עמודי אש קס

ראיתי לחקור בדיני עדות לענין איסורים ובד"מ. (א) היכא דאתחזק איסורא והוא איסור דרבנן והוא בידו אם קטן נאמן או לא הנה הפרמ"ג ביו"ד במ"ז (סי' ס"ט ס"ק מ"ב) כ' וז"ל ודע קטן שאומר שהדיח בשר בקדירה אין להתיר עסי' קכ"ז ס"ה בהג"ה דהיכא דאתחזק איסורא אף במה שבידו ובדרבנן אינו נאמן ואשה נאמנת במה שבידה יע"ש נ"ל עכ"ד. ולענד"נ דליתא דהא מבואר להדיא בשו"ת הריב"ש (סי' רנ"ה) דהיכא דאתחזק איסורא כיון דהוי בידו נאמן וכ"כ הש"כ בסי' קכ"ז וכן מבואר בתה"ד (סי' נ"ז) דלהכי אין קטן נאמן כיון דהוי דאורייתא משמע דבדרבנן נאמן ולכן כתב בהשאלה כלי מתכות והבן. וכ"כ המ"א (סי' תל"ז סק"ח) וע' בא"ר שם שכ' שהוכיח כן מכמה מקומות יע"ש במחוקק יהודא וכן מוכח לדעתי מסוגיא דפסחים (ד"ד ע"ב) דאמרינן שם דמוחזק לן דלא בדיק מדאורייתא בביטול בעלמא סגי וא"כ להפוסקים דחמץ שאינו ידוע א"צ ביטול מדאורייתא עכצ"ל דהסוגיא מיירי בחמץ ידוע והוי איתחזק איסורא ומוכח דגם באיתחזק איסורא היכא דהוי בידו נאמן וכן פי' שם הפנ"י לדעתם וא"כ ליתא לדינו של הפרמ"ג וע' בפר ח (סי' קכ"א ס"ק ל"ח) ובבית הלל שם הקשה דאיך קטן נאמן ותמהני דהא מבואר בתה"ד כיון דהוי בידו נאמן וראיתי במחצית השקל (סי' תל"ז סק"ח) שעל מ"ש המ"א דמבואר ביו"ד לענין טבילת כלים דקטן אינו נאמן וז"ל והיינו דלא כתוס' בפסחים דהא הטעם לענין טבילת כלים כיון דהוא דאוריית' ולהתוס' אפי' בדאורייתא נאמנים היכא דליכ' טירחא והי' בידם לעשות אם ירצה עכ"ל ותמהני דהא אדרבה בתה"ד שהוא מקור דין זה מביא ראי' מתוס' הנ"ל מדכתבו רק נשים ועבדים ולא כתבו קטנים משמע דקטן אינו נאמן (וע' במקור מים חיים ח"א דפ"א ב') שכ' ראי' הזאת מהתוס' מדעת עצמו ולא ראה בתה"ד שהביאו) ומה שהשיג ע"ז דא"כ מה הקשו התוס' דהא אפי' בדאורייתא נאמנים דדלמ' הוצרך הש"ס לומר הימנוהו רבנן בדרבנן משום קטנים לק"מ דקשיא למה הוצרך הש"ס כלל להזכיר נשים ועבדים ומ"ש דהש"ס רצה לומר הדין דנאמנים במה שבידם דזה לא נזכר בשום מקום ליתא דקשיא להו להתוס' דהא אפי' בדאורייתא נאמנים וא"כ למה הוצרכה הש"ס לומר דהוא דרבנן וא"כ למה כתב דהוא דלא כתוס' וז"ב

והנה בהא דמבואר במשנה דב"ק (קי"ד ב') דקטן נאמן לומר מכאן יצא נחיל של דבורים במסל"ת אם בעינן גם בעלים מרדפים אחריהם הנה הדרישה בח"מ (סי' ש"ע) תמה על הרי"ף למה השמיט ההיא דבעלים מרדפין עוד הקשה שם דא"כ דבעי בעלים מרדפים למה הקשו אח"כ על ההיא דאין נאמנים במסל"ת אלא לעדות אשה מההיא דנחיל דבורים דשאני הכא דאיכ' רגלים לדבר דבעלים מרדפין עכ"ד ונ"ל