עמודי אש קסא

אמנם אם נימא דנוגע הוי מטעם קרוב א"ש דכי היכא דבקרובים אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ה"ה בנוגע. ובזה מיושב ג"כ מה שהניח בצ"ע המל"מ (פט"ו מה' עדות ה"א) ע"ד הרא"ש בתשו' (כלל ו') שכ' הנוגע אינו נאמן גם לחובתו הא הטעם משום משקר וא"כ לחובה נאמן אולם לפמ"ש דהרא"ש ס"ל כהע"ש דהטעם משום קרוב א"כ גם לחובתו אינו נאמן וא"כ כיון דמהרא"ש והבעה"ת נראה כהע"ש וגם המהר"ם מלובלין סובר כן (ומ"ש הנ"ב מה"ק חאה"ע (סי' כ"ז) ההיפוך מזה הוא תמוה) הי' נראה דהוי עכ"פ ספיקא דדינא. והנה נוגע פסול מדאורייתא לעדות ועדותו בטילה. וע"כ הנוטל שכר להעיד מבע"ד א' עדותו בטילה מה"ת ומ"ש הרמב"ן שהביא הר"ן (ס"פ האיש מקדש) דהוי דרבנן מה דעדותו בטילה קשה הא מה"ת בטילה מטעם נוגע אולם ראיתי בחי' הרמב"ן שם שכ' דמיירי בשנוטל שכר משניהם בשוה ע"ש. וע' בעזרת נשים (די"ט א') שהאריך בזה להקשות ע"ד הרמב"ן ובישובו וא"צ דכן מבואר בדברי הרמב"ן עצמם. ומה שהקשה הג"פ (סימן ק"כ סק"ט) דדלמא אינו יודע כלל עדות לק"מ דמיירי דאנו יודעין בודאי דהוא הי' שם ויודע העובדא איך הוי וכ"כ הבית מאיר באה"ע (סי' י"ז ס"ג) וגם הוא לא ראה דברי הרמב"ן עצמם. והנה בשו"ת משאת בנימין (סי' צ"ח) כ' לענין עדות אשה דיש לבטל העדות משום קנסא דרבנן דהנוטל שכר להעיד וכ"כ בשו"ת נ"ב מה"ק (חאה"ע סי' כ"ז) וראיתי להבית מאיר שם שכ' וז"ל תמהני שלא נחית לדקדק בזה דא"כ אינו פסול אלא מדרבנן וכשר לעדות אשה. וכן תמה השער המשפט (סי' ל"ד סק"י) ובאמת שפיר דקדק בזה דסובר דעד כאן לא אמרינן דפסול דרבנן כשר לעדות אשה רק היכא שהוא פסול מחמת דבר אחר משא"כ הכא דבאותו עדות עצמו הוא עבר על איסור דרבנן הוא פסול. ומצאתי בנ"ב (בסי' מ"ו מ"ז) שגם הוא הקשה זה ותירץ דקנסוהו ג"כ בהך מלתא ומהתימה מהבית מאיר ושער המשפט שתמהו ע"ד הנ"ב ולא ראו דבריו שהבאתי ועשו"ת פנ"י (ח"ב חאה"ע סי' ס"ח) ובעזרת נשים (די"ט א') שגם המה כתבו כן דגם לעדות אשה פסול נוטל שכר להעיד. וע"כ תמהתי על שו"ת מאמר מרדכי סי' ל"ח) ובגדי כהונה (חאה"ע סי' ל"ב) שתפסו בפשיטות דנוטל שכר להעיד כשר לעדות אשה ולא השגיחו בדברי המ"ב והפנ"י והנ"ב שהבאתי דפסול ודבריהם צודקים. ואם אמנם כי הראי' שהביא הנ"ב ממהר"ם לפמ"ש בעזרת נשים לחד פירושא דבעובדא דמהר"ם קצבו לו שכר אם לא יבוא לעדות ואם יבוא יתנו לו יותר א"כ הוי נוגע ממש ופסול מדאורייתא וא"כ אין ראי' עכ"ז הדין דין אמת. ועקצה"ח (סי' ל"ד סק"ד) שהוכיח דמה"ת בנוטל שכר אינו פסול מכתובות (מ"ו א') דר"י אומר אינו חייב עד שישכור