עמודי אש טו

קידושין (סי' מ"ב סקי"ח) שגם הוא הוכיח כן מדברי רש"י ולא הזכיר מדברי התשב"ץ האלו) וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סי' צ') בדעת התוס' וכ"כ לדעתם בשו"ת הרלנ"ח באגרת הסמיכה (סי' א' וסי' ג') ונ"ל שכן הוא ג"כ דעת הטוא"ח (סי' תצ"ה) שכ' דבירושלמי מסמיך להו אקראי. והט"ז שם תמה ע"ז דהא איתא בירושלמי דסופג מ' אולם לק"מ דדעת הטור דגם מ"מ המה ארבעים. וכוונת הירושלמי על מ"מ וכ"ה דעת הר"ן בחי' חולין (דקמ"א) יעו"ש. וראיתי להקהלת יעקב לבעל משכנ"י (דלט"א) שהניח בקושיא על הסוברים דתרומת פירות דרבנן מסוגיא דמכות (ד"ט ע"ב) דאיתא התם אכל תאינה של טבל לוקה א' זר לוקה ב' ואם נימא דהוי דרבנן והאי לוקה הוא מ"מ הא מ"מ אין להם שיעור ומאי חילוק בין לוקה א' ללוקה ב' עכ"ד ושגה בזה. דבאמת ס"ל להנך פוסקים דמ"מ המה ארבעים וא"כ לוקה ב' היינו שמונים. ועתו"ס ר"ה (די"ב ע"א ד"ה תנא) שפי' ההוא דזר לוקה ב' היינו מ"מ. ובבכורות (נ"ד א' ד"ה ושני) שכ' והא דתנן במס' פרה דבילה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת כו' האוכלה במיתה לאו דוקא אלא חומר דרבנן כעין איסור מיתה ונ"מ לאלקויי טפי משאר מלקיות עכ"ל מבואר דס"ל דיש להם קצבה והיינו ארבעים וכמ"ש הריב"ש בשם התוס' וכ"ז אשתמיט מהקהלת יעקב ולק"מ קושיתו. וע' במס' גיטין (די"ט א') המעביר דיו ע"ג סיקרא חייב שתים כו' וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. וכ' רש"י שם אם בא מעשה לידינו בזמן שביהמ"ק קיים לא הייתי סומך ע"ז להביא חולין לעזרה כו' מבואר משם דהאי חייב היינו מ"מ הן אמת שלהר"מ פי' אחר בזה בה' שבת (פי"א הט"ז) ע' שירי קרבן גיטין (פ"ב ה"ג ד"ה אבל) ובגט מקושר בסג"ר (דכ"א ע"א) אך פרש"י מוכח כן. שוב ראיתי בנחל איתן (ד"ד ע"ב) שהשיג על הקהלת יעקב. ומה שהניח שם בצ"ע ע"מ דאמרינן דמ"מ הם ארבעים מרש"י יבמות (נ"ב א') שכ' והתניא לוקה ואין מלקות ארבעים אלא על ד"ת אלמא דאורייתא והיכא אמרת קנה וקמשני האי לוקה לאו מלקות ארבעים היא אלא מ"מ דמשמע מזה דס"ל לרש"י שאין קצבה למ"מ עכ"ד. ולדעתי לק"מ. דלפ"ד יהי' דברי רש"י סותרים זא"ז דהא כבר הוכחתי דרש"י ס"ל דמ"מ הם ארבעים רק מ"ש רש"י והתניא לוקה וסתם לוקה הם מלקות ארבעים דהן מלקות דאורייתא דמלקות דאורייתא נקראו בסתם מלקות ארבעים והם צריכים להיות כדין מלקות ומשני דהם מ"מ ואף דהם ארבעים והם משונים בדיניהם וא"ש. והלום ראיתי בשו"ת בית יהודא (חיו"ד סי' צ"ה) שכ' וז"ל ואפשר שיהי' בא' מן האיסורין דרבנן הנזכר שיש לו עיקר מה"ת לכך יוסיפו לכפותו על העמוד ולהלקותו מ"מ ויהא סופג שמונים עכ"ל. ותמהני דהא מנ"ל והיכן מבואר שמ"מ יהי' שמונים. ראה זה מצאתי בשו"ת הגאונים הנקראים