עמודי אש קנ

[וזה סותר לכאורה מ"ש בזית רענן (דע"ח ע"ד) ע"ד המדרש הללו ומשמע מכאן אפי' בלע מקרי טועם כיון שאין כוונתו לאכילה עכ"ל וזה נגד מ"ש כאן ומ"ש המג"א מ"מ הסברא השני' נ"ל עיקר כוונתו כמ"ש בסק"י דהעיקר כדעה השניה וכן פי' הפרמ"ג ומחה"ש ולא כהיד אפרים שפי' פי' זר] ובסק"י כ' וז"ל ול"נ דאין כאן ספק דלא מצינו שום פוסק שכ' בהדיא דבולע פטור ובירושלמי איתא בהדיא ולא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם לא ותענית וברכה בהדי אהדדי איתמר ע' ברי"ף פ"ק דתענית עכ"ל ובמחכ"ת של המ"א שראה ברי"ף שהעתיק הירו' ולא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם לא כלום אפי' אם אמר יום סתם כו' וסבר המ"א שכ"ה בירושלמי וע"כ כ' דאיתא בההיא בירושלמי דטעימה הוי כשפולט. אולם באמת לא כן הוא ובירושלמי איתא לא אמרן אלא אם אכל אבל אם טעם לא רק שהרי"ף פי' לפי שיטתו דהאי אכל הוא כשטועם ובולע וטעם הוי טועם ופולט ובאמת לפי דעה הא' בירושלמי דאכל היינו אכילה ממש שאכל הרבה וטעם הוי טועם ובולע וא"כ לא מוכח מידי והוא מהתימה על המ"א (וע' בא"ר שכ' על המ"א שכ' שלא מצא בשום פוסק שיאמר בהדיא כו' וע"ז כ' הא"ר דבמדרש מבואר כן אולם לפמ"ש בדעת הרוקח דביונתן הוי טועם ופולט אינו מוכרח כלל מהמדרש) ובלא"ה לפ"מ שחילק בשו"ת חו"י (סי' ק"ס) דדוקא בשתי' מחלקינן בין טעימה לשתי' אבל באכילה כ"ע ס"ל דגם כ"ש כשטועם ובולע צריך ברכה א"כ אין ראי' מירושלמי דהעיקר כדעה השני' דהא דירושלמי מיירי באכילה וא"כ אין ראי' [וע' בכל בו (סי' כ"ד) שכ' וז"ל ובשם רב אחאי גאון ז"ל מצאתי דעל פחות מכשיעור א"צ לברך אפי' שהכל עכ"ל ומזה תקשה על המ"א שכ' שלא מצינו בשום פוסק שיסבור להדיא דבטועם ובולע לא יהי' צריך לברך והרי רב אחאי סובר כן] והנה במדרש שם איתא דמטעמת אין בה משום אכילה ומשום שתי' כו' ולפמ"ש שפי' המ"א דזה מיירי בטועם ובולע א"כ מבואר דלא כהחו"י שכ' דבאכילה כ"ע מודו דהוי רק בטועם ופולט אך י"ל דהחו"י פי' כמ"ש. וראיתי להעיר על מ"ש בס' צנצנת המן (ד"ו ע"ד) לפרש בש"ס האיבעיא השרוי בתענית מהו שיטעום דמיירי כשטועם לכבוד שבת דהוי מצוה וסבר דכיון דתענית יחיד הוי רק מנהגא דוחה מצות הטעימה את המנהג דתענית אבל בלא דבר המצוה ידע דאסור לטעום ע"ש. ושגה בזה ולא ראה שבר"מ וטוש"ע סי' תקס"ג ובכל הראשונים מבואר דשרי לטעום בכל גוני גם מ"ש דטעימת האוכלין הוי מצוה דרבנן ליתא וכמבואר וגם מ"ש דקבלת תענית יחיד הוי רק מנהגא ליתא דהוי דרבנן עשו"ת מהרי"ט ח"ב חיו"ד סי' כ"ח ובישועות יעקב א"ח סי' תקס"ב ע"ש] נהדר לדמעיקרא דמתוס' יבמות מבואר