עמודי אש קנו

(נ"ו ב') מבואר דדוקא גבי הונאה אמרינן כן ולא בשאר דוכתי וכ"ה בש"כ ח"מ (סי' שי"ג סק"א) וכתב דכן מבואר בתרומת הדשן (סי' שי"ח) וראיתי להבית הלל באה"ע (סי' כ"ח סי"ט) שהשיג על הש"כ דהא בת"ה (סי' ר"י) מבואר דבכל דוכתי אמרינן כן ע"ש אולם לפ"ד הב"ה יסתרו דברי התה"ד אהדדי מסי' שי"ח לסי' ר"י וע"כ נראה לפי מה שמבואר בתה"ד בהשאלה שאמר לה שתלך עם החגור וא"כ איכא גם הנאת קישוט ולכן פסק דמקודשת ולא מוכח מידי ואף שבמחנה אפרים ה' שכירות פועלים (סי' ה') כ' דהוכיח בה' פועלים דהר"מ ס"ל דלא כהתוס' ובה' פועלים הביא דברי הר"מ פ"ג מה' מכירה דשכירות פועלים אין בהם הונאה משום שהוא כמקנה אותם (ולפ"ז הי' קשה על הש"ך שיישב קושית הב"י על הר"מ דהא שכירות ליומא ממכר הוא וכתב הש"ך דאישתמיטתי' דברי התוס' דב"מ. ולפ"ד המחנה אפרים ל"ק על הב"י דהא הר"מ פליג על התוס' וע' תורת חיים בב"מ שכ' ע"ר התוס' דתימה דהא הרמב"ם והרא"ש כתב בכל מקום שכירות ליומא ממכר הוא. ולא ידענא מאי קושיא אטו גברא אגברא קרמית ואולי כוונתו איך יתרצו הר"מ והרא"ש קושית התוס') אך לא ידעתי איך מוכח מזה שפליג על התוס' הא בהונאה גם התוס' מודה דשכירות ליומא ממכר הוא ועשו"ת מקום שמואל (סי' א') שדבריו צע"ג. וראיתי להמחנה אפרים שהשיג על דברי התוס' מש"ס ע"ז גבי שכירות פרה כו' דז"א דדוקא גבי תרומה דבעינן כספו המיוחד לך אמרינן כן ע"ש ובראותי כן תמהני דמה יענה ביום שידובר בו הסוגי' דע"ז (ט"ו א') דמקשינן מתרומה על הא דלא ישכור בהמתו לגבי שבת ולהמחנה אפרים מה ראי' מתרומה הא גבי תרומה בעינן המיוחד לך. ומחומר הקושי' הי' נלפע"ד לומר דבשבת דכתיב שורך כו' בעינן ג"כ המיוחד לך ואף דבא"ח (סי' רמ"ה) מבואר דגם בבהמות השותפי' נוהג דין דשביתות בהמתו צ"ל דהוא רק מדרבנן שוב ראיתי בשו"ת לחמי תודה (סי' ב') שגם הוא פסק כן בפשיטות ע"ש ונהנתי ושוב הגיע לידי שו"ת מחנה חיים (סי' כ"ח) שרצה לומר כן וכתב דהוא דבר חדש והשיג ע"ז מדברי הריב"ש ע"ש ואין ראי' מדברי הריב"ש די"ל דהתם מדרבנן קאמר וראיתי בספר החיים (סי' רמ"ו) שגם הוא כתב דבשבת בעינן כספו המיוחד לך וכתב ע"ז וז"ל ואינו דומה לבהמה של ב' שותפין ממש דודאי מצווה עליו בשבת כו' ע"ש שנדחק לחלק ובאמת אין מן הצורך לחלק דגם בב' שותפין הוי רק מדרבנן והבן

