עמודי אש קנה

כבר הקשה זה הפרישה וכתב ליישב זה דה"א כיון דאשתרי בחלב טהור ה"ה בטמא וכה"ג כ' התוס' בחולין (ס"ד א' ד"ה שאר) ומה שהקשה דא"כ אמאי ציר דגים אינו אלא מדרבנן לק"מ כיון שאינו אלא זיעה בעלמא וכמבואר בחולין (צ"ט ב') וכן בציר שרצים הוי רק זיעה וא"כ י"ל דלא אמרינן כל היוצא מטמא טמא רק בממש ולא בזיעה וע' בנחלת יעקב בחולין דק"ב ששם כ' דע"י בישול הוי דאורייתא ונראה שחזר בו ממ"ש בה"ד

והנה בצלי ומליחה רבו הדיעות בין הראשונים וכבר קבצם מרן הב"י בשו"ת אבקת רוכל (סי' רט"ו) ויש להעיר על מש"ש דדעת ר' יואל דבצלי כל איסור מפעפע שנתערב בהיתר ונצלה אין לו תקנה כלל אבל במליחה סגי בקליפה וע"ז כתב מרן שאפשר שזה היתה דעת הרא"ה שכתב הר"ן הגם כי הר"ן פי' דברי' דלא שנא לי' דין מליחה לצלי עכ"ל וכ"כ לקמן בד"ה ור' יואל אולם לדעתי צדקו דברי הר"ן ומרן חלק עלי' לפי שבימי' לא נגלה ספר בדק הבית להרא"ה ששם (בית ד' שער א') כ' וז"ל אבל בצלי ומליחה אין בו דין ששים כלל שאין בו עירוב חלקים בהשו"ה כלל אלא כל היכא שיש דין מפעפע כגון חלב ושומן הרי הכל אסור ואין משערין בו ששים כלל וכל היכא דאין בו דין מפעפע כגון חלב כחוש נוטל את מקומו עכ"ל מבואר להדיא דלהרא"ה שוה דין מליחה לצלי דבשמן דיש בו דין דמפעפע אינו מועיל כלל לא ס' ולא קליפה וכדעת הר"ן בדעתו ולא כהבנת מרן

וראיתי להעיר על מ"ש הכנה"ג (סי' ע"ו הגב"י אות י') על מ"ש הב"י שם בשם הרא"ש דדם בעין קר שנפל על הצלי אוסר כדי קליפה או כדי נטילה עכ"ל וע"ז כתב דהרא"ש כ"כ לפי שיטתו דמליחה אינו אוסר אלא כרי קליפה אבל י"א דמליחה אוסרת עד ס' ואסור גם כאן עד ס' וכ' וז"ל ואע"פ שבהג"א פכ"ה והביאה רש"ל באו"ש הביא בשם א"ז שכ' בשם ר"י ז"ל מ"ש התוס' והרא"ש וסיים שם בלשון הרא"ש ז"ל ואסור כדי נטילה או כדי קליפה ואפשר דהר"י לחוד והתוס' לחוד א"נ דמש"ש ואסור עד כדי קליפה או כדי נטילה אינו מסיום דברי הר"י ז"ל אלא הם דברי הא"ז שסיים כן לפי סברתו כדרך שהרא"ש ז"ל מביא דברי התוס' ז"ל ומסיים כפי סברתו ואסור עד כ"ק או כ"נ עכ"ל ואני תמי' על מ"ש דהא"ז כ"כ לפי סברתו דמליחה בקליפה הא להדיא פסק בא"ז ה' ג"ה (סי' תנ"ג) וכ"ה בתשובותי' (סי' תשע"ז) דמליחה בששים וכ"כ כל הפוסקים בשמו וכמ"ש ג"כ מרן וא"כ איך כ' שהא"ז ס"ל כ"ק או כ"נ וגם בא"ז (סי' תס"ה) ששם הביא דברי הר"י שדם קר שנפל על הצלי כ"ק דאדמיקר בלע משמע משם שהם דברי ר"י ולא דברי הא"ז והברור דמעיקרא לק"מ דאף דסובר דמליחה בס' היינו דוקא בשמן אבל בכחוש הוי רק כ"ק וא"כ הכא