורות בביתו. וראיתי בספר אומר השכחה (סי' מ"ב) שהאריך להוכיח דאסור להורות בתוך ביתו ובמח"כ דבריו תמוהין. ומבואר ההיפוך בתוס' בכורות (דל"א) ובר"ש פ"ב דנגעים. ומש"ש דבברייתא דבכורות מבואר דאי לאו דהי' יכול לשאול הי' אסור להורות לא ראה בשו"ת חו"י (סי' קכ"א) שכ' דדוקא בבכור דקלא אית לי' ואתא למיחשדי' וכה"ג במעשרו מיירי בכרי גדול אבל שאר הוראות פשיטא דמותר. ובזה י"ל דברי הכרו"פ (סי' י"ח ס"ק כ"ח) שכ' דת"ח מותר להורות אפי' באיתחזק איסורא וע"ז הקשה הבינת אדם שער או"ה (סי' ב') דהא בבכורות מוקמינן הא דאין אדם רואה בכורות עצמו ביחיד מומחה מוכח דאפי' בת"ח אסור ע"ש. ולהנ"ל א"ש דשאני בכור דקלא אית לי' ואושא מלתא. אך באמת דברי החכמת אדם תמוהין דהא הכרו"פ כתב כן רק בשחיטה ובזה בלא"ה מותר דרוב המצוין אצל שחיטה מומחין הן ועכ"ז החמיר הכרו"פ באינו ת"ח. וא"כ לק"מ. ומה שהקשה על התוס' דמייתי ראי' מעירובין ר"פ הדר דחזי לנפשי' דהתם בידו להשחיזו. הנה כבר כ' הבכור שור שם דמיירי אפי' ביו"ט דאין בידו להשחיזו וההיפוך מבואר בכל הפוסקים דיכול להורות. ואפי' הר"ש לא החמיר רק באיתחזק איסורא אבל בלא איתחזק או שהוא בידו מותר להורות. ובדרבנן אפי' באיתחזק מותר להורות וכמ"ש הפרמ"ג בפתיחה כוללת (ומה שהקשה באומר השכחה מנוגע כבר יישבו בחו"י שם). ויש להביא ראי' ממה דמותר לראות דמי אשתו וכמבואר בר"ש בנגעים ובפסקי תוס' בנדה ובחי' הריטב"א כ' הביאו הברכ"י ביו"ד סי' קפ"ח ס"ז ונ"ל דגם דמי עצמו מותר לראות וראי' ממה שהכריחו התוס' בנדה דמותר לראות דמי אשתו ממה דתנן כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ונדרי אשתו ולא תני חוץ מדמי אשתו וא"כ קשה ליתני כל הדמים אדם רואה חוץ מדמי עצמו אע"כ דגם דמי עצמו מותר לראות וכן נראה דהא לענין נדר פסקינן דאשתו כגופו וא"כ הוי כדמי עצמו. ולכן צל"ע על רבינו המהרש"א בנדה (ד"כ ע"ב ד"ה כזה טיהר) דאפשר דאין אדם רואה דמי עצמו ע"ש ולי צ"ע בזה וכמ"ש. ובפרט לפמ"ש המהרש"א בחולין מ"ד על יגיע כפיך כו' דמותר להורות בס' טריפה ע"ש וע' בתפארת למשה (סי' קפ"ח) שהניח בצ"ע דין זה דהוראה לעצמו ע"ש ואני כתבתי מה שנראה מדעת הפוסקים. וראיתי בשיטה מקובצת לביצה (כ"ח ב') שכ' ואפי' תאמר שדעת הרשב"א ז"ל שחכם לא יראה סכין לעצמו בחול כמו שאינו רואה את הבכור ע"ש באורך שמבואר מדבריו דטעם נוגע ליתא רק חשדא וקשה לי דאיך יוכל הרשב"א לסבור כן הא מבואר ר"פ הדר (ס"ג ב') דחזי לנפשי' ע"ש וצע"ג