שערי תשובה (סי' ט"ו) לר' האי גאון שכ' וז"ל מ"מ חובטין אותו עד שיקבל עליו שמונים מלקות או עד שתצא נפשו עכ"ל. מבואר שם המספר הזה (אך התם קאי להלקותו קודם שעבר) אולם לבי נוקפי לומר דט"ס הוא לפי מה שראיתי בס' פרדס הגדול בליקוטים (דס"א ע"א) תשו' זו ושם איתא עד שיקבל או עד שתצא נפשו וכצ"ל בשערי תשובה אולם נראה בדעת הבית יהודא לפמ"ש הוא בחאה"ע (סי' י"ג) וז"ל ופי' מ"מ מבואר בתשו' הריב"ש סי' צ' שהוא לפי ראות ב"ד כו' ולפי חומר העבירה כו' ע"ש ולפ"ז צ"ל דמ"ש הבית יהודא שמונים היינו לפי חומר העבירה קנס אותו שמונים והנה מבואר בבית יהודא שם דכשעושה תשובה צריך ללקותו מ"מ על כל עבירה שעשה. וכן נראה ודאי דהוא כמו מלקות דאורייתא שליקה על כ"א. ומאד תמי' לי על מ"ש בשו"ת הר"מ מינץ (סי' צ"ג) דשם הי' העובדא שעבר על השבועה והכה את חבירו וחילל שבת ומבואר שם מדבריו שילקה ל"ט ויתודה על כ"א מחטאיו. ובאמת צריך להלקותו על כ"א מעבירות שעשה וצ"ע. ועיין שו"ת הלק"ט (ח"ב סי' ש"ה) שכ' דכשמכין אותו משום שבועות שוא דייק הרא"ש לומר ומ"מ היינו ארבעים במקל עכ"ל מבואר דס"ל בדעת הרא"ש דמ"מ המה ארבעים ויש לו להביא ראיה ע"ז דמ"מ המה ארבעים ממס' דרך ארץ (הובא באגודה במס' ד"א סימן א') כל העוסק בתורה ואינה מכבדה מלקין אותו מ' ע"כ. והנה נודע דליכא לאו ע"ז ואם גם נימא דכבוד התורה היא דאורייתא עכ"ז אין בו לאו וא"כ האי מלקין אותו היא מ"מ ועכ"ז מבואר שם דלוקין אותו מ' ש"מ שמ"מ המה ארבעים. וכן נ"ל ראיה לזה מהא דאי' במס' ד"א זוטא (פרק ד' והובא בטוא"ח סימן ק"ע) דכל מה שיאמר בעה"ב עשה והביא ראיה מר' שמעון בן אנטפרס שנכנסו אורחים אצלו וגזר עליהן שיאכלו וישתו והי' נודרין ומבדין והלקה אותן ובמס' ד"א מבואר שהלקה אותן מ'

והנה לפי דברי הטור לא בשביל הנדר הי' מלקה אותן שהי' נדרי שגגות וגם הי' בלא התראה רק בשביל שעברו ע"ד חז"ל שאמרו כל מה שאמר בעה"ב עשה וע' בט"ז בא"ח שם וע' היטב מ"ש הרב לשון לימודים ה' ברכות שבסעודה (סי' פ"ו) וא"כ מבואר דמ"מ המה מ'. ובזה א"ש דברי הספרי פ' שופטים על פסוק ויספו השוטרים לדבר דאי' התם ר"ע אומר הירא ורך הלבב כמשמעו ר' יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זה בן מ' שנה והוא תמוה ובס' נתינה לגר כ' בשם חכם א' דתיבת שנה ט"ס וצ"ל בן מ' פי' שעבר עבירה שחייב עליו מ' וע"ז השיג בנתינה לגר דהא גם בעבר על עבירה דרבנן חוזר מעורכי המלחמה לר' יוסי הגלילי יעו"ש ולהנ"ל א"ש דגם בעבר על עבירה דרבנן נכלל בכלל בן מ' שחייב מ' מ"מ ואתי לאפוקי עבירה קלה שאינו חייב עלי' מ"מ בזה אינו חוזר וכעין מ"ש הרא"ש בהלק"ט (ה' תפילין) דבבירך ברכה שא"צ שהיא עבירה קלה אינו חוזר מעורכי המלחמה וא"כ מבואר מזה