בדם שהוא כחוש ע"כ סגי בקליפה ואנן שפסקינן (בסי' ע"ו) שאסור כולו היינו משום דאנן אין מחלקין בין כחוש לשמן דאין אנו בקיאין וז"ב. וראיתי להעיר על שו"ת הרמ"א (סי' קי"ב) שנשאל על מ"ש המרדכי ספג"ה ובספר א"ז פסק כן הלכה למעשה וכן הר"ר שמואל והטעם משום דמסתמא חתיכה נמלחה לבד מתחלה ואח"כ אסרה שאר החתיכות וצ"ע דהא מקודם כ' המרדכי ומסברא זו דרש"י פסק הר"ר יצחק מווינא הלכה למעשה דחתיכות בשר שנמלחה נעשה נבילה ולפ"ז אפי' נמלחו ביחד אסור ואלו אח"כ כ' דרק משום דמסתמא נמלחה החתיכה לבד ואם ידוע שנמלחו ביחד מועילות שאר החתיכות לבטל והרמ"א השיב לו (בסי' צ"ה) דבאמת סברא א' היא דכ"מ שאנו אומרין חנ"נ הטעם דחיישינן שמא היתה החתיכה פ"א לבד וגם רש"י ס"ל כן ע"ש באורך ולענ"ד לא נהירא כן דלהדיא מבואר בהיפוך בא"ז פג"ה (סי' תנ"ג) ובתשובותיו (סי' תשע"ז) שהביא מתחלה פירש"י דפי' דיקולא קלחת ולא פי' סל דאז הי' נראה דמיירי במליחה ונאסרה כולה והי' צריך בחתיכות לבטל אותה חתיכה ואח"כ כ' שאמרו לו דמותר ממ"נ שאם החלב מפעפע הרי כולם מצטרפות ואם אינה מפעפע הרי נאסרה אותה חתיכה וע"ז כ' דליכא ממ"נ כיון שנמלחה לבדה והוא תופסו בידו ומלחו ונאסרה ואוסרות אחירות וכ' ותו אפי' בהאי דיקולא שאין החלב דבוק בה לא ס"ל לר' שלמה לומר ממ"נ מדפי' דיקולא קלחת כדפי' לעיל ע"כ נראה בעיני שחתיכה שחלב דבוק בה [ואין בה ס'] ונמלחה עם שאר חתיכות ואין בהם ס' באותה חתיכה שכולן אסורין עכ"ל מבואר להדיא דלרש"י לא ס"ל הממ"נ וסובר במליחה שמפעפע לשאר חתיכות ועכ"ז לבטל אין מצטרפין שאר החתיכות רק ברוטב ולא במליחה ומוכח זה דאל"כ עדיין היו יכול רש"י לפרש דיקולא סל ומיירי בכה"ג. מבואר דלא כהרמ"א לשיטות רש"י והאמת דהא"ז ארכבי' אתרי ריכשי דאין כאן ממ"נ כיון דמסתמא אחזו בידו ומולחו וגם הא רש"י ס"ל דלא מהני הממ"נ וזה ג"כ כוונת המרדכי בשם הא"ז ולק"מ. והנה אנן קיי"ל דבמליחה אוסרת עד"ס וגם בכחוש דאין בקיאין בין כחוש לשמן וראיתי בשו"ת טטו"ד מה"ת (בהשמטות לסי' ל"ה) שכ' דגם השבו"י והפרמ"ג שסמכו את עצמם לפסוק בספק טריפה כמ"ד דמליחה סגי בקליפה היינו דוקא בכחוש אבל בשמן גם הם מודים דצריך דוקא ס' ובמח"כ הא ליתא דמבואר בשו"ת שבו"י (ח"ב סי' ק"ב) ובפרמ"ג (סי' ק"ה בש"ד ס"ק ל"ד) שכתבו דגם בשמן ממש אינו אוסר אלא כדי קליפה דכ"ה דעת הראבי"ה דאפי' בשמן ממש סגי בקליפה והנה בשו"ת מהר"י הלוי (סי' כ"ז) והובא בפ"ת (סי' צ"ט סק"א) נסתפק בהא דאמרינן דעצמות האיסור מצטרפין להיתר אם הוא דוקא בבישול או גם במליחה ע"ש