עמודי אש קנח

וא"כ אין נ"מ בין טעם לממש וגם בהא דדשיל"מ בטל הטעם חולקים ע"ז האחרונים כמבואר בש"כ שם ובש"ע לא הביא הב"י ואיך יישב הנאות דשא דעת הב"י כן וגם לחשוש בסכין של עכו"ם לתקרובות עכו"ם הוא חששא רחוקה ובאמת מה שהקשה דמדוע יהי' מותר כשנשתמש בה מיעוט תשמיש ומ"ש דהוי משהו הוא תמוה דהא גם כשנשתמש פעם א' דבר איסור אסור כל הכלי. אך במח"כ לא ראה מ"ש בשו"ת הרמ"ע (סי' צ"ו) וז"ל וכבר נתחבטו חכמי ישיבות שגדלתי ביניהם על מה שנסתפק להם אם כבולעו כך פלטו יומשך מזה שפעם א' שנשתמש בו בסכין ע"י האור אין לו הפלטה אלא ע"י האור ואיך יספיק להכשירו כפי רוב תשמישו שהוא ברותחין ובכלי ראשון כו' ומסתברא לן שאם הכלי הזה שרוב תשמישו בחמין הוא בן יומו מאותו המיעוט שנשתמש בו ע"י האור צריך ליבון לכ"ע וספיקו לחומרא דאיסור תורה הוא ואם אב"י הואיל ונטל"פ הוא ואין איסורו אלא מדרבנן הם אמרו והם אמרו וסתמא נמי תולין להקל שלא נשתמש אלא כפי רוב תשמישו כו' עכ"ל מבואר דל"ק קושיות הנאות דשא. ובעיקר קושיתו על הש"ע אני תמה שלא ראה מ"ש הח"י (סי' תנ"א ס"ק י"ד) דבסכין כיון דאיכא ב' טעמים הואיל וי"א דסכין אין תשמישו ע"י האור וגם י"א דחמץ הוי היתרא בלע לכן מקילין אבל במחבת שאין בו אלא צד א' דהיתרא בלע וכן בסכין לענין איסור דאין כאן אלא צד א' דאין תשמישו ע"י האור לא רצה הש"ע להקל וא"ש. והנה בש"ע יו"ד (סי' קכ"א סק"ח) בש"כ כ' דמחבת צריכה ליבון ובחמץ סגי בהגעלה דהיתרא בלע וה"ה בב"ח אבל לפמ"ש ברמ"ע סי' צ"ו כו' א"כ בב"ח צריך ליבון ע"ש וראיתי בשו"ת הגרע"א (סי' מ"ט) שתמה ע"ז דבב"ח בודאי מהני הגעלה כדאמרינן בסוגיא דע"ז גבי נותר כיון דהיתרא בלע לענין נ"ט בר נ"ט והא דנתן הרמ"ע טעם אחר גבי חמץ דס"ל דחמץ מקרי איסורא בלע דשמו עליו אבל בשל בשר לחלב פשיטא דמהני הגעלה וצ"ע עכ"ד והנה מה שהבין בדעת הרמ"ע דבב"ח סגי בהגעל' ומה שהקשה מסוגיא דע"ז יש לדון בזה דלפ"ד הרמ"ע דחמץ הי' צריך ליבון דס"ל דזה מקרי איסורא בלע וס"ל כמ"ש הר"ן והראשונים דדוקא נותר דמתחלה בשר ועתה נותר זה מקרי היתרא בלע אבל בספק דשמו עליו הוי איסורא בלע א"כ גם בב"ח מקרי איסורא בלע ומצאתי כן בפר"ח ביו"ד (סי' צ"ג סק"ד) שכתב דלדעת הסוברים דחמץ מקרי איסורא בלע ה"ה בב"ח ע"ש וא"ש דברי הש"כ (ושוב נדפס חי' רע"א על יו"ד וראיתי שם שחלק על הפר"ח אולם הש"כ י"ל דס"ל כהפר"ח) ומדברי הרמ"ע הללו מבואר להדיא דגם במחבת של בשר אם בישל אח"כ חלב אף דהוי משקה עכ"ז כיון דהוי איסורא בעצם ולא ע"י אמצעות היתר הוי צריך ליבון ולא כהפרמ"ג בא"ח (מ"ז סי' תנ"א סק"ו) שנסתפק בזה באם בישלו במשקה שכולו איסור