עמודי אש קנא

שכ' דריאה שנמצאו בה תולעים דהריאה אסורה דברי' אינה בטילה וראיתי בשו"ת מנחת עני (סי' ס') שהשיג עלי' דלא הוי בכלל ברי' דהא הוי בשר מן החי וצריך כזית וברי' הטעם דלוקה גם אכ"ש ע"ש אולם ע"כ אין הטעם הזה בברי' משום דלוקה אכ"ש דהא גם באיסור דרבנן קיי"ל דברי' אינה בטילה ורק דלברי' יש חשיבות וא"כ גם בתולעים הדין כן והנה בש"ע (סי' קס"ג) פסק בשם הרשב"א דאם נפלה ברי' לתבשיל וא"א לסנן דאינה בטילה. וראיתי בשו"ת עמק הלכה (חיו"ד סי' ל"ד) שתמה על הרשב"א דמנ"ל הא דהא בש"ס אינו מבואר רק גיד בין הגידין שגם אחר שנתערב ויתבטל יהי' ברי' משא"כ בנפל לתבשיל שכשיתבטל לא יהי' ברי' מנ"ל דדיינינן ליה דין ברי' ע"ש. אולם יש למצוא מקור לדעת הרשב"א מש"ס יבמות (פ"א ב') דפרוס' של לחה"פ שנתערבה בין פרוסות דאינו בטל וע"ש בתוס' דדוקא לחה"פ הוי פרוסה חה"ל דחמירי וקדישי וכמו שפי' כן דבריהם בשו"ת פמ"א (ח"א סי' צ"ח) ובשו"ת שבו"י (ח"ב סי' ל"ב) שכ' כוונת התוס' משום דהוי סלת נקי' ונ"ל שכ"ה ג"כ כוונת התוס' זבחים (ע"ב ב' ד"ה פרוסות) שכ' לחה"פ משום דסמידי והיינו שהי' סלת נקי' ומנופה. עכ"פ חזינן בנתערבה פרוסה של לחה"פ שהוא חה"ל בין פרוסות שאינן חה"ל עכ"ז אינו בטל ומוכח דאזלינן בתר החשיבות של קודם הביטול ודוקא לענין הריסוק אם נתרסקה הברי' אזלינן בתר השתא כיון דפנים חדשות באו לכאן ונשתנה בגוף הברי' ובזה גם בחה"ל אם נחתכה בטילה אבל אם לא נעשה שום שינוי בגוף הברי' והחה"ל רק מצד התערובות שנתערבה בין הדברים שאינם ברי' וחה"ל ובזה אדרבה חשיבתה קאי ולא בטל וכדאי' בש"ס שהבאתי לענין חה"ל וה"ה ודאי לענין ברי' וע' ברא"ש פג"ה (סי' ל"ג) שכ' דמוכח בש"ס דברי' וחה"ל שוין ע"ש ואמת שלדעת הרשב"א בעצמו צ"ל דלאו ראי' הוא דהא היא סובר דברי' בטילה באלף וכמבואר בתהה"א ובתשובותיו (ח"א סי' ע"ח ותמ"ג) וצל"ע על מה שהאריך שם להוכיח דיש דגים טהורים כמו הטמאים ע"ש שהקשו לו דאיך אפשר שיתערב הברי' ויבטל ואמאי לא תירץ דמיירי שנפל לתבשיל ואינו ניכר וצע"ק. עכ"פ נראה דדבר הלמד מענינו הוא דכי היכא דבחה"ל אף שנתערבה בין חתיכות שאינן ראוין להתכבד עכ"ז אינן בטלין ה"ה בברי' כנ"ל ברור

והנה בדברים המוחזקים בתולעים כ' בחכמת אדם בשער או"ה (סי' ל"ו) שהרב ר"ש הזקן הורה הלכה למעשה להניחם בתנור חם וכ' דיצא לו זה מההיא דר' אפרים שבתוס' פ"ב דע"ז דכל מקום שיב"ח מהני גם יבוש בתנור מהני ולפי דברי' שאין בה עצם אינו מתקיים יב"ח גם יבוש בתנור מהני וגם ר"ת יודה בזה ע"ש ולפי דעתי ליתא להך פיסקא. דהנה בש"ע יו"ד (סי' קכ"ג) השמיט הדין דבתמדו יהי' מותר בתוך יב"ח כשיבשו