עדים כו' לק"מ די"ל דמיירי בנוטל שכר בטילה דמוכח דזה בודאי שרי גם מדרבנן עג"פ סי' ק"כ. וראיתי להשאילת שלום (ס"ק קל"ו) שכ' וז"ל וזאת לדעת בנוטל שכר לדון דיניו בטלים מדאורייתא אבל בכל השאר כמו להעיד ולהזות כו' אינם בטלים אלא מדרבנן מטעם קנס והא ראי' בגמ' קאמרי מנה"מ דאמר קרא ראה למדתי כו' הרי דגבי לימוד אמרינן הכי כו' ע"ש ובמח"כ הא ליתא והוא נגד דברי הרמב"ן והריטב"א והר"ן וש"פ בספ"ב דקידושין דמבואר להדיא דקרא דראה למדתי קאי על כל המצוות ובכולם אינו אלא מדרבנן דאף דהא דנוטל שכר עובר על דאורייתא עכ"ז מה דדיניו בטלים אינו אלא מדרבנן משום קנס דהם קנסו לבטל מעשיו וז"ב. (ומה שתמה שם הש"ש שלא מצא ברמב"ם וטוש"ע הך דינא דעד אסור ליטול שכר ושכר בטילה מותר. ע' שו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תק"ז) שהקשה כן וע"ש מה שיישב בזה אולם בש"ע מבואר כן באה"ע (סי' ק"ל סכ"א לא יטלו עידי הגט יותר מכדי שכר בטילה דמוכחת מבואר שני הדינים. ומה שחידש הרדב"ז שם דהיכא דהעד לא ידע מהעדות מותר לו ליטול שכר תמהני שלא ראה שקדמו בזה הרשב"א בתשו' ח"ג סי' י"א והובא בב"י ח"מ סי' כ"ח) וראיתי בדמשק אליעזר (בחי' דינים לטוח"מ ד"כ ע"א שכ' עמ"ש הסמ"ע עמ"ש הרמ"א דהנוטל שכר להעיד כו' דנלמד מקרא דראה למדתי אתכם כו' כ' וז"ל במח"כ אין זה קאי על הנוטל שכר להעיד רק הנוטל שכר לדון והכי מפורש בבכורות דכ"ט ופסולה של הנוטל שכר להעיד נ"ל דקנסוהו חכמים כו' עכ"ל. אולם דברי הסמ"ע צודקים ודברי הדמש"א תמוהים דאין חילוק כלל בין הוראה לעדות ובשניהם אסור מה"ת משום מה אני כו' וכמ"ש הרמב"ן פ"ב דקידושין דגם קרא דגם אני כו' קאי על עדות הובא בר"ן שם ומה שבדיעבד בטל גם בדין הוא מדרבנן ומ"ש רש"י רק הוראה ולימוד עמ"ש המחנה אפרים ה' שכירות פועלים (סי' ח')

(ה) הקצה"ח והנה"מ והמשובב נתיבות (סי' פ"א) חקרו אי מהני בד"מ ט"ע דקלא שיוכל להעיד וכן נסתפק בשו"ת ח"ס חח"מ (סי' ב') ובאמת כבר קדמם בזה בשו"ת עה"ג (סי' ק"מ) ושבו"י (ח"א סי' ק') ומ"ש השבו"י שם וז"ל וע' ח"מ סי' ל"ה סי"ב מבואר דגם לענין ד"מ בעינן ראי' ממש ע"ש ובאמת אינו מוכרח די"ל אדרבה מדכתב בש"ע דין זה רק גבי סומא י"ל דבעינן רק ראוי לראות אבל באינו סומא מהני אף בלא ראי' וקשיא לי עמ"ש רש"י בסנהדרין דס"ו דלהכי מושיבין העדים בבית החיצון שיהי' רואין אותו דאע"ג דשמעי לקלא עכ"ז מצי למימר לאו אנא דהא בירושלמי יבמות (פט"ז ה"ו) מבואר הטעם בכדי שלא יוכל לברוח וצ"ע וא"כ משמע מהירושלמי דט"ע דקלא מהני ושוב ראיתי בשו"ת בגדי כהונה חאה"ע (סי' ז') שכ' וז"ל דלכאורה בירושלמי סוף יבמות דפריך תמן תנינן כו' מוכח דס"ל להירושלמי לסברא מוחלטת דלא מהני ט"ע דקלא וש"ס דילן ס"ל דט"ע דקלא מהני כו' ע"ש ותמהני דאדרבה מדברי הירושלמי דמשני משום שלא יוכל לברוח מוכח דט"ע דקלא מהני ובדברי הירושלמי הללו הי' מקום ליישב דברי הר"מ ה' עדות (פ"ט הי"ב) שנראה מדבריו דדוקא גבי סומא שאינו ראוי לראות לא מהני ט"ע דקלא אבל היכא שראוי לראות מהני ט"ע דקלא ובה' עכו"ם (פ"ה ה"ג) העתיק דברי הש"ס סנהדרין והמה סותרים זה את זה. וכבר ראיתי בשו"ת מחנה חיים (סי' ע"ד) שהקשה כן והניח בצע"ג ולפי האמור א"ש די"ל דהר"מ ס"ל כהירושלמי דהטעם כדי שלא יוכל לברוח וא"ש. אך מדברי הר"מ שם שסיים כדי שיראו הממית וישמעו דבריו והוא לא יראה אותם לא נהירא כן. אולם לפ"ד העה"ג י"ל דס"ל דדוקא היכא דמכחיש אותם לא מהני וא"כ י"ל דבה' עדות מיירי באינו מכחיש אולם בעיקר חקירת הראשונים. מצאתי בשו"ת הר"י ן' מיגא"ש ששם בסי' קמ"ט נשאל אם מועיל עדות עפ"י קול לענין מי שמקלל חבירו וכדומה והביא ראיות ע"ז דמהני וכ' וז"ל ואמרו ההוא דאכמין לי' עדים לחברי' אחורי גדר ואמר לו מנה לי בידך ואמר לו הן אמר עירי ושכבי להוי עלך סהדי כו' שנראה שאם אמר הן עירי ושכבי ליהוי עלאי סהדי היתה עדותם עדות ואע"פ שהי' אחורי הגדר ולא ראו אותו אלא שמעו קולו בלבד והכירו אותו וא"ת אפשר שהעדים ראו אותו והכירוהו והוא לא ראה אותם תשובה אין לנו להכניס במאמר מה שאינו מפורש בו בלתי ראי' עכ"ל מבואר מדבריו להדיא דט"ע דקלא מועיל גם בדיני ממונות ומהאחרונים שכתבתי למעלה נעלם זה

(ו) שומרת יבם אם מותר ליבמה להעיד לה ראיתי בספר ראש יוסף למהר"י אוסקפ"ה (בח"מ סי' ל"ג ס"ק מ"א) שפסק דאסור להעיד ע"ש ובמחכ"ת נעלם ממנו שו"ת הרשב"א ההובא בכנה"ג בח"מ סי' ל"ג שפסק בפשיטות דמותר להעיד ומה שהקשה הראש יוסף בסוגיא דסנהדרין (י"ט א') דאמרינן שם דעשה דיבום דוחה ל"ת דאלמנה לכה"ג דהא אפשר בחליצה וכל היכא דאמרינן דעשה דוחה ל"ת הוא כשאינו יכול לקיים שניהם ע"ש תמהני דהא כבר הקשו זה בש"ס יבמות (ד"כ ע"ב) ואמרו שם דחליצה במקום יבום לאו כלום הוא והוי כאלו א"א לקיים שתיהן. גם מה שהקשה שם דאיך אמרו בסנהדרין שם דגזירה ביאה הראשונה אטו ביאה שני' דלמה לא תהי' מותרת ביאה שני' כמו ביבמה בעלמא תמהני דהא כבר התעוררו בזה התוס' ביבמות שם ובחי' הריטב"א שם וכתבו דשאני ביבמה דעלמא שהותרה לו והכתוב אמר ולקחה לו לאשה ובכדי שלא יפקפק בדבר הותרה לו לגמרי משא"כ היכא דמטעם דחי' אתינן עלה לא הותרה לו רק ביאה א' וא"ש