דלא כהצ"צ וגם באיסור דרבנן אסור הטעימה. אמנם ראיתי בשו"ת נ"ב מה"ת חיי"ד (סי' נ"ב) שכ' דגם הצ"צ לא התיר הטעימה באיסור דרבנן רק בנטל"פ אבל בשאר איסורים גם הצ"צ מודה דאסור ע"ש וא"כ א"ש דברי הצ"צ ול"ק מה שהקשה עליו הפרמ"ג ובזה מיושב מה שהקשה בראש יוסף חולין (צ"ו ב') מה דאמרינן התם מין במינו שמנינות ג"ה וא"כ דכותי' באינו מינו ואמאי לא יטעום אותו להצ"צ כיון דלא הוי רק מדרבנן ולהנ"ב א"ש. אולם הפר"ח בסי' ק"ח חולק על הצ"צ ור"ל דבכל איסורי דרבנן אסור טעימה וראיתי להבאר יעקב (סי' מ"ב) שהאריך בזה אם באיסורין דרבנן מותר טעימה ולא ראה דברי הצ"צ והפר"ח הללו וביותר תקשה עליו דרוצה לתרץ דברי הפר"ח שיסבור דמותר טעימה בדרבנן ולא ראה דבריו בסי' ק"ח שהוא ס"ל דטעימה אסור גם באיסורי דרבנן גם לא ראה בפר"ח (בסי' ע"ג סק"א) שס"ל דדם הכבד אסור מה"ת גם מש"ש על מ"ש המנ"י בכלל פ"ח דהא דמותר לטעום הכבד אף שאיכא דם דמיירי שהדיח הדם עליו וכ' הבאר יעקב דדבריו דחוים דהא כבד כולו דם ע"ש ודברי המנ"י נכונים דאף שכבד כולו דם הא הוי דם שלא פירש רק הדם שלמעלה פירש. וע' בעפרא דארעא (ס"ק כ"ו) שכ' וז"ל דאי אמרת דאינו אלא מדרבנן למה הצריכו הפוסקי' לתת טעמי' להיתר טעימת הכבד כדאיתא בטיו"ד סי' מ"ב ותיפוק לי' דהוי ספיקא במידי דרבנן עכ"ל ולק"מ מלבד דאין עושין ס' דרבנן לכתחלה בכאן שתיכף יתברר שטעם דבר איסור בודאי אין לעשות כן ע"כ הצריכו ליתן טעמים אחרים ועט"ז סי' צ"ח. ובעיקר הדבר נ"ל ראי' מוכרחת דאסור הטעימה ממה דאיתא בירושלמי נדרים (פ"ח ה"א) מטעמת אין בה משום ברכה ולא משום גזל ולא משום דמאי ופי' הקה"ע דמותר לטעום דמאי. ומדהוציאו רק דמאי דנודע דבה הקילו בכמה דברים מוכח דבשאר איסורי דרבנן אסור הטעימה. ותמהני על הצ"צ והפר"ח שלא הביאו דברי הירושלמי הללו

ט) הנה בנפל טיפה של חלב ע"ג קדירה של בשר חמה מבואר ביו"ד (סי' צ"ב ס"ו) בהגהת רמ"א דהקדירה אסורה. אמנם ראיתי להמנ"י (כלל נ"ה סק"ה) שכ' דגם הט"ז (סי' צ"ט ס"ק ט"ו) והש"כ (סי' קכ"ב ס"ק ג') שחולקים על דין דדרכו להשתמש בשפע וס"ל דאסור עכ"ז יודו בנידון זה אם הקדירה היתה גדולה וכן דרכה להשתמש דמותר וכ"כ הפלתי (סי' צ"ב ס"ק י"ט) משום דמה דהקדירה אסורה היא חומרא בעלמא ובסולת למנחה כ' דכ"ד הפר"ח (סי' צ"ב ס"ק י"ט) והנה אם אמנם שהפר"ח כ"כ אולם אין ראי' ממנו דהוא ס"ל (בסי' קכ"ב סק"ג) בדין דדרכו להשתמש בשפע דמותר ואין ראי' דכאן מותר גם להחולקים וע' בט"ז (סי' צ"ב ס"ק י"ז) שכ' דמשמע דהקדירה אסורה וכתב בשם הרש"ל דהיא חומרא בעלמא. ובפרמ"ג שם תמה ע"ז דהא להדיא כ' הרמ"א אח"כ דהקדירה