בתנור ולא כתב רק שכשלא תמדו אסור גם כשנשתהה יב"ח ויבשו בתנור אבל ההיתר כשיבשו בתנור שיהי' מותר כשתמדו אף תוך יב"ח זה אינו מבואר כלל ונראה שסובר דלדעת ר"ת כשיבשו בתנור אינו מועיל כמו יב"ח ולא חלק על ר"א בזה דלא הי' צריך דהעובדא הי' כשלא תמדו דהתיר ר"א ע"ז גער בו ר"ת דבלא תמד גם יב"ח לא מהני אבל לעולם דחולק עלי' גם בזה וראיה מספר התרומה (סי' קס"ו) שכתב ע"ד ר"ת וז"ל וצ"ע בירושלמי דמס' דמאי אמרינן שמרי עכו"ם שמא אין אסורין בהנאה הא שמרים שיבשו אין בהם איסור הנאת ע"ז ושמא התם מיירי לאחר יב"ח ותימה אפי' לא יבשו נמי עכ"ל. והנה מדמקשה אפי' לא יבשו נמי ע"כ דמוקי לה להירושלמי אחר שתמדן דאל"כ לא מהני גם יב"ח וכיון דמיירי בשתמדן אי ס"ד דלר"ת מועיל יבוש בתנור כמו לר"א א"כ א"ש הירושלמי דשמרים שיבשום אינם אסורים דמועיל כמו יב"ח אע"כ דגם בזה חולק ר"ת על ר"א וסובר דיבוש אינו מועיל דלא הוי כמו יב"ח. וראיתי בהג"א פ"ב דע"ז דאיתא התם שוב התיר ר"א אפי' פת שנתחמץ בשמרים לחים כו' ונחלקו עליו ר' שמרי' ור' אברהם אפי' בראשונה ולא התירו פת שנתחמץ בשמרי עכו"ם אלא לאחר יב"ח עכ"ל וע"כ דהמה חולקים עליו וס"ל דיבוש בתנור לא מהני רק יב"ח. וראיתי להכנה"ג בסי' קכ"ג (הגב"י ס"ק ע"ה) שכ' וז"ל מן דברי הר"א נראה דהתיר בשמרים לחים כו' וע"ז נחלקו עליו ר"ש ור"א כו' ע"ש ונראה מדבריו דפלוגתתן של ר"ש ור"א הי' בלחים ורק בהוראה השני' חולקים עלי' ואני תמה ע"ז דלהדיא מבואר בהג"א דנחלקו על ר"א גם בראשונה והיינו דלא מועיל יבוש בתנור וראיתי בשו"ת מנחת יהודא חא"ח בביאורו להג"א (די"ב ע"ג) שכ' וז"ל אמנם ר' שמרי' כו' נחלק עליו אף בראשונה היינו אחר יב"ח בשלא תמדן עכ"ל והוא תמוה דהא סיימו בהג"א ולא התירו פת שנתחמץ בשמרי עכו"ם אלא אחר יב"ח עכ"ל מבואר דאחר יב"ח התירו ואי כוונת' בשתמדו העיקר חסר מן הספר אע"כ דביבוש פליגי עלי' דלא מהני כמו יב"ח וז"ב וע"כ השמיט בש"ע דעת ר"א דנחלקו ר"ת ור' שמרי' ור' אברהם וסה"ת וע"כ אין הוראות החכמת אדם נכונה ולא עוד אלא שנראה לי דגם לר"א לא מועיל בזה יבוש בתנור שהרי כ' בהג"א בתוך דברי הר"א וחרצן שהם מאכל אפי' יבשו תוך יב"ח אסור לצלות בהן בשר עכ"ל ש"מ דוקא גבי שמרים שהם לחים והם משקים הם נתייבשים בתנור שלא נשאר בהם כלל לחלוחית משא"כ בחרצן שהם מאכל לא מועיל היבוש שלא ישאר בהם לחות כלל) (וע"ש בהגהת הב"ח שכ' נ"ב הכי משמע בעובד' דרמי בר תמרי בפ' כ"ה דק"י וע"ש עכ"ל ולא ידענא היכא משמע משם דמקשה דדלמא של יי"נ הוי והשיבו דלאחר יב"ח הוי דהיינו דהכי הוי ולא מוכח מידי ואולי כוונת הב"ח רק על מ"ש דאסור לצלות בהן