עמודי אש קנב

כשערבו במים הן כשלא ערבו ומדהשווה אותם בירושלמי משמע דשוים המה וצע"ק

(יא) והנה אנן קיי"ל דדבר הבא לעולם ע"י תערובות אינו בטל. ומקור הדבר ממרדכי (פ' הזרוע) והובא במל"מ פ"א מהלכות מו"מ שהקשה ביבמה שרקקה דם דליבטול דם ברוק וע"כ חידש דדבר הבא לעולם ע"י תערובות אינו בטל. וכמו כן ראיתי בא"ז ה' חליצה (סי' תרע"א) שכ' וז"ל דהואיל ורבותי' דהאי רוק הכי שבאו שניהם מפיו ביחד אין שייך בי' ביטול שאין שייך ביטול אלא בדבר שהי' זה לבד וזה לבד ונתערבו עכ"ל. וראיתי להבית מאיר (בסי' קס"ד) שתמה ע"ז דאדרבה מבואר בא"ח סי' ש"כ דהיכא דמעורב מתחלת ברייתו בטל אף בדשיל"מ. וכ"כ היד דוד ביומא (נ"ה ב') וכ"כ בשו"ת מהרי"מ מווארש"א דקמ"ה א' שהמרדכי סותר א"ע ע"ש וליתא וכמ"ש הכרו"פ (סי' ק"ב) דהכוונה כך דהיכא דהאיסור והיתר שניהם מעורבים אז אינו בטל משא"כ היכא דהאיסור מעורב ולא ההיתר אז בטל אף בדשיל"מ ע"ש. ויש להסביר הדברים עפמ"ש הר"ן פ"ק דסוכה דלכן העושה סוכה תחת האילן בעינן שיהי' רוב סכך כשר נגד האילן והיכא שמונח סכך כשר מצד א' וסכך פסול מצד א' סגי במחצה על מחצה משום דכשהוא עומד מצד עצמו ואינו מעורב הוא בחשיבתו ובתוקפו משא"כ דבר שנתערב בטל חשיבותו ולכן היכא שהסכך כשר עומד בפ"ע ואז הוא חשיב סגי במע"מ אבל היכא דהוא מעורב בטל חשיבותו של הסכך כשר אף שגם הפסול אבד חשיבותו עכ"ז צריך רוב ע"ש וכ"ה בנ"ד דהיכא דהאיסור וההיתר שוים אז סגי בס' ובדשיל"מ אינו בטל והיכא שההיתר מעורב מתחלת ברייתו וא"כ אין לו חשיבות כלל ולכן אין בכוחו לבטל האיסור אף שגם האיסור אינו בתוקפו אבל היכא שהאיסור מעורב מתחלת ברייתו וא"כ כוחו קלוש מאד וההיתר אינו מעורב והוא בתוקפו אף בדשיל"מ בטל. וראיתי בשו"ת משכנ"י בהגהותיו לאה"ע (סי' קנ"ב) שכ' וז"ל ומ"ש דדעת הרי"ף שא"א בלא צחצוחי רוק קשה לכאורה לבטול רוק ברוק בשלמא רוק בדם הוי מבשא"מ עכ"ל ונעלם ממנו דברי המרדכי הללו שהקשה כן וחידש דדבר המעורב מתחלת ברייתו אינו בטל וגם מ"ש דרוק בדם צריך ס' דהוי מבשא"מ. לכאורה תקשה מזה על מה שכתב בשו"ת נ"ב (מה"ת חיו"ד סי' ל"ח) שהיכא שצריך ס' גם המרדכי מודה דבטל אף שמעורב מתחלת ברייתו ותקשה הא המרדכי מיירי ברוק בדם דהוי מבשא"מ דצריך ס' וכמ"ש המשכנ"י ועכ"ז כ' דבמעורב מתחלת ברייתו אינו בטל. אולם צדקו דברי הנ"ב דהא דמבשא"מ צריך ס' הוא דוקא במידי דאכיל' דבעי ס' שלא יתן טעם אבל הביטול הוא ברוב ובדוק ודם סגי ברובא. אולם נראה דיש חולקים על שיטת המרדכי דהנה בתוס' חולין (ס"ט א') על מה דאמרינן מהו לחוש לזרעו כ' וז"ל תימה מאי קמבעי' לי' והא קיי"ל