יהי' מותר אף דהוי משקה האסורה בעצם וכוונת הש"כ דוקא מבשר לחלב ולא מחלב לבשר ע"ש באורך אולם ברמ"ע מבואר להדיא ההיפוך (ושוב ראיתי בחי' רע"א שם שכ"כ) ובזה מיושב ג"כ מה שנתקשה הפרמ"ג ביו"ד (סי' ע"ו בש"ד ס"ק כ"ג) וז"ל ויש לחקור חקירה א' וגדולה היא אלי הא דתשמישו ע"י האור דבעי ליבון מהו אם דוקא בלא משקה והא דם משקה היא כו' ע"ש שרצה לומר דבנפל לחוץ בעי ליבון ובפנים לא בעי ע"ש ובאמת אין התחלת קושיא לפמ"ש דדם כיון שהיא משקה האסור לאו שמי' משקה וא"ש. וראיתי במקור חיים (סי' תנ"א סק"ג) שהביא דברי הרמ"ע וכ' דהוא תמוה מאד דא"כ איך מועיל הגעל' בכלי מדין דלמא בישל בו העכו"ם דבר שכולו איסור כגון בב"ח וכיוצא בו וע' פסחים דמ"ד בתוס' שכ' דהגעילו הכלים לנזיר משום דבליעת יין לנזיר כולו אסור וגם מה דמשמע מדבריו דבכולו אסור אף בהיתרא בלע צריך ליבון תמוה מאד דהא בע"ז דע"ו גבי שפודין בקדשים אמרינן דבהיתרא בלע סגי בהגעלה ובשר קדשים כולו אסור עכ"ד

והנה מה שהקשה דא"כ האיך הועיל הגעלה בכלי מדין ובנזיר הי' מקום ליישב לפמ"ש בביאור דברי הרמ"ע בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' קי"א) דכוונת הרמ"ע דתרתי בעינן דבדרך בישול מותר אף שכולו איסור וגם אי הוי דרך טיגון אם יש ג"כ אמצעות ההיתר סגי בהגעלה ורק אי הוי כולו איסור והוי דרך טיגון אז אסור ע"ש באורך וא"כ א"ש מבישול בב"ח ויין לנזיר דהוי דרך בישול ואף שכולו איסור מודה הרמ"ע דסגי בהגעלה. אך באמת נראה כוונת הרמ"ע כמו שהבין הש"כ בדעתו דלהתוס' אינו אסור רק כשמטגן שומן וחלב וא"כ למה כתב הרמ"ע אבל מחבת חלב תשמישו בלי מים רק ע"י שאר משקין כגון שמן והדומים לו ויש להם להעכו"ם חלב מהותך וקרבי דגים טמאים ודם וחלב בהמה טמאה ושאר מינים כאלה שמטגנים בהם כו' ע"ש וכוונת דברי הרמ"ע דבמחבת הוא ששם מטגנים בשמן לפי שהוא שומן ולפעמים לוקחים במקום השמן קרבי דגים כו' דהם ג"כ שומן וא"כ נבלע האיסור בלא אמצעות המים א"כ מדחשב בהמינים דם וחלב ש"מ דסובר דעל ידיהם ג"כ נאסר דיצטרך ליבון וכן מבואר ממ"ש להלן גבי בב"ח ע"ש ומבואר דלא כהח"ס. ולקושיות המקור חיים י"ל כפשוטו דהא קיי"ל דהולכין בכלי אחר רוב תשמישו וא"כ הרוב לא היו מבשלין בב"ח ויין לנזיר (ובב"ח קיי"ל דסתם כלים אב"י) ואף דהצריכה תורה הגעלה שמא נשתמש בהם יין היינו להצריכו הגעלה עכ"פ אבל מהגעלה לליבון הולכין אחר רוב תשמישו וז"ב ומה שהקשה על הרמ"ע מבשר קדשים לק"מ דהא כבר כתבתי דהרמ"ע מודה דבהיתרא בלע סגי בהגעלה רק דסובר דחמץ ובב"ח כיון דשמם עליהם מקרי איסורא בלע וא"ש דברי הרמ"ע וע' פרי תואר (סי' קכ"ב סק"ו) שהבין דברי הרמ"ע שסובר דשמן לא מקרי משקה ולכן השיג עליו דזה דחה האבי העזרי. אולם לפמ"ש בדברי הרמ"ע דהדרך להשתמש בשמן במקום שומן ולפעמים משתמשים בהם בקרבי דגים במקום שמן וצ"ל דמשתמשים בהם לא באקראי דאל"כ ניזול בהם רוב תשמישו