אסורה וגם הקשה מ"ט אינו אלא חומרא בעלמא ע"ש. וי"ל זה עפ"י מ"ש המנ"י (שם סק"ב) דאנן תופסים דכנגד הרוטב בודאי פיעפע להקדירה כל הבלוע ומה שאנו חוששין שמא לא פעפע להקדירה היא רק חששא ולכן לכתחלה אסורה הקדירה ע"ש. וצ"ל לפ"ז דגם מה שמצרכינן לערות תיכף ולא יניחנה עד שיצטנן גם זה הוא חומרא בעלמא אבל העיקר אנו תופסין דמפעפע כל הבלוע להקדירה וא"כ אין ראי' מרמ"א די"ל דמ"ש דהקדירה אסורה הוא רק מחומרא בעלמא אבל באו"ה שכ' והתבשיל מותר ממ"נ כו' ע"ש דמשמע דמספקא לי' אי מפעפע או לא ולפ"ז הקדירה אסורה מדינא וע"כ כ' הט"ז דמשמע באו"ה דהקדיר' אסורה ר"ל מדינא. וע"ז הביא דהרש"ל פסק דהוא רק מחומרא מה דהקדירה אסורה וא"ש ומיושב בזה מ"ש הפרמ"ג להקשות דאמאי כ' הט"ז אח"כ דאם לא פעפע שוב לא יפעפע דאיך נסמוך ע"ז דשמא פעפע וחזר ופעפע ולפמ"ש א"ש דבאמת אנן קיי"ל העיקר דפעפע תיכף לכל הקדירה רק משום הך חששא שמא לא פעפע נגד זה מהני הך סברא וא"ש ג"כ מה שהקשה הפרמ"ג דאמאי לא יהי' בהקדירה כשיערה אותה הבליעה בתוכה נבילה תמהני שלא ראה מ"ש היש"ש (פג"ה סס"י ל"ו) דבזה אנו תופסין דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע אף דבשאר דוכתי לא קיי"ל כן ע"ש וא"כ הי' נראה כיון דלדעת המנ"י והפלתי גם דעת הט"ז והש"כ כן יש לפסוק כן כיון דמה דהקדירה אסורה אינו אלא חומרא בעלמא. הן אמת שמ"ש המנ"י כן גם לדעת הש"כ צל"ע דהא הוא כ' בס"ק כ"ז דהוא ספק אם פעפע בכולה ומשמע דס"ל דאינו חומרא בעלמא רק ספק גמור אם פעפע או לא וכ"נ מדבריו (בסי' צ"ז סק"ב) ע"ש ובפלתי ובפרמ"ג. וע' בלבוש שכ' להדיא דאמרינן שודאי פעפע לפנים ורק מחמת חומרא אוסרים הקדירה והחגורת שמואל (ס"ק ל"ח) השיג עליו מדברי או"ה ורמ"א ואינו השגה כלל דאנן לא קיי"ל בהא כאו"ה ורמ"א ס"ל דהוא רק מחומרא בעלמא מאי דאוסרין הקדירה (וע' בהגהת יד שאול שבעל הקצה"ח התיר הקדירה בהנאה ע"ש וי"ל דה"ט דס"ל דחומרא בעלמא הוא ומדינא מותר ונהי דאנן מחמרינן עכ"פ בהנאה מותר וגם י"ל דסובר דבלוע בקדירה הוא רק מדרבנן ובב"ח דרבנן מותר בהנאה ובהגה"ת ר' ברוך פרענקיל תמה למה לא תאסר הטיפה הבלועה שבקדירה וגם הוא לא ראה היש"ש הנ"ל) ועכ"פ כיון דלדעת הש"ע ורמ"א והלבוש והפר"ח הדין בכל איסורים דדרכו לשמש בשפע מותר שפיר יש לסמוך על זה בנ"ד דהוא חומרא בעלמא מאי דהקדירה אסורה והפרמ"ג במ"ז (סי' צ"ט ס"ק ט"ז) כ' דבאיסור דרבנן יש לצדד דמותר ומכ"ש בזה דהוא חומרא בעלמא. וי"ל דגם להאוסרים נידון הזה הוא רק דרבנן לפמ"ש הפרמ"ג בפתיחתו לה' תערובות דבבלוע בקדירה גם בב"ח הוא טכ"ע מדרבנן ואף שיש סוברים דטכ"ע