זוז"ג מותר. ונראה ליישב תמיהתם עפ"י מ"ש הר"ן בע"ז (מ"א ב') דהא דזוז"ג מותר הוא מטעם ביטול ולכן כל דיני ביטול שייכי בזוז"ג ע"ש. ומיושב בזה תמיהת התוס' פסחים (כ"ו ב') על מה דאמרינן התם דהקדש אפי' באלף לא בטיל וכ' התוס' דמאי חומרא הוא זה דהקדש הא הוי דשיל"מ ע"י חילול ולהכי לא בטיל ע"ש ועם האמור א"ש דכ"ה כוונת הש"ס דכיון דכל עיקר זוז"ג הוא מטעם ביטול והקדש דאינו בטל מטעם דשיל"מ גם זוז"ג אסור וזה כוונת הב"י ביו"ד (סי' רט"ז) דבדשיל"מ ל"ש זוז"ג והוא לכאורה משולל הבנה ולפמ"ש א"ש וא"כ מיושב קושית התוס' דחולין דכיון דזוז"ג הוא מטעם ביטול וכל דיני ביטול עליו א"כ ל"ש זוז"ג היכא דהוא מעורב מתחלת ברייתו וכמ"ש המרדכי. אולם מדחזינן דלמ"ד בש"ס חולין (נ"ח א') דאמרינן בולד טריפה דמותר לר' יהושיע דזוז"ג מותר וכן אמרינן בסנהדרין (ד"פ ע"ב) גבי ולד הנוגחת דלמ"ד זוז"ג מותר. אף שכח האב והאם מעורבין מתחלת ברייתו עכצ"ל דהר"ן ודעימי' הסוברים דזוז"ג מטעם ביטול ע"כ דחולקים על הך דינא דדבר המעורב מתחלת ברייתו אינו בטל דאל"כ לא הי' להועיל גם זוז"ג והבן. ושוב אחר ימים מצאתי בשו"ת מנחת עני (סי' ק"ה) שתירץ קושיות התוס' בחולין עם דברי המרדכי ומהתימה ממנו שאשתמט מיני' סוגיות חולין וסנהדרין שהבאתי דא"א כלל לזווג שני אלו הסברות של הר"ן והמרדכי וזה ברור

והנה בפסחים (פ"ט א') אמרינן דה' אנשים שנתערבו עורות פסחיהן א"א להתנות משום חזה ושוק והקשה הפלתי דליבטל א' בב' ותירץ משום דהוי חה"ל ויישב בזה קושיות התוס' דלספי לכהן קטן וקשה הא אסור להאכילו בידים ולהנ"ל א"ש דהוי רק איסורא דרבנן והתוס' ס"ל כהרשב"א דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן אך לפ"ד המרדכי לא שייך ביטול עכ"ד הפלתי משמע מדבריו דהתוס' חולקים על המרדכי ואמת שצל"ע מה שכתב דהתוס' סבירא ליה כהרשב"א ובאמת מדבריהם ביומא דף ע"ז שכתבו דשאר עינוים המה מדרבנן ובדע"ח מבואר דאסור ליתן להם בידים משמע דגם איסור דרבנן אסור להאכיל לקטן (אך ידוע דתוס' יומא המה ממהר"ם) ויותר ה"ל לומר במ"ש התוס' בפסחים (דפ"ח ע"א) דבמקום מצוה מותר איסור דרבנן. אולם בעיקר קושיתו ראיתי להח"ד שכ' דלא שייך ביטול כיון שכ"א קאי בספק. וראי' מהא דאמרינן לר"מ איך אכלינן בישרא וקשה הא ר"מ לא פליג על ביטול ברוב וביטול ברוב הוא אפי' היכא שא' הוא בסוף העולם וכיון שרוב כשירות נינהו יתבטל ברוב א"ו דכיון דאפי' אם לא הי' אלא א' הי' ספק ולא מצד התערובות לא שייך ביטול ברוב. הן אמת שדבריו תמוהים דלא מוכח מידי דלכאורה קשה האיך מודה ר"מ בביטול ברוב הא הוא חייש למיעוטא וכבר