וכלי אדמה לענין הגעלה כ' המחצית השקל (סי' תנ"א סק"ד) דלא מצא מבואר דין דכלי אדמה ובמח"כ לא ראה דברי ההג"א סוף ע"ז שכ' דצריכין הגעלה וסגי להו בהגעלה וכ"כ הכנה"ג (בסי' קכ"א הגה"ט אות ח"י) וגם מהשואל ומשיב (ח"ג סי' ר"ב) נעלמו דברי ההג"א והכנה"ג האלו וע' בבעה"ע (ח"ב דין הכשר הבשר) שכ' ובתשובות דקמאי קמקילי בה ומכשרי בהגעל' ואתון אחמורי בה ולא תשתרו אלא בליבון ולאו ככלי מתכות דמי מדאמר ר' יצחק בר' יוסף זבין מאני מרד' מעכו"ם והם כלי אבן סבר לאטבולי א"ל כלי מתכות אמורים בפרשה והני כלי אדמה נינהו ולא צריך וליתא דלענין טבילה הוא דאמרינן הכי אבל לענין בליעה ככלי מתכות דמי עכ"ל מבואר דס"ל דכלי אדמה הוי ככלי מתכות (אם לא שנאמר דהאי כלי אדמה היא ט"ס וצ"ל כלי אבן) ומדי דברי אעיר על מ"ש בס' הפרדס סי' קכ"ה) שהביא ראי' דכלי אבן הוי ככלי מתכות ממשנה דע"ז גת של אבן כו' וזה מצאתי ג"כ בבה"ג ה' פסח אך מש"ש עוד ראי' מכלים (פ"ה מי"א) תנור של אבן כו' דכלי אבן הוא ככלי מתכות דמי הוא תמוה לכאורה דהא מוכח מהתם דלאו ככלי מתכות דמי. ובאמת הר"י ן' גיאות הביאו הבעה"ע הביא ראי' ממשנה הזאת דלאו ככלי מתכות דמי והבעה"ע דחה דלא דמי טומאה לאיסור וא"כ אין ראי' כלל וצע"ג

(יט) וראיתי לבאר איזה פרטים באו"ה. הנה ראיתי בשו"ת גור ארי' יהודא (חיו"ד סי' ע"ד) שפסק דבשר עוף שנכבש בחלב דמותר ע"ש וכמו כן פסק הג' יעבץ במגדול עוז בה' בב"ח אולם לענ"ד לא נהירא כן דמ"ש הגור ארי' יהודא ראי' לזה מדברי הט"ז (סי' צ') דבחלב שחיטה מותר כבוש אין ראי' כלל דהא לכאורה תמיה על הט"ז מש"ס חולין (קי"ב א') גבי ההוא גוזלא דנפל לכדא דכמכא דאסור במליח וה"ה בכבוש וכ"ה בר"מ פ"ט מהמ"א עוף שנפל כו' וכבר התעורר בזה בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' פ"א וסי' פ"ו) ובשו"ת ברית אברהם (חיו"ד סי' ל"ד) ועכצ"ל דהט"ז אזיל בזה לשיטתו (סי' צ"ח) דבעוף גזרינן גזירה לגזירה ודוקא גבי חלב שחוטה התיר אבל בעוף גם הוא מודה דאסור וא"כ בעוף שנכבש בחלב גם הט"ז יודה דאסור בשגם דגם בדינו של הט"ז חלקו עליו האחרונים וגם מ"ש הגור ארי' יהודא דהאו"ה לא ס"ל הך דינא דספק כבוש מותר בב"ח אשתמיט מיני' דמקור הך דינא דס' כבוש מותר בב"ח הוא מאו"ה (כלל ל' ס"ב) ונפלו כל דבריו וראיתי להעפרא דארעא (סי' מ"א) שהניח בקושיא למה כבוש ומליח אסור גם בעוף ונעשה נבילה מותר בעוף