בשר ע"ז כ' דכן משמע כו') וא"כ הכא בתולע שהוא מאכל בודאי דלא מהני יבוש בתנור. ע"כ נ"ל דהוראת הח"א לאו דסמכא הוא וראיתי בשו"ת עמק הלכה חיו"ד (סי' ל"ד) שהשיג על הח"א מטעמא אחרינא ולא העיר ממ"ש. ודרך אגב ראיתי להעיר דמ"ש בש"ע סי' קכ"ג דכשתמדן במים ועבר עליהן יב"ח דמותרין נ"ל ברור דדוקא כשתמדן מתחלה ויצא מהן היין ואח"כ נשתהה יב"ח אז מותרין אבל כשלא תמדן מתחלה והי' היין בתוכן לא מועיל יב"ח גם כשתמדן אח"כ וכן מבואר הלשון בש"ע וה"מ כשתמדן במים מתחלה כו' ובתוס' ע"ז (דל"ד א') כ' דאיכא תרתי לטיבותא שכבר נתבטל טעמא במים וגם עבר עליהן יב"ח וכ"ה ברא"ש שם שנתמדו במים וכבר יצא מהן כל היין ואח"כ נתייבשו יב"ח וכ"ה בחי' הריטב"א בע"ז שם והיכא דנתמדו יפה ואח"כ עבר עליהן יב"ח וכן מבואר מהגה"ת או"ה (כלל כ"ה סי' ו') שכ' וז"ל אך הרא"ש פ"ב דעכו"ם ומהרי"ח מתירין אותו כר"א מחנוכה ואילך דאז מחמיצין במיובשין וצריך לערבן קודם במים ונתבטל טעמו עכ"ל ואי נימא דמותר להתמיד גם אח"כ א"כ זה כר"ת אע"כ דלר"ת לא מועיל תימוד אח"כ והוא פוסק כר"א ולחומרא בעלמא החמיר שיערב אותו במים מבואר מכ"ז דבעינן שיתמדו אותן מתחלה ויצא היין אז מועיל למה שנשאר המעט בהן שיהוי יב"ח דיתייבש בכולו משא"כ היכא שלא תמד אותם מתחלה ונשתהה יב"ח עם היין שבהם ולא נתייבש אף שאח"כ יתמיד אותם שוב צריך עוד יב"ח שיתייבש מה שנשאר עוד בהם. אולם ראיתי בס' עבודת עבודה בע"ז (ס"ג ב') שכ' ע"מ דאמר רמי בר תמרי בחולין (דק"ו) וז"ל דבשלמא לענין חשש דלמא יי"נ הוי דאם הי' אמת יי"נ לא הי' בידו של רמי לסלק האיסור לכך שפיר שאלו דהאיך לא חשש דלמא יי"נ הוי כו' אבל כיון שאמר לו דאחר יב"ח הוי א"כ בזה בידו של רמי להסיר מהם האיסור ולתמדן וליהנות בהם שוב א"צ לברר כו' עכ"ל מבואר מדבריו דאם הי' רוצה רמי בר תמרי הי' תומד אותם כעת והי' מותרין דלתמוד מקודם לא הי' בידו והוא מהתימה דנראה ודאי דאינו מועיל מה שיתמיד אותם עתה. וגם מדברי התפל"מ בסי' קכ"ג שכ' בההיא עובדא דרמי בר תמרי וז"ל וצ"ל דשאני התם דשרפן במקום עצים והשריפה מהני כמו התמידה עכ"ל משמע ג"כ דהתמידה מהני אחר יב"ח ולדעתי ליתא וכמ"ש. ודע דבשו"ת ח"צ (סי' ע"ה) תמה על ר"ת ממגילה (י"ב ב') דאמרו לאחשורש זיל לגבי עמון ומואב דיתבא כחמרא דיתיב על דורדיא כו' הרי בפי' דנקראו דורדיא אף שלא נמשך מהם היין ושלא כר"ת ובשו"ת פמ"א (ח"א סי' כ"ג) כ' דר"ת ס"ל דדורדיא כולל הן שנתמדו הן שלא נתמדו ושמרים אינם רק כשלא נתמדו ובח"צ (סי' פ"א) חזר והשיב לו והפמ"א (בסי' כ"ד) לא נתפייס בישובו ואני תמה עליהם דבמח"כ לא ראו בתהה"א (בית ה' שער"ג) שכ' ושמעתי