ובזה נ"ל לתרץ מה שהניח הגרע"א בתשובותיו (סי' קמ"ה) בצ"ע על מ"ש הב"י בא"ח (סי' רמ"ו) דיכול להפקיר הבהמה לשבת בלבד דאם נימא דאינו יכול להפקיר לזמן איך נימא דעל שבת יכול להפקיר ועכצ"ל דתנאה הוא וא"כ מה מהני לשביתת בהמתו ע"ש ולענ"ד י"ל דכיון דאם הי' רוצה א' לזכות בשבת בהבהמה היתה שלו לעולם וא"כ כיון דבעינן גבי שבת כספו המיוחד לך וכיון דבשבת רשות אחרים ג"כ עלי' כיון דהי' יכול אחר לזכות שוב אינו נקרא כספו המיוחד לך ועקצה"ח (סי' רנ"ח סק"א) שכ' בפשיטות דמה דלא מהני הפקר שישייר פירות לעצמו היינו משום דבעינן הפקר לכל ע"ש. [ובעיקר הדבר שחקר שם הגרע"א אם בהקדש עניים ג"כ לא משכחת גוף מהיום ופירי לאחר מיתה תמהני שהעלימו עיניהם הגרע"א והר"ל מדברי ר' ירוחם (ני"ט ח"א) והובא בקצה"ח (סי' רנ"ג סק"א) שכ' להדיא לשיטת הרשב"א דבהקדש עניים לא אמרי' כן. ואף שבדברי הרשב"א י"ל דס"ל דגם הקדש עניים בכלל אך לר' ירוחם משמע לי' מדברי הרשב"א דאין הקדש עניים בכלל ולהכי כתב יראה לי ולא כהלשון לימודים (ה' ביהכ"נ סי' ע"א) והבן ועקצה"ח (סי' רע"ג סק"ג) שכ' על מ"ש התוס' בנדרים דדוקא גבי קרקע בעינן ג' אבל במטלטלין סגי בא' דמדברי כל הפוסקים לא נהירא כן. אך המחנה אפרים ה' זכי' מהפקר (סי' א') כ' בפשיטות בשיטת הרמב"ם והרא"ש בנדרים דבמטלטלין סגי בא' ע"ש ונ"ל דכוונתו מדשבק הר"מ בה' נדרים מטלטלין דמיירי בי' לעיל ונקט קרקע משמע דוקא בקרקע צריך ג' אבל לא במטלטלין ולפ"ז נראה דגם לענין תוך ג' דוקא בקרקע שייך זה ולא במטלטלין וכשיטת החו"י (סי' מ"ח) שהובא בקצה"ח ולא כדעת הקצה"ח שם ושוב ראיתי מ"ש בקהלת יעקב אות קי"ד ע"ש] נהדר לנ"ד דלא מיבעיא לשיטת התוס' בודאי דלא א"ש דברי הרדב"ז ואף להחולקים על התוס' מ"מ אין להשוכר רק קנין פירות ולא הוי דומיא דמדין ולכן מותר בלא טבילה וגם במשכון מה דמחויב הוא רק משום דמחזי כשלו ולא מדינא וכמ"ש המ"א (סי' תמ"א סק"ו) וראיתי להתפארת למשה ביו"ד (סי' ק"כ) שהקשה על הט"ז שסובר שאף היכא שאין בדעת העכו"ם לשקעו מ"מ צריך לטבול דהא קיי"ל דישראל מעכו"ם לא קני משכון ע"ש שהניח בצ"ע ולק"מ דהא אף היכא שבדעתו לשקעו ג"כ לא קני וכמו שהכריח המ"א מח"מ סי' ע"ב דאף אם צוה הלוה למכרו מ"מ יכול לחזור בו וע"כ הטעם משום דמחזי כשלו א"כ ה"ה היכא דאין דעתו לשקעו אבל שואל ושוכר דלא מחזי כשלו כ"ע מודו דפטור וראי' דהא הרשב"א הוא מהחולקים על התוס' וכמ"ש בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' א') עכ"ז כ' דפטור. ושוב ראיתי בכנה"ג (סי' ק"כ בהגב"י סכ"ה) שכ"כ דאף אם נימא שכירות ליומא ממכר הוא עכ"ז שואל ושוכר א"צ טבילה ורק מש"ש שלא נמצא הדין הזה בתורת הבית תמהני שהוא לא ראה רק בתהה"א ושם לא נמצא אולם בתהה"ק איתא וכמ"ש למעל'. ובלא"ה תמוהין לי דברי הרדב"ז דבספ"ק דע"ז מוכח להדיא דשאלה ושכירות שוין ואם שכירות קונה גם שאלה