דמ"מ המה מ'. וכיון דכן מבואר במס' דרך ארץ וכן דעת תוס' ורש"י והרא"ש והטור הכי נקטינן וכן הוא ביש"ש כתובות (פ"ד סי' י"ב) והנה המ"א (סי' תצ"ו ס"ק ב') כ' ע"ד המהרא"י דמ"מ הם י"ג דמרמב"ם לא משמע כן. וראיתי להמחזיק ברכה (שם סק"א) שכ' שלא ידע על איזה לשון מהרמב"ם כיון עכ"ל ולכאורה חשבתי דכיון על מ"ש הר"מ בה' חמץ ומצה (פ"ז הי"ב) דהאוכל מצה בע"פ מכין אותו עד שתצא נפשו ושוב ראיתי להמחצית השקל שכ"כ. אולם לא נראה לייחס להר"מ שסובר כן בכל מילי דרבנן שמכין אותו עד שתצא נפשו ובשגם שיש שם נוסחאות מתחלפות כמו שיתבאר להלן. ע"כ נראה לפרש דברי המ"א עפ"י מה שראיתי בשו"ת מהרלנ"ח באגרת הסמיכה (אגרת ב') שכ' וז"ל ומספרים שלנו נראה שזהו דעת הרמב"ם ג"כ (שמ"מ הם מ') כפי מ"ש בפי"ו מה' סנהדרין וכל מלקות שמלקין דייני ח"ל אינם אלא מ"מ עכ"ל. ולא הזכיר תוספות על ל"ט נראה שדעתו כדעת התוס' שמ"מ ומלקות של תורה שווים במספר המכות עכ"ל הרלנ"ח ולזה כיון ג"כ המ"א. וע' בס' דברי נביא בח"מ (סי' א' סט"ז) שכ' שמ"מ המה ב' או ג' יעיו"ש ואין עיקר לדבריו רק נקטינן דמ"מ המה מ' כמו מלקות של תורה ויש למצוא סמך לזה לפמ"ש בילקוט תורה (רמז תרצ"ה) ולמה ארבעים אלא האדם הזה נוצר לארבעים יום ועבר על התורה שניתנה לארבעים יום ילקה ארבעים ויצא ידי ענשו. וזה שייך ג"כ במ"מ על ד"ס שגם המה ניתנו בסיני בהארבעים יום ע' ברכות (ד"ה ע"א) ומגילה (י"ט ב') ע"כ צריך שילקה ארבעים

(ד) ויש לחקור למי מכין מ"מ. והנה הר"מ הא"ב (פ"א הח"י) כ' הבא על הזכר או הביא הזכר עליו כיון שהערה אם היו שניהם גדולים נסקלים כו' ואם הי' הזכר בן ט' או פחות שניהם פטורים וראוי לב"ד להכות הגדול מ"מ. מבואר זה דלקטן אין מכין מ"מ אולם נראה דזהו דוקא בעבירות שבין אדם למקום אבל בעבירות שבין אדם לחבירו מכין גם לקטן וראי' ממ"ש הר"מ ה' גניבה (פ"א ה"י) ראוי לב"ד להכות הקטנים כפי כח הקטן על הגניבה כדי שלא יהי' רגילין בה עכ"ל ועמ"ש ה"ה שם. מבואר כמ"ש ובזה יתפרשון דברי הר"מ ה' שבועות (פי"ב ה"ז) וז"ל קטנים שנשבעו והם יודעים טעם השבועה אע"פ שאין חייבין כופין אותם לעמוד בדבריהם כדי לחנכן ולאיים עליהם כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות ואם היו הדבר שנשבעו שאין הקטן יכול לעמוד בו אא"כ ניזק כגון שנשבע שיצום או שלא יאכל בשר זמן מרובה מכה אותו אביו או רבו וגוער בו ומראה לו שהותר שבועתו כדי שלא יהי' רגיל להקל ראש בשבועות עכ"ל הנה מבואר דברישא לענין שיעבור על השבועה דהוא דבר שבינו למקום בזה כ' רק שמאיימין עליו וכופין אותו בדברים. אבל בסיפא דהוא בין אדם לחבירו וה"ה לעצמו בזה מכין אותו וזה כמ"ש. ולכאורה הי' נראה דגם בדבר שנוגע לחבירו בדבר מצוה מכין אותו