הקשה כן במרדכי בחולין ותירץ דברובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה (והפרמ"ג בפתיחה לתערובות לא ראה דברי המרדכי הללו) וא"כ הא דמועיל ביטול ברוב אפי' היכא שא' הוא בסוף העולם הוא רובא דליתא קמן ובזה באמת פליג ר"מ. וראיתי להמל"מ שם שכ' דהך דינא דדבר המעורב מתחלת ברייתו אינו בטל הוא רק מדרבנן כמו טומאת משא דאינו בטל רק מדרבנן ובזה י"ל דברי הרמב"ם ספ"ב מ"ה בכורות שהשמיט בהא דהאורג בגד צמר בכור דידלק דהוא דוקא כשעביד כציפורתא ועם האמור י"ל דבבגד בלא"ה לא שייך ביטול משום דהוי טומאת משא ולכן לא מקשה הש"ס רק גבי שיער נזיר דהוי מה"ת משא"כ בגיזת בכור דאינו אלא מדרבנן כמ"ש תוס' חולין (ל"ו א') ומדרבנן בלא"ה לא בטיל וא"צ לאוקים בעביד כציפורתא. אמנם ראיתי בטורי אבן (סי' ל"ד) שהקשה ע"ד המל"מ הללו מש"ס מנחות (כ"ג ב') דאיתא ברש"י שם ואמאי דלא מבטל לי' טבלא לשיריים דהוי כריבה סלתה לא מצי למיפרך לר"ח דנימא מהכא דבתר מבטל אזלינן כו' ולפ"ד המל"מ איך שייך בי' ביטול כיון שב' המנחות לפנינו ויש בהם איסור ריבה סלחה ואיך יוכל לקמוץ ממנו עכ"ד ולק"מ דהא כ' הכ"מ (פ"א מ"ה אה"ט) בשם הר"י קורקו"ס דבלח בלח לא שייך בי' טומאת משא וה"ה בקמח בקמח הוי לח בלח וא"ש בזה דברי המהרש"א פסחים (מ"ד א') דבעי דוקא חד בתרי והפלתי (סי' ק"ט ס"ק כ"ב) תמה עליו דסגי במשהו יותר מדאוריית' ולהנ"ל י"ל כיון דהכא בקמח בקמח עסקינן דהוא לח בלח והמנ"י כ' בשם הרלב"ח דבלח בלח מה"ת כפל בעינן וא"ש ומה שהקשה הטורי אבן מעצי מוקצה ביו"ט הרי נהנה בבת א' מהאיסור י"ל דכיון דטומאת משא אינו אלא מדרבנן יש לומר דלא גזרו רק בדאורייתא ולא במוקצה דרבנן

ובזה י"ל דברי שו"ת ח"צ (סי' ק"ב) שכ' דאם המי רגלים מועטין מהמים שמטילין לתוכן א"צ רביעית דבטל ברובא. וראיתי בישועת יעקב (א"ח סי' ע"ז ס"ק א') שהקשה עליו דהא הוי טומאת משא דאינו בטל וא"כ הכא דאינו נהפך האיסור להיות היתר אף לאותן הפוסקים דחד בב' שנתבטל מותר לבשלן כו' ע"ש (ע' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ל) דלאותה דעה לא גזרו כלל על איסורין טומאת משא) אך לפמ"ש א"ש דכיון דכאן אינו אלא איסורא דרבנן לא גזרו טומאת משא ובלא"ה לפמ"ש הכ"מ דבלח בלח לא אמרינן טומאת משא וא"ש (ולפ"ז נסתר תירוצי לעיל בדברי הרמב"ם). וראיתי בשו"ת עמק הלכה (חא"ח סי' נ"ט) שכ' בפשיטות דמ"ר בטלין ברוב אף פחות מרביעית ולא ראה דברי המ"א (סי' ש"ב) דבעינן דוקא רביעית ומה שהביא ראי' ממ"ר במקדש התם הוי רק מפני הכבוד מהני ולא כאן דצריך ביטול. אך הש"ג ס"ל כדעתו וגם הח"צ והי' לו להביאם (וע"ש