משם ר"י ז"ל דאינו קרוי דורדייא אלא לאחר שנתמדו ונתמצה יין לגמרי ע"י שתמדן כו' ע"ש הרי להדיא דלר"ת דורדיא אינו אלא לאחר שנתמדו ולא כהפמ"א ועבשו"ת שואל ומשיב (ח"ג סי' כ"ח) מה שכתב בזה ודברי' לא נהירין וגם לא ראה דברי סה"ת (סי' קס"ו) ע"ש ודו"ק והנה ברא"ש כ' ובלשון תלמוד קורא לשמרים שלא נתמדו דורדיא כדאית' בפ' המפקיד איכא גילפא דורדיא כו' ובפילפולא חריפתא הגיה קורא לשמרים שלא נתעדו שמרים ואח"כ העתיק גילפא ושמרים ואחרי שנתמדו נקראים דורדיא ע"ש ובמח"כ לא ראה בסה"ת שכ' אבל מקודם לכן קרינן שמרים כדאיתא בפ' הספינה כו' ובלשון תלמיד שדריא פ' המפקיד איכא גולפא ושדריא וכ"ה בהגמי"י (פי"א מהמ"א הי"א) וכן נראה שהיתה גירסת רש"י בב"מ שם עמ"ש במס' ע"ז (ס"ה ע"ב) וז"ל והכי אמרינן בהמפקיד איכא גולפי ושדר ובהגהת הרי"פ שם כ' שבגמ' איתא ושמריא אולם גירסת רש"י היתה כן וכ"ה בערוך (ערך שדר) גולפא ושדריא כו' ע"ש וכצ"ל בדברי הרא"ש ואין צורך להגיה כהפילפולא חריפתא ולפ"ז דלר"ת נקראו שדריא שמרים שלא נתמדו י"ל דלר"ת הי' הגירסא בש"ס מגילה כחמרא דיתיב על שדריא וא"ש דבריו. וראיתי להכנה"ג (בהגב"י ס"ק ע"ד) שכ' וז"ל וראיתי בפוסקים עירבובי דברים בזה הרי"ף והרא"ש והטור לא הביאו כ"א דורדיא דארמאי וחובטא דטייעי והרשב"א בתהה"א לא הביא כ"א מימרא דפורצנא דארמאי עכ"ל

והנה מה שתמה על הרשב"א אני תמה דבתהה"א (בית ה' שער ג') כ' וגרסינן התם אמר רב זביד דורדיא דחמרא דארמאי לבתר תריסר ירחי שתא שרי ואמר רב אחא ברי' דרב איקא הני פורצניא דארמאי כו' הרי שהביא המימרא דדורדיא ובשער ו' העתיק אמר רב אדא ברי' דרב איקא הני קנקנים של נכרים לאחר יב"ח מותרין כו' ומה שלא העתיקו הרי"ף והרא"ש המימרא דפורציניא לק"מ דהא כבר כתבו במשנה החרצנין והזגין של עכו"ם כו' אמר שמואל לחין כל יב"ח כו' וא"כ לאיזה צורך יעתיקו אותו עוד הפעם המימרא דרב אחא ועשו"ה הרשב"א (ח"א סי' מ"ד) שנשאל דה"ל לרב אחא למימר אלו הן לחין כו' כמו שמואל והשיב דשמואל מפרש רק המשנה ולא ידעינן הלכתא כמאן וע"כ הוצרך רב אחא להורות כן להלכה וא"כ הרי"ף והרא"ש שהעתיקו מימרא דשמואל להלכה לא הצריכו להביא מימרא דרב אחא וז"ב וצל"ע ע"ד ר"ת שס"ל דהא דמהני גבי פורצני יב"ח דוקא כשתמדן וקשה לי ממשנה דכלים (פ"ט מ"ה) וכן בגפת חדשה אבל בישינה טהור והפי' בישינה הוא אחר יב"ח ובירושלמי דע"ז (פ"ב ה"ה) למדו לענין יי"נ מהמשנה דשם ומדסתמו במשנה משמע אף שלא ערבו הזתים במים מהני וא"כ ה"ה גבי ענבים דבשלמא גבי ענבים לפי פיר"ת דורדיא אינו כולל רק כשתמדו במים א"כ פירושו כן משא"כ בזתים דגפת כולל הכל הן