גם לקטן. מהא דכ' הרע"ב בשקלים (פ"ה מ"א) דגם הכהנים השומרים במקדש כשבא הממונה ומצאן ישנים היו מלקה אותן וע' מל"מ ה' בית הבחירה (פ"ח ה"ו) שכ' דמסתמיות דברי רבינו שכ' על כל משמורות משמע דס"ל דגם הכהנים בכלל יעי"ש. גם הבאר שבע בתמיד (דכ"ט א') כ' שכ"כ להדיא הר"מ בפ"ה דשקלים. הן אמת שאינו מוכרח כלל מדברי הר"מ שיסבור שגם הכהנים בכלל שהיא לא כ' להדיא שגם לכהנים הי' מלקין רק בהשמירה כ' שמצוה שהכהנים והלויים יהי' שומרים אבל בהמלקות י"ל דלא הי' מלקין רק ללויים. גם מ"ש המל"מ דמסתמיות דברי רבינו משמע דגם לכהנים הי' מלקין ע"ש שכ"כ עמ"ש הר"מ ה' בית הבחירה. אולם אנכי הרואה דדבריו הסתומים בכאן מפורשים המה בה' כלי המקדש (פ"ז ה"ה) ששם כ' זה שעל השומרים הוא איש הר הבית שמסבב על הלויים בכל לילה וכל מי שישו על מטתו מלקה אותו במקלו כו'. הנה כ' כאן דהי' מסבב על הלוים משמע אבל לא לכהנים וא"כ אין הכרע איך ס"ל להר"מ (דאינו מוכרח להיפוך ממ"ש בה' כלי המקדש דדוקא ללויים הי' מלקין די"ל דגם לכהנים קרי לויים) ועיין בעץ החיים במדות פ"א שהסכים להרע"ב דגם לכהנים הי' מלקין וכ"כ בעצי עדן בשקלים שם. והנה המלקות הי' מ"מ. והנה דעת המפרש לתמיד (דכ"ה ע"ב ודכ"ז א') דהכהנים הרובים הי' פחותים מבני י"ג שנה וכ"כ הכ"מ ה' ביה"ב שם ה"ה (ועיין ברע"ב שכ' פי' רובין ילדים ועוד פי' רובי קשת וע"ש בתוס' חדשים שתמה עליו דבגמ' מבואר להיפוך ולא ראה דברי הר"מ בפי' המשנה בתמיד שם שכ' ונתבאר בגמרא שרובין הם הרובים ומורים בקשת כו' מבואר שהי' כן גירסתו בגמרא) וא"כ קשה אם הם פחותים מי"ג האיך ילקו אותם מ"מ הא אין מלקין לקטנים ועכצ"ל כיון דהמצוה מוטלת עלינו לשמור המקדש והיא מתחייב א"ע בכך וכשאינו שומר היא מרע לנו שאנחנו עוברים על מ"ע ול"ת דשמירות המקדש ע"כ יש לנו רשות להכות אותו מיהו אינו מוכרח כל כך די"ל הכוונה בהרע"ב ילדים היינו שאינם בני כ' עמל"מ ה' בית הבחירה שם ובבאר שבע (ומה שהקשה התפארת ישראל שם בתמיד מההוא דפסחים (קט"ז מ') חיובא לדרדקי לק"מ דהתם מיירי בקטנים בני חמש ושש שאינם יודעים הנהגת הפסח וישאלו אבל בכאן הכוונה בני י"ב שהמה מופלא הסמוך לאיש) ומהר"מ אינו מוכח אף שהכ"מ פי' דמיירי דהם פחותים מבני י"ג והב"י והמל"מ פי' בו דגם לכהנים הי' מלקין. אולם באמת אינו מוכרח דהר"מ ס"ל דגם לכהנים הי' מלקין וכמ"ש לעיל ותו דמה שפי' הכ"מ בר"מ דרובין היינו קטנים תמהני שבמחכ"ת לא ראה בפי' המשנה דפי' רובי קשת וא"כ לא מוכח מידי וראיתי לרש"י בביאורו למס' אבות (פ"ה מי"ט) שכ' ואם הגיע לעשרים ולא הביא ב' שערות גליא אנפשי' דסריס היא דסריס אין לו ב' שערות וחייב בכל מצות ובכל עונשין שבתורה והיינו דקתני לקמי' בן עשרים לרדוף מאחר שבא לכלל