ולק"מ דבשלמא לענין כבוש ומליח כיון שרז"ל אסרו אותו בשר עוף בחלב ונתנו עליו דין איסור דרבנן א"כ כמו דבכל איסורי דרבנן אסור כבוש ה"ה עוף בחלב משא"כ לענין נ"נ כיון דבכל איסורים דרבנן לא אמרינן נעשה נבילה (לאותן הפוסקים דס"ל כן) א"כ לא יכלו לעשות מזה איסור תורה והוי כמו שאר איסורי דרבנן ויש להעיר ע"ד הקהלת יעקב (בתוס' דרבנן אות י"ג ואות י"ז) שהוכיח שם מאו"ה (כלל ל"ז) שכ' דאם נפל עוף לחלב הואיל וטכ"ע דאורייתא אסור דבכל איסורים דרבנן כיון דהשם דאורייתא הוי כדאורייתא ע"ש והדברים תמוהים דא"כ בכל איסורים דרבנן נאסר בנשפך כיון דטכ"ע דאורייתא ועכצ"ל או כמ"ש הט"ז (סי' צ"ח) או כמ"ש הש"כ שם וא"כ לא מוכח מידי

הש"ך (בסי' צ"ד ס"ק כ"ח) כ' בשם רש"ל בתוחב כף של בשר בחלב ולא תחב כולו אף שאומר בריא לי לא מהני דהוי מלתא דלא רמיא עליו ומזה קשיא לי על מ"ש בשו"ת נ"ב מה"ת (חיו"ד סי' נ"ט) שהקשה לו חכם א' דבריש חולין דמקשה שם טמא במוקדשין בבריא לי סגי אמאי לא אוקי לה בלא נודע בשעת שחיטה שהוא טמא דשוב לא מהני בריא שלו דהוי מלתא דלא רמיא עלי' דאינש ויישב הנ"ב דכיון שיודע שיש חילוק בפעם אחרת לא הוי מלתא דלא רמיא עליו. ומדברי הרש"ל והש"ך הללו נסתרו דבריו דהא בפעם אחרת ידע שיש נ"מ ועכ"ז קחשיב ליה למלתא דלא רמיא עליו. וע' בא"ח (סי' תמ"ז ס"ה בהג"ה) בשומן מהותך בכלי חמץ דאסור וכ' שם הד"מ והב"ח והמ"א דאפי' אמר בריא לי לא מהני וע' ביו"ד (סי' י"ח ס"ד) ע"ש [והפרמ"ג שם הקשה דברי המחבר אהדדי דבסי' א' וסי' י"ח סובר דלא מהני בריא ובסי' צ"ד סובר דמהני וחילק דבמלתא דרבנן מהני אולם עדיין תקשה ממ"ש הב"י סי' קכ"ד ביו"ד בבדק הבית ע"ש ודו"ק] ועשו"ת צ"צ (סי' ס"ה ובהג"ה שם) וא"כ מבואר מזה דלא כהנ"ב והדרא קושיות החכם הנ"ל לדוכתה (וצל"ע על המנ"י (כלל ס"א ס"ק ט"ו) דצ"ע אם נוהג הדין דכל מלתא כו' בשאר איסורים זולת חמץ דהא באמת מבואר כן בש"ע בכמה דוכתי וכמו שכתבתי וצ"ל דדבריו אמורים שם לענין מקונה וצ"ע לחלק. ובישוב הדברים נלע"ד בהקדם מ"ש הט"ז (סי' א') דמשמעות המשנה בריש חולין דבדיעבד כשר דוקא כשיצטרף איזה דבר לאותו הכשר (ומיושב בזה מה שהקשה המעיו"ט דלוקי המשנה דהכל שוחטין אפי' נשתתק בד"א כשהוא שומע אבל כשאינו שומע לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשירה ולדברי הט"ז א"ש). אולם לכאורה קשה על הט"ז ממ"ש תוס' נדה (ה' ב') דאפי' אם לא יאמר בריא לי ג"כ מותר מטעם ספק ברה"ר וא"כ יהי' מותר אף בלא שום אמירה וזה היפוך דברי הט"ז ולכאורה הי' אפשר ליישב זה לפמ"ש הר"מ (פט"ו מה' אה"ט) דלכתחלה אומרים לו לטבול בספק רה"ר וא"כ ה"נ לכתחלה