ליישב זה דמזה יהי' מוכח כשיטות המהרי"ק (שורש קכ"א) שכ' דהאי דבעלים מרדפים אינו תנאי אלא הוי רבותא דאע"ג דבעלים מרדפים ולא הוי מסל"ת קמ"ל דגם זה נקרא מסל"ת ע"ש. והלום ראיתי בשו"ת מהר"ש הלוי (חאה"ע סי' ג') שכ' שזה היפוך דברי הרמב"ם ומנ"ל זה הפי' בגמ' ע"ש ולפי האמור א"ש דיש לו ידים מוכיחו' מדברי רבינו הרי"ף שהשמיט ההוא דבעלים מרדפים ולא הביא אלא מסל"ת דבההוא סגיא. ומקושי' השני' של הדרישה הוכיח המהרי"ק כן וע' בפנ"י שהקש' בשם הת"ח דלמה לי בעלים מרדפים ולא סגי במסל"ת כמו בכל התורה (ומ"ש הפנ"י ליישב דשאני כאן דהוי ממונא תמהני שלא כתב שכבר קדמו בזה בשו"ת הריב"ש סי' ש"פ וכן קשה לי על מהר"ש הלוי שלא הביא זה בשם הריב"ש) ולדברי המהרי"ק לק"מ דגם כאן סגי במסל"ת לבד וא"ש. שוב ראיתי בפר"ח ביו"ד (סי' ס"ט סק"מ) שהביא שגם הר"מ בפי המשנה השמיט מרדפין ע"ש ונרא' דגם הר"מ בפי' המשנה הי' דעתו כדעת המהרי"ק. אך מ"ש הפר"ח שם שהרי"ף כתב דבעינן גם מרדפין תמהני שזה היפוך דברי הדרישה שכ' שהרי"ף השמיט מרדפין וכ"כ להדיא ברי"ף שם שהשמיט מרדפין ותמהני על הפר"ח שכ' להיפוך וע"ש בפר"ח שהביא הקושיא השני' של הדרישה בשם היש"ש וע' בבית מאיר (סי' י"ז) שדחק ליישבו ולהמהרי"ק א"ש. ונפלאת הוא בעיני על התה"ד (סי' ר"כ) שהקש' לו חכם דאם בעינן בעדות אשה בקטן שיעיד תיכף א"כ מאי הקש' בב"ק מנחיל הא לא בעי על אתר והתה"ד השיב לו דאולי בעי גם בנחיל על אחר ע"ש ותמהני דהא להדיא מבואר בירושלמי שם והובא ברשב"א ובשיטה מקובצת וז"ל ובפורח ובלבד על אתר אבל אם יצא וחזרו אני אומר אלא מפני היראה ומפני הפיתוי ונרא' כי פורח תינוק פורח אבל קודם שהגיע לכלל פורח אינו נאמן עכ"ל הרי להדיא דבעינן על אתר וא"כ לק"מ. והיותר תימה דלתירוץ הא' של התה"ד לא בעינן על אתר בכאן והוא תימה וצע"ג. ומזה ראי' לדעת הט"ז ההובא בב"ש ס"ק ל"ב דפחות מהגיע לעונת הפעוטות לא מהימן אפי' במסל"ת דהא בירושלמי בעינן קטן פורח דוקא ובגמ' מדמה זה לזה וע' בשיטה מקובצת כאן בשם הר"מ מסיקראט"ה דקטן לא מהימן רק במסל"ת וזה כשיטות הא"ז ולא כהטור. והאחרונים לא הערו בזה (שוב ראיתי בקצה"ח סי' ש"ע שכ' שלפי שפלוגתא הוא בתה"ד לכן לא הזכירוהו הפוסקים והוא מהתימה לדחות דברי הירושלמי היכא שלא מצינו חולק בש"ס דילן) וע' ריטב"א כתובות (כ"ח ב') שכ' בשם הירו' דעל אתר בעינן והוא בירושלמי כתובות (פ"ב ה"ח) וראיתי בפ"מ שם שכ' על מ"ש הירו' ובלבד במפריח וז"ל דוק' שעדיין מפריחות הן ולא כחו על שוכו של חבירו עכ"ל וכן פי' השדה יהושיע (דט"ו ב') ונעלם מהם דברי