(ז) פסולי דרבנן צריכין הכרזה לענין עדות ואם לשבועה ג"כ פסולין ראיתי במהר"ם שיף ב"מ (ה' א') שכ' וז"ל צל"ע למאי דקיי"ל פסולי דרבנן צריכין הכרזה מאי מקשה ויש לחלק בין עדות לשבועה דבעדות איכא טעמא שלא להפסיד לאנשים שלא ידעו והוא פשוט בעיני עכ"ל ותמהני עליו שבמח"כ נעלמו ממנו דברי התוס' ב"ק (ס"ב א') וחי' רשב"א ותוס' שאנץ שם ונמ"י וש"ג פ' זה בורר דמבואר מדבריהם דגם לענין שבועה פסולי דרבנן צריכין הכרזה וכ"נ מסמ"ע (סי' צ"ז סק"ח) ועמ"ש התומים (סי' ל"ד)

(ח) בטוש"ע ח"מ (סי' כ"ח) פסק בעד אם לא תבעו הבע"ד אינו מחויב להעיד וראיתי בשו"ת משכנ"י (חח"מ סי' י"ב) שתמה ע"ז דהא מ"מ איכא משום לא תעמוד על דם רעיך כדאיתא בספרי וע"כ הדרשא דספרי קאי להיכא שאינו משביע דאל"כ בלא"ה איכא משום לא יגיד יעו"ש. ולדעתי לק"מ די"ל לשיטות הר"ע דהכתוב דלא תעמוד כו' לא קאי על דבר שבממון ע' שער המשפט (סי' כ"ח) ויד שאול ביו"ד (סי' רכ"ח ס"ק כ"א) ובלא"ה י"ל דהדרשא דספרי קאי להיכא שמשביעו ומה שהקשה דהא בלא"ה מחויב מלא יגיד י"ל דנ"מ להיכא שקיבל עליו קרוב או פסול דליכא משום לא יגיד דאינו נוהג רק בכשרים עשו"ת הלק"ט (סי' ק"כ) ושו"ת שבו"י (ח"א סי' קנ"ו) ובברכ"י (סי' כ"ח סק"ב) ועכ"ז כיון שקבלו עליו עובר משום לא תעמוד וצדקו דברי הש"ע. והנה בתוס' ישנים יומא (י"ב ב') כתבו דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי המעשה. אולם לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לעדות אין בעדותו כלום וכוונת דבריהם נראה שכתבו ששמעו כו' היינו דמיירי בעידי הודאה שהודו לפניהם אם לא נתכוונו להעיד אין ההודאה הודאה גמורה אבל היכא שהם עידי ראי' יכולים להעיד מה שראו אף שלא הובאו שם להעיד וז"פ וכ"כ הבית מאיר (סי' מ"ב) ושער המשפט (סי' צ"ב ס"ק א') ובזה מסולק התימה שתמה היד המלך ה' עדות (פ"ה ה"ה) ע"ד התוס' הללו מסוגיא דר"ה (כ"ד א') דמבואר משם דדוקא גבי קידוש החודש די"ל דטעו שראו עבים במקום השמש לכן צריכין שיתכוונו להעיד ולא בשאר דוכתי ולפמ"ש א"ש ועשו"ת פמ"א (ח"ג סי' כ"ה) ופני ארי' (סי' ו') יעו"ש

(ט) הכנה"ג בח"מ (סי' ל"ו הגה"ט סק"ד) כ' אם הי' העד פיסולו מד"ס אפי' מסייע לשאר העדים שהעידו עמו תתקיים העדות בשאר רבינו ב"י ז"ל בתשובה סי' כ"ד עכ"ל וכ"כ בשו"ת נ"ב מה"ת (חאה"ע סי' ע"ו) שכ"כ וראיתי להתומים (סי' ל"ו ס"ק י"א) שכ' ע"ד הכנה"ג האלו וז"ל ואני חפשתי ולא מצאתי בתשובה הנ"ל לב"י דבר כזה ולא דכותי' רק מה שפלפל שם אי הוי פסול דרבנן ולא נתבטל שאר העדות היינו דלא הי' לו הכרזה דאף הוא אינו פסול אבל בהי' לו הכרזה ודאי