(ד) והנה בא"ר בא"ח (סי' קל"ו) כ' דת"ח בעל הוראה קודם לת"ח מפולפל ואינו בעל הוראה. וכ' הפרמ"ג בא"א שם דהיינו סיני ועוקר הרים סיני עדיף וראיתי בהגהת הג' מהרש"ק שם שכ' דנראה לו דבזה"ז שנכתב הכל בספר מפולפל עדיף יעו"ש ולא נהירא כן. דהמעיין בשו"ת מהרי"ק (שורש קס"ט ענף ג') מבואר שמה להדיא דעיקר תלוי בהבקיאות ולא בהפילפול וכתב כן על עובדא דבימיו. מבואר דגם בזה"ז הדין כן וע' בש"כ יו"ד (סי' של"ד ס"ק ס"ח) שכ' על הך דינא דהמבזה ת"ח חייב נידוי דהיינו דוקא מי שראוי להורות מבואר דגם בזה"ז הדין כן ומש"ש הג' מהרש"ק שלפי מה דאיתא במשנה פ"ב דאבות דת"ק ס"ל דר"א בן הורקנוס מכריע את כולם ואבא שאול ס"ל דר"א בן ערך מכריע את כולם והיינו דר"א בן הורקנוס הוא בור סיד שאינו מאבד טיפה והוא סיני ור"א בן ערך הוא מעיין המתגבר והוא מפולפל וא"כ קמיפלגי בזה הת"ק ואבא שאול וא"כ הלכה כת"ק ומאי קמבעיא לי' בהוריות (י"ד א') סיני ועוקר הרים איזה מהן עדיף הא מסתמא הלכה כת"ק יעו"ש שהניח בקושיא ותמהני עליו דהא כ' הרע"ב שם דאבא שאול לא נחלק על הת"ק ושני הדברים אמר ר' יוחנן בן זכאי ושניהם אמת דלענין הבקיאות והזכרון הי' ר"א בן הורקנוס מכריע ולענין החריפות והפלפול הי' ר"א בן ערך מכריע ע"ש וכ"כ התשב"ץ במגן אבות שם בשם ר' יונה וא"כ לק"מ ועמ"ש רש"י בביאורו לאבות שם [וע' בכורות (כ"ב ע"ב) קרי רב חמ' עלוי טובה חכמה עם נחלה ופירש"י טוב טעם חכמת החריפות האמורה עם נחלת הברייתות שהי' רב ששת בעל ברייתות ע"ש לא תידוק מזה דחריפות עדיף מבקיאות מדאמר על הבקיאות עם די"ל לפרש"י דס"ל כשיטות ר"ת שבהגמי"י פ"ג מה' ת"ת על יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ דדרך ארץ עיקר כדאמרינן פ' החולץ מדקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ש"ע יורשי האב עיקר וה"נ הבקיאות עיקר ולר' אלחנן שם דס"ל דעם הוא טפל י"ל דיפרש כפי' התוס' שם] וע' רש"י עירובין (כ"ט א') שפי' הריני כבן עזאי בשוקי טברי' שהי' חריף וכן פי' בקידושין (ד"כ ע"א) ובסוטה (מ"ה א') ואולם בעירוכין (דל"א ע"א) פי' שהי' בקי ועמ"ש הבאר שבע בהוריות (דכ"ד ע"ב) על זה ומש"ש דעה דאיתא אמרו כל דאמר מילתא ולא מיפרך ליהוי רישא וז"ל לכן כ"ל דגם הם ס"ל דסיני עדיף וה"ק כל דאמר מילתא ולא מיפרך כלומר שיהא משנתו ששנה סדור לו כנתינתן מהר סיני בלא פירכא וסתירה כו' אבל לא שתלו הדבר במי שהוא יותר חריף ומפולפל כו' ולפיכך פירש"י שרבא הי' משבח עצמו כבן עזאי בעוקר הרים ואביי הי' משבח עצמו בבקיאות כו' ע"ש באורך תמהני עליו דבחידושיו לסוטה (דס"ג ע"ב) כ' דאביי אמר הריני כבן עזאי מפני שלא הי' רבא וכל חכמי דורו חריפים כמותו כדאיתא בהדיא סוף הוריות כו' כל דאמר מילתא