קונה וכן מבואר בהגמ"י (פ"ה מ"ה מזוזה) ובשו"ת הריב"ש (סי' כ"ד) וא"כ כיון דמבואר בש"ס להדיא דבשאלה א"צ טבילה א"כ ה"ה בשכירות דשוים המה. אולם מצאתי בבעל העיטור (ה' ציצית שער ב' ח"א) אחר שכ' דטלית שאולה פטור כ' דטלית שכורה מספקא לי' ע"ש משמע דאינם דומים לאהדדי וצ"ע שלא נזכר בש"ע דין דטלית שכורה ושוב הגיע לידי שו"ת תועפות ראם וראיתי שם (בחיו"ד סי' ו') שהביא שם דברי הרדב"ז וע"ש מ"ש ע"ז

ויש לחקור במה דמבואר בש"ע דאם יש לו כלים שאינם טבולים בשבת דיתנם לעכו"ם במתנה אם מועיל ג"כ מתנה ע"מ להחזיר. והנה בפרי תואר (סי' ק"כ ס"ק ט"ו) כ' דמהני ובפסח דאינו מועיל מתנה עמ"ל היא משום חומרא דחמץ אך לשיטת הרדב"ז דאינו מועיל דשמא לא יחזור ויהי' למפרע של ישראל א"כ ה"נ יש לחוש כן עכ"ד. ולי בעניי הי' נראה גם לשיטת הרדב"ז להתיר דהא המ"א והמח"א והפר"ח הקשו ע"ד הרדב"ז מישראל שהרהין לעכו"ם חמץ דמותר אם הגיע הזמן ולא פרע אף דאם הי' פורע לו הי' של ישראל ע"ש. אולם לפי מה שמצאתי דברי הרדב"ז הללו בח"ב (בלשונות הר"מ סי' מ"ג) דדבר זה כ' הרדב"ז על הר"מ וסיים וכן יש לדקדק מבבא המתחלת ישראל שהרהין חמץ עיין עלה עכ"ל והיינו דגם שם דעת הר"מ דוקא אם הגיע הזמן קודם פסח והיינו מה"ט שמא בתוך הפסח יהי' של הישראל כשלא יקיים וא"כ מבואר להדיא דהרדב"ז בעצמו לא כ"כ רק לשיטות הר"מ אבל לפ"מ דקיי"ל (בסי' תמ"א ס"א) דאפי' אם הגיע הזמן תוך הפסח ג"כ מותר א"כ באמת ליתא להך סברא וראי' דהא הרדב"ז גופי' בתשובותיו (ח"א סי' רמ"א) כ' דהטעם דאסור בחמץ מעמ"ל הוא משום חומרא דחמץ ע"ש ולכן כ' שם דהמפקיד חמצו דאסור מה"ת וכאן כ' דהוא מדרבנן דשם אזיל לשיטות הר"מ וא"כ מוכח דהרדב"ז בעצמו לא ס"ל כן. ושוב ראיתי בקהלת יעקב (בתוס' דרבנן אות קל"ח) שכ' ע"ד הרדב"ז שלא מצא אותם וגם הקשה דברי הרדב"ז אהדדי וגם בשו"ת ח"ס (חא"ח סי' ק"ס) שכ' שחפש ברדב"ז ולא מצא זה ברדב"ז ואדרבה כתב להיפוך והכותב הזה לא ידענא מי הוא ע"ש וגם בטעם המלך (פ"ד מה' חמץ) כ' שיש לו תימה על המ"א שהביא דברי הרדב"ז וכ' דע"כ הכוונה על מ"ש בסי' ר"מ ושם מבואר ההיפוך וגם בנשמת אדם ה' פסח (שאלה ד') כ' על מ"ש המ"א בשם הרדב"ז לא ידעתי מקומו. ונעלם מהרבנים האלו דברי הרדב"ז שהבאתי שהמה בח"ב בלשונות הר"מ ודברי הרדב"ז אינם סותרים אהדדי וכמ"ש