הרשב"א. הן אמת שלא ידעתי איך יפרש הרשב"א הסיום אבל בשוכו לא ונ"ל דלא היתה בגירסתו. וראיתי בהגהות ר' ברוך פרענקיל (ביו"ד סי' קל"ז) שכ' דמ"ש הפר"ח דמשמע מהתה"ד דסוגיא דהגוזל מיירי אף בעכו"ם דלא נמצא כן בתה"ד ע"ש. אולם כן מבואר בתה"ד (סי' ס"ט) שכ' ובאיסור דאורייתא לא סמכינן אעכו"ם מסל"ת כדאמר רב אשי בהדיא בפ' הגוזל דאין מסל"ת כשר אלא בעדות אשה ובשבי' כו' ולא באיסור דאורייתא עכ"ל מבואר להדיא דפי' הסוגיא דמיירי בעכו"ם ובדרבנן נאמן ולא בדאורייתא. וראיתי בים התלמוד בב"ק שם שהניח בקושיא דאיך נאמן הקטן בשבי' הא אינו נאמן נגד החזקה ומכ"ש נגד רובא דעדיף מחזקה ואיך נאמן ע"ש ולדעתי לק"מ די"ל דכיון דרוב זה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הפנ"י בכתובות (כ"ג א') והם האמינו גם לקטן כיון דליכא עדות אחרת ובלא"ה זה אינו אלא ברובא דאיתא קמן אבל רובא דליתא קמן אינו עדיף מחזקה ואפשר דגרע וכמ"ש הנ"ב ובפרט דהכא הוי רובא דתליא במעשה ומה גם בהצטרף כולם יחד להכי האמינהו. וראיתי להעיר ע"ד שו"ת הר"ש הלוי (חאה"ע סי' י"ג) שכ' דכיון שע"א העיד על איש א' שהוא פסול לעדות לא נפסל כ"ש בקול ע"ש ולדעתי זה ק"ו פריכא דהא כ' התוס' בכתובות (דכ"ו) דע"א גרע מקול ע"ש שהוכיח כן מסוגיא דהש"ס וע' בש"מ שם וא"כ דברי הר"ש הלוי שנראה מדבריו דע"א עדיף מקול צל"ע וכן מוכח מהא דקיי"ל דמיגו במקום ע"א הוא פלוגתא ומגו במקום קול לכ"ע לא אמרינן ש"מ שע"א גרע מקול ועמ"ש הפר"ח במים חיים בקידושין

(ב) הנה שיטות הר"ן בגיטין (פ' התקבל) דדבר שבערוה אפי' לא אתחזק איסורא לא מהימן ובזה מיושב מה שהקשה המהר"ם מלובלין בגיטין (ב' ב' ד"ה הוי) דלמה לי קרא בדבר שבערוה הג"ש דדבר דבר דלא מהימנא הא בכל איסורין היכא דאתחזק איסורא לא מהימן ע"ש אולם לפי דברי הר"ן א"ש דבדבר שבערוה אפי' לא אתחזק איסורא לא מהימן אך בשו"ת מהרי"ק (שורש ע"ב) כ' דגם בדבר שבערוה בעינן אתחזק איסורא. וראיתי במח"א בהגהותיו להרי"ף שכ' ע"ד הר"ן וז"ל ויש לדקדק מדאמרי' רפ"ק דגיטין ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין ליבעי תרי מידי דהוי אכל עדיות שבתורה. ע"א נאמן באיסורי' אימר דאמרי' ע"א נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק אבל הכא אתחזק איסור' אלמא דכל היכא דלא איתחזק איסורא ע"א נאמן אפי' בדבר שבערוה מדלא פריך אלא משום דאתחזק איסורא עכ"ל ואני איני רואה מכאן השגה להר"ן דהא באמת סיים שם בש"ס והוי דבר שבערוה וכ' הר"ן בחידושיו לגיטין וז"ל וחדא ועוד קאמר עכ"ל וס"ל חדא דהא הוי אתחזק דבכל