ולא מיפרך כו' ע"ש דסותר משנתו מ"ש בהוריות. וקשיא לי על מ"ש דאביי הי' יותר חריף מרבא. ולא נהירא כן מש"ס חולין (ע"ז א') ההיא נשבר העצם שיצא לחוץ דאישתקל קורטתא מיני' אתא לקמי' דאביי שהיה תלת ריגלא א"ל רב אדא בר מתנא זיל קמי' דרבא ברי' דרב יוסף בר חמא דחריפא סכינא כו' מבואר דרבא הי' חריף יותר מאביי. ועשו"ת חוט השני (סי' כ') מה שהעיר על הבאר שבע ולא העיר מהסתירה שבדבריו. וע' זבחים (י"ג א') ובן עזאי גמרא גמיר לה והא דקאמר רבינא ק"ו לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים ופירש"י להיות חריף לדרוש ק"ו מעצמו כבן עזאי מבואר דשבח בן עזאי הוא בחריפות. ועשו"ת מהרלנ"ח באגרת הסמיכה בסופו מ"ש ליישב דברי רש"י [ותמהני ממה שראיתי במטה משה (שער השני) שהעתיק כל דברי המהרלנ"ח אות באות ולא הזכיר שמו כלל] והעולה מזה דגם בזה"ז הבקי קודם להחריף ואינו בעל הוראה

(ה) ויש לעיין בדיין שטעה בדין מדיני ממונות אם מסלקין אותו וראיתי בשו"ת בית יעקב (סי' קכ"א) שכ' וז"ל ובדיין שטעה בדין לא נזכר בגמרא ופוסקים שמעבירין אותו רק אם הדין חוזר או לא. וע"כ דהוא משום דדילמא מזלא דהאי גברא קא גרים שטעה בהדין יעו"ש הגם הלום ראיתי להתשב"ץ (ח"ב סי' ט') שנשאל בדיין שנטעה בדבר משנה אם נסלק אותו והשיב דלא מצינו דיין שטעה בדין שישלם מביתו שהוא פסול לדון כו' ע"ש והוא ג"כ כדברי הבית יעקב. ומזה תקשה על הב"י בח"מ (סי' ס') שחלק שם על דיין שהורה באם שיעבד מטלטלין אג"ק וגבה ב"ח מאוחר דאין מוציאין מידו והב"י חלק עליו דאין כאן תקנות השוק וסיים שם הב"י וכל דיין דלא דן הכי לאו דיינא הוא וטועה בדבר משנה הוא וחוזר ונ"ל שראוי לסלק מדיין עכ"ל (וע"ש בש"כ שכ' שהאי דיין הי' המבי"ט כמבואר בתשובתו סי' ה' אולם המעיין במבי"ט יראה דלא הוא הדיין שכיון עליו הב"י רק שהמבי"ט פסק ג"כ כן לפעמים וע' בבדק הבית שם משמע כן) מבואר שסובר שיש לסלק הדיין שטעה בדין. וצל"ע על התשב"ץ והבית יעקב מש"ס ב"ב (קע"ד א') האי דיינא דאחתי' למלוה לנכסי דלוה מקמי' דלתבעי' ללוה סלקי רב חנן ברי' דרב ייבא וכ' שם הנמ"י וז"ל ומש"ה סלקי רב חנן דקסבר כמו שטעה בזה יטעה בדינים אחרים עכ"ל מבואר שיש לסלק דיין הטועה בדין וכ"כ רבינו ירוחם הובא בב"י ח"מ ססי' כ"ה דדיין שטעה מסלקין אותו והביא ראי' מש"ס הנ"ל והיא היפוך דבריהם. ולפי מה שחילק שם התשב"ץ בין האמוראים דהם טעו מחמת שחכמתם גרם להם טעותם לבין שאר אנשים שהם טועים מחמת שאינו נזהר בתלמודו ע"ש הי' מקום ליישב הראי' מהש"ס אבל מר' ירוחם מבואר שכתב כן גם לדידן. ומצאתי בספר שונה הלכות (ח"ב ד"ג ע"ב)