וראיתי להיד המלך (פ"א מה' חמץ ה"ד) שכ' שמבואר בירושלמי (פ' כל שעה) ובלבד שיתן לו מתנה גמורה והיינו שלא ע"מ להחזיר ותמהני על המאורות הגדולים האלה הבעל תה"ד ומהרי"ל שנעלם מהם הירושלמי שהבאתי עכ"ל ובאמת צדקו דבריהם ותמיהתו אל חיקו תשוב שממנו נעלם מ"ש ההגמ"יי (וכ"ה בא"ז ה' פסחים (סי' רנ"ו) (פ"י מה' שבת) שממנו מקור דברי התה"ד ומהרי"ל שכ' שם וז"ל וכדתניא ישראל ועכו"ם כו' ובלבד שיתן לו במתנה גמורה ועל אותה ברייתא הייתי תמוה דפסקינן בפ"ק דקידושין בכלהו קני ה"נ אמאי לא יתן לעכו"ם במתנה עמ"ל ושמא משום חומרא דחמץ עכ"ל הרי שהביאו הירושלמי ופירשו אותו מטעם חומרא דחמץ ועשו"ת פרי צדיק (סי' רל"ו) שתמה למה בכל התורה מתנה עמ"ל שמה מתנה ובפסח לא מהני ע"ש ונעלם ממנו דברי ההגמי"י והרדב"ז שהבאתי דהטעם משום חומרא דחמץ. ובמ"ש בדעת הרדב"ז א"ש מה שהקשה עליו בשו"ת תולדות יצחק (דיני ציצית כלל ה') שכ' שקשה לו קושיא עצומה על הרדב"ז מדברי הרא"ש בחולין שכ' שאל ציצית הוי מעמ"ל ומשמע דגם אם הטלית הי' של כלאים וא"כ איך מותר הא מתלי תלי וקאי ע"ש באורך ולפמ"ש דהרדב"ז לא כתב כן רק בשיטות הרמב"ם ולשאר פוסקים גם הוא מודה דלית להו הך סברא א"ש ולק"מ דבאמת מועיל מתנה עמ"ל כמו בכל התורה [וגם באתרוג מהני מעמ"ל כמבואר להדיא בש"ס סוכה (מ"א ב') ולכאורה יש לתמוה על ההג"א רפ"ג דסוכה שכ' ואין להקנות מעמ"ל שנראה דעתם דבאתרוג לא מהני מעמ"ל וראיתי בשו"ת מנחת יהודא (חא"ח בביאורו להג"א ד"ד ע"ב) שתמה עליו בזה אך באמת שגה המנחת יהודא בפשט דברי ההג"א שכוונתו פשוטה דיוצא בשאול ואין להקנות מתנה עמ"ל היינו דבשאול לבד יוצא וא"צ להקנות במתנה עמ"ל וכ"ה להדיא בא"ז (ה' סוכה סי' ש"ו) שכ' וז"ל ושמעינן בשמעתין דביו"ט ב' יוצא בשאול וא"צ להקנות לו במעמ"ל מבואר כמ"ש] וכאן הוא רק משום חומרא דחמץ מחמרינן והרדב"ז בעצמו לא כתב שם כן רק בדעת הר"מ ולדעת שאר הפוסקים מודה דהטעם משום חומרא דחמץ וצע"ק ממ"ש הרדב"ז (בח"א סי' מ"ג) וז"ל לענין ישראל שצריך לעשות מלאכה בשוורים בשבת וליכא למימר שיתנם במתנה עמ"ל דקיי"ל שמה מתנה דחיישינן שמא לא יחזיר ונמצאת המתנה בטילה למפרע ועבר על שביתת בהמתו עכ"ל הרי שגם הוא חשש לזה לדינא ואולי דהוא פסק כהרמב"ם כמו שפוסקים הספרדיים בכל מקום כהרמב"ם [ודרך אגב ראיתי להעיר ע"ד הקהלת יעקב בתוס' דרבנן שם שהביא תשובת הר"י ן' מיגא"ש שהביא המחנה אפרים בהמ"א והברכ"י ביו"ד סי' ש"ה דס"ל דגם כשהב"ד כופין אותו להחזיר הוי חזרה אף שלא החזיר אותו מדעתו אולם מתשובת הר"י ן' מיגאש שהביא המ"א בה' זכי' (סי' י"ט) שם כ' דכשאינו מחזיר מדעתו לא קיים התנאי וע"ז כ' הקהלת יעקב לחלק דהתשו' שהביא בהמ"א מיירי בסתם מתנה שא' נותן לחבירו ע"מ להחזיר ובזה אנן סהדי דאינו נותן לו באופן שלא יחזיר לו מדעתו ורק יעמוד עמו לדין וע"כ הכוונה שיחזור לו מרצונו