ולדעתי נראה דגם במליחה מצטרפין וראי' מדברי הראב"ד בתמים דעים (סי' ז') ששם הי' העובדא שמלחו בשר שנמלח כבר לדמו עם בשר למליחת דמו והבשר שנמלח כבר היו הרוב עצמות ולא היו בהבשר לבד העצמות ס' נגד הבשר שלא נמלח והי' דעת ר' משה בר' יהודא שלא לצרף העצמות והראב"ד השיב דמצרפין גם העצמות כדאיתא בירושלמי דקליפי האיסור מעלין את ההיתר וקליפי ההיתר דמעלין כו' ע"ש דמבואר להדיא דגם במליחה מצטרפין העצמות וכ"ה בשו"ת גאוני בתראי (סי' י"ז) בתשובת הב"ח שם דגם אם נימא דעצמות אינן מצטרפין עכ"ז במליחה מצטרפין יעו"ש וכן יש להורות

והנה במלח שהי' בקערה של בשר אם מותר ליתנו בחלב מבואר (בסי' ק"ה) דמותר וכ' הש"כ משום דאין מליחה לכלים לכן מותר אבל משום נ"ט בר נ"ט לא הי' מועיל משום דמלח הוי דבר חריף וראיתי בתפארת למשה שם שהקשה מנ"ל להש"כ דמלח הוי דבר חריף ועוד דא"כ בכלי שאב"י ליתסר היכא דאין שייך אין מליחה לכלים וע' בסי' ס"ט ס"ק ע"ז דמבואר דאף לההגש"ד שהביא הש"כ דס"ל יש מליחה לכלים ואפ"ה מחלק בין ב"י לשאב"י עכ"ד ולדעתי צדקו דברי הש"כ דמ"ש מנ"ל דמלח הוי דבר חריף הנה כן מבואר בסי' צ"א ס"ב ועש"כ שם ובמנ"י (כלל ס"א ס"ק ל"ב) וכ"ה בתשו' הרשב"א (ח"א סי' תקי"ד) וז"ל גם זה פשוט דלא אמרו אלא בדברים החריפים כמלח וחומץ. ומה שהקשה מסי' ס"ט לק"מ דהא אנן קיי"ל דדבר חריף בלא דוחקא לאו כלום הוא וכמ"ש הט"ז (בסי' צ"ו סק"ג) ועכצ"ל כוונת הש"כ דעכ"פ הדחה בעי וא"כ ל"ק מסי' ס"ט דהתם קאי אהא דצריך קליפה וע"ז קאמר דאב"י לא צריך אף דמלח הוי ד"ח מ"מ בלא דוחקא א"צ רק הדחה ובשר בלא"ה צריך הדחה וה"ל לבאר דאסור לכתחלה לסמוך ע"ז ומ"ש דלמה לו הטעם כו' י"ל דמה"ט אפי' לח נמי מותר וכמ"ש הש"כ (ס"ק מ"ד) ועמנ"י (כלל מ"ז סק"ג) וז"ב. ובלא"ה מה שהקשה מסי' ס"ט לק"מ דנהי דנודה לדבריו דמלח אין בו כח לעשות הבולע שהוא לפגם שיהי' לשבח עכ"ז לענין נ"ט בר נ"ט יש לו כח. ועשו"ת משיבת נפש (חיו"ד סי' מ"ט) שדעתו כן להלכה לחלק במלח בין אב"י לנ"ט בר נ"ט ע"ש ולכאורה יש להביא ראי' לזה מרמ"א ביו"ד (סי' קל"ד) במלח שנותנין בו דם דמותר דהוי לפגם וראיתי בשו"ת טטו"ד (מה"ת סי' רכ"ה) שהקשה שם דהא מלח הוי דבר חריף ומשוי הפגם לשבח ע"ש ועם האמור א"ש דמלח אין בו כח רק לענין כ"ט בר נ"ט ולא לענין לפגם ובלא"ה לק"מ דדבר חריף לא יוכל לעשות רק הבלוע מאב"י לשבח ולא מה שהוא פגום בעין וכמ"ש המנ"י (כלל נ"א ס"ק כ"ז) ועפרמ"ג (סי' צ"ו במ"ז ס"ק י"ג) ע"ש ובשו"ת שב יעקב חיו"ד (סי' ל"ג)