בעמק הלכה שהביא ראי' דמ"ר דאדם מותר ממ"ר דבמקדש דמותר ולא אמרי' דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל. ואשתמיטתי' שכבר העיר בזה הפר"ח ביו"ד (סי' פ"א סק"ג). אולם י"ל דהתם לא הוי רק מעין א' ששמו כן וכמ"ש הבאר שבע בשם הכלבו) ולכאורה הי' נראה להביא ראי' להח"צ דסני ברוב מירושלמי ברכות (פ"ג ה"ה) דאיתא התם ר' זכאי אומר נתן לתוכו רביעית מים יקרא ואם לאו אל יקרא ומהו כדי רביעית רביעית בתוך רביעית אחד כלי גדול כו' והכוונה נראה דהא דבעינן רביעית היינו אם הי' רביעית וה"ה יותר אבל אם הי' פחות מרביעית א"צ רביעית דסגי ברובא וא"כ נראה מזה דסגי ברובא ולא בעינן רביעית וראיתי ברא"פ שם שפי' ב' פירושים ושניהם לא נהירין דהם נגד ההלכה דבפי' הא' כ' דברביעית א' צריך רביעית א' ובב' רביעיות צריך ב' רביעיות וזה נגד ההלכה דקיי"ל דאפי' לכמה רביעיות סגי ברביעית א' כבן זכאי בברכות (כ"ה ב') ולפי' הב' דבפחות מרביעית סגי בכ"ש הוא ג"כ נגד ההלכה אך הנכון מ"ש דאתי לאפוקי דברביעית בעינן רביעית ואז סגי אפי' ליותר מרביעית ובפחוח מרביעית סגי ברובא. וע' במל"מ שם מ"ש בכוונת דברי הכ"מ דלמד מבגד שאבד בתוכה כלאים לסתור הסוגי' דתמור' ולפי האמור לא מוכח מידי דהתם הוי ד"ת משא"כ הכא. ובלא"ה ק"ל דהא כ' הר"מ פ"י מהל' כלאים בגד צמר שאבד בו חוט פשתן נראה ששינה לשון המשנה וכתב חוט דדעתו כדעת הסמ"ג דחוטין חשיבי ולא בטלי וא"כ הא חזינן דלאו משום טומאת משא אתינן עלה וצ"ע. ומה שהקשה הטורי אבן מעצי סוכה הנה התם לאו מתורת ביטול אתינן עלה עמ"ש מהרי"פ פ"ב מה' כלאים ודו"ק

והנה ראיתי במל"מ שם שכ' עמ"ש מהר"י קורקיס דבלח בלח לא שייך טומאת משא וז"ל באמת דברי הרב המה תמוהים לפי הסוגיא פ"ג דבכורות דמדמה התם ההוא דחררת דם לההוא דנבילה שנתערבה בשחוטה עכ"ל ואחרי המחילה מכ"ת לק"מ והוא דהמעיין שם בסוגיא יראה (דאין) דהכוונה להקשות מההיא דאמרי' בציר ע"ה דטומאה כמאן דאיתא דמי מההיא דחררת דם דלא אמרינן כן ואין הכוונה להקשות מההיא דטומאת משא וז"ב וראיתי להעיר ע"ד הגר"א בשנות אלי' (פ"ג דערלה מ"ג) שכ' וז"ל ונראה שקושיא זו דלבטיל ברוב קאי אדלעיל דקתני ישרוף דוקא ולא קתני יקבור מפני שלא יכלה זמן רב כו' ליבטל ברובא ולא יהי' אלא איסור דרבנן ויהיו ס' איסור ויעשה כמצוותו ויקבור ולא יעבור הוא ודאי ע"ד חכמים דכל הנקברים לא ישרפו ומשני בציפורתא ואינו בטל מדאורייתא ופריך לישליפינהו ומשני כר"י דאמר שאינו חייב לקבור ואין כאן איסור כו' ולכן לא הזכיר הר"מ הך ציפורתא כלל שאפי' אם לא יעשה ציפורתא ישרוף כיון דאסקינן דמוקמינן כר"י ואין