התורה לא מהימנא ועוד דאפי' לא הוי אתחזק איסורא הא הוי דבר שבערוה דבה לא מהימנא אפי' היכא דלא אתחזק איסורא וא"כ לא קשה מה שהקשה המחנה אפרים וז"ב. וראיתי להעיר על מ"ש בשו"ת פרי תבואה (סי' מ"ח) דבדבר שאינו מוחזק לא לאיסור ולא להיתר עד א' אינו נאמן לאסור ע"ש והוא תמוה דהוא נגד דברי הרמ"א ביו"ד בסי' קכ"ז ס"ג דע"א נאמן לאסור בדבר שלא הוחזק לא לאיסור ולא להיתר וע"ש בש"כ שכ' שנעשה ע"י זה איסור ודאי ע"ש

(ג) ברמ"א בח"מ (סי' ל"ד) כ' הרמ"א דמלוה בריבית פסול מה"ת להעיד וראיתי בחי' הגרשוני שם שתמה עליו דהא לאו בר מלקות הוא ואמאי פסול ע"ש וי"ל דדעת הרמ"א דהמלוה לוקה כשגובה הריבית כדעת הר"י שהביא הסמ"ג עמל"מ פ"ד מה' מלוה. ויותר י"ל עפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה כוללת דכשהוא חייב מלקות ורק מפני שניתן לתשלומין אינו לוקה אז פסול מה"ת דאינו לוקה הוא משום שניתן לתשלומין ולא מפני קלות הלאו ע"ש וא"כ לפ"ז במלוה בריבית לוקה מה"ת. וראיתי להעיר ע"ד הר"מ (פ"י מה' עדות) שכתב יש שם רשעים שהם פסולים לעדות אע"פ שהם בני תשלומין ואין בהם מלקות כו' כגון החמסני' משמע מדבריו דחמסן פסול מדאורייתא ואח"כ כתב דהם רק מדרבנן והם סותרים זא"ז וכבר העיר בזה הכ"מ ונ"ל ליישב זה בהקדם מ"ש ר' ירוחם (במשרים נ"ב ח"ד) דיש מי שכתב דחמסן פסול מדאוריית' כיון שלוקח באונס והב"י בסי' ל"ד כת' ולא ידעתי איך יוכל ליישב בעל סברא זו הא דתני דהוסיפו עליהם החמסנים דמשמע בהדי' דמדרבנן מיפסל. ולענד"נ דר' ירוחם כיון למ"ש הרא"ש בתוספותיו לב"מ הובא בשיטה מקובצת (ה' ב') דהא דתנן הוסיפו עליהם החמסנים היינו אף היכא שאמר רוצה אני אבל היכא דלא אמר רוצה אני אף דיהיב דמי מ"מ מיפסל מה"ת וא"ש דברי ר' ירוחם ולפ"ז א"ש גם דברי הר"מ לפמ"ש בפ"א מה' גזילה דחמסן אינו מחויב לחזור רק כשאומר איני רוצה וא"כ כשכ' הר"מ שהם בני תשלומין מיירי בדלא אמר רוצה אני ולהכי פסול מה"ת ואח"כ כשכתב שהוא מדרבנן מיירי בדאמר רוצה אני וא"ש. וע' שו"ת יד אלי' (סי' ל"ט) שמפשט פשיטא לי' דלאו דלא תחמוד לא ניתן להישבון ומה דלא לקי הוא מפני שהוא לאו שאין בו מעשה ונעלם ממנו דברי הר"מ והראב"ד בהלכה זו והוא מהתימה

(ד) בח"מ (סי' ל"ז) כ' העיר שושן דפסול נוגע הוא משום קרוב דאדם קרוב אצל עצמו והש"כ והסמ"ע כ' משום דהוא משקר. ונ"ל להביא ראי' להע"ש מתשו' הרא"ש (כלל ג' סי' י"ג) ובעה"ת (שער נ"א) דבפסול דנוגע אמרינן ג"כ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והמל"מ בה' עדות (פ"ה ה"ד ופי"ד ה"ז) תמה עליהם יעו"ש