והנה הפר"ח ביו"ד (סי' ס"ח) כ' להקשות על מ"ש הר"ן בע"ז פ' השוכר דמולח בשבת הוי איסור דאורייתא והוא תמה עליו וראיתי בספר טל אורות (דס"ו א') שכ' לפרש דברי הר"ן שחולק על ראיית הרמב"ן מההוא דכלל גדול אבל לדינא גם הוא מסכים דהוי דרבנן. ונ"ל ראי' לזה דהנה בחולין פ"ק בסוגיא דשוחט בשבת כתב הר"ן בעצמו שם דמליחה לא הוי רק מדרבנן וא"כ יהי' דברי הר"ן סותרים זא"ז וראיתי בהגהת מהרי"ש לנ"ב מה"ת (חא"ח סי' כ"ג) שתמה עליו בזה ועם האמור א"ש דלדינא גם הר"ן מודה דלא הוי רק מדרבנן ואתי שפיר

(יז) ויש לחקור בדיני טבילת כלים. הנה בתוס' סוף מס' ע"ז ס"ל דטבילת כלים הוי דאורייתא. ומ"ש השערי דעה (סי' ק"כ סק"ב) דהרמב"ן ס"ל דטבילת כלים הוי דרבנן נעלם ממנו מ"ש הריטב"א בע"ז (ע"ה ב') וז"ל הקשה רבינו הרמב"ן ז"ל דהא משמע דטבילה זו מדאורייתא היא דלא משמע דלהוי הני קרא אסמכתא דרבנן מדעבדינן להו הני צריכותא וכן דעת התוס' ז"ל כו' ע"ש מבואר אדרבה דרמב"ן סובר דהוי מה"ת. ונ"ל דמ"ש הרשב"א בתשו' (ח"ג סי' רנ"ד) בשם הרמב"ם דטבילת כלים מד"ת צ"ל הרמב"ן דברמב"ם לא נמצא זה ולא כהב"ח בסי' ק"כ ובשו"ת דברי אמת (קונטרס ד"ס) סייע לדעתו בדעת הרמב"ם מדברי הרשב"א ולפמ"ש לא מוכח מידי ולפ"ז מבואר דדעת הרמב"ן והראב"ד והרשב"א והריטב"א והתוס' דטבילות כלים הן מה"ת וכ"ד הש"ע כמו שהכריח הפר"ח וע"כ מ"ש התפא"י בפ"ח דע"ז דטבילות כלים מדרבנן ולא כבאר הגולה ע"ש ליתא דאדרבה להלכ' נראה דקיי"ל דהוי מה"ת שכ"ד הראשונים. ויש לעיין בשוכר כלי מתכות אם צריך טבילה וראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ה סי' ש"א קי"ט) שכתב דהשוכר כלי מתכות מן העכו"ם אינו יכול להשתמש בהם עד שיטבלנו דקיי"ל שכירות ליומא ממכר הוא ולא דמי למשכנתא דאיכא למ"ד דא"צ טבילה דהתם כל זמן שירצה לפדותו יכול לפדותו אבל שכירות נחלט הוא לישראל כל זמן השכירות לפיכך צריך לטבול בברכה עכ"ד. ונפלאתי ע"ז דהא כתב הרשב"א בתורת הבית הקצר (בית ד' שער ד') וז"ל שאל כלים חדשים מן העכו"ם או שכרן ממנו משתמש בהם מיד וא"צ טבילה שלא חייב הכתוב טבילה אלא בשל ישראל וכ"ה באו"ה (כלל נ"ח ספ"ט) וכ"ה בטיו"ד (סי' ק"כ) ובכל בו (סי' מ"ח) וכן כתב הרדב"ז גופי' בא"ח (סי' רצ"א) על מה ששאלו אם השוכר כלי מתכות צריך טבילה והשיב וז"ל לא ידעתי מקום לשאלה זו דאנן מכלי מדין ילפינן לה וכי היכא דהתם הוי לחלוטין לישראל אף כל כלי שהוא חלוט לישראל צריך טבילה אבל שאול ושכור א"צ עכ"ל הרי שהיא בעצמו פסק שא"צ טבילה היפוך דבריו שבכאן ומ"ש הרדב"ז דשכירות ליומא ממכר הוא הנה בתוס' ב"מ