דאורייתא כבר כ' הפרמ"ג בפתיחתו שם דרק ממנהג אנן פוסקים כר"ת וא"כ י"ל דזה לא הוי רק איסור דרבנן ועשו"ת ח"ס חיו"ד (סי' פ"ז) וא"כ הי' נראה דאם הקדירה גדולה דתהי' מותרת אולם יש לפקפק בזה דהקדירה אינה משתמשת בשפע בכל עת דידוע דשופכים מעט מעט מהרוטב והקדירה עומדת אצל האש ובסי' קכ"ב כ' המחבר חביות או קדירה גדולה ומאן מפיס מאי הוא קדירה גדולה אולם י"ל בנידון זה דאם נפל על אזן הכלי באופן דאיכא ס' נגד הטיפה א"כ שוב לא יצויר דיהי' אסורה ולא יהי' ס' דאם יקחו מעט מהרוטב א"כ כיון דכתבתי בשם היש"ש דכאן אין הבליעה אוסרות בדופן הקדירה בנידון כזה אנו סוברים דהטיפה נכנסת לפנים ואף שאנו מחמירים עכ"ז בנידון כזה אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע וא"כ לא יאסר הטיפה הדופן שבקדירה ואם תכנס הטיפה בעצמה לתוך הרוטב י"ל דסברא ישרה לומר דאף דמצד החומרא אנו חוששין דשמא מתחלה לא פעפע בהתבשיל ועתה תפעפע היינו דוקא היכא שהיא כעת ג"כ נגד הרוטב דאז אמרינן שמא הבישול הראשון לא היתה מפעפע ועתה תפעפע דשמא הבישול השני היתה ביתר חמימות מהראשון וכדומה אבל דנימא דמתחלה נגד הרוטב לא פעפע כלל ועתה בלא רוטב תפעפע זה אינו עולה על הדעת כלל ואם נבשל נגד הרוטב בודאי יהי' ס' ונקרא דרכה להשתמש בשפע והוי כעין מ"ש בשו"ת פרי תבואה (סי' כ"ג) דבקדירה שמשמשין לעולם על ידי עירוי ונפל טיפה ציר בחוץ הוי דרכו להשתמש בשפע שלעולם לא תבא לידי איסור כיון דעירוי לא הוי רק כדי קליפה בחוץ ולא תבא לפנים ע"ש וה"נ דכותי' וכ"כ בזכור לאברהם (ח"ג חיו"ד סי' רל"ז) דכלי שנאסרה ע"י עירוי ומשתמש בה מלא הוי כלי שדרכו להשתמש בשפע ע"ש. והנה בשו"ת נ"ב מה"ק (חיו"ד סי' ל"ד) נשאל בקדירה שנותנין לאומן לתקנו ונודע שיש מתקנו בגבינא חריפתא אם מותר לסמוך שיש שמתקנים רק בסיד כיון דאיכא הכא איסור דאורייתא והנ"ב תמה שם שאיזה איסור דאורייתא יש והלא קדירה דרכה להשתמש בשפע ואף להאוסרים הוי רק משום גזירה ע"ש ונראה דדעת השואל היתה דכיון דדרך העולם שלוקחים מעט מעט מהקדירה ונשארה חסירה בתנור שוב הוי כשאר קדירה שאין דרכה להשתמש בשפע ודעת הנ"ב כמ"ש למעלה והבן. וידעתי שמנהג מורי הוראות לאסור בכל גוונ' הקדירה אולם בשעת הדחק יש לסמוך על מה שכתבתי

(י) והנה אנן קיי"ל דברי' אינה בטילה וכ' באו"ה (כלל כ"ה) בשם המרדכי דאפי' באיסור דרבנן אינה בטילה וכ"כ המנ"י (כללי ס"ס סל"ה) וע' בב"ח (סי' צ') ומנ"י (כלל ל' סק"ט) שמוכח כן מדבריהם. ומ"ש הראש יוסף בחולין (דצ"ו) דברי' בטילה באיסור דרבנן לא נהירא כן וכן הוכיח בפרמ"ג מדברי הר"ן וע"כ יש להצדיק דברי הראש אפרים